האקדמיה כמקלט מס


מתוך סילבוס הקורס "בירוקרטיה, ממשליות וזכויות אדם" (החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב):
"הסטודנטיות[1] יפעלו, מידי שבועיים, במסגרת הפעילות של פרוייקט המשקיפים על בתי המשפט הצבאיים של "יש דין" ובפרוייקט הסיוע במנהלות התיאום והקישור של ארגון "מחסום watch". הסטודנטיות תפעלנה, בהנחיית הארגונים, בפעולות של תיעוד, סנגור וקישור מול הגורמים המנהליים תוך ניהול "יומן מסע" של הפעילות. פעילותן תלווה ע"י עו"ד יעל ברדה, הן ברמה הפרטנית והן ברמה הקבוצתית, לפי קבוצות הפעילות. הסטודנטיות יקבלו דמי נסיעה למקומות הפעילות וכן מלגה שנתית על סך 1450 ש"ח."[2]
וכדאי לשאול, מה השלב הבא? קורס בחוג לפיזיקה שישלח סטודנטים לשטוף את ביתו של המרצה ("דינמיקה של נוזלים") תמורת מלגה של 10 שקל בשעה? קורס בחוג לכימיה שישלח סטודנטים לבשל במקדונלד ("סמינר בשומנים וחלבונים")? קורס בחוג להנדסת מכונות שישלח סטודנטים לתקן את האוטו של המרצה? קורס בחוג לספרות שישלח סטודנטים להתנדב במד"א?
[1] כנראה שככה זה, זכרים מרצים, נקבות מתרגלות ולומדות.
[2] דרך הדו"ח הזה, אם כי אין לראות את מה שכתוב כאן כהבעת דעה על הדו"ח עצמו.

אבן נייר ומספריים לארבע שחקנים – חידה


אני מניח שכולם מכירים את המשחק אבן נייר ומספריים. כמשחק יש לו כמה תכונות מעניינות:

  1. המנצח בסופו הוא חד משמעי.
  2. המשחק מתנהל באיטראציה אחת.
  3. המשחק זהה עבור כל השחקנים.
  4. המשחק סימטרי לחלוטין (ז"א, אם השחקנים יחליפו את הבחירה שלהם, גם המנצח יתחלף).
  5. אין מנצח רק במקרה של סימטריה בין הבחירה של המשתתפים.
  6. אי אפשר למצוא טקטיקה עדיפה.
  7. המנצח במשחק לא תלוי בכשרון או בשום תכונה אחרת של השחקנים מלבד הבחירה שלהם.

זוג או פרט, למשל, לא עונה על כל התכונות האלה (בגלל שצריך להחליט מראש מי מנצח במקרה של זוג, מה ששובר את הסימטריה). משחק דומה (עם אותן תכונות)  עבור שלוש שחקנים הוא משלוש יוצא אחד אבל טורניר של אבן, נייר ומספריים לא בגלל שיש בו יותר מאיטרציה אחת. האם אפשר למצוא משחק דומה עבור ארבע שחקנים (אם כן – איזה, אם לא – למה)? חמש? שבע?

ובליבה חומה, ובכניסה רמזור אדום.


אני חייב להודות שהסיפור המוזר על הכפר הפלסטיני השכונה הירושלמית שיח' סעד לא מובן לי עד הסוף. נגיד ורוצים למנוע מתושבי שכונה מסויימת בבירתינו המאוחדת לנצח נצחים לטייל בעירם (דבר שקורה בכמעט כל עיר בעולם) למה לשים רמזור שאדום תמיד? ז"א, אפשר היה לחסום את הכביש, אפשר היה לשים תמרור "אין מעבר", אפשר היה לחפור תעלה עם תנינים, כרישים ופירנאות, אפשר היה לפזר נעצים, אפשר היה פשוט להרוס את הכביש… למה החליטו דווקא על תמרור אדום? תמרור שאדום כל הזמן? האם מישהו ייצר תמרור מיוחד כזה? יש בו גם מנורה ירוקה שפשוט לא עובדת? אולי בכלל לא מחוברת? ואולי יש שם רק מנורות אדומות? ואת החשמל מי משלם? ואם תהיה הפסקת חשמל? עד עכשיו חשבתי על שתי אפשרויות:

יכול להיות שהרמזור לא באמת אדום כל הזמן. יכול להיות שהוא הופך לירוק ל(נגיד)מאית שניה אקראית פעם בשניה. זה נותן כמעט רבע שעה ביממה בהם יכולים תושבי  שיח' סעד לצאת ולטייל בעירם. ובזכות העובדה שלא מדובר בפרק זמן רצוף, יכול תושב שיח סעד לצאת לשעות לסידורים תוך כדי ניצול נבון של חלקיקי השניה האפשריים.כמובן שזה שהם לא מסוגלים להבחין בחלקיק זמן כל כך קטן (ועל אחת כמה וכמה להגיב לו) זאת בעיה שלהם (ככה זה ערבים, נותנים להם רגע שעה, והם ישר רצים להארץ ובג"ץ).

ומצד שני, יכול להיות שמדובר באיזה קריצה של מערכת הביטחון לבית המשפט.  ככה כשמערכת הביטחון תצטרך לנמק את ההחלטה היא תוכל להגיד שזה שקר וכזב שהיא מונעת מתושבי שיח' סעד לצאת מהשכונה שלהם. היא בסך הכל שמה רמזור. והרמזור, לגמרי במקרה, תמיד אדום. גם אנשי מערכת הביטחון ושופטי בית המשפט לא נוסעים באור אדום, אז באיזה רשות רוצים תושבי  שיח' סעד לסוע באור אדום? ואולי הם רוצים פטור מעוד כמה חוקים? אם כולנו עומדים באור אדום, שגם הם יעמדו. כי חוקים חייבים לקיים, זאת דמוקרטיה, והחוקהרי שווה לכולם. אם אני מבין נכון, בניגוד למה שפורסם בהארץ, בג"ץ דווקא אישר את  ה"השפעה הלא מבוטלת על מציאות חייהם של תושבי שיח' סעד" אפילו בלי לשאול על שום שאלה על צבע הרמזור. כך שכנראה שהאפשרות השניה היא הנכונה. ובית המשפט שוב הוכיח כמה קל לו לוותר על זכויותיהם של הפלשתינאים בשם הביטחון.

בינתיים, מעבר לים, החליט השופט מיטינג בועדה המיוחדת לענייני הגירה בבריטניה שלא לגרש שני סטודנטים פקיסטנים ששהו בבריטניה למטרות לימודים ואירגון אירועי טירור (לכאורה). וזה למרות שהוא השתכנע שהם באמת תכננו לבצע מעשה טרור. אבל בגלל שרשויות החוק לא רצו להעמיד אותם לדין פלילי (גנראה משום שזה יאפשר להם לתחקר את המאשימים שלהם בפומבי, ולחשוף תוך כדי כך את שיטות איסוף הראיות הסודיות)ובגלל שהם היו צפויים לעבור עינויים בפאקיסטאן, החליט השופט את מה ששופט הגון חייב להחליט.כי ככה זהצריך להיות, אי אפשר לוותר על זכויותיהם של אחרים בשם הביטחון, אי אפשר סתם לגרש אנשים (אפילו אם הם לא אזרחים) בלי הליך ראוי, אי אפשר להעניש אנשים בעזרת ראיות סודיות. ואי אפשר לקבל עינויים כדבר לגיטימי, אפילו עינויים של לא אזרחים, ואפילו של לא אזרחים מנוולים. מעניין האם יבוא יום וגם בישראל יהיה שופט אמץ כזה.

מי הוא ישראלי? מי הוא ציוני?


1. קלמן ליבסקינד חושב שיאיר לפיד לא מייצג את עם ישראל. אחרי שלפיד כתב איזה שטות על ביקור של בהתנחלויות. לא על הטענה עצמה אני רוצה לדבר, כי מה שמעניין הרבה יותר הוא מה שמשתמע ממנה. וזה מה שליבסקינד כתב:

"לפיד ישב שם עם תמר אסרף, שבעלה הוא מג"ד בגולני, עם צופיה, שבעלה סמג"ד בנח"ל ועם אליאנה, שבעלה נכה צה"ל. אחר כך הצטרפו גם  מנכ"ל מועצת יש"ע, נפתלי בנט, רס"ן בסיירת מטכ"ל וסא"ל יאיר הירש, מג"ד במיל'. מאתיים מטרים משם מתגוררות אלמנותיהם של עוד שני  סמג"דים בגולני, רועי קליין ואלירז פרץ…"
"… כי תמר אסרף, עם כל הכבוד לך יאיר, לא צריכה אותך כדי לפגוש את החברה הישראלית. החברה הישראלית כולה, זאת שאתה מכיר בעיקר מהטקסטים של עצמך, ישנה עם בעלה באוהל, בשק שינה, ומסתערת כשהוא צועק לה "אחריי". העולה מאתיופיה, והקיבוצניק וההוא מתל אביב וזה מדימונה. כו-לם. הם צברו איתו מליון שעות של שיחות לתוך הלילה, הם שכבו לצידו במארבים, הם לחמו איתו כתף לכתף, הם מכירים יותר טוב מאשתו ריח הגרביים הצבאיות שלו…" (כל ההדגשות שלי, ס.)

ז"א, החברה הישראלית כולה היא מי ששירת עם בעלה של גב' אסרף (סא"ל אסרף?) בגולני.וכל השאר? הם לא "החברה הישראלית כולה". הם לא "כו-לם", הם, כנראה, לא ישראלים. אולי כן מי ששירתו בסיירת מטכ"ל או בנח"ל. ומי לא קיים באותה חברה ישראלית שמדמיין לו ליבסקינד? ילדים, נשים (להוציא, אולי, איזה מש"קית ת"ש), ערבים, חרדים, משכילים (כמה מהחיילים הסדירים הם בעלי תואר אקדמאי, רובם מקבלים אותו אחרי השחרור), מבוגרים (רוב מי שעבר את גיל 21 כבר לא משרת בגולני) , חולים, ג'ובניקים,משתמטים…

והרי, הוא לא היה חייב לבחור דווקא במדגם הזה. אני מניח שקל היה לו למצוא בהתנחלויות את הרופא בחדר המיון או המיילד, השוטר או הסוהר, המוסכניק או נהג הגרר, הטכנאי הכבלים או השרברב… כולם נפגשים עם חלקים גדולים בהרבה מהחברה הישראלית מאשר סמג"ד בגולני, וגם אם הוא בחר בשירות הצבאי כמודל, אז למה הוא לאחיפש את פקיד הקליטה בבקו"ם או השומר בכניסה לכלא שש, שניהם,יש להניח, מכירים את החברה הישראלית על שללי גווניה טוב יותר מרס"ן בסיירת מטכ"ל.
למעשה, ליבסקינד מתאר חלק קטן, ולא מייצג בחברה הישראלית כ"חברה הישראלית כולה" ובכך מראה שהחיים שלו נמצאים בתוך בועה קטנה וחסרת חשיבות לא פחות מלפיד.

2. עתניאל שנלר הוא מתנחל, וחבר כנסת (ומתברר שלא מהחכמים שבהם) מקדימה. הוא שמע על הפגנת שמאל תחת הכותרת התמוהה: "ציונים לא מתנחלים" (או ההפך?) ונעלב. לדעתו הוא ציוני. ובמכתב נרגש הוא מפרט את תכונותיו:

  1. דור שלישי  לילדי ירושלים.
  2. בן לעולים לציון מבבל, ממרוקו ומגרמניה.
  3. בוגר תנועת הנוער "בני עקיבא".
  4. קצין צנחנים בדרגת אלוף משנה במיל'.
  5. שרת בחו"ל כשליח ההסתדרות הציונית.
  6. עבד בהסתדרות הציונית כמנהל אגף.
  7. מזכ"ל מועצת יש"ע.
  8. שותף ל"מפעל ההתיישבות".
  9. היה מנכ"ל הרשות (המנהל) לבטיחות בדרכים
  10. חבר בכנסת ישראל.
  11. נשוי.
  12. אב לארבעה ילדים ו(סב?) לשמונה נכדים – כולם "ציוניים".
  13. נולד בישראל (להבדיל משאר ילידי ירושלים?).
  14. הקים את משפחתו בישראל.
  15. נשבע להקבר בישראל.
  16. גדל בקיבוץ.
  17. היה בצבא (ולא נכנס לרשימה של ליבסקינד?!).
  18. שמר שעות ארוכות בלילות קרים.
  19. עמד "בראש משלחת ישראל  להסכמי השלום בנושאי התחבורה מול הפלסטינים ומול ירדן בממשלתו של ראש הממשלה המנוח והציוני יצחק רבין".
  20. שימש "כיועץ וכחבר משלחת ישראל לשיחות השלום בקמפ דיוויד בראשותו של ראש ממשלה ציוני נוסף, אהוד ברק".
  21. כיהן כמנכ"ל מועצת יש"ע.
  22. חיבר  (במשותף) את הספר "גשר של נייר".
  23. מתגורר במעלה מכמש.

והנה, למרות כל התכונות הציוניות האלה, מתברר שמארגני ההפגנה חושבים שהוא לא ציוני. חבל ששנלר לא צירף לקורות חיים איזה הסבר קטן למה הוא חושב שהוא כן ציוני, או אפילו הסבר למה זה ציונות בעיניו…וכקוראים את התגובה של מארגני ההפגנה מגלים שגם הם לא תורכים להסביר לחבר הכנסת למה הם חושבים שהו אלא ציוני.

ציונות, כאמור, נהפך לסתם סיסמא שכל אחד רואה אותה כמו שהוא רוצה. כמו פרוגרסיבי באנגלית. והדיון על האם מישהו "ציוני" או "לא ציוני" נהפך לדיון ריק מתוכן.

"הספרדים האלה, באים לארץ…"[1]


מחר תסתיים מערכת הבחירות בבריטניה.עדיין לא לגמרי ברור מי ינצח ומי יפסיד, אבל ברור שאם לא יקראו למנצח קמרון, יהיו כמה אנשים שירוויחו הרבה מאד כסף. אני חושב שאחת הסיבות בגללן הלייבור איבדו הרבה תמיכה בסקרים, והעליה של הליברלים נבלמה היא ההגירה.

במצע של הליברלים-דמוקרטים  עלה בין השאר הרעיון ללגליזציה של המהגרים הבלתי חוקיים, במסגרתה המהגרים הבלתי חוקיים שמתגוררים בריטניה, מדברים אנגלית עובדים וללא תיק פלילי ישלמו את חובם לחברה ויהפכו למהגרים חוקיים. על פניו מדובר באחד הרעיונות היותר אינטליגנטיים לפתרון הבעיה. אחרי הכל, האנשים האלה חיים היום בבריטניה, הם עובדים, שומרים על החוק, משתלבים בחברה, ואי הלגליות שלהם רק פוגע בהם ובחברה, ומאפשר לכל מיני קרימינלים לנצל את המצב. הנושא עלה בעימות השני וכנראה שבעקבות סקרים מדוייקים, החליטו קמרון ובראון שמדובר בנקודת תורפה של קלג. בעימות השלישי הם לא ירדו מהנושא, וחזרו ותקפו את קלג על זה. ובאמת, מאז סיום העימות השלישי מצבו של קלג, הידידותי למהגרים, הולך ויורד בסקרים.

במהלך טיול של בראון באיזה חור, הוא פגש את גברת דאפי. היא התלוננה על המצב בבריטניה, והוא ניסה לענות לה. בין השאר היא אמרה: "כל המזרח אירופאים האלו שבאים לפה, מאיפה הם נוהרים?" (תרגום שלי, סליחה). כשבראון סיים את השיחה הוא סיכם אותה לעוזריו (ובטעות כל העולם שמע), וקרא לגברת דאפי: "גזענית" (בעצם הוא אמר bigoted ואני בטוח שיש בעברית מילה טובה יותר מגזענית). גם הסיכום הזה גרם לבראון לאבד כמה נקודות בסקרי דעת הקהל.

בינתיים, באריזונה, חוק חדש מחייב  כל אדם שיכול להראות כמהגר לשאת תעודה מזהה ומאפשר לשוטר לחקור ולעצור כל אדם שנראה כמו מהגר גם אם אין חשד שהוא ביצע עבירה (מדהים לציין שמצב יומיומי בישראל נחשב למצב ש"חותר תחת עקרונות בסיסיים של הוגנות" במדינות שפויות יותר). ובישראל משרד הפנים יצא במסע תעמולה נגד השוהים הבלתי חוקיים (בשאר העולם, כמו שראינו, הם "מהגרים", לישראל רק יהודים יכולים להגר, ואז הם "עולים", כל השאר כנראה "שוהים"), ובמסע אנחנו שומעים על ישראלים שרוצים לעבוד אבל עובדים זרים תופסים להם את כל מקומות העבודה.
כמובן שהמצולמים הם שחקנים. איואן דייויס החליט לבדוק את ההאשמות האלה. הוא הלך לחור אחר עם 2,000 מובטלים ו-9,000 עובדים זרים וביקש מכמה מהמעסיקים להעסיק מובטלים מקומיים במקום עובדים זרים. התוצאה היתה, כצפוי, מביכה. בסופו של דבר, הטענה שעובדים זרים תופסים מקומות עבודה למקומיים בנויה כולה על ההנחה ששוק העבודה הוא משחק סכום אפס. זה כמובן לא המצב. עובדים זרים לא באים לארצות אחרות בגלל שהם רוצים לטייל, ומעסיקים לא בוחרים להעסיק עובדים זרים בגלל העיניים היפות שלהם. הראשונים עושים את זה בגלל שהם מקבלים משכורת גבוהות יותר מבארצות מוצאם, האחרונים בגלל שהם מקבלים תפוקה. אם עובדים מקומיים היו עובדים כמו העובדים הזרים, לעובדים הזרים לא היתה עבודה, והם היו מהגרים לארצות אחרות. בנוסף, שוק העבודה קטום מלמטה, הרי אי אפשר להעסיק אדם תמורת משכורת של שקל בחודש, אנחנו דואגים בחוק שתנאי ההעסקה של כל העובדים יהיו הוגנים. לכן כשמעסיק בוחר להעסיק עובד זר במקום עובד מקומי הואלא עושה את זה בגלל שהוא מעוניין להציע לעובד תנאים לא הוגנים (היוצאים מהכלל הם, כמובן, אלא שמעסיקים בניגוד לחוק, הם אלה שבאמת פוגעים בתעסוקה ובכולנו, אבל בהם אף אחד לא נלחם, הרבה יותר קל להאבק בעובדים). הלייבור בסופו של דבר נבנו מהגירה (בדיוק כמו אריזונה וישראל, אגב), והיתרונות בהגירה, וכן, דווקא בהגירת עבודה, הם ברורים וצועקים לשמיים.

האמת הזאת היא פשוטה וברורה לכל אדם שחושב קצת. ההתנגדות לעובדים הזרים בישראל, בבריטניה ובאריזונה לא נובעת משיקולי עבודה או כלכלה. אמנם יש שיקולים אחרים (פשע, תרבות, חינוך…) לשקול, אבל ההתמקדות של מובילי הקמפיי (בבריטניה, באריזונה ובישראל)ן בשיקולי כלכלה חסרי ביסוס, מבהירה היטב על מה מדובר. הרבה דברים אפשר להגיד על גורדון בראון, טיפש הוא לא. וכאדם אינטליגנטי הוא זיהה מייד מי עומד מולו. חבל שבמקום להגיד את האמת הזאת בעימות, הוא בחר להגיד אותה באוטו לעוזריו, בזמן שבעימות הוא בחר לתקוף את קלג.

[1] היי, זה לא אני אמרתי, זה פול. אין לי כלום נגד ספרדים, סתם הוצאתי מההקשר.