עשר נקודות על משאל העם


כמה נקודות על חוק משאל העם שעבר באחרונה:

  1. הטענות שמדובר בחוק לא חוקתי הן, למיטב הבנתי, עלבון לאינטליגנציה. משאל עם הוא הליך מקובל בכל העולם, אין בו שום דבר לא צודק, שום פגיעה בחוקי היסוד וחירותו של אף אדם לא נפגעת. הבעיה היחידה, אולי, היא זה שהחוק לא נותן יום חופש לכל המצביעים, ומאפשר למעסיק להשפיע על הבחירות, ונותן יותר כח לגוש ש"איכפת לו" יותר.
  2. החוק אושר על ידי כל מפלגות הימין, מאשר (שוב) שדין אריאל הוא לא כדין תל-אביב. מהעובדה ששטח בריבונות ישראלית צריך לעבור במשאל עם אפשר ללמוד ששטח באחזקה ישראלית לא צריך לעבור במשאל עם שכזה.
  3. אותם חברי כנסת מהימין קבעו את העקרון, ושמו אותו בספר החוקים. מעכשיו "שטחים תמורת שלום" היא לא סיסמא של מחנה השמאל, אלא עקרון שאושר נתמך וחוקק על ידי מחנה הימין.
  4. לא רק העיקרון, אלא גם המחיר נקבע. אין יותר "צריך לשאול רק את היהודים" או "צריך לקבל אישור מהעם היהודי לדורותיו", אפילו רוב מיוחס לא קיים יותר. כל הדיבורים על ההבטחה האלוהית או על ארץ ישראל השלמה הוכיחו את עצמם כחסרי משמעות. הימין (כולל האגפים הקיצוניים שלו) זנח אותם בפומבי, ואם וכשהשמאל יפתח במשא ומתן לא יוכל הימין להציג את הטיעונים האלה מבלי להסמיק מבושה.
  5. והמחיר עצמו, בניגוד למה שנדמה, איננו יקר במיוחד. משאל עם בעד השלום כשיש תתמיכה בממשלה ובכנסת לא יעבור רק במידה והצד איתו נחתום על ההסכם יפעל על מנת להכשיל אותו. נכון, אם אסאד יחתום על ההסכם בלי לבוא לירושלים ולדבר לכנסת תוך כדי המשך תמיכה בחיזבאללה ויחסים חמים עם איראן ההסכם לא יעבור, ואם עבאס יחתום על הסכם בלי להלחם בטרור ותוך כדי דיבורים על הסכם כורייש ההסכם לא יעבור. וטוב שכך. אבל במצב נורמלי, כשהצד השני בא להסכם השלום במטרה לקיים שלום (או לפחות מעמדי פנים שזו מטרתו במשך 90 ימים) ההסכם בוודאי יעבור.
  6. יותר מזה, משאל העם הוא מצב של win-win עבור כל מנהיג ערבי. הוא בא לחתום על הסכם שלום, אם הוא יעבור אז הוא קיבל שלום, אם לא אז הוא הוכיח לכל העולם את סרבנותם של הישראלים.  אם יש דרך להעביר את התמיכה האמריקאית מישראל לערבים זאת הדרך.
  7. לכן, הטענות שהחוק "מרחיק את השלום" הם פשוט בדיחה. אבל יותר מזה, לסוריה היו 43 שנים של הזדמנות אחרי הזדמנות לקחת את הגולן בהסכם שלום. החל ממשלתו של אשכול, דרך קמפ דייויד, שיחות מדריד, המשא ומתן עם רבין, המשא ומתן עם נתניהו, הממשלה של אולמרט והממשלה הנוכחית. העובדה שלא ראינו עדיין את אסאד נואם בירושלים מראה שלא הסרבנות הישראלית (שהיתה זהה עבור סוריה, הפלשתינאים, ירדן ומצרים) או משאל העם (שלא היה קיים במשך 43 שנה) מנעו ממנו לקבל את הגולן לידיו.
  8. בלי ששמנו לב החוק חל גם על העברת הריבונות הישראלית שלו במשא ומתן. החוק בעצם קובר את הרעיון של העברת המשולש מריבונות ישראלית (בהנחה שהאזרחים הערבים יצביעו, כמובן).
  9. בגלל שהחוק מאפשר משאל עם רק על נושא אחד, הוא מאפשר הצבעה טקטית, ובגלל שהוא "לא סימטרי" רק צד אחד יכול להרוויח מזה. אזרח (תיאורתי) שלא מעוניין בהסכם שלום עם סוריה אבל חושב שמנהיגי השמאל ינהלו את המדינה טוב יותר יוכל להצביע להם בלי חשש. הוא הרי יודע שאם הם ירצו להעביר הסכם כזה הם יצטרכו לשאול אותו שוב. מהצד השני אזרח שמעוניין בהסכם שלום עם סוריה אבל חושב שמנהיגי הימין ינהלו את המדינה טוב יותר לא יוכל להצביע להם, בגלל שההסכם יהיה חייב לעבור בכנסת ובממשלה קודם.
  10. בהתחשב בכל מה שכתוב למעלה, לא הצלחתי להבין למה מחנה השלום כל כך מתנגד לחוק.
מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: