האמנם אין משבר הומניטרי בעזה?


דו"ח ועדת טירקל שפורסם ביום ראשון קבע שאין משבר הומאניטרי ברצועת עזה. זה לפחות מה שאמרו בחדשות, וזאת הסיבה שהלכתי לקרוא אותו. אני יודע שהועדה עסקה בעוד כמה נושאים: אירועי ה-31 במאי (המשט עצמו), ושאלת חוקיות המצור הימי על רצועת עזה. הראשון, לדעתי, לא כל כך מעניין, והשני, לדעתי, מיותר (הרי ברור שזה חוקי, ז"א שקיימת פרשנות של החוק לפיה הוא חוקי ויש פרשנות של החוק לפיה הוא לא חוקי, ובגלל שהחוק הבין לאומי איננו תוצאה של הליך חקיקה דמוקרטי שמייצג את דעותיהם של הציבור, אין שום טעם לשאול למה התכוון המחוקק, ולכן השאלה איזה פרשנות היא "נכונה" היא רק שאלה של כח). אני, בכל מקרה, אתרכז רק בחלק שמעניין אותי, והחלק היחיד שיש לו, למיטב הבנתי, השלכות מהמציאות הפיזית הקיימית. לכן נתחיל מעמוד 58, סעיף 61 "חובות הומניטאריות". אני מביא כאן רק הסעיפים שמעלים טיעון או שיש לי משהו להגיד עליהם.

61. "….בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי, חייב מי שהטיל את הסגר הימי לשקול את השפעתו ההומניטארית על האוכלוסייה האזרחית בשטח… החובה לבחון את השפעתו ההומניטארית של סגר ימי טבועה בכללים 102 – 104 למדריך סן רמו….נבחן, אפוא, עתה את השאלה האם לסגר הימי שהטילה ישראל על רצועת עזה הייתה השפעה הומניטארית על האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה שהייתה בה כדי לעשות את הסגר הימי לבלתי חוקי על פי כללי המשפט הבינלאומי." כבר כאן, אני חושב, אפשר לשים לב לשלוש בעיות עקרוניות שעוד יחזרו בהמשך:
1. הבחינה היא לא האם הסגר על עזה הוביל למשבר הומניטרי, אלא האם הסגר הימי הוביל למשבר הומניטרי. זה שבמקרה יש גם סגר ימי וגם סגר יבשתי, זה נחמד, אבל המנדט של הועדה הוגבל, כנראה, רק לסגר הימי, ולכן אין צורך להרים את האף ולהסתכל מסביב.
2. הכלי לבדוק אם יש משבר הומניטארי הוא מסמך שנחתם בסיום מלחמת העולם הראשונה. לפני הקמת ישראל, לפני שחרור הודו, לפני מלחמת העולם השניה, לפני מלחמת העולם בספרד, לפני גילוי הפנצילין, כשחשמל זורם היה מותרות…
3. הבדיקה היא לא באמת האם יש משבר הומניטרי בעזה, אלא האם יש משבר הומניטרי בעזה על פי המשפט הבין לאומי.

62. "אחד הקשיים שעמדו בפני הוועדה היה שהעדים שהעידו בפני הוועדה התקשו לזהות את ההשפעה "ההומניטארית" שהייתה לסגר הימי גופו על אוכלוסיית רצועת עזה, להבדיל מהשפעתה של מדיניות המעברים היבשתיים של ישראל…" אני לא צוחק, זה ציטוט מדוייק (מלבד ההדגשה שלי, כמו כל ההדגשות בהמשך).

63. "…כך לדוגמה, במקרה שבפנינו הובילו חלק מספינות המשט ברזל ומלט, שהם חומרים שהוגדרו על-ידי ישראל כחומרים שיש להם שימושים צבאיים, מחמת השימוש הרחב שעשה החמאס בחומרים אלה כדי לבצר מבנים ומנהרות ברצועת עזה."
"…גישתה של ממשלת ישראל יצרה במובן זה קשר מסוים בתחום ההשפעה ההומניטארית על אוכלוסיית רצועת עזה, בין הסגר הימי ובין מדיניות המעברים היבשתיים."

67. "…בשנת 2007 חל שינוי במדיניותה של ישראל כלפי רצועת עזה…ובכלל זה להגביל את העברת הטובין לרצועת עזה, לצמצם את אספקת הדלק והחשמל וכן להגביל את התנועה של אנשים מן הרצועה ואליה, וכל זאת אחרי בחינה משפטית של הסוגיה ומתוך כוונה למנוע משבר הומניטארי ברצועה."

68. "למען שלמות התמונה יצוין כי מדיניות המעברים היבשתיים שונתה במהלך חודש יוני 2010 . בהחלטה בעניין זה צוין כי ינקטו ללא דיחוי מספר מהלכים, ובכלל זה תפורסם רשימה של פריטים האסורים בכניסה לרצועת עזה אשר "תכלול רק נשק, אמצעים תומכי לחימה ופריטים בעיתיים דו-שימושיים". כל פריט שלא יופיע ברשימה האמורה, כך לשון ההחלטה, יותר לכניסה. שינוי נוסף במדיניות זו נעשה ביום 8.12.2010 , אז נקבע כי, בכפוף למגבלות מסוימות, תאושר תוכנית הדרגתית להוצאת טובין מרצועת עזה אל מחוץ לגבולות ישראל ולאזור יהודה ושומרון. להלן נדון במדיניות המעברים היבשתיים שעמדה בתוקפה בחודש מאי 2010 ." (תכף נחזור לסעיף הזה)

69. קיים קושי מתודולוגי "להפריד בין ההשפעות הישירות של הסנקציות לבין גורמים אחרים שיש בהם כדי להשפיע". זאת דווקא נקודה מעניינת. ז"א, היא לא משנה כלל לשאלה שמעניינת אותי (כזכור: האם יש משבר) אבל אם וכשמישהו ידון בסיבות למשבר (שאולי קיים) אפשר יהיה לחזור ולהעלות אותה.

