בסוף יעשו מזה סרט הוליוודי


לקראת העימות האחרון מחר, הולך ומתברר שהסיפור המעניין יותר בבחירות האלה הוא לא המנצח, אלא דווקא המפסיד. למרות שעוד לא לגמרי ברור מי יהיה המנצח, נראה שהוא יהיה עוד פוליטיקאי שרוצה להיות כמו קנדי, כאלה לא חסרים בשום מקום. מצד שני, דווקא בראון נראה כמו גיבור טראגי קלאסי, כולם יודעים מה הגורל שלו, כולם יודעים איך יגמרו הבחירות האלה מבחינתו, וכל מה שנשאר לו זה לשחק את המשחק לפי חוקיו ולחכות שהשופט ישרוק את שריקת הסיום (שתגאול אותו מטיפונת התקווה שעוד נשארה לו). מראש כל הקלפים משחקים נגד בראון, ואם עד עכשיו נראה היה כאילו הוא היחיד שלא מבין את זה, אז פליטת הפה היום מבהירה שגם הוא כנראה מבין את זה, וכל מה שנשאר לנו זה לראות איך הטרגדיה הזאת תגמר (ז"א הסוף ידוע, אבל הדרך לא).

הסקר האחרון שפורסם היום  (אגב, לקראת הבחירות הבאות בישראל מישהו חייב להקים בלוג כזה) מביאים את השמרנים ל-34%, הלייבור ל-27% והליברלים ל-31%. האחוזים כאן הם אחוזים מכלל הבוחרים, אבל בבריטניה, כידוע, הבחירות הן אזוריות, ובסופו של דבר רק המוביל בכל איזור נכנס לפרלמנט. משום שרוב הסקרים הם סקרים ארציים, קצת קשה לדעת איך הם יתחלקו לאיזורים השונים. נהוג לאמץ את שיטה בשם "שינוי ארצי אחיד" (uniform national swing) שמניחה (למיטב הבנתי) שהשינוי הארצי באחוז הבוחרים בכל מפלגה יתחלק באופן אחיד על כל איזורי הבחירה. ההנחה הזאת נשמעת לא מנומקת היטב, אבל להבדיל משיטות אחרות, אומרים שהיא עבדה לא רע בבחירות בעבר. לפי השיטה הזאת, ואם התוצאות יהיו דומות לסקר האחרון, חלוקת הבתים בפרלמנט תיראה (את החישוב עשיתי כאן) 265 חברי פרלמנט שמרנים, 249 חברי פרלמנט מהלייבור ו-107 מהליברלים ועוד 29 ממפלגות אחרות (אגב, השוני הצפוי ביחס בין מספר המצביעים למספר חברי הפרלמנט הוא מדהים, יש סיטואציות סבירות בהן הלייבור מגיע שלישי ומקבל יותר חברי פרלמנט משאר המפלגות). אמנם להבדיל מישראל ממשלה לא ממש חייבת לקבל את אמון הפרלמנט (הוא מקבלת את אמון המלכה), ראש ממשלה חייב רוב בפרלמנט על מנת להעביר את התקציב ותמיכה בנאום המלכה (ואדם שלא מסוגל להעביר תקציב או תמיכה בנאום המלכה מן הסתם לא יקבל את אמון הכתר). בשביל רוב צריך 326 חברי פרלמנט. קשה להאמין שיהיו מספיק עריקים, וברור של חברי הפרלמנט מהמפלגות האחרות אין למפלגות האחרות מה למכור במשחק הזה. ככה שנראה שמשחק הקואליציה הוא בעצם "מי מהשלוש ישאר בחוץ?", כשכל קומבינציה אפשרית.

למעשה, קואליציה בלי הליברלים היא לא סבירה, וקואליציה שבה הלירלים מובילים (עם חצי מחברי הפרלמנט של השותפה) סבירה עוד פחות. לכאורה הליברלים יוכלו לבחור במי שמציע להם יותר ולתת לו את ראשות הממשלה, למעשה, יהיה להם קשה לוותר על הברית האידיאולוגית שלהם עם הלייבור, ובטח שיהיה להם קשה להתעלם מתוצאות הבחירות (בבריטניה, להבדיל מישראל, באמת נהוג שראש המפלגה הגדולה ביותר הוא ראש הממשלה וקואליציה זה דבר מוזר שעושים באירופה, כנראה שהמנהג הזה הולך להשבר). יותר מזה, קלג הבהיר כמה פעמים שהוא מאד יתקשה לשבת עם בראון בממשלה, מה שעלול להעמיד את הלייבור בברירה בין זריקת המנהיג לויתור על השלטון.

בקיצור, קשה לראות סיטואציה בה בראון מסיים את הסרט הזה בתור ראש ממשלה. רוב הסיכויים שהוא יפסיד בבחירות, גם אם לא, רוב הסיכויים שהוא יפסיד במשא ומתן, וגם אם הוא יצליח במשא והמתן, רוב הסיכויים שזה יסתיים בהחלפתו (על ידי מיליבנד? יכול להיות שהבחירות האלה יסתיימו עם ראש ממשלה יהודי?). כאמור, נראה לי שיש כאן אדם שנלחם כנגד כל הסיכויים (ובכל זאת, נראה שיש מי שנותנים לו סיכויים לא רעים). מחר זה העימות האחרון (הפעם על כלכלה), שבוע אחר כך יש בחירות, וזהו. זאת אולי ההזדמנות האחרונה של בראון לעשות משהו שישנה את עתידו.

מודעות פרסומת

מי אמר?


"…בימים אלה מנסה משפחה יהודית מתחום המושב לעבור למוסקווה … האישה לובשת שביס. את הגרמנים, כאמור, זה מפחיד. נניח שהמשטרה תאפשר את מעבר המשפחה. בעקבותיה יבואו עוד שתיים. בעוד שנתיים יוקם שם בית כנסת. בעוד חמש שנים הם יהיו רוב. הראשונים ימכרו או ישכירו במחיר גבוה. אחרונים ימכרו בכל מחיר. העיקר לברוח. בשכונות מסוימות בוילנה זה כבר קורה. כאשר התסריט הזה הוא ידוע מראש, האם עמדת המתנגדים סבירה? בוודאי שכן… הטענה שכל סלקציה היא גזענות – היא טענה דמגוגית. אין שום מדינה בעולם שמאפשרת הגירה חופשית. כל מדינה, חברה, קהילה, זכאית לשמור על אופי מסוים, לאומי או תרבותי. מה שקורה בערים רבות באירופה מוכיח שהחלום הרב-לאומי או רב-תרבותי הוא תעתוע שווא… כך שיש סלקציה. לא גזענית. תרבותית…מהו המבחן לסלקציה מותרת ואסורה? הנה כלל מוסרי: יש להעניק זכויות רק למי שמעניק את אותה זכות גם לאחרים. זה לא שהאישה עם השביס מתכוונת, באופן אישי, לשלול זכויות מוותיקי מוסקווה. אלא שברור שברגע שקהילת חסידי השביסים יהיו רוב במוסקווה, בשם זכויות יסוד כמובן, אפשר יהיה להכריז על סופה של מוסקווה… ג'ון לוק טען שעקרונות היסוד של החברה חלים רק על מי שאימצו את העקרונות הללו. …"

לא, לא מדובר באנטישמי רוסי מהמאה שעברה… יצירת המופת הזאת נכתבה על ידי ישראלי יהודי, ופורסמה בעיתון גדול ומכובד.

אפרטהייד זה רע? למי?


אמיר חצרוני כתב להארץ מאמר מעניין על האפרטהייד. קודם כל כמה נקודות על המאמר עצמו:

  • "בוויכוחים על עתיד יהודה ושומרון, השמאל נוהג להשתמש בדוגמה הדרום אפריקאית כנשק יום הדין. המסר הוא, שאם לא נפסיק את מדיניות האפרטהייד, לכאורה, בשטחים, נהפוך למצורעים בזירה הבינלאומית, כפי שהיתה דרום אפריקה בשנות ה 70 וה 80." לא, זה לא המסר. זה היפוך של סיבה ומסובב. המסר הוא שאם לא נפסיק את מדיניות האפרטהייד "לכאורה" בשטחים,נהפך ללא מוסריים כפי שהיתה דרום אפריקה בשנות ה 70 וה-80, ולכן ראוי להפסיק את המדיניות הלא מוסרית (ולכן, יש אומרים, ראוי להפוך את ישראל למצורעת, כמו שהפכו את דרום אפריקה).
  • "הפרדה זו נובעת משיקולי ביטחון (אולי מופרזים לעתים) ולא מתוך תפישת עולם גזענית" מעניין לציין ש"שיקולי הביטחון" האלה מקבילים לחלוטין לחלוקה הגזעית, מעניין שבשנות השבעים והשמונים, כשלא היו "שיקולי הביטחון"היתה אפליה בוטה לא פחות, מעניין ששיקולי הביטחון האלה תקפים גם לאזרחים ישראלים שלא מהווים שום "סיכון ביטחוני" (אבל לא שייכים לגזע הלא נכון) בזמן שאזרחים ישראלים שמהווים "סיכון ביטחוני" (ושייכים לגזע הנכון) לא מופלים לרעה. אם זה הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז זה כנראה "שיקולי ביטחון".
  • "לפי גרסת השמאל, דרום אפריקה של תקופת האפרטהייד היתה מקום שנורא לחיות בו לא רק לאוכלוסייה השחורה אלא גם לציבור הלבן, ואילו היום מדובר בגן עדן עלי אדמות." אני לא מכיר כזאת גרסא. להפך, אני חושב שאין אדם אחד בשמאל שמטיל ספק שאם לא מתחזבים ביסורי מצפון די מגניב לחיות עם עבדים.
  • "נכון שבשנות ה 80 דרום אפריקה הוחרמה על ידי רוב המדינות, מה שהפך את הדרכון הדרום אפריקאי לנייר חסר תועלת, אבל רמת החיים של דרום אפריקאים לבנים דווקא היתה אז גבוהה למדי." זה אמנם נכון, גם רמת חייהם של הלבנים בדרום ארצות הברית "היתה גבוהה למדי" ובכלל, עבדים משפרים את רמת חייהם של המעבידים, אבל החרם על דרום אפריקה לא היה רק חרם דיפלומטי וספורטיבי, אלא בעיקר כלכלי, וזה, החרם הכלכלי, הוא כנראה מה ששבר את המשטר הבורי (שכזכור, בחר לבטל את האפרטהייד).דרום אפריקה היא מדינה עשירה במשאבים, והעולם בזמנן היה חצוי בין שתי מעצמות (וברגע שהפסיק להיות חצוי, האפרטהייד נפל). ישראל היא מדינה דלה במשאבים ועיקר ההכנסות שלה הן מיצוא, והעולם היום כבר (עדיין?) לא חצוי. לכן, הירידה הצפויה של רמת חייו של הישראלי הממוצע בעקבות חרם כזה תהיה גבוהה בהרבה, לא רק שלא נוכל לסוע לטיול ביוון, לא יהיה לנו כסף לטיסה לשם.
  • "האם הרווחים הסמליים הללו היו שווים את ביטול האפרטהייד? מנקודת מבט פרקטית של דרום אפריקאי לבן ממוצע, ביטול האפרטהייד נראה בדיעבד כעסקה מפוקפקת." טוב, את זה אפשר היה לדעת מראש, אני מניח שמי שהיה מסתובב בגרמניה עשור אחרי נפילת הרייך היה מסיק ש"מנקודת מבט פרקטית של גרמני ממוצע, נפילת הרייך נראה בדיעבד כעסקה מפוקפקת" . בכל זאת, אני שמח על זה שהיו אנשים שלא הקשיבו לחצרונים שהיו במדינות הברית, ובכל זאת עשו את מה שראוי היה לעשות.

bw.jpeg

ובכל זאת, יש משהו במה שפרופ' חצרוני אומר. מאז נפילת האפרטהייד דרום אפריקה נמצאת במצב של נפילה חופשית. מאז ביטול האפרטהייד הפשע, העוני, הסמים, האיידס והשחיתות מכים בתושבי דרום אפריקה ללא רחם. וגם על זה ראוי לציין כמה נקודות:

  • דרום אפריקה החדשה היא כשלונה של הדמוקרטיה הפורמלית. נכון שיש שם בחירות חופשיות, ושהשלטון נבחר על ידי רוב הציבור. אז מה? למעשה זומה מזכיר את אידי אמין הרבה יותר מאשר מנדלה.  אם אנחנו מדברים על דמוקרטיה כעל שיטת שלטון רצויה, ברור שאין לדמוקרטיה הפורמלית כמו שהיא ממומשת בדרום אפריקה היום מה להציע לנו.
  • דרום אפריקה החדשה היא עוד כשלון של הפרא האציל. שנים מלמדים אותנו דוברי ה"שמאל" שכל הבעיות בעולם נובעות מהמעורבות של האדם הלבן בסדר הטבעי הטהור של בני האדם הכהים.  כל פעם שאדם לא לבן עושה משהו רע, יש מי שמחפש את הלבן שאשם. זאת גישה גזענית ומתנשאת. לאנשים כהים יש את אותה יכולת לפשל כמו אנשים לבנים.כשאנשים כהים פושעים, צריך להאשים אותם, ולא לחפש את הלבנים שעומדים מאחוריהם. דרום אפריקה לא נמצאת במצב המחורבן שהיא נמצאת בגלל שלטון הבורים (או הבריטים, או ההולנדים), אלא בגלל שלטון הזולו הנבחר. על מנת שדרום אפריקה תשפר את מצבה, היא צריכה, אזרחיה צריכים, לקחת את עצמה בידיים. לדרום אפריקה יש מספיק משאבים ותשתיות להוביל את הכלכלה העולמית, אבל למעשה היא לא מצליחה להוביל אפילו את הכלכלה האפריקאית.
  • ההגירה הלבנה מדרום אפריקה היא טבעית. אנשים לא אוהבים לחיות במקום בו רע להם. הנסיון להחליף תחושת זהות בלחם, רדיפת "ביטחון" בחירות ופטריוטיזם בצדק לא הצליח גם בדרום אפריקה. עוד שיעור מעניין שכדאי ללמוד
  • כדאי לישראלים להתחיל להתמודד עם שאלת "היום שאחרי" כבר היום, ולא לחכות לנפילת השלטון בשטחים. גם אם השלטון הישראלי בשטחים יהיה באמת נצחי, ואני מכיר מעט מאד מוסדות היסטוריים שאפשר להגיד עליהם שהם נצחיים, לא יקרה כלום למי שיתכונן, אבל במקרה והשלטון הישראלי בשטחים בכל זאת יקרוס, כדאי שיהיה לנו תוכנית, על מנת שלא נמצא את עצמנו תקועים בדרום אפריקה חדשה. אפשר לנסות לדאוג שהפלשתינאים ישכילו להתנהג באופן רציונלי יותר מהדרום אפריקאים, אפשר לנסות לדאוג לכך שיהיה מצב בו אפשר יהיה לקיים מדינה ישראלית בצד המדינה הפלשתינאית. אבל להתעלם מהאפשרות שזה יקרה? להמשיך לבנות עוד התנחלויות? להקים אוניברסיטה במרכז ארץ הזולו? זה הרי מנוגד לחלוטין מהמסקנה ההיסטורית אותה מנסה פרופ' חצרוני ללמד אותנו.

מה מניע אותם?


תקציר מנהלים: הפוסט הזה לא יהיה על "אם תרצו" ולא יביע דעות בעדם או נגדם. הפוסט הזה לא יהיה על יתרונות הסגפנות ולא יביע דעות בעדה או נגדה. אם אתם מעוניינים לקרוא על הנושאים האלה הייתי ממליץ ללחוץ על הקישור הזה

 

מתברר שלאהוד ברק יש שעון שעולה 100 אלף שקל. מישהו, כנראה ברק עצמו, לקח 100 אלף שקל והחליט להוציא אותם על שעון. שעון. כאמור, אין לי כוונה לתת כאן נאום צדקני על יתרונות הסגפנות. בסופו של דבר אני  חושב שזה טוב שאנשים מפנקים את עצמם, ואם הם עושים את זה בכסף שהם הרוויחו ביושר ושילמו עליו מיסים והם מוציאים אותו על מוצרים חוקיים ומוסריים, אז זה בכלל טוב. יותר מזה, אין לי שום בעיה לקבל 100 אלף שקל (מישהו מוכן לתת?) ולהוציא אותם על שטויות. אבל שעון. שעון? בסך הכל מכשיר שמראה את השעה, שעון ב-100 שקל מראה את אותה שעה כמו שעון ב-100 שקל. קשה לי לחשוב על פיצ'ר שימושי שאפשר לדחוף לשעון ושלא קיים בשעונים שעולים 100 שקל. יותר מזה, היום שלכל אחד יש טלפון נייד (שמראה את השעה), בשביל צריך לסחוב עוד חתיכת טכנולוגיה מיותרת ומיושנת על היד? מה גרם לברק (או מי שקנה לו את השעון) לקחת את הכסף ולקנות שעון כזה, ולא, נגיד,יצירת אומנות יקרה או קוויאר מיוחד או משהו יקר אחר שגם יכול לגרום להנאה? אני לא חושב שמדובר בסמל סטטוס. קודם כל כי ברק לא צריך "סמל סטטוס" הפרצוף שלו מוכר בכל העולם, ואף אחד לא יחשוב שהוא איזה קבצן שהתגנב למחלקה הראשונה.בנוסף, הוא לובש חליפות יקרות, משקפים יקרות, גר בבית יקר, ונוסע במכונית יקרה. מישהו בכלל מסתכל על היד שלו בשביל לבדוק את הסטטוס שלו? ואם כן, כמה אנשים כבר ידעו להבדיל בין שעון של 100 אלף שקל לשעון של אלפיים שקל?בקיצור, הסיבה לרכישה הזאת לגמרי לא מובנית לי, והסיבה להליכה עם השעון הזה מובנית לי עוד פחות.

 

איזה בחור בשם רועי ילין החליט שהוא לא מסמפט את "אם תרצו", אז הוא הקים קבוצה בפייסבוק בשם: "אם תרצו – תנועה פאשיסטית" ו-2,000 אנשים (אני מניח ששונים) הצטרפו לקבוצה הזאת. 2,000 אנשים זה בערך פי 500 ממספר האנשים שיקרא את הטקסט הזה. כל אחד מהם הוא "חבר" בקבוצה, שזה אומר שכשאתה נכנס לדף שלו אתה רואה את קישור לדף של הקבוצה וכשאתה נכנס לדף של הקבוצה אתה רואה קישור לדף שלו ו… וזהו. בערך כמו ללכת עם חולצה T עליה כתוב "אנחנו לא מסמפטים את אם תרצו". ושוב, נשאלת השאלה: "מה הטעם?" בשביל מה אותם אנשים החליטו לכתוב את השם שלהם לצד הצהרה פוליטית ריקה מתוכן או ממעשה? זה אפילו לא הפגנה, זה סתם הצהרה שנכתבת ברוח. היחידים שאולי יושפעו מהמעשה הזה הם החברים בקבוצה (אם הם ילכו לראיון עבודה עם מעסיק שתומך באם תרצו ושחיפש את השם שלהם ברשת). אפשר לחשוב גם כאן שזה סמל סטטוס, אבל שוב, אני לא רואה איך הצטרפות לקבוצה כזאת משנה את הסטטוס של הבן אדם, הרי זה לא שהדעות שלו הם סוד או שמכיריו חושבים שהוא חבר ב"אם תרצו" (ואם כן, לא פשוט יותר להגיד למכירך מה הדעות שלך במקום לשלוח אותם לחפש את זה ברשת)? נראה לי שהמניע כאן הוא אותו מניע של מי שקונה שעון ב-100 אלף שקל…

 

ובהערת ביניים, איזה מן ביקורת לא מנומקת זאת "אם תרצו – תנועה פאשיסטית". ברור לכולנו שאם הם היו קוראים לקבוצה שלהם "אם תרצו – תנועה ששמה מתחיל באות א'" אף אחד לא היה שומע עליהם. ככה שאי אפשר להתחבא מאחורי הטיעון של האמת, ומצד שני, אם הם היו קוראים לקבוצה שלהם "אם תרצו – תנועה ששמה מתחיל באות ב'" אף אחד לא היה חושב לתבוע אותם, ככה שגם מאחורי הטענה שזה שקר אי אפשר להתחבא. הטענה שלהם היא משהו כמו "אנחנו נגד אם תרצו בגלל שיש להם מאפיינים דומים לפאשיזם" והטענה של "אם תרצו" היא משהו כמו "אנחנו בעד עצמנו ואין לנו מאפיינים דומים לפאשיזם". בגלל שכולם מסכימים על המאפיינים של אם תרצו, אפשר היה לחלק את הדיון לשני חלקים בלתי קשורים לחלוטין:

  1. מה הם המאפיינים של תנועה שהופכת אותה ל"פאשיסטית". זה סתם דיון היסטורי-סמנטי, אפשר להשתמש באיזה מאפיינים שרוצים, העיקר להבהיר אותם מראש.
  2. איזה מהמאפיינים של "תנועה פאשיסטית" הם שליליים ואיזה חיוביים (אני מניח שגם מתנגדי "אם תרצו" יקבלו את ההתנגדות הפאשיסטית לשחיתות כחיובית). כאן, כנראה, נמצאת המחלוקת. אבל אם הם היו אומרים "אם תרצו – תנועה שמחזיקה במאפיין X ואנחנו חושבים שמדובר במאפיין שלילי", ומאפיין X הוא באמת מאפיין של אם תרצו, אף אחד לא היה תובע אותם וזה היה מייצג את דעתם באופן מדוייק יותר.

סוף הערת ביניים.

לא הוגן?


