פיצה ברודזיה
26/10/2009 2 תגובות
1. אחרי מותו של מוני פנאן התברר שהוא ניהל "בנק" "אפור" שנתן למשקיעים בו ריבית של 20%. קודם כל כדאי להבהיר למה זה פסול, ולא מדובר בסתם בנק שאין לו שום רישום אצל שום רגולטור או רשות מיסים. ריבית היא הטבה מובהקת שיש לה שווי כספי קל להערכה, שהבוס שלי נותן לי הטבה, אני צריך לשלם עליה מס הכנסה (שהוא גבוהה בהרבה מסתם מס על רווחים). פנאן היה המנהל של מכבי תל אביב (וגם בעל מניות), ולכן גם הבוס של השחקנים, ולכן צריך היה להתייחס לכל שקל שהוא נתן לשחקנים כאל הטבה שכזאת. יותר מזה, השמועות אומרות שלא רק שחקנים של מכבי תל-אביב קיבלו הטבה שכזאת, גם שחקנים של קבוצות יריבות ושופטים. מה היה קורה אם מנכ"ל מייקרוסופט היה נותן משכורת לעובדים באפל? מה היה קורה אם הוא היה נותן משכורות למושבעים באחד המשפטים שלהם? ברור שמדובר בעבירה מובהקת על חוקי המדינה, האתיקה ובוודאי שהספורט.
2. נשאלת השאלה: מאיפה היה לפנאן 20% ריבית. התשובה שנותנים העיתונים היא שמדובר בהלוואות לשוק ה"אפור". לי זה נשמע ממש לא הגיוני.יש סיבה שלווה בשוק האפור לא יכול לקחת הלוואה בשוק הלבן, לבנקים יש שיטות לבדוק את יכולת ההחזרה של לווה פוטנציאלי, והם רק למי שלא מההווה סיכון, השאר צריכים לוותר על הלוואה או ללכת לשוק ה"אפור" ולקחת הלוואה בריבית הרבה יותר גבוהה. יכול להיות שהבנקים זהירים מידי, אבל בכל זאת, אם היה קיים שוק בו אפשר להשקיע בריבית שנתית בטוחה של 20%, חוקי ההצע והביקוש היו מובילים לשוק הזה עוד הרבה יותר משקיעים, מה שהיה משנה את השוק ומוריד את הריבית. העובדה שמרבית בעלי ההון מעדיפים להשקיע במניות, בנקים, אגרות חוב, מדינות זרות… ולא בשוק ה"אפור" צריכה לגרום לכל אדם סביר לפקפק בסיפור הזה. לא יכול להיות ששחקני כדורסל הם האוכלוסיה היחידה שתעלה על הטריק הזה. האפשרות השניה היא שמדובר במעיין פרמידה, אבל גם כאן העובדות לא ממש מתאימות. פרמידה צריכה להגדיל את הבסיס שלה באופן אקספוננציאלי והרווחים מסתיימים רק שנגמר פוטנציאל הגדלת הבסיס. במקרה הזה די ברור שזה לא מה שקרה, הבסיס אולי גדל אבל המשחק הסתיים הרבה לפני שהוא הגיע למיצוי הפוטנציאל. מה גם שקשה להאמין שאף אחד מהמשקיעים לא היה מבין שמדובר בפרמידה.האפשרות השלישית היא שמדובר בהלבנת כספים, אבל גם זה נשמע לא סביר.החלק החשוב בהלבנת כספים הוא החלק בו הפושע מקבל בחזרה חלק מהכסף שלו באופן נקי. אם כל הבנק של פנאן התנהל מתחת לשולחן, איך בדיוק קיבלו ברוני הסמים את הכסף שלהם בחזרה? לכן, נראה לי שהתשובה הכי סבירה היא שמדובר בכספי הימורים. כאן היתרון של שחקני כדורסל על פני סתם משקיעים הוא ברור, הם יכולים לשנות את המשחק ולגרום למהמר אחד להרוויח ולאחר להפסיד. במקרה כזה גם הצורך במתווך הוא מובן מאליו, אף אחד לא יהמר מול שחקן כדורסל (או שופט) על המשחק שבו הוא ישתתף. זה מסביר גם את הרווחים, גם את השותפים וגם את הסיום. לכן זה נראה לי ההסבר הכי הגיוני.
3. השאלה הכי מעניינת היא: למה כולם מופתעים. הרי העובדה שמשהו מסריח במכבי של-אביב הייתה ידועה לכל מי שקצת עוקב אחרי הכדורסל הישראלי. ואם זה היה סתם ריח לא נעים הרי שאחרי 1999 זה כבר היה ברור לגמרי. ובכל זאת, כל פעם שמישהו הצביע על העובדות, אוהדי מכבי ומגיניה ישר עברו להתקפה על המתקיף, פיקפוק ביושרו ותירוצי העובדות. כשאנדרסן כתב את "בגדי המלך החדשים" הוא תיאר מצב בו כולם יודעים שהמלך הוא עירום, אבל אף אחד לא רוצה להגיד את זה בגלל שכולם מפחדים שאם הם יגידו את זה יחשבו שהם טפשים. במציאות, מתברר, לא צריך ליצור התניה כזאת, לא צריך להגיד לאנשים שמי שלא רואה את המציאות הוא טיפש, מספיק להגיד להם שמי שלא רואה את המציאות הוא בעל אג'נדה. מפתיע ועצוב ככל שזה יהיה מתברר שיש הרבה אנשים שזה מספיק להם על מנת להתעלם באופן מובהק מהמציאות, גם כשהם רואים את המלך רוקד בעירום, ולתרץ אותה בשלל תירוצים, לא רק לגבי מי שאומר שהמלך הוא עירום, אלא בעיקר כלפי עצמם. במקרה הזה כנראה ששום ילד לא יכול לעזור, עד שלא נראה את המלך מתאבד לא נוכל להודות בפני עצמנו שוהא עירום.
4. ואם כבר מדברים על מלכים ערומים שאסור לדבר עליהם… לפני ב-2006 כתב ג'ימי קרטר ספר בשם: Palestine: Peace Not Apartheid שבו הוא השווה בין שלטון ישראל בשטחים הכבושים לבין השלטון הלבן בדרום אפריקה. כמובן שהספר הותקף באופן יוצא דופן בישראל, בעיקר בגלל השימוש במילה האסורה:"אפרטהייד" (אסור להגיד אפרטהייד. אסור להשוות, חס וחלילה אני לא משווה). קרטר הותקף כבעל אג'נדה, ואף אחד בישראל לא התייחס לספר ברצינות.השנה פרסם ניב גורדון מאמר שטוען שיש להחרים את ישראל על מנת שלא יתפתח בה משטר אפרטהייד. כמובן שגם הפעם המאמר הותקף, וכמובן ששוב עיקר ההתקפות היו לגופו של אדם. ושוב יצאו מחוריהם כל האוסרים על ההשוואה: "אוסר להשוות בין ישראל לאפרטהייד, אין שום דמיון, שם זה היו שחורים, כאן ערבים, זה היה בחצי הדרומי, ואנחנו בחצי הצפוני, זה היה באפריקה, אנחנו באסיה,הם היו נוצרים, אנחנו יהודים ומוסלמים, שם שחור לא יכול לההפך ללבן, כאן מוסלמי יכול להתגייר…". והנה, מתברר שהמובן מאליו הוא באמת מובן מאליו, והיה מובן מאליו גם לפני 20 שנה, גם לאנשים בעלי אג'נדה ימנית לחלוטין. דן מרידור, חבר ליכוד ושר בממשלת הליכוד, אומר על מנחם בגין, חבר ליכוד וראש ממשלה מטעם הליכוד: "בגין לא רצה לומר דרום אפריקה בפומבי בכנסת, אבל בדיון פנימי בוועדת השרים לענייני ביטחון הוא אמר שלא נהיה לדרום אפריקה. בכנסת הוא אמר רודזיה, כי הוא לא רצה כנראה לפגוע במשטר הדרום-אפריקאי. זה נאמר ברור: זה לא אנחנו, זה לא הליכוד. אין בעולם כולו עוד מדינה אחת כזאת, שחלק מהשטח שלה – שלה, וחלק הוא מוחזק, כבוש, משוחרר, אבל לא חלק ממנה".נו… מעניין אם נראה אנשים קוראים להחרמתו של מרידור?