70. "שיעור העוני ברצועת עזה עלה בהתמדה בשנים שקדמו למדיניות המעברים של ישראל… שיעור האבטלה ברצועת עזה בשנת 2004 עמד על כ-29%. תנאי הסניטציה בעזה הוערכו כ"נמוכים מאוד"." או, במילות אחרות, זה לא שהמצב היה שם טוב במיוחד כשהחזקנו שם צבא והתנחלויות (זה יותר גרוע מ"המורה הוא התחיל" זה "המורה אני התחלתי לפני שבוע").

72. "על פי דו"חות של ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטאריים":

  • 60.5% ממשקי הבית סובלים מ"חוסר ביטחון תזונתי".
  • מערכת הבריאות ברצועה מתדרדרת וממשיכה להתדרדר
  • מצב המלאים של תרופות חיוניות וציוד רפואי מצוי בנקודת שפל היסטורית.
  • ההגבלות המוטלות על מעבר אנשים במעברי הגבול היבשתיים משפיעות על חולים הזקוקים לקבלת טיפול רפואי מחוץ לרצועת עזה.
  • כ-30 אחוזים מן הבקשות להיתרים נדחות או מעוכבות
  • האוכלוסייה ברצועת עזה חווה הפסקות החשמל הנמשכות בממוצע שבע שעות ביום.
  • להפסקות אלה השלכות הרסניות על מערכת הבריאות, הנשענת עתה על גנרטורים שעתודות הדלק עבורם אינן נגישות בקלות.
  • במהלך מבצע "עופרת יצוקה" נהרסו מן היסוד כ-3,500 בתים ברצועת עזה וכ-2,800 בתים נוספים ניזוקו באופן משמעותי.
  • האיסור שהטילה ישראל על הכנסתם של חומרי בנייה מונעת בנייתם ושיפוצם של בתים לדיור, בתי ספר, מתקנים רפואיים וכן תשתיות ציבוריות.
  • רק כ-60% מאוכלוסיית רצועת עזה מחוברת למערכת הביוב
  • 90% מהמים המסופקים לתושבי רצועת עזה אינם בטוחים לשתייה על פי התקנים של ארגון הבריאות העולמי.
  • למעלה ממיליון בני אדם מתקיימים מסיוע הומניטארי שניתן להם על-ידי ארגונים הומניטאריים שונים ברצועת עזה.
  • האיסור על הייצוא שהטילה ישראל, מלבד ההגבלות החמורות על הייבוא שיתקו, הלכה למעשה, את המגזר הפרטי.

לפני שנמשיך, יסתכל לו כל אחד על הרשימה למעלה וישאל את עצמו, האם היא מעידה על משבר הומניטרי או לא.

73. "לדברי מתאם פעולות הממשלה בשטחים נענות בחיוב ארבע מכל חמש בקשות לקבלת היתרים לטיפול רפואי מחוץ לרצועת עזה." (ז"א הצבא מדבר על 20% וארגוני זכויות האדם מדברים על 30%) כל השאר זה חזרה על הסעיף הקודם בשפה צה"לית.

74. "עיקר המחלוקת בין ישראל ובין ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטאריים… המחלוקת סובבת סביב השאלה האם הופרו כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי. ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטאריים שונים מחזיקים בעמדה שישראל הפרה את כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי. לעומתם, מחזיקה ישראל בעמדה לפיה היא פועלת בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי וכי היא אף נקטה בצעדים יוצאי דופן כדי לעמוד בחובות אלה. לפיכך, נפנה כעת לדון בשאלה האם הופר בענייננו המשפט הבינלאומי ההומניטארי". אני לא דובר של ארגוני זכויות האדם, אבל האמנם זאת המחלוקת? על השאלה האם הופרו הכללים? על כל הפרטים העובדתים (לכאורה) שבסעיף 72. אין מחלוקת ורק על השאלה הטכנית והלא מעניינת אם המשבר הזה הוא חוקי או לא (לפי המשפט הבין לאומי) יש מחלוקת?!

75. "כל עוד הרעבה היא תוצאתו של סגר ימי אך לא מטרתו היחידה, אזי היא אינה אסורה על פי המשפט הבינלאומי ההומניטארי."

76. "הוועדה לא מצאה בחומרים הרבים שהוגשו לה, ובכלל זה בחומרים שהוגשו על-ידי ארגוני זכויות אדם, עדות לכך שישראל מנסה לשלול מאוכלוסיית רצועת עזה מזון או להשמיד או להחליש את אוכלוסייתה באמצעות רעב." טוב לדעת שישראל לא מנסה להשמיד את אוכלוסיית עזה. באמת היינו צריכים ועדה בשביל זה?
"חשוב להדגיש כי גם ארגונים הומניטאריים וארגוני זכויות אדם מתארים את המצב ברצועת עזה כמצב של "חוסר ביטחון תזונתי" (שמשמעותו – אפשרות גישה פיזית וכלכלית למקורות מזון), ולא כמצב של "הרעבה" (מניעה מכוונת של מזון, שנועדה להחליש או להשמיד את האוכלוסייה)…. כך גם הצהיר מתאם פעולות הממשלה בשטחים…כי מעולם לא נאמר לו על ידי גורם כלשהו שאוכלוסייתה של עזה "מורעבת"." ז"א שוב, יש הסכמה שיש מצב של חוסר ביטחון תזונתי, השאלה היא אם זה משבר הומניטרי.

79. "ארגונים הומניטאריים וארגוני זכויות אדם הביעו חשש כי ברצועת עזה אין כמות מספקת של אמצעים חיונים כאלה, ובמיוחד שאין ברצועה כמות מספקת של אמצעי מחסה… ברי כי מגבלות אלה לא הוטלו לצורך מניעת השימוש בחומרים אלה מן האוכלוסייה האזרחית של רצועת עזה."
"אכן, כפי שפורט לעיל, מטילה ישראל מגבלות מסוימות על אספקה של סולר ודלקים. לפי עדותו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, ישראל אינה מטילה מגבלות בתחום החשמל. עם זאת, סולר נדרש לצורך הפעלת תחנת החשמל בעזה." ז"א, אנחנו שוב רואים שיש הסכמה כמעט מוחלטת על העובדות שבסעיף 72.
"יתר על כן, כמו בסוגיות רבות המתעוררות לגבי המצב ההומניטארי ברצועת עזה, יש לזכור כי היקף אספקת החשמל מושפע גם ממערכת היחסים בין הרשות הפלסטינית לבין החמאס, זאת מן הטעם שחלק משמעותי מצרכי החשמל של הרצועה אינו מסופק ממילא על-ידי ישראל." זה, לא שייך לשאלה האם יש משבר, אלא רק לשאלה באשמת מי המשבר (עכשיו כבר אפשר להגיד שיש? כנראה שלא)

80. "אין לפני הוועדה ראיות כלשהן לפיהן מונעת ישראל אמצעים החיוניים להישרדותה של האוכלוסייה האזרחית ומכאן שאין בסיס למסקנה כי ישראל מפרה בהקשר זה את המשפט הבינלאומי ההומניטארי." (שוב, כללי המשפט הבינלאומי, לפחות לפי הועדה, מחייבים רק את השרדותה הפיזית של האוכלוסיה, ולא מדברים על איכות חייהם, חשמל, מים זורמים, רפואה., עבודה, מגורים..)

82. "אספקה של סוגי ציוד (רפואי, ס.) מסוימים מוגבלת באופן לגיטימי על-ידי ישראל מסיבות ביטחוניות."
"לא הוצגו בפני הוועדה ראיות לכך שישראל מונעת מעבר של ציוד רפואי מעבר לזה הכלול ברשימת החומרים שהכנסתם לרצועת עזה נמנעת מסיבות ביטחוניות." כאן השלב לחזור לסעיף 68. ולשאול האם השתנו הנסיבות הבטחוניות?

84. "86% מבקשות היציאה (לטיפול רפואי בישראל, ס.) שהוגשו במשך תקופה זו אושרו (על ידי ישראל, ס.), ואילו מתוך 14% הבקשות הנותרות, בוטלו כעשרה אחוזים (10%) על-ידי הרשות הפלסטינית מסיבותיה שלה." ז"א ישראל דחתה 13% מהבקשות (ולא 20 או 30 כמו שנאמר קודם… לא ברור לי מה נכון, אבל כל המספרים גדולים למדי).
"בעדותם בפני הוועדה התמקדו נציגי "רופאים לזכויות אדם" גם בעיכובים בקבלת תשובות לבקשות לקבל טיפול רפואי בישראל, ובמיוחד בסבל שנגרם למעורבים בכך. לפי עדותם, כ-70% – 80% מהבקשות מעוכבות במשך שמונה שבועות ועד שלושה חודשים, ובשל כך נמנע, במקרים רבים, הטיפול הרפואי, אפילו ניתן היתר בסופו של התהליך." (ז"א ה-30% זה לא רק כאלה שעוקבו, אלא גם כאלה שנדחו יותר מדי)
"יש לזכור כי מרבית הסיבות לעיכובים כרוכות בנושאים ביטחוניים"
"ככלל, מקבל החולה הפניה מבית חולים פלסטיני. עם ההפניה הוא פונה לנציג משרד הבריאות הפלסטיני ברצועה שמעביר אותה למשרד הבריאות ברמאללה, אשר בוחן אותה. משרד הבריאות הפלסטיני מעביר את ההפנייה למשרד התיאום הפלסטיני, אשר מתאם את הטיפול מול בית חולים בישראל או ביהודה ושומרון. רק בשלב זה מועברת הבקשה למת"ק עזה, אשר בוחן את ההיבטים הביטחוניים של הבקשה." (לא, טיפול רפואי שצריך לעבור 8 משרדים שונים של שלוש ישויות מדיניות שלא מדברות זו עם זו זה לא משבר הומניטרי)

86. "כפי שנתברר מתוך עדותם של "רופאים לזכויות אדם", ניצבים אתגרים משמעותיים בפני מערכת הבריאות ברצועת עזה"

89. "אשר לתועלת הצבאית, בעדותו בפני הוועדה פירט הרמטכ"ל, רב אלוף גבי אשכנזי, את מהות האיום הנוכחי הנשקף מן החמאס ושעמו נועד הסגר הימי להתמודד…" הרמטכ"ל נתן עדות שבה הוא הסביר למה יש צורך צבאי בסגר, ואז הוא ביטל את הסגר. יכול להיות לזה שלוש הסברים:

  1. התנאים בשטח השתנו, וההסבר של הרמטכ"ל הפך להיות לא רלוונטי – אני לא חושב שיש מישהו שיכול להצביע על תנאי כזה.
  2. הרמטכ"ל הבין שהוא טעה ושינה את דעתו – במקרה כזה היה ראוי שהוא יסביר לועדה את הסיבות ושהוועדה תתייחס לדעתו החדשה.
  3. הרמטכ"ל שיקר לועדה.

90. ""הנזק" או "הסבל" הנדונים במשפט הבינלאומי ההומניטארי הם בעיקרם כאלה המזוהים עם איסורים על הרעבה ומניעת אמצעים החיוניים להישרדות האוכלוסייה האזרחית." ז"א, כל עוד הם חיים זה לא משבר הומאניטרי.

95. "באשר למשך הזמן של הפעלת הלוחמה הכלכלית, דעת הוועדה היא כי קיימת סכנה שהגבלות מקיפות על טובין לא ייחשבו מידתיות לאורך זמן" (אל תשאלו אותי מה זה אומר)

בקשר לענישה הקולקטיבית:
104. "העובדה שמרקם החיים הכלכלי של האוכלוסייה האזרחית מושפע לרעה כתוצאה מלוחמה כלכלית אין בה כשלעצמה, לעלות כדי "ענישה קולקטיבית""

105. "יש להבחין הבחנה חדה בין שני סוגים של מצבים: (i) האחד, הרשות השלטונית מענישה קבוצה הידועה כמורכבת מפרטים חפים מפשע; (ii) השני, הרשות מענישה
אדם אשם, אבל בעשותה כן, במתכוון או באופן בלתי נמנע, היא גורמת לנזק לצדדים שלישיים חפים מפשע. מצב הדברים השני הוא מצב שניתן לקבל מבחינת המשפט
הבינלאומי ההומניטארי, כל עוד הנזק שנגרם איננו בלתי מידתי בהשוואה ליתרון הצבאי."

106. "אשר למגבלות שהטילה ישראל על רצועת עזה, הרי שהלוחמה הכלכלית המכוונת להחליש את החמאס, משפיעה לשלילה על חיי היומיום של האוכלוסייה האזרחית
ברצועת עזה. עם זאת, כפי שנאמר לעיל, מספר הגבלות שתוארו כראיות לכאורה ל"ענישה קולקטיבית" – הוטלו מסיבות ביטחוניות מובהקות (כך לדוגמה, הגבלות מסוימות על הכנסת חומרים לרצועה, כגון בטון, ופריטים מסוימים של ציוד רפואי שיש להם שימושים צבאיים וכו')."
האמת, כמי שלא מבין במשפטים, קו הטיעון הזה דווקא נשמע לי די מבוסס על ההגיון, רק שאני לא בטוח בקשר לסיבות הבטחוניות ובקשר למאמץ למנוע פגיעה באוכלוסיה האזרחית.

108. (זה כבר נושא אחר לגמרי, אבל אם אני כבר כאן…) "אפילו היה הסגר הימי שהוטל על רצועת עזה עולה כדי הפרה של כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי, ליחידים או לקבוצות אין זכות לקחת את החוק לידיים ולפרוץ את הסגר הימי. ליחידים או לקבוצות אין אפשרות לעשות שימוש ללא הגבלה בעקרון של עשיית דין עצמית (Self Help) מול רשויות המדינה. יתרה מכך, עמדה כזאת אף עלולה להצדיק, בסופו של דבר, שימוש בכוח מחוץ לתחום של מגילת האו"ם." ליחידים יש זכות לעבור על חוקים דמוקרטיים, אז על אחת כמה וכמה שיש להם זכות לעבור על חוקים דיקטטוריים (כמו מגילת האו"ם). אני מקווה שהסעיף הזה נכתב מטעמי יחסי ציבור ושאף אחד לא באמת מאמין בזה.

סיכום – למיטב הבנתי הועדה לא קבעה שאין משבר הומאניטרי ברצועת עזה, מה שהיא קבעה הוא שהמשבר (או המצב, מה זה משנה איך קוראים לזה) ההמוניטרי הוא בגבולות החוק הבין לאומי, מוצדק היסטורית ו/או באשמת החמאס והרשות.

מודעות פרסומת

17 Responses to האמנם אין משבר הומניטרי בעזה?

  1. Dror Kamir says:

    לעניין המשט – לי אישית אין ספק שמדובר בפרובוקציה תורכית שישראל נפלה לתוכה בקלות רבה. השאלה אם ישראל הפרה את החוק הבינלאומי היא לא כל-כך חשובה לאור העובדה שמנהיגי המשט הודיעו מראש שהם מתכוונים להתעמת עם כוחות צה"ל. הם ביקשו מלחמה והם קיבלו מלחמה, והתוצאות, כצפוי, טרגיות. אולי ישראל טעתה בכך ששיחקה לידיהם, ודאי שהיה פה מחדל מודיעיני בכך שהחיילים לא ידעו מי בדיוק נמצא על האנייה ומה הם מחזיקים בידיה. כך או אחרת, האחריות לתוצאות הטרגיות לא מונחת במקרה הזה על כתפי ישראל, ולו מהסיבה שה"תובעים" (קרי אנשי המשט) לא פעלו ולא פועלים בתום-לב (בלשון המעטה).

    משל למה הדבר דומה? לפורץ שמתלונן על כך שבעת שפרץ לבית כלשהו היו אנשים אחרים בבית. הוא מבקש מהשופט לברר האם האנשים האלה הם אמנם בעלי הבית או פורצים אחרים שהקדימו אותו, ואם כך, להעניש את הפורצים האחרים על שמנעו ממנו באמצעים לא-חוקיים את האפשרות לפרוץ לבית. ברור שהשופט אמור לסרב לבקשת הפורץ, כי אין לו בכלל מעמד משפטי לצורך העניין – הוא עבריין בעצמו.

    לעניין המצור על עזה והמשבר ההומניטרי – אין לי ספק שיש בעזה משבר הומניטרי. אמנם אין שם רעב ואין שם מגפות, ותנאי הקיום הבסיסיים נשמרים, אבל המצוקה ששוררת שם – אני לא מאחל מצוקה כזאת לאף אחד. השאלה היא לא אם יש משבר הומניטרי בעזה, אלא מי אחראי לו. להבדיל, ועל דרך האנלוגיה, כשפורצת שביתה, המעסיקים תמיד מתלוננים על הנזק הגדול שנגרם לאזרחים החפים מפשע, והשובתים עונים מניה וביה, שהאחראים לסבל הזה הם המעסיקים שלא מנעו את המשבר, וכי השביתה היא הדרך היחידה שלהם להתמודד עם המשבר.

    מי שמתלונן (ובצדק) על המשבר ההומניטרי בעזה צריך להסביר אילו בררות עומדות בפני ישראל. איך ישראל אמורה להגן על אזרחיה בלי להטיל מצור. הוא צריך להשיב לשאלה מה שלטון חמאס עושה כדי לסיים את המשבר ומדוע הוא אינו מוכן לנצור את נשקו באופן מלא וללא תנאי, כולל שחרור גלעד שליט (וצריך להזכיר שירי רקטות והחזקתו של שליט כבן-ערובה הם עברות מובהקות על אמנת ז'נבה מ-1949).

    • Aryeh says:

      כפי שעולה מדבריך, דרור, המצור איננו מגן על אזרחיה של ישראל, שכן בכל שנות קיומו לא הוסר איום הרקטות ואפילו לא ירי הרקטות. לכן, טענת האין-ברירה שלך נחשפת כרטוריקה זולה המצדיקה עוול מוסרי מובהק (כפי שיואב הראה היטב) בטיעון בטחוני מפוקפק.

      כשלב ראשון הייתי מציע להפנים שאין מחזיקים אוכלוסייה שלמה כבת-ערובה בשל התנהגותם של כמה גורמים אלימים המאיימים על שלום הציבור. נתניה למשל. דטרויט למשל. זאת ברירה העומדת בפני ממשלת ישראל.

      כשלב שני הייתי מציע ללמוד את העובדות ולהכיר את מגוון המוצרים שישראל אינה מתירה את כניסתם לעזה, שאין בהם שום סכנה בטחונית (מיני ירקות, כלי נגינה).

      כשלב שלישי, הייתי מציע להכיר את הנוסחה שפיתח צה"ל לחישוב האגירה וכוח העמידה של חמאס בזמן מלחמה. כן, זה לא מצור נוסח טיטוס. זה מצור שנועד לאפשר לחמאס כוח עמידה ולכן מחזק את חמאס.

      סיפורו של גלעד שליט הוא טרגדיה אנושית, אך רוב אזרחי ישראל יכולים להמשיך את חייהם כרגיל גם אם לא יוחזר, כפי שאכן הם עושים ב-1700 ימי שביו.

    • סמילי says:

      1. גם רוזה פארקס עשתה פרובוקציה… אז מה? גם מול פרובוקציות צריך לדעת איך לנהוג. אני לגמרי לא מקבל את משל הפורץ שלך, אף אחד מאיתנו הוא לא אמא תרזה, לכולנו יש דברים שאנחנו רוצים להסתיר, והרעיון לבטל את זכות העמידה של נאנסת בגלל שהיא, נגיד, "טועמת" ענבים בסופר, הוא מופרך.

      2. יש כאן שלוש שאלות נפרדות. האם יש משבר הומניטרי, מי אחראי למשבר ההומניטרי (אם הוא קיים) ואיך אפשר לפתור את המשבר ההומניטרי (אם הוא קיים).

      3. על השאלה הראשונה אנחנו מסכימים.

      4. על השאלה השלישית נתתי את התשובה שלי כאן .

      5. על השאלה השניה אנחנו לא מסכימים. גם אם נתעלם מההיסטוריה של ישראל בעזה (כיבוש, התנחלויות, הקמת הרשות, הבחירות לחמאס, הפצצה..) אי אפשר להתעלם מהמציאות הקיימת. אם תשמע כל לילה את השכנה בת ה-5 שלך בוכה ותראה אותה כל בוקר אם פנים נפוחות וכווייות של סגריות, ולא תתקשר למשטרה או לרשויות, אתה אחראי למצבה. נכון שגם השכן מלמעלה אחראי, גם המורה של אחראית, ועוד, אבל כל זה לא מוריד את האחריות שלך. אם אתה לא עושה כמיטב יכולתך לעזור לה אתה אחראי. אולי לא כמו ההורים שלה, אבל אתה אחראי. באותו אופן, בלי לבטל את האחריות של החמאס והג'יהאד למצב בעזה, בלי לשכוח את מצרים והרשות, גם אנחנו, ישראל, אחראים, יש לנו כח צבאי ופוליטי, יש לנו יכולת להציל את ילדי עזה, ובמקום לעשות את זה אנחנו רק מחמירים את מצבם.

  2. Dror Kamir says:

    שטף הקסאמים הצטמצם מאוד אחרי מבצע "עופרת יצוקה" , וגם על המבצע הזה טוענים גורמים פרו-פלסטיניים שהוא היה "לא-חוקי". אנחנו יודעים בוודאות שיש הברחות של נשק לתוך רצועת עזה (בעיקר מאירן באמצעות כל מיני אמצעי הסוואה). אנחנו גם יודעים בוודאות (הם לא ממש מסתירים את זה) שחוליות של חמאס וארגונים מיליטנטיים אחרים משתמשים בחומרים "תמימים" לכאורה, כמו דשנים, חומרי בניין, מכשירים אלקטרוניים וכדומה, כדי לייצר מהם נשק, שהוא אמנם פרימיטיבי, אבל נזקו לא-מבוטל והוא מכוון נגד אזרחים ישראלים. כל עוד זה המצב, יש הצדקה למצור או לפחות לפיקוח על המוצרים הנכנסים לרצועה. בנוסף, יש לישראל זכות למנוע הכנסת מוצרי מותרות לרצועה כאמצעי לחץ. זה אמצעי בעייתי אמנם, אבל לאור ההכרזות של ראשי השלטון בעזה שישראל היא "שטח כבוש" שיש "לשחרר אותו" (הם השתמשו במפורש בביטוי "פלסטין 48", שפירושו ישראל בגבולות הקו הירוק), ולאור העובדה שחמאס תקף (ועדיין תוקף) אזרחים ישראלים כעניין שבשגרה, יש לאמצעי הלחץ הזה מקום.

    לגבי גלעד שליט – רוב אזרחי ישראל אכן חיים את חייהם כרגיל, אבל יש קבוצה מסוימת של אזרחים: גלעד שליט עצמו, הוריו, אחיו, סבו וידידיו הקרובים, שחייהם אינם חיים. זו אינה "טרגדיה אנושית". במקרה הזה מדובר בפשע מלחמה מובהק לכל הדעות (חוץ מגורמים פלסטיניים וממשלות מסוימות בארצות ערב ובאירן, אין ארגון או ממשלה שסבורים אחרת, בכלל זה ארגונים מסוימים לזכויות אדם שבד"כ מבקרים את ישראל). רק כדי לסבר את האוזן – האמנות הבינלאומיות הרלוונטיות אינן מתירות לשבות חייל אויב המוטל פצוע, אלא אם הדבר נעשה כדי להציל את חייו (וזה לא המקרה). משנשבה החייל (באופן לגיטימי או בלתי-לגיטימי, זה לא משנה) השובים חייבים לספק לו תנאי מחיה סבירים, לאפשר ביקורים של הצלב האדום, ולאפשר קשר שוטף של החייל השבוי עם בני-משפחתו. חמאס יכול אמנם לטעון שהוא אינו חתום על אמנת ז'נבה ואינו כפוף לה, אבל אז הוא אינו יכול לדרוש מישראל להתייחס לאנשי חמאס כאל לוחמים, וישראל רשאית להתייחס אליהם כאל פושעים לכל דבר ועניין. (הרשות הפלסטינית, אגב, התחייבה לשמור על אמנת ז'נבה במכתב רשמי לממשלת שווייץ, אך לא ניתן לה לחתום על האמנה כי היא עדיין לא מדינה עצמאית. עם זאת, על אף היעדר חתימה, להתחייבות הזאת יש משמעות).

    אגב, פעמים רבות אני שומע את הטיעון שהפלסטינים ברצועת עזה תמכו בחמאס ברוב גדול, ועל כן שלטונו שם לגיטימי. אלא שלטיעון הזה יש גם צד שני – אם כך, אזי הפלסטינים ברצועת עזה אחראים לפעולות בלתי-לגיטימיות שעושה השלטון שהם בחרו (ממש כפי שאזרחי ישראל נושאים באחריות לפעולות ממשלת ישראל ועלולים להינזק מהתגובות עליהן במידה כזאת או אחרת). הפלסטינים בעזה לא יכולים לטעון שהם חסרי אונים, שהרי הם היו מוכנים אפילו להקריב את חייהם כדי לסיים את הכיבוש הישראלי בעזה, בשעה שהם אינם מגלים התנגדות של ממש לשלטון חמאס.

    לעניין הטקטי – האפשרות שהמצור דווקא מחזק את חמאס במקום להחליש אותו – זו שאלה שקשה לי לדון בה, כי אין לי מספיק נתונים רלוונטיים. אני לא שולל את האפשרות שהמצור שגוי מבחינה טקטית, אבל זהו אמצעי לגיטימי בנסיבות הקיימות (גם אם הוא לא משיג את התוצאות המקוות).

    • סמילי says:

      "אנחנו גם יודעים בוודאות (הם לא ממש מסתירים את זה) שחוליות של חמאס וארגונים מיליטנטיים אחרים משתמשים בחומרים "תמימים" לכאורה, כמו דשנים, חומרי בניין, מכשירים אלקטרוניים וכדומה, כדי לייצר מהם נשק, שהוא אמנם פרימיטיבי, אבל נזקו לא-מבוטל והוא מכוון נגד אזרחים ישראלים. כל עוד זה המצב, יש הצדקה למצור או לפחות לפיקוח על המוצרים הנכנסים לרצועה." אם נדע שהחמאס משתמש בלחם ואורז על מנת לייצר נשק, תהיה לנו הצדקה למנוע מתושבי עזה לחם ואורז? מים?

  3. Aryeh says:

    הויכוח לא היה על האפקטיביות של עופרת יצוקה בצמצום הקסאמים, אלא על המצור. אבל אתה תמשיך להגיב תגובות ארכניות שאינן מתייחסות לעובדות ומכחישות זו את זו. יש מנהרות שמעבירים בהם מוצרי חבלה, אבל זה בסדר שישראל לא תעביר ירקות במעברים (ובהינף-מקלדת ירקות הופכים ל"מותרות" משל היה מדובר בקאוויאר או פררו רושה, ולא ויטמינים בסיסיים). כאילו שמי שמעביר תחמושת במנהרה לא יכול להעביר גם ירקות. תחמושת וסמים עוברים גם בכבישי ישראל, ואזרחים נפגעים מהם לא פחות מהפגיעה של משפחת שליט. למה ישראל לא מציבה מחסומים בכביש אחד או בכניסה לנתניה כדי לוודא שלא עוברים שם דברים כאלה? כי עונש קולקטיבי איננו דמוקרטי ופוגע בזכויות-אדם. לפלסטינים לא מתייחסים כבני אדם.

  4. פינגבאק: מה המסמכים שפורסמו לא מוכיחים לנו « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

  5. Dror Kamir says:

    אתה מערבב שני תחומים שונים: (1) התועלת הטקטית שבמצור, כלומר האם זה צעד חכם במאבק להגן על חייהם ושלומם של אזרחי ישראל (2) האם זה צעד חוקי/מוסרי.

    קשה לי לענות על ההיבט הטקטי. אולי אתה צודק אולי לא, אין לי מספיק נתונים כדי לגבש דעה. בימים אלה ממש נתונה אירן לסנקציות עקב התעקשות הממשלה שם לקדם את תוכנית הגרעין שלה. הסנקציות פוגעות גם באוכלוסייה אזרחית חפה מפשע, אבל הסנקציות אפקטיביות ותועלתן גדולה מנזקן. האם המקרה של עזה הוא שונה? אולי. אני לא בטוח.

    לגבי ההיבט החוקי/מוסרי – אני לא רואה בעיה בתחום הזה עם כל הצער על סבל האוכלוסייה. כל עוד ממשלת חמאס ששולטת ברצועה מתעקשת על מלחמה חסרת-פשרות בישראל, מתחמשת ומנצלת את הנשק הזה לשם פגיעה באזרחים ישראלים, וכל עוד תושבי עזה מסכימים בשתיקה למדיניות הזאת, הם אינם יכולים להתלונן על ההשלכות הטרגיות של המדיניות הזאת, ממש כשם שנהג שמתעלם מחוקי התנועה לא יכול להתלונן על הנזק שנגרם לו כתוצאה מתאונת דרכים.

    לשאלתך – אם אורז ולחם ישמשו לייצור נשק ישראל בהחלט יכולה למנוע את העברתן לרצועה. האחריות על הרעב שיתחולל היא על מי שהשתמש בחומרי מזון לייצור נשק. דמוקרטיה וזכויות אדם אינן עניין לצד אחד בלבד. ישראל לא צריכה לחכות עד שחמאס יצליח להרוג אזרחים ישראלים כדי שתהיה סיבה לפעול נגד רצועת עזה. המחויבות של ישראל היא לשמור על חייהם ורווחתם של אזרחיה, ואם הדרך הסבירה לעשות זאת היא מצור, אז כך יש לעשות. אם ממשלת חמאס מודאגת ממצב זכויות האדם של נתיניה, מוטב שתכריז על הפסקת-אש, תאכוף אותה בקפדנות ותשחרר את גלעד שליט.

    אם הגעת עד לכאן, כנראה שהתגובה שלי לא הייתה ארכנית דיה. אני מבטיח להשתפר בפעם הבאה.

    • סמילי says:

      אני חושב שאתה מתבלבל בין שני מגיבים….

      לגבי ההבט המוסרי, בו ניקח את משל הנהג שלך קדימה, אם הוא מתעלם מחוקי התנועה אבל לא נפגע מתאונת דרכים, אלא ישירות ממך (אתה נהג אחר שנוסע עם רובה ויורה בנהגים שמתעלמים מחוקי התנועה), האם גם אז הוא לא יכול להתלונן. ואם הנהג הזה, במקרה, הוא נהג אוטובוס עם 50 ילדים מאחורה, האם גם אז הוא לא יכול להתלונן.

      אני מקווה שהתשובה שלך לשתי השאלות היא שלילית. אם לא, אין לנו באמת על מה לדבר, אם כן, אז אני מקוה שברור לך למה משל הנהג הפרוע לא תקף לנושא עליו אנחנו מדברים.

  6. Dror Kamir says:

    זה כמובן תלוי בנסיבות. אם אני עומד על המדרכה ורואה נהג עבריין, אין לי רשות לפגוע בו (אם כי אני צריך להתריע מפני הסכנה). אם הוא נוהג ישר מולי ומאיים לדרוס אותי, אזי אפילו ירי בנהג על-מנת להרוג בא בחשבון, אם זה יעצור את הרכב שלו. מובן שאם אני יכול לירות לגלגלים במקום בנהג, וכך לעצור את הרכב – עדיף. אם מדובר באוטובוס מלא ילדים אני עדיין רשאי להגן על עצמי. אולי אני אחליט להקריב את עצמי למען הילדים, אבל מה אם אני עצמי נוהג ברכב שבו ילדים? במצב כזה, הילדים שאני אחראי עליהם יקבלו קדימות, מעצם זה שאני אחראי עליהם.

    אם נחזור מהנמשל למשל, אי-אפשר להגיד שישראל לא גילתה איפוק לנוכח ההתקפות של ממשלת חמאס על אזרחים ישראלים (וגם פגיעה בחיילים ישראלים המוצבים בשטח ישראל היא לא לגמרי לגיטימית, בטח לא חטיפת חייל פצוע משטח ישראל). גם אם לדעתך היה צריך לגלות יותר איפוק, עדיין אי-אפשר להגיד שישראל מיהרה יותר מדי להגיב בכוח. גם אי-אפשר להגיד שישראל מנסה להגן על לוחמים (חיילים, שוטרים) על חשבון אזרחים פלסטינים. המותקפים הם אזרחים ישראלים, בהם ילדים וקשישים, היושבים בשטח ישראל גופא. יש טענה פלסטינית כאילו יחס ההרוגים מעיד על כך שישראל נוקטת כוח מופרז. גם הטענה הזאת לא מחזיקה מים. ממשלת ישראל לא אמורה לחכות עד שייהרגו ישראלים, די בכך שיש איום על חייהם כדי להצדיק פעולות מנע, גם קטלניות.

    • סמילי says:

      אולי, אבל אתה עובד נושא. אתה טענת שאם מחר תגלה שהחמאס משתמש במים על מנת ליצר נשק, אתה תחשוב שמוצדק למנוע מתושבי הרצועה מים. לדיון התיאורתי, אלה הנסיבות. אתה עדיין חושב ככה?

