פרי העשור


לרגל סיומו המתקרב של העשור הראשון במאה העשרים ואחת, ובעקבות עודף דירוגי העשור בכל שאר העולם, החלטתי להצטרף להמון. מאחר שנראה לי שהדירוג של החשוב מכל נשכח באורגיית הדירוגים, החלטתי לדרג את … פרי העשור. אני חושב שכמי שאכל פירות מתחילת העשור ועד סופו, יש לי את הכישורים המתאימים לתת דירוג מקצועי ואובייקטיבי. לכן, להלן העשרייה הראשונה:
10. אננס. הפרי האקזוטי שהיה מוכר בעיקר בתור ה"וניל של הקרטיבים", או כגוש סוכרי דביק ולח חסר כל טעם מאפיין שבא מתוך קופסאת שימורים במנות הקרב או על פיצות שאנשים חסרי חוש טעם אוכלים, מוכיח דווקא את עצמו כפרי מרענן כשהוא טרי. הבעיות שמנעו ממנו להשתלב במקום גבוה ייותר הן הגישה הבעייתית, תדמית איומה, מחיר לא סביר וקשיי הקילוף.

9. אבטיח. דרדורו הקיצוני של מי שהיה פרי העשור רק לפני שלושה עשורים, ומי ששלט בשוק הפירות ללא מצמוץ לאורך זמן כה רב יכול להפתיע את כל מי שלא עוקב אחרי הנעשה בעולם. בעולם בו אנשים קונים מים בבקבוקים, וסוכר נהפך לאוייב המין האנושי, אין סיבה לקנות מים עם סוכר וצבע כשהם באים בעטיפה כל כך לא ידידותית. חוסר היכולת לדעת את איכותו של הפרי ממראה בלבד בטח לא עזרה לו.

8.. קלמנטינה. ככלל, פירות ההדר המשיכו בהדרדרותם. כנראה שהרעיון של אריזת הנוזל בבקבוקונים, בנוסף לקליפה לא סימפטית פשוט לא מתאים לעשור הזה. הקלמנטינה עצמה נשארה חביבה שהיתה, קלה לקילוף ונוחה לנשיאה. הטעם עצמו מתקתק מידי וחסר את הנוחות שיש לאחותיה הגדולות.

7. תפוח. ככה עושים פירות. טעם טוב, אריזה טובה, עסיסיות מתאימה, חמיצות, ריח. הקליפה האכילה והמרכם הכמעט פריך. חבל שבן דודו גרם לדרדורה של המשפחה כולה. עם כל ההתנגדות הטבעית שלי לשיפוט קולקטיבי, פשוט אי אפשר היה להמנע ממנה הפעם.

6. תפוז. על פירות ההדר כבר דיברנו, וגם המלך מתדרדר. התדמית שנוצרה מכל המשקאות בטעם תפוז הרסה את התדמית של הפרי. הקליפה המלכלכת והלא מועילה, הגודל הלא מתאים, ועודף המוצרים השאיר את התפוז מחוץ לחמישיה המובילה ובמקום השלישי והמביך במשפחתו.

5. תות. מלך הילדים נכנס בקושי לחמישיה המובילה ונציגה של משפחת פירות היער בתחרות. בצד הטעם המוצלח, הגודל האידיאלי, החוסר בקליפה וגרעינים, היופי הטבעי, והידית המובנית, אי אפשר לשכוח את הנדירות, המחיר וחוסר היציבות באיכות.

3. דובדבן. כמו התות, רק טעים יותר. אלמלא הגרעינים, המחיר, העדינות והנדירות היה מתמודד ללא ספק על מקום הראשון.

3. אשכולית. אין מה להגיד, כמו התפוז, רק מלכלך פחות וטעים יותר. האשכוליות הענקיות והמרות של פעם החליפו את מקומן לפרי ודור החדש, המתקתק יותר, ובעל הגודל האנושי יותר.

2. פומלה. המפתיעה של העשור. הראשונה במשפחת פירות ההדר. למרות הקליפה המגוחכת, הטעם הטעם המוצלח והעסיסיות המפתיעה הצליחה לשדרג את מיקומה של הפומלה, וביחד עם הבקבוקונים הנוחים והעסיסיות המרעננת הובילו את הפומלה למקום אליו היא לא חלמה להגיע.

1. ענב. למרות הגיל הענב הצליח להגיע למקום הראשון, ולהשאיר מאחוריו מתחרים צעירים ונמרצים בהרבה. השילוב של אריזה מוצלחת, מראה אסטתי, טעם וריח מושלמים, נוחות, שכיחות ועסיסיות הבטיחו לענבים את מקומם בכל רשימה שכזאת. המחיר הנוח של הזן חסר הגרעינים הביא אותם למקום הראשון בעשור הנגמר.

נראה שהעשור הבא לא הולך להיות עשור קל לאף אחד מהמתמודדים. הבננה, האוכמניות, הקיווי והפטל לא ינוחו בשקט. בנוסף למתחקים חדשים שינסו להגיע מעבר לים ומתחרים ותיקים שינסו לשפר את מיקומם בדעת הקהל (אם בעזרת שיפורים אמיתיים, ואם בעזרת מניפולציות זולות על דעת הקהל הכל כך נוחה להשפעה).

על תוכן חובבני בחינם


זה נראה כאילו פעם זה היה פשוט. רוב העלות עבוד ייצרן התוכן היה הייצור וההפצה, ולא הפיתוח. ולכן הצרכן ציפה לשלם, ולשלם הרבה, על מנת לקבל תוכן (בלי קשר לאיכותו) והייצרן ידע שהוא יכול לדרוש, ולדרוש הרבה, עבור תוכן. ככל שהטכנולוגיה משתפרת, המחיר של הייצור וההפצה יורדים, ועיקר העלויות הם העלויות של ייצור התוכן. זה נראה נכון לרוב סוגי התכנים (אני חושב שכולם מלבד תרופות וספורט): ספרים, מוזיקה, הצגות וסרטים, קוד, פורנוגרפיה, מחקרים, חדשות, אמנות, ידע…

היום אנחנו, הצרכנים, רוצים לשלם פחות ופחות עבור אותם דברים שרוב עלות הייצור שלהם היא עלות פיתוח. כידוע, המחיר של מוצר נקבע לפי המוכנות של הצרכנים לשלם, ולא לפי עלות הייצור (וכמובן שמוצר שיצורו עולה יותר מהמוכנות של הצרכנים לקנות לא ייוצר). העובדה שהיום אפשר למצוא את כל המוצרים האלה בחינם ברשת, מעידה כמה הצרכנים מעריכים את עלות פיתוח התכנים. התהליך הזה מעמיד את ייצרני התוכן בפני כמה אפשרויות, פרסומות, חלוקת התוכן לחלק חינמי וחלק "פרימיום", דגש על איכות (עם או בלי מרכאות כפולות) מול התוכן החינמי, נסיון למכור דברים אחרים בצד התוכן (תמיכה, חומרה, גישה לארכיון, יכולת להגיב) ועוד.

דרך נוספת, שהפכה להיות פופולרית מאד, היא ייצור על ידי חובבים. חובבים, לעניינינו, הם אנשים שלא מקבלים משכורת על ייצור התוכן. אני חושב שכולם בוחרים בה בצורה כזאת או אחרת. יש לנו אתרים ש"מוכרים" לנו (חינם, כמובן) ספרי חובבים. ז'אנר הזמרים החובבים הפך להיות התופעה הטלויזיונית המוצלחת ביותר בעולם. לקטים מאתרים של סרטי חובבים כבר משודרים בטלויזיה (בצד עשרות סדרות ריאליטי ושעשעונים). הקוד פתוח חי על עשרות חובבים. עשרות עובדי קרן וויקימדיה אחראים לפחות מפרומיל מהחומר באתרי וויקימדיה. הפובליציסטיקה בחלק מהעיתונים נכתבת על ידי חובבים מובהקים, ועוד.

התופעה הזאת מרתקת, משום מה, דווקא שנראה שאין שום עתיד כלכלי למי שייבחר לעבוד באחד מהתחומים האלה, יותר ויותר אנשים בוחרים לעסוק בהם, להשקיע משאבים, לעבוד, לפעמים אפילו להשפיל את עצמם, וכל זה בשביל הסיכוי "להיות ….". למרות שאיכותית החובבים מייצרים פעמים רבות חומר טוב לא פחות, ואפילו יותר, מהמקצוענים, עדיין, נראה שעצם הנוכחות הגוברת שלהם רק מגבירה את חוסר היכולת של מקצוענים לחיות מייצור התוכן, וגורמת לעוד חובבנות של התחום, לירידת מחירים נוספת, ולבעיה קשה יותר של המשווקים (שמוצאים את הצרכנים שלהם מוכנים לשלם פחות ופחות, עבור מוצר איכותי יותר ויותר).

בזמן האחרון התופעה הזאת צצה שוב ושוב בהרבה מקומות. וויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, פנתה לציבור הרחב בבקשת נדבות. אנציקלופדיה שנקראת על ידי 20% מתושבי המדינות המפותחות צריכה להיות זאת שנותנת נדבות, לא זאת שמבקשת. האם לא היינו מרגישים קצת מוזר אם האנציקלופדיה העברית היתה מבקשת מאיתנו נדבות? אם בריטניקה? כמובן שכן, משום שאנחנו יודעים ששילמנו להם. לוויקיפדיה לא שילמנו אף פעם, משום מה אין להם פרסומות, וכל האנשים שנכנסים לויקיפדיה לא מכניסים אגורה אחת לבעלים. למעשה, כל מי שנכנס לויקיפדיה, ועל אחת כמה וכמה כל מי שכותב או עורך בויקיפדיה, עולה לבעלים שלה כסף. זה פשוט מגוחך, אבל זה המצב שייצרנו, ונראה שאת הסוסים האלה כבר אי אפשר יהיה להכניס לאורווה.

רשת הספרים בורדרס סגרה לא מזמן את סניפיה הבריטיים עקב הפסדים אדירים. נראה שהיום כבר אי אפשר להחזיק חנויות כאלה, מרווחות, נקיות, עם בית קפה ופינות קריאה. זה פשוט לא רווחי, עלות החזקת החנות נשארה גבוהה כשהייתה, אבל הצרכנים מוכנים לשלם הרבה פחות עבור ספר (אותו, אם מדובר בהפצת ידע, הם יכולים להשיג בחינם, או, אם מדובר בסיפורת, במחיר זול בהרבה ברשת. יותר מזה, הצרכנים נכנסו לחנות, בדקו את הספרים, וקנו ברשת). מוכרי ספרים יכולים לעשות שלוש דברים במצב כזה: להעלות את המחיר (בתקוה שיהיו מספיק פריארים שימשיכו לקנות ולממן את השאר), להוריד את המחיר (וכמובן את ה"אווירה" של החנות) או ללכת הביתה. כמובן שרוב בעלי החנויות בוחרים להוריד את המחיר. כרגיל יש גם אנשים שלא מבינים את הבעיה וחושבים שאפשר לפתור אותה בעזרת התערבות של הממשלה.

בתחילת האינטרנט לא לכל העיתונים היה אתר. אחר כך הגיע השלב שבו הם ניסו לגבות כסף תמורת גישה לחדשות. היום כמעט כל עיתון שמכבד את עצמו בעולם החופשי מחזיק אחר, ובכמעט כל אתר כזה אפשר לקרוא את החדשות. בחינם. העיתונים אמורים להרוויח מפרסומות, בזמן שמהעיתן הכתוב הם הרוויחו מפרסומות, מודעות ותשלום. הבעיה היא שפרסומות באינטרנט זה כנראה לא דבר כל כך מוצלח. לפחות לא בעברית (באנגלית לא מזמן הסתיימה מלחמה בין האתרים של מקסוול מרדוק לגוגל בגלל שגוגל בעצם פרסמו את החדשות של האתרים של מקסוול מרדוק עם פרסומות של גוגל). העובדה שאפשר לקרוא את החדשות והכתבות (לפחות את רובן, בוודאי את החשובות שבהן) בחינם גורמת לנו, הצרכנים, לא להבין למה אנחנו צריכים לשלם עבור העיתון. בהתחשב בירידה במחירי הדפוס, היינו מצפים לירידה במחירי העיתונים (הרי אנחנו משלמים על הנייר, את החדשות יכולנו לקרוא ברשת, לא?), אבל לייצרני העיתון יש את אותה בעיה כמו כולם, הם צריכים לשלם משכורות לעובדים המקצועיים שלהם. ולכן פחות ופחות ישראלים משלמים על העיתון. במקביל (מאותן סיבות ממש) בעולם תופעת החינמונים תפשה תאוצה בשנים האחרונות. הייתרון של החינמונים הוא שבזמן שהם מוותרים לחלוטין על הרווח מהצרכן, הם מנסים להגדיל את התפוצה שלהם, ולהיות יותר כדאיים למפרסם. לא ברור לי כמה זה מצליח, אבל עצם הנוכחות שלהם פוגעת באופן מובהק בשאר העיתונים, שצריכים להבדיל את עצמם ולגרום לצרכן להיות מוכן לשלם עבור משהו שהוא מקבל בחינם. רק לפני כמה חודשים הפך ה-Evening Standard לחינמון (אחרי 180 שנה של קיום כעיתון בתשלום). ההתקפה חסרת התקדים (או ההגיון הפנימי) של NRG אתמול על ישראל היום היא ללא ספק תוצאה של התופעה הזאת.

בשורה התחתונה, מדובר בהרבה תופעות שנראות כקשורות זו לזו, וכולן נובעות מחוסר הרצון שלנו, הצרכנים, לשלם כראוי עבור התוכן אותו אנחנו צורכים, ושל מליוני חובבים שמייצרים תוכן בלי לדרוש תשלום ראוי (אם בכלל) עבורו. האם מדובר בתופעה חיובית? אני בכלל לא בטוח. לפעמים זה נראה כמו סופה של תרבות המערב. במקום חברה ייצרנית (וצרכנית) אנחנו נהפכים לחברה בטלנית וחובבת שרגילה לקבל את הכל בחינם, ולא מוכנה לשלם עבור תוכן אלא רק עבור חומר. ומי שלא משלם עבור תוכן, גם לא מעריך את התוכן, ולא צריך להיות מופתע לקבל תוכן באיכות… איך נגדיר את זה בעדינות… כמו מה שמעריב מספק לנו?

…וברגע האחרון, הזוכה בתחרות: "האיום הדבילי לשנת 2009" הוא –


"…אם מנהיגי ישראל לא יוכלו לבקר בבריטניה באופן נאות ומכובד, יהווה הדבר מטבע הדברים מכשלה של ממש בפני רצונה של בריטניה למלא תפקיד פעיל בתהליך השלום במזרח-התיכון…" (משרד החוץ הישראלי מזהיר את הבריטים שאם הם לא יתנו לנו להשתגע, אנחנו לא ניתן להם לעזור לנו לעשות שלום עם שכנינו).

על מיקומו האקדמי של חקר האקלים


כידוע, כמה האקרים פרצו למערכת המחשבים של היחידה לחקר האקלים באוניברסיטת מזרח אנגליה (Anglia ולא England) ופרסמו תכתובת מיילים של כמה מהחוקרים. מכאן, הויכוח הפך לפוליטי: ה"ימין" טוען שהמיילים מעידים שהחוקרים עיוותו את האמת, ה"שמאל" טוען שהציטוטים המדוברים הוצאו מההקשר. בגלל שאני לא הולך לקרוא את המיילים, אין לי דרך לדעת מי צודק (גם אם הייתי קורא, אני בספק אם היית יודע מי צודק. עצם העובדה שכל מי שקרא אותם יצא עם המסקנה איתה הוא בה מעידה, כנראה, כמה הם משכנעים). אבל בכל זאת, החלוקה הפוליטית מעניינת.

אם מחר היו פורצים למיילים של מדענים שמחפשים את ההיגס, שמחפשים חיים בפלנטות אחרות, שמחפשים תרופה לנזלת או שמנסים למצוא מאובנים של דינוזאורים, החלוקה, אם היתה כזאת, לא היתה פוליטית. ההבדל נובע, לדעתי, גם ממהאופי של חקר האקלים, וגם מעליית הפוליטיקה הירוקה בעשורים האחרונים.

אפשר לחלק את מדעי הטבע למדעים ניסויים ומדעים תצפיתיים. במדעים מהסוג הראשון החוקר יוזם ניסויים ובמדעים מהסוג השני החוקר צופה על הטבע. אסטרונומיה, למשל, היא מדע תצפיתי, אתה לא יכול להזיז כוכבים בשביל לבדוק אם תיאוריה היא נכונה. עקב הנסיבות במדעים תצפיתיים קשה יותר לבודד משתנים ולחזור על ניסויים, ולכן קשה יותר להסיק מסקנות חד משמעיות מתצפיות.חקר האקלים הוא באופן די מובהק מדע תצפיתי, אבל יותר מזה, יש לנו רק כדורארץ יחיד ולכן מספר התצפיות האפשריות הוא נמוך מראש. לעומת זאת, מספר המשתנים שיכולים להשפיע הוא ענק, ואופי ההשפעה, כפי הנראה, הוא כאוטי ולא לינארי. כל זה ביחד הופך את האקלים לאחד התחומים הקשים לחקירה. מצד שני, כל אחד מאיתנו מרגיש את האקלים, והמחשבה שהמדע שהצליח לשלוח אנשים לחלל לא מצליח לדעת איפה ומתי יהיה הטורנדו הבא היא כמעט בלתי נתפסת. למען האמת, חוקרי האקלים מסוגלים לספק תחזית ליומיים, וגם רמת הדיוק שלה לא מוצלחת בהרבה ממיצוע של הימים האחרונים.

להבדיל ממדעי הטבע, מדעי החברה בנויים על ההנחה שחקר  האמת מוגבל מראש. אולי זה התחיל מהתפישה הדתית שלבני האדם יש רצון חופשי, שאיננו דטרמיניסטי, ולכן בלתי ניתן לחיזוי. אבל היום, כשגם מדעי הטבע הרימו ידיים מהרעיון הדטרמיניסטי, ובטח שהרימו ידיים מהרעיון שתהליכים דטרמיניסטים ניתנים לצפיה מראש, ההבדל הוא שבעוד שמדעי הטבע חוקרים את הניתן לחקירה מדעית, מדעי החברה חוקרים את הרצוי לחקירה מסודרת (גם אם אי אפשר לחקור אותו בצורה מדעית). חוקרי החברה באים עם אידיאולוגיה מהבית (לא מילולית), ומנסים לחקור תחת התפישה האידיאולוגית את המציאות. אף אחד לא מתפלא שכלכלנים מצליחים שוב למצוא למה קפיטליזם הוא טוב או שחוקרות מגדר מצליחות להסביר לנו, שוב, כמה גברים הם חארות. אם מחר מישהו יפרוץ למיילים של אחת מהפקולטות למדעי החברה הוא לא יתפלא למצוא שיש לחוקרים שם אג'נדה אידיאולגית. למעשה, ההפך יפתיע את כולנו.

הפוליטיקה הירוקה צמחה בגרמניה שאחרי המלחמה. נראה לי שהפחד מהזכרון ההיסטורי הגביל את האפשרות לצמיחה של פוליטיקה לאומנית, בזמן שהאידיאולוגיות השמרניות-דתיות והסוציאליסטיות לא ממש נתנו תשובה מתאימה. בכל מקרה, די ברור שהתנועה הירוקה התחילה כתנועה רומנטית. ההתנגדות לטכנולוגיה ול"זיהום" שהיא יוצרת התחילה מהתנגדות למודרניות, ורצון לחזור לעבר מדומיין שבוא כולנו חיינו בטבע. תנועה דומה (פוליטית, לא אידיאולוגית) צמחה בזמנו בארצות הברית, ונבעה דווקא מגישה ליברלית קיצונית, כזאת ששמה דגש על אינדיבידואליזם, וראתה את הטכנולוגיה כמימוש קולקטיבי (כדאי לזכור את התעמולה הסובייטיתעם כל הבתים האפורים והארובות). בהמשך הצטרף מחנה נוסף, בורגני יותר, שרצה להוריד את הזיהום רק בגלל שהזיהום הפריע לאיכות חייו. אחרי נפילת הגוש הסובייטי פנו חלק גדול מהקומניסטית לשעבר לפוליטיקה ירוקה. הפעם נקודת המוצא היתה אחרת, סוציאליסטית וקולקטיביסטית באופן מובהק. הקומניזם נפל בגלל הצלחת הטכנולוגיה, חייו של האדם במערב השתפרו בזמן שחייו של הפועל בגן העדן הסוציאליסטי נשארו מחורבנים כשהיו. יותר מזה, בגלל האופי של הטכנולוגיה המערבית הפועלים במערב לא רצו להתלכד נגד המעסיקים שלהם ונגד המעסיקים בכלל. למה להתלכד נגד פורד, עם פורד מייצרת לי מכוניות זולות? בו בזמן, השיפור בטכנולוגיה יצר מצב בו עלות הייצור הלכו וירדו: אם פעם היו צריכים 100 פועלים לייצר מכונית אחת, היום אפשר לעשות את זה עם פועל אחר (שירוויח יותר, ועוד 80 יעבדו בעבודה אחרת ויצרו מותרות, והשאר יחיו על דמי אבטלה ויצרכו את המותרות). מכאן, למיטב הבנתי, נובעת ההתנגדות הסוציאליסטית לטכנולוגיה, וההצטרפות שלהם לקואליציה הירוקה.

