חסל?


לפעמים צריך להגיד גם את המובן מאליו. מדיניות החיסולים של ישראל היא מדיניות כושלת. לא מדובר רק בפעולה כושלת אחת או שתיים, מדובר במדיניות שכל כולה כשלון, ושלא יכולה שלא להכשל. ההגיון של מפעילי המדיניות הזאת מתפוצץ להם (ולנו) פעם אחרי פעם בפרצוף. למעשה קשה להגדיר אותה כמשהו אחר מאשר חוסר מחשבה קדימה. לא מדובר רק בגניבה ההשערוריתית (לכאורה) של זהויות אזרחי המדינה (דבר שבפני עצמו צריך להיות עילה לא רק לפיטורים אלא גם למשפט פלילי בכל מדינה שזוכרת מי הוא הציבור ומי הם משרתיו), לא רק בזיוף דרכונים של מדינות ידידותיות (לכאורה) בניגוד להבטחות מפורשות של מנהיגי המדינה ולא רק בהפרת האמון (לכאורה) בין פקיד הגבולות לנכנס לארץ. מדובר בכשלון גם ברמה המוסרית, גם בהפרת של עקרונות הצדק הבסיסיים ביותר וגם בפעולות שלא מסייעות בדבר למטרתן המוצהרת, לא לניטרול רוצחים ולא להתרעה של רוצחים עתידיים.

מוסרית – מדינות לא אמורות לשלול את חייו של אף אדם. מדינות קיימות על מנת לשמור על זכויותיהם המולדות של בני האדם, והזכות הבסיסית מכולן היא הזכות לחיים. מדינה שהורגת בני אדם אחרים היא מדינה שמועלת בתפקידה. אמנם לפעולות של מדינות יכולות להיות השלכות על חייהם של אנשים (כמו, נגיד, במלחמה), אבל זה ממש לא אותו הדבר.

מבחינת הצדק – כשמדינה שוללת את זכויותיו של אדם היא אמורה לעשות את זה אחרי משפט פומבי בו הוכחה אשמתו מעל לכל ספק סביר ובו היתה לאדם את היכולת לענות למאשימיו. את ההחלטה לא מקבלים פקידי ממשלה אלא שופטים בלתי תלויים. זה – משפט צודק – הוא הבסיס של הדמוקרטיה. וכל שלב בשלבים האלה חשוב ועקרוני. אני לא רוצה לחיות במדינה שפקידיה יכולים להחליט להרוג אותי או לשלול את חירותי על סמך מודיעין מפוקפק או על סמך נוחות פוליטית. לבחירה הזאת יש מחיר ברור, "אנשים רעים" יחיו ללא עונש. ובאמת בדמוקרטיות "אנשים רעים", פושעים ומנוולים, חיים את חייהם ללא עונש. לרוב אפילו חיים טובים. זה מחיר החיים בחברה חופשית, ולמי שלא רוצה לשלם אותו, הייתי מזכיר שבדקטטורה לא רק שה"רעים" לא משלמים על רשעותם, אלא שהם לרוב השליטים שמחליטים על העונשים לשאר.

לגבי ניטרול המחוסל – חיסולו של מחמוד אל-מבחוח, למשל, באמת ניטרל אותו. אל-מבחוח רצח את סעדון וסספורטס (שניהם היו חיילים, אגב) כשהיה בן 29, ונרצח בגיל 50. אין ספק שרוצח בגיל 50 הוא הסכנה הגדולה ביותר לכוחות הביטחון הישראלים, ושעשרות הדולרים (וניטרולם של 11 סוכני מוסד פעילים, לכאורה) שנשפכו על חיסולו של מחבל זקן מסייע בביטחונו של כל ישראלי באשר הוא. בשנים האחרונות עסק אל-מבחוח בהברחת נשק ומחבלים , אין ספק שהחמאס יתקשה במציאת מבריחים אחרים.
לגבי ההתרעה – האמנם רוצחים עתידיים מפחדים מחיסולים ישראלים? האם אנחנו רואים מגמה של פחות ופחות נסיונות רצח של ישראלים במהלך השנים? גם כשהטרור הפלשתיני הונע מאידיאולוגיות רציונליות לכאורה (כמו לאומנות וקומניזם), לא היתה שום ירידה בטרור, ואי אפשר היה להגיד שהפלשתינאים מפחדים או פחדו לעסוק בטרור ובפשע. אם כבר, המגמה הברורה היא הפוכה, הטרור לא רק שלא ירד, אלא עלה. והיום, כשהאידיאולוגיה העיקרית שמניע את הטרור היא דתית, כשטרוריסטים רוצים למות על מנת לקבל את הענבים שלהם (מעניין אם יש כאן סיבתיות), אז ברור שהחיסולים לא באמת ירתיעו את הרוצחים העתידיים. והעובדות, כמובן, מתיישבות עם ההגיון הפשוט.