"…האמת בספורט היא הדבר היפה ולא צריך להתערב באמת הזו… שיטת הקיזוז היא אולי לא ספורטיבית או לא פיירית… אני חושב שהשיטה הזו יכולה להיות קצת לא פיירית לקבוצה שמובילה את הטבלה… שיטת הקיזוז היא לא ספורטיבית… אני חושב שזו שיטה לא פיירית… לדעתי שיטת הקיזוז היא שיטה שאין בה הרבה חלקים הוגנים… אני חושב שהשיטה לא טובה ולא פיירית" [1] זה מה שהיה למאמני ליגת העל להגיד על שיטת הקיזוז. האם שיטת הקיזוז היא באמת "לא הוגנת"? מה הופך אותה לכזאת? אני חושב שכשאנחנו מדברים על חוקים של משחק כחוקים הוגנים אנחנו מדברים על כמה דברים שונים לגמרי.

ההגדרה הפשוטה ביותר היא שמשחק הוגן הוא משחק בו אי אפשר לדעת מי ינצח בסופו. למשל, אי אפשר לדעת מי ינצח בהטלת קוביה, ולכן מדובר במשחק הוגן לפי ההגדרה הזאת. קשה לי לחשוב על סיבה לרצות לשחק משחקים כאלה ובטח שלא על סיבה לצפות בהם. ברור למדי שכדורגל לא עונה על ההגדרה הזאת, לא כמשחק בודד (בו, בכל זאת, יש לקבוצה הטובה יותר סיכוי טוב יותר לנצח) ולא כליגה.

עוד הגדרה נאיבית שאפשר לשקול היא שמשחק הוגן הוא משחק בו החוקים זהים לכל השחקנים. משחק שחמט, למשל, הוא לא משחק כזה. בגלל שהלבן משחק ראשון. במשחק כדורגל בודד יש עדיפות ברורה לקבוצה הביתית, בליגה העדיפות הזאת אמורה להתקזז, אבל היא לא מתקזזת כשיש מספר אי זוגי של סיבובים (כמו שהיה נהוג בישראל לפני ואחרי הקיזוז), או שאחד מהמשחקים הוא אחרי שהעניין של אחת הקבוצות בליגה הסתיים (גם זה כבר קרה, וקשה להמנע מזה).

הגדרה קצת יותר מתוחכמת תגדיר משחק הוגן כמשחק בו המוכשר יותר ינצח. בתחרות ריצה, למשל, ינצח האצן המהיר ביותר. בהתאם החוקים שאנחנו קובעים לתחרות ריצה הם חוקים שאמורים להכריע מי מהיר יותר, לכן כולם רצים את אותו מרחק, אסור לאף אחד להשתמש בסמים "לא טבעיים", אסור לאף אחד להשתמש בגלגלים… ילדים דווקא די נהנים לשחק משחקים כאלה (מי רץ מהר יותר, מי גבוהה יותר, למי יש אבא חזק יותר) אבל אף פעם לא הבנתי למה מבוגרים מוצאים בהם עניין, ואני לא מכיר אף מבוגר שמתמודד בתחרויות ריצה של 100 מטר כתחביב.

אחד הדברים שיאפיין משחקים כאלה הוא שהתכונה המנצחת תהיה תכונה בסיסית. אחרי הכל, אי אפשר למקם תכונות מורכבות על ציר חד ממדי בלי פונקציה שיכלול שתהפוך את המדידה שלנו לאקראית ותלויה בפונקציה עצמה. ככה, למשל, זה לא הגיוני למדוד מי מקפיץ וקולע טוב יותר, וכן הגיוני לבדוק מי מקפיץ טוב יותר או מי קולע טוב יותר.

דבר אחר שדי ברור הוא שחוקים של משחק כזה חייבים להיות דטירמיניסטים, אם אנחנו רוצים לדעת מי רץ מהר יותר, אנחנו חייבים לדעת בסוף המירוץ שהמנצח באמת רץ מהר יותר, ושהוא לא ניצח במקרה בגלל פירוש כזה או אחר של החוקים. למשל,תחרויות כמו איגרוף או החלקה על הקרח אמורים לבדוק תכונות בסיסיות למדי, מי חזק יותר או מי מחליק אסטטי יותר, אבל בגלל שהחוקים של המשחקים האלה לא דטרמיניסטים (ולא יכולים להיות דטרמיניסטים), התוצאה שלהם לא עונה להגדרה הזאת של "משחק הוגן".

די ברור שכדורגל, כמו כל משחקי הכדור, הוא לא משחק מהסוג הזה, לא כמשחק בודד ולא כליגה .

הגדרה אחרת יכולה להיות שמשחק הוגן הוא משחק שבסופו כולם יסכימו שהמנצח הוא מי ש"הגיע לו" לנצח. הדוגמא המובהקת ביותר היא חלוקת עוגה לשני חלקים (ואז אחד מחלק והשני בוחר איזה חלק, וכולם מרוצים). כדורגל הוא בפירוש לא כזה משחק, העובדה שלא פעם ולא פעמיים מתלונן אחד הצדדים (אני חושב שזה לרוב הצד המפסיד).

עוד הגדרה  היא שמשחק הוגן הוא משחק בו החוקים נקבעו כשהקובעים לא ידעו (או התעלמו מהידיעה בזמן הקביעה) מי ירוויח מהם. (וכאן המי הוא להבדיל ממה, ז"א כן צפוי שהמחוקק ידע שמי שעובד קשה יהנה יותר ממי שיתעצל כל היום, אבל הם לא יודעים אם זה יהיה הצרצר או הנמלה). זאת ההגדרה הנפוצה לחוקים הוגנים במשחקים פוליטיים. אבל אני לא חושב שהיא מתאימה למשחקי ספורט. ז"א, משחק שהחוקים שלא לא מקיימים את זה הוא מראש לא הוגן, אבל לא נראה לי שכל משחק שמקיים את התנאי הזה יחשב להוגן. בכל מקרה, ברור שגם לפני וגם אחרי הקיזוז הליגה עמדה בהגדרה הזאת.

הגדרה דומה אבל קצת שונה, עליה חוזרים כמה מהמאמנים שלנו, היא שמשחק הוגן הוא משחק שבו החוקים ידועים לכל השחקנים מראש.  זה בוודאי נכון לכדורגל, כמו לרוב המשחקים הספורטיבים, אבל זה בוודאי לא מספק. אם, למשל, החוקים הידועים מראש היו נותנים נקודות לפי המרחק של הקבוצה מקו המשווה, אז למרות שהם ידועים מראש הם היו מוטים לטובת קרית שמונה ונגד אילת וככאלה, כמעט אף אחד לא היה מתייחס אליהם כהוגנים. בכל מקרה, גם בהגדרה הזאת הליגה עומדת לפני ואחרי הקיזוז.

אפשר גם להסתכל על החוקים הקיימים ולשאול מה הם מקדמים, ואיזה סוג של שחקן ינצח בהם, ומזה להסיק איזה סוג של "הגינות" הם מקדמים. הרי אף אחד לא התלונן על שיטת הליגה שהיתה קיימת עד לפני שנה כלא הוגנת, והיא כללה כמה מאפיינים שלא עונים להגדרות ההגינות שציינו כאן. למשל הביתיות בסיבוב השלישי, היחס האקראי של שליש בין תיק"ו לניצחון, או העובדה שהפרש השערים מקבל עדיפות נמוכה באופן מוחלט על פני הניקוד על ניצחונות ותיק"ואים. אני חושב שקל לראות שהמטרה של החוקים האלה היתה לעודד מתח בכל משחק ולאורך העונה כולה. ז"א, החוקים בכלל לא נקבעו על מנת לעצב את המנצח, אלא על מנת למנוע מהמנצח לצוץ מהר מידי, ועל מנת למנוע מהמפסידים להוריד הילוך רק בגלל שהם עלולים להפסיד. ה"הגינות" שחוקי הליגה (והחוקים ברוב העולם דומים) קידמו היא לא הגינות בין הקבוצות לבין עצמן, אלא בין הקבוצות לצופים, והמטרה היא לייצר בידור. וכאן אנחנו מגיעים להגדרה אחרת שלמשחק הוגן, "משחק הוגן הוא משחק בו כולם מרוצים בסופו", למשל כשאני קונה סוכריה במכולת אני מרוצה (כי יש לי סוכריה) והמוכר מרוצה (כי הוא קיבל ממני כסף). באותה מידה, גם בכדורגל כולם מרוצים, השחקנים מקבלים משכורת והצופים נהנים מהמתח והאסטתיקה.

בקיצור, אני חושב שלפי כל ההגדרות של "משחק הוגן" הקיזוז הוא לא פחות הוגן מהשיטה שהיתה נהוגה עד השנה. נראה לי שהבעיה שמציקה לכל כך הרבה עיתונאים היא ששינו את החוקים, עם פעם משחק בסיבוב הראשון היה שווה למשחק בסיבוב השלישי, היום משחק בסיבוב השלישי שווה יותר ממשחק בסיבוב הראשון. שינוי כזה דורש מהקבוצות להערך אחרת ולהתכונן לליגה ארוכה בלי הורדת הילוך בסיומה.  אבל שינוי בכללים של המשחק בתחילתו הוא דבר הוגן לגמרי.

[1] הקורא ע"ב – אם אתה מחפש כותרת שבאמת לא מייצגת את מה שכתוב בגוף המאמר – פתח את הקישור.

על העימות הראשון


בימים האחרונים אין לי כמעט זמן לכלום. התכוונתי לכתוב משהו לפני העימות הראשון ביום חמישי, כשסוף סוף התפנה לי קצת זמן בלוגלי נפל, וחסך ממני את הבושה. ציפיתי שיהיה מדובר בעימות טקטי, בו אף אחד לא ינסה ליזום שום דבר, ושמרוב כללים לא תיווצר שום דינמיקה בין המועמדים לקהל ובינם לעצמם. טעיתי. אמנם העימות התחיל כצפוי עם שלושה רובוטים חנוטים בעניבות שמקריאים לעצמם סיסמאות בחירות, אבל באיזשהו שלב שבר בראון את הקיפאון, ומסיבה לא ברורה התנפל על קמרון. מאותו רגע העימות התפתח למשהו מעניין במיוחד, כשהמועמדים מנסים כל הזמן לחזור לטקטיקה אותה הם תיכננו מראש (אני מניח), אבל מצד שני נראה היה שהם פשוט לא מסוגלים להתעלם מנוכחותם של האחרים (כמו שפוליטיקאים אמריקאים תמיד עושים בעימותים). יש עוד שני עימותים, ועכשיו ברור שהם לא יהיו טקטיים, קמרון ובראון הפסידו יותר מידי בעימות הראשון על מנת להסתפק בססטוס קוו, ונראה שקלג חושב שהוא באמת יכול לנצח.

העימות, אמנם, הוקדש ברובו לבעיות הפנים (השני יוקדש לענייני חוץ, והשלישי לכלכלה) וישראל לא הוזכרה כלל (בחיי). ובכל זאת, אחד הרגעים שאמור לגרום חיוך לכל ישראלי היה כשעלה לדיון ההשקעה הבריטים בפצצה הגרעינית. כידוע, בריטניה היא מדינה גרעינית, וזה עולה הרבה כסף, וכסף, כידוע, זה דבר שהבריטים זקוקים לו (מוזרים הבריטים האלה). אמנם בריטניה היתה עסוקה בכמה וכמה מלחמות במאתיים השנים האחרונות, אבל כיום כשהיא חלק מהאיחוד האירופי, קשה לראות מישהו מדנמרק, צרפת או איסלנד מנסה לפלוש לבריטניה עצמה. באחד מהרגעים בעימות שאל קלג את קמרון ובראון למה הם מתנגדים לפירוקה הגרעיני של בריטניה. התשובה של קמרון היתה: "האם נוותר על עצמאותנו הגרעינית כשאנחנו לא יודעים מה יהיה עם איראן ולא בטוחים בעתיד של סין?". מעניין האם הטקסט הזה נכתב על ידי יועץ בחירות שנוהג לדלג בין ישראל לדרום קוריאה? מעניין אם הוא יהיה מועמד לפרס שביט.

בסופו של דבר, ההבדל הפוליטי בין המפלגות בבריטניה הוא  די קטן. כולן מסכימות מה יש לעשות בנוגע לשאלות העיקריות (למסות, לקצץ ולעדכן את החוקה) והויכוח הוא בעיקר על הפרטים הקטנים (שבמילא לא מוחלטים על ידי הבחירות וצריכים לעבור את כל המערכת הפוליטית). כשזה המצב, העימות הוא בעצם על אישיות ואידיאולוגיה. הפער האידיאולוגי בין המפלגות השונות הוא לכאורה גדול (השם שלהם אמור לרמז על האידיאולוגיות: שמרנות, ליברליזם וסוציאל-דמוקרטיה) אבל למעשה השמרנים מדברים על פרוגרסיוויות, הלייבור מדברים על קיצוצים והליברלים מדברים על העבר הרומנטי… לכן מה שנשאר זאת האישיות, וזאת יכולה להבדק דווקא בעימותים. שני העימותים שהיו עד עכשיו (הראשון היה העימות של שרי האוצר) הסתיימו בניצחון ליברלי מפתיע, ומרבית הסקרים שפורסמו לאחרונה מראים שהבחירות נפתחו מחדש, והליברלים עוד יכולים לההפך למפלגה השניה (או הראשונה ואולי בכל זאת השלישית שלושתם, אגב, סקרים שפורסמו היום) בפרלמנט (כמובן שרוב הסקרים שמפורסמים הם לרוב סקרי דעת קהל, מבנה הפרלמנט תלוי גם בפיזור של הבוחרים בגלל שמדובר בבחירות אזוריות).

שתי שאלות:


כמו כל שנה עם בוא האביב, גם השנה מתפרסם הדו"ח של המכון לחקר האנטישמיות והגזענות בימינו. וכמו בכל שנה, גם השנה מתברר שהאנטישמיות בעליה חסרת תקדים. הפעם התחלתי לקרוא את הדו"ח, ובאופן טבעי הגעתי לגרפים. הגרף של פעילויות אלימות לפי מדינות מראה לנו שבראשות הפלשתינית היתה פעילות אלימה אנטישמית אחת ב-2009.

השאלה שלי, איזו?

אם היו סופרים את כל האלימות בשטחי הרשות כלפי יהודים בגלל שהם יהודים, המספר בוודאי היה גבוהה בהרבה. אם היו סופרים את כל מעשי האלימות על ידי אזרחי הרשות כלפי יהודים בגלל שהם יהודים, המספר היה בוודאי גבוה בהרבה. אם היו סופרים את כל מעשי האלימות על ידי אזרחי הרשות כלפי יהודים אזרחי הרשות בשטחי הרשות בגלל שהם יהודים, המספר היה בוודאי 0. אז, על איזה פעולה הם מדברים.

ואם כבר, מעלים את זה, איך זה שישראל לא מופיעה שם? הרי אין ספק שישראל היא אחת מהמדינות שבהן מתרחשים הכי הרבה פעולות אלימות כנגד יהודים בגלל יהדותם.

כמה מחשבות על השוליים של פרשת קם-בלאו…


1. "לאחר שמולאו כל התנאים בהסכם ונמסרו המסמכים, ביקש השב"כ לפנים משורת הדין לקבל לידיו גם את המחשב האישי של אורי בלאו. מערכת 'הארץ' נענתה לבקשה, והמחשב הושמד עם מסירתו מול עיני הכתב" ואני חייב לשאול, כשהשמידו את המחשב, גם הוסיפו איזה טקס וודו לגרש את הדיבוק? מה רע עשה להם המחשב? מה הפואנטה בהשמדת המחשב? האם הם השמידו את כל המחשב? גם את המסך? אולי גם את המדפסת והמקלדת? והעכבר, האם הם רוצצו את העכבר? מה הם חשבו, שבלאו כל כך אדיוט שיתן להם להשמיד את מחשבו האישי בלי שיגבה את מסמכיו האישיים לפני זה? האם אנשי השושו שלנו לא מבינים איך עובד מחשב? האם הם לא שמעו על האינטרנט? על זיכרון פלאש? הם באמת חושבים שאם הם יהרסו את המעבד של המחשב אז מה שהיה בדיסק הקשיח יעלם לנצח? או שאולי הם חשבו שאיזה ארגון עויין הטמין שם איזה חומרה שמעתיקה את התכולה של הדיסק הקשיח ושולחת אותו אליהם (ושהשמדת המחשב תחזיר את מה שנשלח)? האם מדובר בטמטום? בנקמנות (ואם כן, אז במי: בבלאו? במחשב שלו? במשלם המיסים שמימן לו מחשב חדש?)? בפארנויה?

2. "המסמכים, ברמות סיווג שונות, כללו בין השאר תוכניות מבצעיות של צה"ל (לרבות כאלו שעדיין לא מומשו), פקודות מבצעיות של המטכ"ל, סיכומי הערכות מצב ופגישות בין גורמים מבצעיים בכירים, סדרי כוחות של הצבא, ידיעות מודיעין רגישות, סיכומי תרגילים, מסמכים לגבי תורת לחימה ואמצעי לחימה, תפיסות הפעלה של הצבא, תוכניות מגננה של פיקוד המרכז ותוכניות להתמודדות עם התלקחות בשטחים….דיסקין הגדיר את המסמכים "סוּפּר-מסווגים", מסמכים שלדבריו כל ארגון מודיעין היה חולם לשים עליהם את ידו. "הגעת מסמכים אלו, ואף מקצתם, לידי האויב ולידי גורמי מודיעין זרים, עלולה לגרום לנזק ביטחוני חמור וממושך ולסיכון בפועל של חיילי צה"ל ואזרחי ישראל", קבע ראש השב"כ בפסקנות. "לא צריך להיות מומחה לביטחון מידע כדי להבין עד כמה יש בחומר מידע מסכן". " אין ספק שזה מפחיד. יש בלשכת כל אלוף כמה עשרות פקידות, כל אחת משרתת שנה וחצי ואת מתחלפת באחרת, כולן ילדות חסרות נסיון, הכשרה או היסטוריה תעסוקתית. אנחנו יודעים על אחת שהצליחה לצרוב אלפי מסמכים ולקחת אותם לביתה בלי שאף אחד ידע או אפילו יחשוד. אלמלא היא נתנה אותם לבלאו, אף אחד גם לא היה יודע. האם היא הראשונה שעשתה את זה? יש כאן פרצה בטחונית אדירה, אלוף פיקוד המרכז (אם זה יכול היה להתרחש רק שם) הפקיר את חייהם של אלפי חיילים ומאות אלפי אזרחים. מזל שבמקרה הזה זה הגיע לידיים בטוחות, מה היה קורה אם במקרה אחר זה היה מגיע לאותם "גורמי מודיעין זרים"? מישהו, אני חושב שאלוף הפיקוד אם לא הרמטכ"ל עצמו, צריך לתת את הדין על המחדל הזה.

3. ז\ה כבר הופך למנהג, רשויות החוק של המדינה רודפות אחרי חושפי העוולות במקום אחרי יוצריהם. נכון שהדלפה של עוול היא לא חוקית בישראל (עדיין, אפשר לקוות שישראל תצטרף בקרוב למדינות בהן זה לא כך), אבל בכל זאת, קצת פרופורציות, איך יכול להיות שצדים את המדליפים ומעמידים אותם לדין אפילו לפני שפותחים בחקירה בנוגע לעוול עצמו. המחשבה שאם נרביץ למראה לא נהיה כל כך מכוערים מזכירה את המחשבה שאם נשמיד את המחשב אולי מה שהיה עליו יעלם….

4. במהלך חיי יצא לי לעבוד בכמה וכמה "פרוייקטים סודיים". אף אחד לא כלל חיי אדם, סתם מוצרים שהמתחרים לא אמורים לדעת עליהם לפני שהם יוצאים לשוק. ובכל זאת, בכל תדרוך שעברתי הזהירו אותי מפני "האנשים השקופים" המנקים, מתקני המזגנים, המלצרים… בצה"ל, ארגון שסודותיו קצת יותר חשובים, יש הרבה יותר מידי "אנשים שקופים". בצבא ללא גיוס קבע המצב המגוחך הזה היה נמנע.

5. אורי בלאו פרסם שני פרסומים "מביכים" על סמך המסמכים שנתנה לו קם. אף אחד מאותם פירסומים "מביכים" לא זכה להתייחסות מינימלית מהציבור הישראלי. אלמלא איסור הפרסום, יש להניח שגם המעצר של קם לא היה זוכה ליותר מידי התייחסות. אם חושבים על זה, צו איסור הפרסום היה יחסי הציבור הטובים ביותר שהמדינה יכלה לסדר לבלאו ולהארץ. ובהתחשב בעובדה שהוא ניתן שנה אחרי הפרסום עצמו, כשהשפעתו היתה ברורה לכולם, אפשר להעלות את השאלה: אז בשביל מה זה טוב להם? האם יש כאן נסיון מצד גורמים במערכת הביטחון לייצר כותרות נגד גורמים אחרים במערכת הביטחון?

ובראש הגדוד צועד?


נפל דבר בישראל, אחרי 4 שנים בהן ההצלחה היחידה שאפשר לרשום על שמו היא שהוא לא פוטר (ובצה"ל, הצבא שהפך את הפז"ם לאמצעי הקידום הראשי, מדובר בפרמטר החשוב ביותר למדידת הצלחתו של חייל), סיים הרמטכ"ל אשכנזי את הקדנציה המוארכת שלו. עד היום היו 19 רמטכ"לים בצה"ל, רק שניים היו בתפקידם יותר מארבע שנים, דיין (שהיה ארבע שנים וחודש) ואיתן (שהיה 5 שנים). בהתחשב בעובדה שהרמטכ"ל ממונה לשלוש שנים (ושלוש שירתו פחות: חלוץ, אלעזר ומקלף) העובדה שהוא מסיים את תפקידו אחרי שכבר האריכו לו את המינוי בשליש, ללא שום הצדקה עניינית, צריכה להפתיע רק את מי שמופתע מזה שהשמש זורחת בבוקר. ובכל זאת, התגובה הציבורית להחלטה המתבקשת הזאת נשמעת פאניקניסטית מוחלטת.

מכולן, תמוהה בעיקר התגובה של בחור בשם איתי לנדסברג ("פורום המג"דים והמח"טים" בחיי):
"במדינת הגמדים ישראל, רמטכ"ל מצליח לא יכול לפנות אל הציבור. הוא תלוי בשר הביטחון ובראש הממשלה. שני פוליטיקאים שמתקשים להצביע על הצלחות מוכחות בניהול המערכות שהם ממונים עליהן."
כן, נורא ואיום, מדינת הגמדים הזאת שבה נבחרי ציבור יכולים לפטר לא להאריך את הכהונה של פקיד בכיר. יש להניח שלנדסברג היה מעדיף לחיות במדינת ענקים בה רמטכ"ל "מצליח" יכול לפנות לציבור – כמובן לא לציבור הגמדים שבחר בנתניהו וברק – כנראה לציבור המח"טים ומהמג"דים – מן הסתם הציבור היחידי שמבין למה הוא "מצליח" – ולבקש מהם ולהודיע להם על הארכת כהונתו.

כי, כידוע: "האמון בצבא חזר ללחיים הציבוריות". לא, אתם שם שקוראים כל מיני אתרים בשפות לועז וכל מיני בלוגים שמאלנים, לא על הלחיים שלכם מדובר. אבל ציבור המח"טים ומהמג"דים חזר להאמין לצבא. אם קודם הצבא הפקיר את הציבור לשיפוטם של הגמדים, עכשיו הצבא יודע לסגור את כל הסודות בפנים. כי ככה מחזירים את האמון ללחיים הציבוריות.
הרי, "האמון הזה דרוש לישראל כדי להוציא את בניה למלחמה. אין דבר שחשוב בחיי מדינה נלחמת, יותר מהיכולת של מפקד לשכנע את ההולכים אחריו ונשלחים בפקודתו כי הוא מחזיק ידיים אחראיות, אמינות ומוסריות על ההגה."  אמינות ומוסריות על ההגה. האם יש שתי מילים שמאפיינות את צה"ל של אשכנזי רע יותר מאמינות ומוסריות? האמנם אין דבר חשוב יותר למדינה מאשר להוציא את בניה לעוד מלחמה מיותרת?

למעשה, במאמר אחד קצר וטיפשי מציג לנדסברג את כל מה שרקוב ורע במפקדי צה"ל. חוסר אמון בציבור (שמממן את הצבא), שקרנות, התנשאות על נבחרי הציבור והציבור, הגדרת מחדש של המושגים "הצלחה" ו"כשלון", התחנפות לבעלי הכח, זלזול בבעלי הכח לשעבר, התעלמות מעובדות, העלמת עובדות, אהבת המלחמה, קידוש הסטטוס קוו ובעיקר פאניקה מוחלטת.

כן, בואו נדבר


גדעון לוי כתב מאמר בו הוא נותן לפלשתינאים אוסף של תירוצים למה לא לדבר עם ישראל. אולי כדאי לפרט את התירוצים האלה ולהסביר למה הם לא יכולים להיות סיבה לא לדבר ושאם היינו מקבלים אותם כסיבה לגיטימית היא תהיה תקפה גם לצד השני (ז"א, באותה מידה הם יכולים להוות תירוץ לישראל לא לדבר עם הפלשתינאים – אני כבר יומיים מתלבט אם זה בעצם מה שלוי רצה להגיד באיזה מן הפוך על הפוך כזה, אבל הגעתי למסקנה שהניסוח של המאמר והכתיבה של לוי לא מתאימה להתחכמות כזאת).