תיאורים של התחממות כדור הארץ, על ההשלכות שלו, התחילו די מזמן. בהתחלה הייתה בעיה בחור באוזון, והיינו צריכים להפסיק להשתמש בדיאודורנט, אחר כך הייתה בעיה עם כבשים באוסטרליה… מתישהו התחיל גם הסיפור על גזי חממה, על היחס של חמצן מול פחמן דו חמצני ועוד. כאמור, למעלה, אין וכנראה גם לא יהיה הוכחה שהטענה הזאת נכונה או לא, אבל אין ספק שהיא נוצלה על ידי הקואליציה הירוקה (שמראש התנגדה לזיהום ולטכנולוגיה) למטרות פוליטיות, על ידי הנסיון להעביר את ההמון הפרגמטי לתמיכה במפלגות הירוקות. אני חושב שזאת הפעם הראשונה שהתקיים נסיוןלשימוש במדע ממדעי הטבע לצרכי פוליטיים כל כך מובהקיםעל ידי שכנוע פרגמטי (ז"א, לא "בגלל שהוכח שאנחנו צודקים" כמו בויכוחים בין המאמינים ללא מאמינים, אלא בגלל שיהיה לך רע אם לא תאמין לנו).

לכן, אני חושב שהמסקנה המתבקשת, היא לשקול מחדש את המיקום של חקר האקלים, ואולי התחיל להתייחד אליו כאל מדע רך, למרות שהוא עוסק בנושאים מדעיים באופן מובהק. כמו שמרכז שלם (למשל) ממומן על ידי בעלי הון עם אג'נדה פוליטית, אין שום דבר רע בעובדה שהיחידה לחקר האקלים באוניברסיטת מרכז אנגליה מקדמת אג'נדה פוליטית, אנחנו רק צריכים לזכור לדעת להבדיל בין מדענים שמשתמשים בפוליטיקה למען חקר האמת המדעית (נגיד, למען הקמת מאיץ הדרונים יקר) לפוליטיקאים שמשתמשים במדע למען קידום המטרות הפוליטיות (הלגיטימיות בפני עצמן) שלהם.

ממתי לאלמונים יש שם טוב?!


המסקנה של פסק הדין  של השופט סולברג (שוב, סולברג, בעוד פסק דין מפרע) בתביעת הדיבה של סרן ר' נגד אילנה דיין, היא ששמו הטוב של התובע, כאמור, סרן ר', נפגע. שה"אדם הסביר" שיחשף לפרסום יסיק מסקנות כלשהן (פירוט בסעיף 59 בפסק הדין) לגבי התובע (כאמור, ההוא ששמו הוא "סרן ר'"). ז"א, למשל, שאם מחר מגיע לראיון עבודה מישהו ששמו מתחיל בר' והיה סרן בעברו המראיין הסביר לא יקבל אותו?!

אין מה להגיד, ההגיון של ציור המטרה מסביב לחץ עובד שעות נוספות.

אובססיה – גלידה


כזכור, קיטלגתי את ההתייחסויות למדינות השונות בעמודים הראשונים של שש עיתונים שונים. אחרי שריכזתי את כל ההתיחסויות לישראל, יש עוד מספר דברים שאפשר לבדוק. אבל קודם כל, מעניין להפנות להרצאה ישנה של אליסה מילר שעוסקת בנושא די דומה (עם מתודולוגיה שונה ובצורה הרבה יותר יסודית ויפה, וכולל גם מסקנות, מה שאני לא עושה).

הדבר הראשון שמעניין להסתכל עליו הוא המדינות עם הכי הרבה התייחסויות בכלל. אני חושב שדווקא גרף למטה יראה את חוסר הפרופורציה של ארצות הברית מול שאר העולם. אלה 20 המדינות עם הכי הרבה התייחסויות בכלל. ולהבדיל ממילר, אני לא בדקתי את התקשורת בארצות הברית.

המדינות עם הכי הרבה התיחסויות
בנוסף אפשר לראות כמה ישראל מתייחסת יותר לאיראן ולשטחים וכמה הבריטים מתייחסים יותר לעיראק ופקיסטאן (כצפוי).מה שאולי פחות צפוי זה הפער בין ההתייחסות הישראלית והבריטית לדרום אפריקה, פקיסטן, ברזיל ואוסטרליה.למעשה, הגראף למטה מראה את ההתייחסות לכל המדינות (עם יותר מ-40 התייחסויות) לפי המדינה שמתייחסת עליהן יותר:

המדינות לפי המתייחס

קל לראות שישראל "אוהבת" את מדינות הים התיכון, ובריטניה "אוהבת" את האימפריה.