שואל איתי לנסברג בהתממות מטופשת, מה היו עושים הבריטים אם היה מדובר בסרג'נטים בריטים. כי, כידוע לכל, הבריטים דאגו לחסל את כל השותפים לרציחתם של מרווין פייס וקליפורד מרטין. ובכל זאת, ברצינות, ישראל היא לא המדינה הראשונה בעולם שנתקלת בטרור ובפשע. מדינות הגונות מביאות את הפושעים למשפט. רק הישראלים מרשים לעצמם להתעלם מההגיון והצדק, לקרוץ אחד לשני, ואחר כך להתפלא ששאר העולם לא קונה את הקריצות האלה.

מודעות פרסומת

5 Responses to חסל?

  1. עדו says:

    לגבי 'המובן מאליו'
    כל מה שכתבת נכון ועדיין, יש את התיאוריה ויש את הפרקטיקה. בפרקטיקה אסירים אפגנים נמקים בכלא גואנטמו בלי זכויות בסיסיות ואסירים עיראקים נרצחים בכלא אבו גרייב ועוברים התעללויות (אלו שאנחנו יודעים עליהן) .
    בפרקטיקה יחידות העילית הבריטיות יורות באנשי RIA ברחוב בלי אזהרה כמו יחידת דובדבן שלנו.
    אגב משום מה כולם מסכימים ש'במלחמה זה בסדר להרוג אחד את השני' ושוכחים שלעיתים רחוקות מאד זה הכרחי לגמרי לצאת למלחמה (מה היה קורה אם ארה"ב לא היתה פולשת לעיראק? כנראה שהיה הרבה יותר טוב).
    בקיצור, אני גם כן חושב שמדיניות החיסולים היא כישלון אבל מסיבה אחרת, היא כישלון כי חיסולים אינם מדיניות וכשהם באים להחליף מדיניות אז ראש המוסד מחליף את ראש הממשלה בדיוק כפי שמלחמה שבאה להחליף מדיניות פרושה העברת האחריות מהממשלה לרמטכ"ל. בתקופת רבין נרצח המחבל פאתחי שקאקי בקפריסין כחלק מהמאבק בטירור. אבל לרבין גם היתה מדיניות מסויימת שהוא הוביל , החיסול הזה לא בא כדי לספק לעם את מנת הבידור והקטרזיס היומית ולהשכיח ממנו שהממשלה שלו לא עושה כלום.

  2. smiley says:

    בפרקטיקה, גואנטמו הוא לא ראוי. אולי להבדיל מהחיסולים הוא יעיל, אבל הוא בוודאי לא ראוי, ולא סתם הוא מעורר התנגדות פוליטית בארה"ב. בפרקטיקה, אף אחד לא יורה באנשי IRA כבר כמה שנים.

  3. עדו says:

    כלומר ,גם מעצמה ענקית כמו ארה"ב 'מלכלכת את הידיים' פה ושם למרות המשאבים העצומים שלרשותה. כבר הרבה שנים שלא יורים באנשי IRA

  4. עדו says:

    התגובה שלי נשלחה בטעות, אני ממשיך :
    אף אחד לא יורה באנשי IRA 'כבר כמה שנים' וגם מכוניות תופת לא מתפוצצות בלונדון 'כבר כמה שנים' אלא אם כן הנהגים הם מוסלמים ולא אירים קתוליים. כשיחזרו האירים לפיגועים רצחניים נראה אם האיפוק הבריטי מחזיק מעמד.
    כל מה שאני טוען הוא שחיסולים הם איזור אפל שבו מדינה עוסקת בהסתר כאשר כלו כל הקיצים ואין שום ברירה אחרת. באותה מידה שמלחמה היא הפתרון האחרון שבא להסיר איום פיזי ששום מדיניות לא תצלח נגדו. הבעיה מתחילה כשמפתרונות קיצוניים למצבים קיצוניים הדברים האלו הופכים לפתרון הראשון ולשגרה יומיומית שמחליפה מדיניות אמיתית.

  5. smiley says:

    בוודאי שלכלוך ידיים לא קשור לכמות האמצעים. כולם מלכלכים את הידיים, הישראלים עושים את זה הרבה, עושים את זה מהמקפצה, ואחר כך קורצים, מאשימים את מי שבברכה ומתפלאים איך כולם מאשימים אותם.

    אולי הבריטים לא יחזיקו מעמד, הרי הם בני אדם כמונו, אבל זה לא הופך את אי החזקת המעמד למעלה מוסרית.

    חיסולים לא צריכים להיות איזור אפל שבו מדינה עוסקת בהסתר כאשר כלו כל הקיצים, חיסולים לא צריכים להיות אופציה, אפשר להסתדר בלי, ראוי להסתדר בלי, ומהנסיון הישראלי, קל יותר להסתדר בלי (להבדיל מכלים אחרים, שקשה להסתדר בלעדיהם).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: