אי וודאות היא לא שקר
02/04/2009 8 תגובות
לבני אדם יש, כנראה, צורך טבעי לדעת את האמת. בגלל זה נולדנו עם סקרנות טבעית, בגלל זה אנחנו חוקרים את מה שאנחנו לא מבינים. מצד שני, לבני האדם יש, כנראה, מגבלה טבעית. אנחנו לא יכולים לדעת באמת את ה"אמת", בוודאי לא את כל האמת. תמיד יהיו דברים שלא נדע, תמיד יהיו דברים שלא נבין. בגלל זה, כנראה, נוצרו המיתוסים, אנשים שפשוט לא יכלו לסבול את העובדה שאין להם תשובות, העדיפו לתת תשובות שקריות על פני החיים באי וודאות. בגלל זה נוצרה אחר כך הדת. באיזהשהו שלב אנשים חשבו שהמדע אמור לתת להם את כל התשובות, ברגע שגם זה התגלה כתקווה נכזבת, צמחו התופעות המודרניות של הפוסט מודרניזם ("אם אנחנו לא יכולים לגלות את כל האמת – כנראה שאין אמת" ) הניו אייג' ("אם אנחנו לא יכולים לגלות את האמת – אז בואו נמציא אמת" ), הניאומרקסיזם ("אם אנחנו לא יכולים לגלות את האמת – סימן שיש מישהו שמחביא אותה" ) והניאוקונסרבטיביות ("אם אנחנו לא יכולים לגלות את האמת – כנראה שאבותנו ידעו" )… בסופו של דבר, למרות שטף המילים האדיר והסופר מתוחכם, מדובר בתופעות אנטי אינטלקטואליות באופן מובהק. כל מי שבוחר להפסיק לחקור את האמת, להתעלם מעובדות שלא נוחות לו, ולהתחפר בעמדה שהוא הביא מהבית, בוחר בבחירה האנטי אינטלקטואלית. גם אם הוא בעל תואר אקדמי גבוה וגם אם קרא עשרות אלפי ספרים. החיפוש אחר האמת הוא תנאי הכרחי להיותו של אדם אינטלקטואל, וההודאה בחוסר היכולת להגיע לכל האמת והצורך לחיות באי וודאות היא המסקנה הלוגית האפשרית היחידה שאפשר להסיק מהעובדות הידועות לנו.
דוגמא לצורך האנושי לדעת את האמת אפשר לראות במלחמה האחרונה בעזה. עוד במהלך המלחמה פרסמו תועמלני שני הצדדים עדויות סותרות לגבי המציאות של מה שקורה בה. שני הצדדים, דובר צה"ל (ושלל העיתונאים שמשרתים אותו) ומערכת התעמולה הפרו פלשתינית (ושלל העיתונאים שמשרתים אותה) ידועים בחוסר אמינותם המובהק. זה לא שהם מייפים את האמת, הם משקרים בגלוי ובלי בושה.
הבעיה היא שבסיומה של המלחמה, במקום שאנשים ינסו לחקור את העובדות באופן בלטי תלוי, אנשים פשוט "בחרו צד" והחליטו להאמין לכל מה שתועמלני הצד שלהם אומרים, בזמן שהם מבטלים כשקר את כל מה שתועמלני הצד השני אומרים, כל זה בלי לבדוק. הסיבה, כנראה, היא חוסר היכולת של אותם אנשים לחיות עם חוסר הוודאות. לכן מתסכל כל כך לראות שהתופעה הזאת תופסת כל כך הרבה אנשים שפשוט מתעלמים מראיות סבירות מאד כשהן לא מתאימות להם, ומייחסים אמינות מופרזת לחלוטין לעדויות לא סבירות לחלוטין כשהן מתאימות להם.
אין מה להתפלא כשפוליטיקאים ותועמלנים בוחרים בבחירה הזאת, אבל כשאנשים שתפקידם הוא כן לחקור את האמת, אנשים שתפקידם הוא לחשוף את המציאות ולהביא לנו את כל העדויות, אנשים שתפקידם להביא את הצדק לאור, כשאנשים כאלה בוחרים למעול בתפקידם, רק בגלל שהם לא יכולים להודות (אולי אפילו בפני עצמם) שהם לא יודעים, ולכן הם מעדיפים לבחוק בוודאות שקרית על פני האמת חסרת הוודאות, זה כבר לא בסדר. כשאת המשכורת של אותם אנשים משלם עמוס שוקן או קרן סקוט, זה מעצבן, אבל כשאת המשכורת שלהם אני משלם, זה כבר ממש מרגיז.
חיוך רציני 