  1.  "לפחות שישה מחברי ה"שביעייה" שלה אומרים שהם לא מאמינים בשום הסדר אתכם" –  נו, וזאת סיבה לא לדבר? להפך, בואו תוכיחו שהם טועים. הרי גם רוב ההנהגה הפלשתינאים אומרת שהיא לא מאמינה בהסדר עם ישראל.
  2. "אהוד ברק, הסמן ה"שמאלי" בחבורה, הוא אבי אבות תורת ה"אין פרטנר" שניפצה לרסיסים את מה שנחשב למחנה השלום של ישראל" כן, זאת תורת האין פרטנר שניפצה את מחנה השלום, בלי שום קשר למעשי הפלשתינאים…
  3. "לימינו ניצבים בוגי יעלון ואביגדור ליברמן, אלי ישי ובני בגין ובראשם בנימין נתניהו, איש מהם לא מאמין בהסדר אתכם, אין-פרטנר שכמותכם" יעלון, ליברמן, בגין, ישי ונתניהו לא הגיעו לשלטון במקרה, לפניהם היו אולמרט, ברק, פרס ורבין, שדווקא ניסו להגיע להסכם ולא הצליחו…
  4. "עם ממשלה שבעבורה הפסקה זמנית בבניית ההתנחלויות היא "גזירה" בלתי נסבלת" ועם הממשלה שהחליטה לפרק באופן חד צדדי את כל ההתנחלויות בגוש קטיף היה צריך לדבר?
  5. "עם מי שהחליטו מזמן שירושלים וגושי ההתנחלויות האינסופיים יישארו בריבונות ישראלית" כמובן שאם לא תדברו אז ירושלים וגושי ההתנחלויות האינסופיים יעלמו….בעבר הוחלט גם שסיני תשאר לנצח בישראל, והנה קצת דיברו וסיני כבר מזמן לא בישראל. הדרך הטובה ביותר לשנות את ההחלטה הזאת היא בדיבורים. מה גם שכדאי לזכור מה החליטו בהנהגה הפלשתינאית.
  6. "מצטלמים אתכם ומתנחלים באדמותיכם" להבדיל ממצטלמים אתכם ומפוצצים את אוטובוסיכם?
  7. "מעלים הצעות "מרחיקות לכת" שהן פחות ממינימום הוגן מבחינתכם" מה זה מינימום הוגן מבחינתם? איך בדיוק מקבלים החלטה כמה זה "מינימום הוגן"? לדעתי, לאדם רעב מינימום הוגן הוא פיסת לחם, ואדם שמסרב לפיסת לחם איננו רעב. האם יש גם מינימום הוגן מבחינת ישראל? מהו?
  8. "והורגים 1,400 איש ב"עופרת יצוקה"." כן, מה שנכון, ישראל הורגת.המוות כאן הוא חד צדדי לחלוטין. להפך, דווקא כשהורגים צריך לדבר על מנת למנוע את המשך ההרג.
  9. "מי שמטילים מצור אכזרי על עזה שלכם", ז"א שאילו בגין היה שואל את לוי האם לדבר עם סדאת הוא היה אומר לו לא (בגלל החרם הערבי)? המצור האכזרי, כדאי לזכור, הוא תוצאה של מעשי ההנהגה הנבחרת בעזה, כולל גירוש האופוזיציה וירי קסאמים על אוכלוסיה ישראלית.
  10. "מי שלא מוכן לדבר עם מי שזכה אצלכם לרוב בבחירות דמוקרטיות" נו, באמת. גם נתניהו זכה לרוב בבחירות דמוקרטיות, והנה בדיוק עכשיו לוי מסביר למה לא לדבר איתו…
  11. "מי שכלאו את האב המייסד שלכם במוקטעה" כן, סתם כלאו את "האב המייסד", בלי קשר לעובדה שהוא החליט להבעיר את המזרח התיכון?
  12. "טענו שהוא המכשול לשלום" סתם, טענה אקראית שעלתה אחרי שהוא סירב לכל הצעה לשלום, ודאג לעודד טירור… אין קשר.
  13. "משהסתלק אמרו שמחליפו "חלש מדי" לעשות שלום" ואכן, אי דרך מוצלחת יותר להראות שאתה יכול לעשות שלום מאשר לא לדבר.
  14. "מי שטענו שבגלל הטרור אין שלום וכשאין טרור – גם אין שלום" זה לא ממש מדוייק. היו כמה נסיונות ישראלים להגיע להסכם שלום למרות הטרור. אבל, אולי זה באמת רעיון נחמד שכדאי לנסות, להפסיק את הטרור ולהתחיל לדבר.
  15. "דברו עם חברה שלא שלום היא רוצה, אלא רק "הפרדה" מכם" החברה הישראלית דווקא רצתה לעשות שלום כמה פעמים, ואפילו בחרה הנהגה שניסתה להגיע להסכמי שלום… כמובן שכבר אז הקשיבו הפלשתינאים לעצותיו של לוי.
  16. "מי שכולאים 11 אלף מבני עמכם, חלקם בלא משפט, חלקם אסירים פוליטיים, כמה מהם חברי פרלמנט" אולי חס וחלילה גם ישחררו כמה מהם. גם הפלשתינאים מחזיקים איזה ישראלי בכלא (בלי משפט? אפילו בלי ביקורים של הצלב האדום), וישראלים אחרים, רבים, נרצחו על ידי הפלשתינאים.
  17. "מי שחוקקו זה עתה את חוק הנכבה, החוק להכחשת אסונכם" לא, חוק הנכבה הוא לא חוק להכחשת כלום, הוא חוק שאוסר על המדינה לממן אירועים שמזכירים את הנכבה. כמה, למשל, מכספי הרשות מימנו אירועים לזכר תשעה באב בעשור האחרון?
  18. "ואת חוק האזרחות שמונע מבני עמכם, רק מהם, את הזכות הבסיסית להינשא" לא, הוא רק מונע מהנישאים להתאזרח בישראל, כמה יהודים יכולים להתאזרח ברשות?
  19. "עם מי שלא מכירים בבעיית הפליטים שלכם ולא מוכנים אפילו לדון בשיבתם" ואם לא תדברו אז הפליטים בטח ישובו, נכון? הגיון ברזל.
  20. "המנהיגים שהכריזו מלחמה על פעילי השלום שעוד נותרו בחברתם" אתה מתכוון לערפאת שהפיל את ברק ורבין? לאבו מאזן שהפיל את אולמרט?
  21. "עם מי שיורים במפגינים ועוצרים אותם בבתיהם" וחופש ההפגנה הוא, כידוע, אחד מהזכויות מהם נהנה כל תושב בעזה.
  22. "עם חברה שמנהיג השלום שלה, יצחק רבין, נרצח בשל שאיפתו לשלום אתכם" טוב, לפחות היה איזה מנהיג ששאף לשלום… מעניין מה יקרה למנהיג פלשתינאי שינסה לעשות דבר דומה.
  23. "ראש ממשלה שעמד פעם בכיכר ציון בירושלים בזמן שמפגינים נשאו את תמונתו של רבין לבוש במדי אס-אס והוא לא פצה פה על כך" מעניין, כי הפלשתינאים ידועים בכל העולם בעובדה שמאבקיהם הפנימיים נעשים ברוגע…
  24. "בואו לדבר עם מדינה בה מתחלפות ממשלות בקצב מסחרר" להבדיל מהפלשתינאים בהם ממשלה לא מתחלפת אף פעם?
  25. "רק שני ראשי ממשלה בשלהי-שלהי כהונתם היו מוכנים להציע לכם הצעות מינימום חצי-סבירות" והתשובה לאותן הצעות "חצי סבירות" (ועל מה שהופך אותן ל"חצי סבירות" דיברנו למעלה) היתה גל טרור שגרר, למעשה, את העובדה שאותם ראשי ממשלה הפכו להיות ב"שלהי-שלהי כהונתם".
  26. "ומחליפיהם מיד התנכרו להן כלא היו" להבדיל מההצעות החצי שליש רבע שמינית  אה, נכון, מנהיגי הפלשתינאים מעולם לא הציעו הצעה, כך שלא היה למה להתנכר.
  27. "מדינה שבה כדי לפנות קרוואן של גוזלי קרקעות צריך לגייס אוגדת חיילים, והאמינו לראשיה שיהיה בכוחם לפנות רבבות מתנחלים" הם בכל זאת פינו את עזה ואת סיני…
  28. "ראשי חברה ששקועה בשאננותה, שמאמינה ברצינות שצבאה הוא הכי מוסרי בעולם, שמליטה פניה זה שנים לנוכח מה שמעוללים לכם בשמה" כן, והפלשתינאים, כידוע, לא שקועים בשאננות, מבקרים את המליציות שלהם כל הזמן, ובכלל מתביישים זה שנים בכל מה שמעוללים בשמם.
  29. "מי שמעולם לא האמינו שאתם בני אדם שווים להם", כן, ואי דיבור באמת ישכנע אותם שאתם בני אדם שווים?
  30. "מי שמאמינים כי הם בני העם הנבחר וכי הארץ הזאת היא רק שלהם", שנפנה שוב לאמנת החמאס?
  31. "מי שסוללים כבישים ליהודים בלבד" כמה כבישים סללה הרשות הפלשתינאית לשימוש כללי?
  32. "שמקפחים בשיטתיות את אזרחיהם הערביים" מה שנכון, הפלשתינאים לא מקפחים את אזרחיהם היהודים… אולי בגלל שאין להם כאלה.
  33. "וחושבים שכל מי שמעז לבקרם הוא אנטישמי" כן, על פתיחות לביקורת כבר דיברנו.
  34. "מי שחושבים שארה"ב נמצאת בכיסם הקטן, דבר שהוכח עד כה כנכון" אם זה נכון, אז זאת סיבה כן לדבר.
  35. "דברו באמצעות המתווך האמריקאי ה"הוגן", שתמיד נטה באורח מוחלט נגדכם ואף שלח לא מעט שליחים יהודיים וציוניים לתווך ביניכם." עדיף על המתווכים האחרים שהוצעו על ידי הפלשתינאים… בעצם, אין כאלה.

בשורה  התחתונה, הפלשתינאים נמצאים באותו מקום כמו הישראלים, הם יכולים לנסות לדבר ולקוות שהצד השני גם ינסה, והם יכולים לנסות לא לדבר. הרי גם אם הם (או אנחנו) נעצום עיניים חזק חזק, אנחנו (או הם) לא נעלם. אז, אולי כדאי להכיר במציאות, ולשקול מה האינטרס הפלשתינאי (והישראלי) האמיתי, ואם הוא לחיות חיי שלום עם שכנינו, אז הזמן לדבר הוא עכשיו (והעכשיו הזה נכון לאתמול, ללפני שנה, ללפני שנתיים וללפני עשרים שנה). גם אם הצד השני לא ידבר, אין מה להפסיד מלנסות, ויש הרבה מה להפסיד מלא לנסות. המשחק הזה הוא לא משחק סכום אפס, לשני הצדדים יש הרבה מה להרוויח והרבה מה להפסיד, והסרבנות של כל צד מעצבת באופן מעשי את הצד השני. אם כל צד ימשיך לדבר על ה"מינימום ההוגן" שהוא רואה בעיני רוחו, ולא ידבר עם הצד השני עד שגם הוא יסכים לקבלו, נמשיך לא לדבר לעולם.