הנקודה האחרונה שנשאר לבדוק היא ממי אנחנו מתעלמים. המדינות הגדולות (מעל מליון תושבים) שפשוט לא היו קיימות בבריטניה וישראל בחודשיים האלה הן בורקינה פאסו, צ'אד, בנין, בורונדי, טוגו, הרפובליקה המרכז-אפריקאית, מאוריטניה, לסוטו, גינאה ביסאו וסוואזילנד (זה רק נדמה לי, או שיש כאן דומיננטיות אפריקאית מוזרה).המדינות הגדולות מהן התעלו הבריטים והישראלים לא הן קזאחסטאן, אזרביז'אן, אריטריאה, מולדובה וכווית (שלוש מדינות מזרח אירופיות, מדינה אפריקאית ושכנה). המדינות הגדולות מהן התעלמה התקשורת הישראלית הן בורמה (50 מליון תושבים, זה לא גדול, זה ענק), מוזמביק, מאלי, סנגל, הרפובליקה הדומיניקנית, גינאה, טאזקי'יסטאן, ניקרגואה, קיריגיסטאן, טורקמינסטאן, ג'מייקה, מונגוליה, נמיביה, טרינידד וטובאגו, מאוריציוס ומזרח טימור. סה"כ התקשורת הישראלית התעלמה מ-234 מליון אנשים, התקשורת הבריטית התעלמה מ-165 מליון אנשים כששניהם ביחד התעלמו מ-67 מליון אנשים.

אובססיה 2 – ישראל


כזכור 88 ידיעות שהופיעו בעמודים הראשונים בשלושת העיתונים שנדגמו התייחסו לישראל. עכשיו אני אנסה לנתח הקצת יותר פירוט את אותן התייחסויות.

הדבר הראשון שאפשר לראות בטבלה הצבעונית למטה זה הבולטות של הגארדיאן: מתוך 88 ההתיחסויות, 55 (שזה 63%) היו של הגארדיאן, מתוכן, אגב, 17 הן תמונות בלבד. מצד שני, הטלגראף כמעט ולא התייחס לישראל. למעשה, אם הייתי עושה טבלה של מדינות רק לפי הגארדיאן, ישראל היתה עולה למקום העשירי בין רוסיה לאוסטרליה, בזמן שאילו הייתי עושה טבלה רק לפי הטלגראף ישראל היתה מתדרדרת למקומות ה-31,32,33 ביחד עם הונגריה ובלארוס (הטיימס, אגב, שם את ישראל במקום ה-13 בין אירלנד להודו).

בנוסף אפשר לבדוק איך ישראל מוצגת.  בניגוד למה שניתן היה לצפות, רק 49 (56%) מההתייחסויות התייחסו לסכסוך. מתוכן, 36 היו של הגארדיאן ו-10 של הטיימס.כמו כן, אפשר לבדוק איך ישראל מוצגת, בניגוד למה שנטען לא אחת, אפשר לראות ש-30 מההתייחסויות לישראל היו אוהדות, ו-20 ביקורתיות והשאר (שזה 38 התייחסויות) נייטרליות  (כדאי לציין ש-12 מההתייחסויות לסכסוך היו אוהדות ו-19 היו ביקורתיות).

נקודה נוספת שכדאי להתייחס אליה היא מיקומה של ישראל במאמרי הדעות. מתוך 11 מאמרי דעה בפורסמו, 4 היו אוהדים ו-3 ביקורתיים, כאשר כל המאמרים הביקורתיים התייחסו לסכסוך. בכלל, נדגמה רק התייחסות שלילית אחת לישראל שלא נודעת לסכסוך (למי שמחפש פתרון לHASBARA, אולי הפסקת הסכסוך והרדיפה הדתית יכול ה להיות פתרון).
88 ההתיחסויות הן:

1 Nuclear Cheating Times נייטרלי דעה מאויימת על ידי איראן
2 Israel rejects UN council backing for Gaza war crimes report Guardian ביקורתי קריקטורה מסוכסכת עם הפלשתינאים
3 24 hours in pictures Guardian אוהד תמונות מאויימת על ידי איראן
4 24 hours in pictures Guardian אוהד תמונות מדינת היהודים
5 UN row threatens to sink Middle East peace plan Times אוהד דעה מסוכסכת עם הפלשתינאים
6 Mahmoud Abbas puts off Palestinian elections after Hamas opposition Guardian נייטרלי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
7 New York senators turn down Jewish lobby's invitation Guardian נייטרלי דעה מדינת היהודים
8 The week in pictures: 20 November 2009 Telegraph ביקורתי תמונות מסוכסכת עם הפלשתינאים
9 Proof of life: hostage soldier appears on video after three years in captivity Times אוהד חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
10 Wayne Rooney hits a hat-trick and Giggs reaches century mark in United stroll Times נייטרלי חדשות מעצמת ספורט
11 US 'dismayed' by Israel's new settlements in Jerusalem Telegraph ביקורתי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
12 Brazilian protests greet Ahmadinejad at start of South American tour Guardian אוהד חדשות מאויימת על ידי איראן
13 Avram Grant 'offered Portsmouth manager's job' Times נייטרלי חדשות מעצמת ספורט
14 Ehud Olmert could face war crimes arrest if he visits UK Guardian ביקורתי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
15 David Miliband's failure like an improbable episode of Yes Minister Times אוהד דעה מסוכסכת עם הפלשתינאים
16 Abbas' move reflects deep Palestinian despair Guardian נייטרלי סוכנויות הידיעות מסוכסכת עם הפלשתינאים
17 Ultra-Orthodox Jews accused of fight to keep ‘Jews for Jesus’ out Times ביקורתי חדשות מדינת היהודים
18 Palestinians clash with Israeli troops at al-Aqsa mosque in Jerusalem Guardian נייטרלי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
19 24 hours in pictures Guardian ביקורתי תמונות מסוכסכת עם הפלשתינאים
20 US 'dismay' at Israel over Gilo plan Guardian ביקורתי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
21 It's not just about Iran Guardian נייטרלי דעה מאויימת על ידי איראן
22 Palestinians condemn Hillary Clinton over Jewish settlements stance Guardian אוהד חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
23 Hamas officials hold talks on Shalit prisoner swap deal Guardian נייטרלי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
24 Dachau link with Israeli town angers survivors Guardian אוהד חדשות מדינת היהודים
25 Animal pictures of the week: 6 November 2009 Telegraph אוהד תמונות מטרה תיירותית
26 24 hours in pictures Guardian ביקורתי תמונות מסוכסכת עם הפלשתינאים
27 Pictures of the day: 17 November 2009 Telegraph אוהד תמונות מטרה תיירותית
28 Israeli rock star Aviv Geffen is out to conquer Europe Times אוהד כתבה מעצמה תרבותית
29 Iran to 'blow up the heart of Israel' if attacked Guardian אוהד סוכנויות הידיעות מאויימת על ידי איראן
30 24 hours in pictures Guardian ביקורתי תמונות מסוכסכת עם הפלשתינאים
31 Lost leaders Guardian נייטרלי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
32 24 hours in pictures Guardian אוהד תמונות מאויימת על ידי איראן
33 Paul Hart sacked as Portsmouth manager after poor start to Premier League season Times נייטרלי חדשות מעצמת ספורט
34 24 hours in pictures Guardian ביקורתי תמונות מסוכסכת עם הפלשתינאים
35 Blood ties: how grief could unite the Middle East Times נייטרלי כתבה מסוכסכת עם הפלשתינאים
36 Mahmoud Abbas says he has 'no desire' to run for re-election Guardian נייטרלי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
37 24 hours in pictures Guardian ביקורתי תמונות מסוכסכת עם הפלשתינאים
38 Barack Obama's Nobel prize greeted with cynicism, surprise and optimism Guardian נייטרלי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
39 Unrest erupts at Jerusalem shrine Guardian נייטרלי סוכנויות הידיעות מסוכסכת עם הפלשתינאים
40 Tel Aviv: Miami of the Middle East Telegraph אוהד פרשנות מטרה תיירותית
41 Portsmouth tell Paul Hart his job is safe as Avram Grant returns Guardian נייטרלי חדשות מעצמת ספורט
42 24 hours in pictures Guardian אוהד תמונות מטרה תיירותית
43 24 hours in pictures Guardian ביקורתי תמונות מסוכסכת עם הפלשתינאים
44 24 hours in pictures Guardian ביקורתי תמונות מסוכסכת עם הפלשתינאים
45 Avram Grant returns to Portsmouth Telegraph נייטרלי חדשות מעצמת ספורט
46 HSBC offloads US office to Israeli investor Times נייטרלי חדשות מעצמה כלכלית
47 Prepare for another episode in Portsmouth soap opera Times נייטרלי חדשות מעצמת ספורט
48 Gaza militant groups agree to stop firing rockets into Israel Guardian אוהד חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
49 Portsmouth sack Paul Hart as manager Guardian נייטרלי חדשות מעצמת ספורט
50 The 'no peace now' camp Guardian אוהד דעה מסוכסכת עם הפלשתינאים
51 The community leadership we deserve Guardian ביקורתי דעה מסוכסכת עם הפלשתינאים
52 Portsmouth insist Avram Grant will not replace Paul Hart Times נייטרלי חדשות מעצמת ספורט
53 The tropes of 'Jewish antisemitism' Guardian ביקורתי דעה מסוכסכת עם הפלשתינאים
54 War films are pernicious lies, says Lebanon director Samuel Maoz Times אוהד ראיון מעצמה תרבותית
55 Israeli commandos seize ship 'carrying arms to Hezbollah' Times אוהד חדשות מאויימת על ידי איראן
56 Portsmouth appoint Avram Grant as their new manager Guardian נייטרלי חדשות מעצמת ספורט
57 24 hours in pictures Guardian נייטרלי תמונות מטרה תיירותית
58 Prisoner exchange could see Israeli soldier swapped for Marwan Barghouti Times נייטרלי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
59 Liverpool's Yossi Benayoun says placenta cure was 'from a woman' not horse Telegraph נייטרלי חדשות מעצמת ספורט
60 The Palestinian Authority's state-first mistake Guardian נייטרלי דעה מסוכסכת עם הפלשתינאים
61 Iran is our friend,' says Turkish PM Recep Tayyip Erdogan Guardian אוהד חדשות מאויימת על ידי איראן
62 Palestinian faith in Obama 'evaporates' Guardian אוהד חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
63 24 hours in pictures Guardian נייטרלי תמונות מסוכסכת עם הפלשתינאים
64 24 hours in pictures Guardian אוהד תמונות מסוכסכת עם הפלשתינאים
65 Portsmouth need Avram Grant to be the special one Times נייטרלי חדשות מעצמת ספורט
66 Britain criticised for opting out of UN vote condemning Israel Times אוהד חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
67 Avram Grant prepares to take Portsmouth manager's job Guardian נייטרלי חדשות מעצמת ספורט
68 Hopes of restarting Middle East peace process look like a mirage Telegraph נייטרלי פרשנות מסוכסכת עם הפלשתינאים
69 The disabled Palestinian standup helping refugees find their funny side Guardian ביקורתי בידור מסוכסכת עם הפלשתינאים
70 Israel deploys police as Jerusalem tensions rise Guardian אוהד חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
71 Israel 'personally attacking human rights group' after Gaza war criticism Guardian ביקורתי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
72 Israel is in denial over Turkish rage Guardian ביקורתי דעה מסוכסכת עם הפלשתינאים
73 The Gaza Trap Times אוהד דעה מסוכסכת עם הפלשתינאים
74 Videotape of Gilad Schalit to be released in exchange for 20 Palestinian women Times אוהד חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
75 Gutbusting foods: The world's biggest burger, hot dog, meatball, cupcake, pizza, sausage and more Telegraph אוהד תמונות מטרה תיירותית
76 Pro-Israel lobby group bankrolling Tories, film claims Guardian נייטרלי בידור מסוכסכת עם הפלשתינאים
77 24 hours in pictures Guardian אוהד תמונות מטרה תיירותית
78 24 hours in pictures Guardian נייטרלי תמונות מטרה תיירותית
79 Jewish leaders plead with Government over Goldstone Report vote Times נייטרלי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
80 Obama battles to save peace plan as fears grow of collapse Times נייטרלי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
81 Turkish PM exposes nuclear rift in Nato Guardian נייטרלי חדשות מאויימת על ידי איראן
82 Israel names Russians helping Iran build nuclear bomb Times נייטרלי חדשות מאויימת על ידי איראן
83 50 ultimate travel experiences | culture Guardian אוהד בידור מטרה תיירותית
84 Israeli minister Moshe Ya'alon rejects British trip amid arrest fears Guardian נייטרלי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
85 24 hours in pictures Guardian ביקורתי תמונות מסוכסכת עם הפלשתינאים
86 Palestine calls for release of intifada leader in prisoner swap with Israel Guardian נייטרלי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
87 Israel rejects UN council backing for Gaza war crimes report Guardian ביקורתי חדשות מסוכסכת עם הפלשתינאים
88 Jordan to refill shrinking Dead Sea with salt water Telegraph אוהד חדשות מטרה תיירותית

כמה גראפים

ההתיחסויות לפי מקור

התייחסויות לפי מקור

כיצד ישראל מוצגת:

איך ישראל מוצגת

הדעה על ישראל:

הדעה על ישראל

איך לנצח במלחמת האזרחים


לא שאני מנסה לעודד מלחמה… אבל במידה ונקלע למלחמת אזרחים אפשר להגיד שנמצא הנשק האולטימטיבי. פשוט אפשר לכתוב את השם המפורש על מדי החיילים, ואף דתי לא יוכל לפגוע בהם. אפשר לכתוב את השם המפורש על הטנקים, על הבתים, על הכבישים ועל הגדרות, ומצאנו את ההגנה האולטימטיבית. אגב, גם הפלשתינאים יכולים לאמץ את השיטה הזאת כבר עכשיו. רוצים להרוס את הבית שלך, תכתוב עליו את השם המפורש ונראה אותם. אתה רוצה לעבור במחסום בלי שיתעללו בך, תקעקע את השם המפורש על גופך. הפלשתינאים יכולים ככה גם לגרש את היהודים מההתנחלויות. פשוט לפזר על ההתנחלות אלפי פתקים עליהם כתוב השם המפורש…

ואגב, זה גם נשק חכם, בגלל שהוא יכול לפגוע רק בחלק מהישראלים, ורוב הסיכוי שהנפגע יהיה דווקא ימני. אפשר גם לשכלל את זה, במקום פיגועי תופת, שהורגים אנשים ומצטלמים לא טוב בתקשורת, הפלשתינאים יכולים לשלוח "פיגועי תועבה". נגיד, פלשתינאית שתכנס לקניון ישראלי ותוריד את החולצה שלה, או פלשתינאית שתתחיל לשיר באוטובוס ישראלי, או פלשתינאי שנכנס למסעדה עם חולצה עליה כתוב השם המפורש. כנראה שהרבה ישראלים "יפגעו" ברגשותיהם הדתיים, ובמקביל לפגיעה ביהודים, הם לא ישפכו דם, ואפילו יעודדו את התיירות לישראל (מה שיעזור לכלכלה הפלשתינאית).