תיקון הקולוניאליזם?!


"…כל קורס שלי על הכיבוש מתחיל עם מפה של ארץ אחת מהים עד הנהר (לישראל אין גבול קבוע בשום כיוון) ודמוגרפיה אחת ומיד מתברר שהאירופאים הלא-חרדים הם מיעוט קטנטן השולט בכל השאר. מיד מתנדב מישהו בכיתה לזרוק "כמו האפרטהייד בדרום אפריקה." אבל אני מתקן ואומר קולוניאליזם. רוב האשכנזים לא אוהבים קולוניאליזם לכן תמיד יגידו אפרטהייד. תיקון האפרטהייד דורש בסך הכל ביטול חוקי הגזע וההגבלים על הלא-לבנים תוך שמירה על חלוקה תרבותית בין לבנים ללא-לבנים (ראה דר"אפ היום). ואילו בתיקון הקולוניאליזם… נו אתם מכירים היסטוריה, יוותר מעט מקום למאמיני הקולוניאליזם, יעני ציונים-אשכנזים וביניהם רבים שנולדו להורים מרוקאים ועיראקים…"

מודעות פרסומת

ובעצם… למה לא?


בעקבות הבלאגאן המשעשע האחרון מתוצרת ממשלת ישראל כדאי להעלות שתי שאלות:

1. אם כל מי שמעלה תיאוריה חסרת ביסוס שיהודים חטפו ילדים חיים והשתמשו בהם לצרכייהם היא בעצם עלילות הדם, אז עלילת הדם הגדולה ביותר במחצית השניה במאה העשרים היא, כמובן, "פרשת ילדי תימן האבודים". מעניין אם נתחיל לצנזר התייחסויות לפרשה, אם שר החוץ ידרוש מעצמו גינוי כל פעם שהיא מוזכרת בעיתונות, או אם שר האוצר יגיד שיש ישראלים שאינם רצויים בישראל?

2. ומצד שני, מה כל כך רע באפשרות שישראל (או כל מדינה אחרת) משתמשת באיברים מגופות על מנת לשפר את חייהם של אזרחיה? נראה לי שזה מה שמדינה צריכה לעשות, וזה לא שיש משהו טוב יותר לעשות עם הגופות האלה, וכל זמן ש(להבדיל מסין) היא עושה את זה לאנשים שמתו באופן בלתי תלוי ברווח הצפוי, אני לא ממש מצליח למצוא בזה דבר פסול. נכון שעדיף היה לתת למשפחות את הרווחים ולהבהיר את זה לכולם ולא לשקר למשפחות. אבל גם אם הכתב השבדי צודק (כן, אני יודע שהוא לא, זה רק דיון תיאורתי) החטאים של ישראל הם שקר, גזל, ואי הבהרת פרוצדורות. לא בדיוק חטאים חדשים במיוחד, ישראל מואשמת (ועושה) חטאים כאלה וגרועים מאלה בלי כל הטראראם הזה. ואולי כדאי לממש את הרעיון הזה על כל המתים בישראל?

למה יש אנשים לבנים?


אם אני מבין נכון, האדם יצא מאפריקה והתפשט לכל העולם. ברוב העולם בני האדם הם כהי עור, בעצם רק באירופה יש בני אדם לבנים לגמרי (ז"א, היום הם נמצאים בכל העולם, אבל כולם הגיעו מאירופה). כמו כן, אנחנו יודעים שהגנים הלבנים הם לרוב רצסיבים, ז"א ילד שאחד מהוריו לבן והאחר כהה יהיה יותר כהה מלבן. ז"א שמתישהו בהיסטוריה היתה איזה מוטציה שהפכה אדם לבן לכהה או ההפך. בהתחשב בעובדה שברוב היבשות האנשם כהים, ובהתחשב בזה שבאפריקה האנשים כהים, סביר שהמוטציה הפכה אדם כהה ללבן ולא ההפך. בהתחשב בעובדה שבעצם אנשים לבנים יש רק במוקד אחד, כנראה שלא מדובר במוטציה סבירה במיוחד. ז"א, מתישהו היה איזה איש אחד איפשהו באירופה שאחד הגנים שלו הפך מכהה לבהיר. בגלל שזה גן רצסיבי, כנראה שלא ראו את זה כל כך. וכך הוא הוליד צאצאים שחלקם נשאו את הגן הבהיר, והם הולידו צאצאים שחלקם נשאו את הגן הבהיר, עד שיום אחד כמה זוגות של הצאצאים שלו הולידו כמה צאצאים משותפים שהיו לבן לגמרי. משום מה, התינוקות המוזרים האלה התרבו והתרבו עד שהפכו להיות הצבע השליט בכל אירופה ובחלקים גדולים מהמזרח התיכון. הרי לאנשים בהירים אין כמעט שום יתרונות השרדותיים – העור שלהם רגיש מידי לשמש. ובכל זאת, למה?

בנחת נשמעים?


לימור דרש-סמימיאן – דוקטור באנטרופולוגיה, מרצה באוניברסיטה העברית, פרסמה שני מאמרים על האלימות בחברה הישראלית, מועמדת הליכוד לכנסת, מפרסמת מאמרים בשני העיתונים הגדולים ביותר בישראל.

גדי טאוב – דוקטור להיסטוריה של ארצות הברית, מרצה באוניברסיטה העברית ובמסלול האקדמי המכללה למנהל בראשון-לציון, עורך כתב עת לספרות, כתב כעשרה ספרים מהם שלושה ספרי עיון, מפרסם מאמרים בכל העיתונים בישראל.

ארי שביט – עיתונאי ופובליציסט, יו"ר האגודה לזכויות האזרח בעברו, ידוע בראיונות רבי קשב בהם הוא מאזין למרואייניו ונותן להם להביע את דעתם במלואה.

גדעון לוי –  עיתונאי ופובליציסט, לשעבר מעוזריו של פרס, ידוע כמי שמקשיב לפלשתינאים ונותן לישראלים לשמוע את "הצד השני".

דן מרגלית – עיתונאי ופובליציסט, לשעבר עורך העיתון השני בגודלו בישראל, הצליח לנהל את העימות בין נתניהו לפרס בסבלנות וקשב, מופיע בערב חדש כמראיין שמקשיב למרואייניו.

לכאורה, שלוקחים את כל האנשים המכובדים המאוזנים ורבי הקשב האלה לתוכנית אחת שנקראת "מועצת החכמים" ומוגדרת כ:"דן מרגלית וחברי פאנל מועצת החכמים נפגשים לדון בסוגיות החדשותיות החמות של השבוע" אפשר היה לצפות לדיון מרתק בו כל אחד מסביר בפירוט וסבלנות את דעותיו, וחבריו מקשיבים לו, שואלים שאלות, ומבהירים את נקודות המחלוקת. אז זהו, גם אני חשבתי ככה, וטעיתי.

למעשה מדובר בתוכנית ריאליטי חדשה,  למרות שהצלחתי לצפות רק בחמש דקות, אני חושב שהבנתי את החוקים. לוקחים קבוצה של שחקנים צעירים, מוכשרים, בעלי קול חזק, ולא מוכרים. מאפרים אותם שיראו כמו האנשים המכובדים מלמעלה, ושמים אותם מסביב לשולחן לתחרות צעקות. כל משתתף צריך לצעוק הכי חזק שהוא יכול, לא משנה מה, הרי אף אחד לא מקשיב, ובסוף התוכנית סופרים (כנראה) SMSים והמשתתף שצעק הכי פחות חזק מודח ומוחלף על ידי שחקן אחר. המנצח יקבל (כנראה) מכשיר שמיעה. בכל אופן, עברו שבועיים ואני סוף סוף מתחיל לשמוע באוזן שמאל.

וירוס


במסגרת פינתנו: "אנשי ימין שלא ממש מבחינים בין אח לאוייב"  הרכש החדש של הימין, משה יעלון, ביציאה מוצלחת במיוחד: "אנחנו עסוקים בסוגיה, שהווירוס שהם שלום עכשיו, ואם תרצו האליטות, הנזק שלהם גדול מאוד. מבחינתי יהודים צריכים לחיות בכל ארץ ישראל לנצח".

למה לינץ'.


ynet מתאר את הרצח של קרפ כ"לינץ'". יכול להיות שזה בגלל שבאתי באיחור, אבל אני פשוט לא מצליח למה. באיזה פשע היה חשוד קרפ?

שאלת השאלות


לא לכל שאלה יש תשובה ולא תמיד אפשר למצוא את התשובה לכל שאלה, אבל לכל שאלה יש "מסלול" יחיד שבו אפשר למצוא את התשובה (אם היא קיימת או לא, אם היא פתירה או לא). המסלול הזה הוא למעשה חלק מהשאלה, למרות שלרוב הוא לא מובהר מראש. המסלולים האפשריים הם:

  • המסלול הפיזיקלי – ללכת ולבדוק את הפרטים בטבע ולהסיק את המסקנה.
  • המסלול המתמטי – להגדיר הגדרות בסיסיות, ולהסיק את המסקנה מההגדרות ומכללי הלוגיקה.
  • המסלול הסמנטי – לשאול את עצמנו (או מישהו אחר) שאלות בנוגע לשאלה, עד שנוכל להסיק מסקנה.
  • מסלול בא הכח – לשאול מישהו אחר מה התשובה לשאלה (הכוונה היא לא למקרים בהם בא הכח בוחר בעצמו באחד מהמסלולים למעלה, אלה למקרה בו בא הכח מכריע או יכול להכריע בקשר לתשובה).

למשל:

  • אם אנחנו רוצים לדעת כמה שיניים יש לסוס, אנחנו נלך לאורווה (=המסלול הפיזיקלי) או נפתח ספר שכתב מישהו שהלך לאורווה. אפשר כמובן להגדיר סוס כחיה בעלת 17.5 שיניים, ואז נקבל תשובה, אבל תשובה שלא עוזרת לנו בכלום, ולא לזה התכוונו בתשובה. אפשר להתחיל לשאול את עצמנו שאלות, אבלבאמת אין בזה טעם. אפשר גם ללכת לרש"י, אבל ברור שהתשובה הזאת לא ממש מקדמת אותנו.
  • אם אנחנו רוצים לדעת מהו היחס בין שטח מעגל לרדיוס שלו, אנחנו נחשב את פאי בעזרת מתמטיקה, נגדיר אקסיומות, נבנה את החשבון האינטיפיזימלי, ונראה שהיחס בין שטח המעגל לרדיוסו הוא סדרה מתכנסת מסויימת, ואז נחשב את האיברים הראשונים שלה (כמובן, שאת הכל עשו בשבילנו). ברור שזה מסלול מתמטי. אפשר היה לנסות לחשב גם ברך פיזיקלית, למשל, לשרטט מעגל על רדיד בעל משקל אחד ליחידת שטח, לגזור אותו, ולשקול (ולחלק בריבוע של אותו רדיד בעל צלע של הרדיוס). ואמנם, לפני המתמטיקה המודרנית ניסו לחשב את פאי בעזרת דרכים פיזיקליות, והתוצאות רחוקות מהמציאות. למעשה, נסיון כזה מועד לכשלון, אי אפשר לשרטט מעגל מדוייק, אי אפשר למדוד את המשקל במדוייק, אי אפשר למצוא רדיד בעל משקל אחיד מספיק, ומאד קשה לצמצם את השגיאה. בעצם, אין שום כלי מדידה שייתן לנו פאי. אפשר גם לשאול את עצמנו מה הוא פאי לא יתן מידע מעניין בכלל, וללכת לבאי כח יתן לנו את המספר 3 (שהוא בבירור לא עוזר).
  • אנחנו יכולים לשאול את עצמנו כמה גרגירי חול צריך להכיל אוסף גרגירי חול על מנת שנקרא לו "ערימת חול". אין שום טעם בלבדוק את גודלם של אוספים, הרי מדובר בשאלה של הגדרה. אפשר להגדיר "ערימה" כ-193 גרגירים ומעלה, אבל זאת רמאות, אף אחד מאיתנו לא יכול להבדיל בין אוסף של 192 גרגירים לאוסף של 194 גרגירים. ולמרות זאת, כולנו נסכים ש-1000 גרגירים הם ערימה ו5 גרגירים הם לא ערימה. ז"א אנחנו יכולים לקחת מישהו, ואוסף של ערימות (שלא בהכרח קיימות במציאות) ולשאול אותו, זה ערימה או לא. בסוף נגיע בהכרח (בהנחה שנהיה מספיק שיטתיים, ושמשה יהיה מספיק סבלני, אבל זה ניסוי מחשבתי, אז אין בעיה להניח שיטתיות או סבלנות) למספר מסויים שמתחתיו כל אוסף איננו ערימה ולמספר מסויים שמעליו כל אוסף הוא ערימה. כנראה שיהיה גם תחום אפור, שבו משה לא יתן תשובות חד משמעיות, או שהוא פשוט יגיד לנו "לא יודע". אבל, בכל זאת, הצלחנו למצוא מה זה ערימה, מה זה לא ערימה, ומה זה אולי ערימה (לפי משה).
  • קשה לי לחשוב על שימוש נכון במסלול בא הכח, למרות שברור שיש אנשים שמשתמשים בו כל הזמן, וכנראה שהם חושבים שזה המסלול הנכון למצוא את התשובות לחלק מהשאלות.

למרות שמסלול התשובה הוא חלק מהשאלה, הרבה פעמים אנשים בוחרים ללכת בכמה מסלולים על מנת לתת תשובה לאותה שאלה. למעשה, כשחושבים על זה, זה הופך את התשובה שלהם לחסרת טעם. אחד המקומות בהם רואים את הבחירה הזאת הכי הרבה זה בדיונים אתיים. למשל, לכולנו ברור מה זה חירות, וכל אחד מאיתנו יזהה טוב מתי החירות שלו או של עמיתו נשללת. ובכל זאת, יש אנשים שמתעקשים להגדיר את החירות, מה שמוביל אותם לאבסורדים בהם הם נלחמים למען "חירות" שאיננה באמת חירות, או שהם מתעלמים משלילת חירותו של האחר בגלל שהיא לא עונה להגדרה המתמטית שלהם לחירות. באופן דומה, למרות שברור לכולנו שמעשה מסויים הוא רע, יש אנשים שמחליטים למדוד את תוצאות המעשה, ולשכנע את עצמם שהוא טוב בגלל המדידות האלה (שתמיד יתאימו לצפי שלהם). מושגים סמנטים אי אפשר להגדיר (נסו להגדיר ערימה, או רגע) או למדוד, אפשר רק לתאר, המושגים האתיים הם סמנטים. וכמובן שיש אנשים שמחליטים להכפיף את ההכרעות הסמנטיות שלהם לכל מיני באי כח…