  7. Dror Kamir says:

    טוב, אתה מביא דברים עד כדי אבסורד, וזה לא עובד ככה. כאן מדובר במקרים שצריך לשקול בזהירות, ולכן שיטת האבסורד לא עובדת. אני יכול להביא המון דילמות מצמררות: אם יצליחו ליצור חומרי נפץ מאנטיביוטיקה? אם יצליחו ליצור דלק רקטות ממזון לתינוקות? אלה דילמות לא פשוטות, ולמרבה המזל היפותטיות. האם האבסורדים האלה מוכיחים ששיטת המצור אינה מוסרית? לא. באותה מידה אפשר לטעון שאסור לצבא להצטייד ברובים, כי כבר היו מקרים שבהם נהרגו חפים מפשע מירי, או שאסור לטוס במטוסים, כי מטוסי נוסעים שימשו להפלת מגדלי ה"תאומים" בניו-יורק. בעיקרון מצור הוא אמצעי לגיטימי בנסיבות הקיימות בין ישראל לרצועת עזה, ואפילו הוא פוגע באוכלוסייה אזרחית. האם המצור עלול לגרום דילמות קשות ואכזריות? בוודאי, אבל זה לא הופך אותו לבלתי-לגיטימי. הטוב ביותר הוא לסיים את המצור, אבל האחריות על כך מוטלת בעיקר על חמאס. אם חמאס יכריז על הפסקת אש ויאכוף אותה, וישחרר את גלעד שליט (ישראל כבר הסכימה, לפנים משורת הדין, לשחרר מאות אסירים פלסטינים לרצועת עזה בתמורה לשחרור שליט), הרי לא תהיה לישראל שום סיבה להמשיך במצור.

    • סמילי says:

      זה בדיוק עובד ככה. אם קבעת עקרון מוסרי, אז הדרך שלך לבדוק כמה הוא תקף היא לבדוק האם העקרון הזה תקף גם שהנסיבות משתנות, אם על ידי הקצנה של המצב או על ידי שינוי השחקנים. כי עקרון, מעצם שמו, הוא עקרוני. ברגע שהסכמנו שהעיקרון לא תקף, אז אפשר להפסיק להשתמש בו (או לנסח אותו מחדש בצורה שתהיה תקפה גם עבור שינוי הנסיבות).

      לא, זה לא מוכיח ששיטת המצור אינה מוסרית זה אף פעם לא היתה המטרה שלי, זה כן מוכיח שהטענה "כל עוד זה המצב, יש הצדקה למצור או לפחות לפיקוח על המוצרים הנכנסים לרצועה" לא תקפה.

      ואין ספק שהחמאס הוא האשם העיקרי במצבם של תושבי עזה, אבל אני לא מנהיג בחמאס אלא אזרח ישראל, וככזה אין לי השפעה ישירה על מדיניות החמאס, בזמן שאני שותף למדיניות של ישראל. כאדם מוסרי אני מאמין שאם יש עוול שאני יכול לתקן אותו אני צריך לתקן אותו (גם אם אני לא אשם) ועל אחת כמה וכמה שיש עוול שאני שותף פעיל (גם אם לא עקרי) ביצירתו.

  8. Dror Kamir says:

    העיקרון שאתה מציג כאן הוא לא תאורטי ולא פילוסופי אלא מאוד מעשי, ולכן הוא לא סגור הרמטית ולא יכול להיות סגור הרמטית. אני אתן לך דוגמה שלאחרונה עולה הרבה על הפרק. יש עיקרון שעל-פיו רופא חייב לעשות הכול כדי להאריך את חייו של אדם. ככל הידוע לנו, כל אדם מת מתישהו, אבל תפקידו של הרופא הוא לדחות את הרגע שבו האדם שבו הוא מטפל ימות ככל האפשר. והנה מביאים אל הרופא אדם כבן מאה שנים במצב של הכרה מטושטשת וכאבים והידרדרות מהירה במצבו. האם הרופא צריך לדחות את רגע המוות באמצעות מכונות הנשמה או תרופות? לא בטוח. הרי גיל מאה הוא כמעט מיצוי תוחלת החיים האנושית, ודחיית רגע המוות רק תוסיף לזקן המופלג ייסורים שהוא בכלל לא אמור לסבול בדרך הטבע (כלומר בלי מכונות). אני מביא את המשל הזה רק כדי להראות שבחיים המעשיים יש עקרונות מוסריים שאינם מוחלטים, אלא תקפים כל עוד לא מביאים אותם לאבסורד. אגב, אם תגיד שהעיקרון הוא שיש להאריך חיים אלא אם מדובר באדם זקן, השאלה תהיה מתי אדם נחשב זקן. בגיל 100? 90? 80? האם הסבל שצריך בן 80 לסבול כדי שהרופא יגיע למסקנה שהגיע יומו זהה לסבל שבן 100 אמור לסבול באותן נסיבות? כל הדילמות האלה לא פוסלות את עקרון מחויבות הרופא להארכת חיים.

    אם אתה טוען שהבעיה היא לא עצם המוסריות של המצור, אלא העובדה שהוא גורם סבל לחפים משפע מבלי להביא תועלת לאזרחי ישראל, אזי זו טענה טובה, אבל אני לא בטוח שאני מסכים איתה. נכון להיום אין רעב בעזה. אם יש מחסור בתרופות, אפשר לספק תרופות – הרי לא זאת הבעיה. בפירוש לא הייתי רוצה שיועברו לרצועת עזה חומרים שעלולים לשמש לייצור חומרי נשק, אלא אם ממשלת חמאס תתחייב בצורה ברורה וחד-משמעית לא לתקוף את ישראל או אזרחים ישראלים ותאכוף את ההתחייבות הזאת. לגבי ירקות כאלה ואחרים – יש לישראל אמצעי לחץ והיא משתמשת בו. זה לגיטימי בהתחשב בנסיבות. ממשלת חמאס מחזיקה את המפתח לפתיחת מנעולי המצור. היא יכולה לשחרר את גלעד שליט ולהתחייב להפסקת-אש. אם היא לא מעוניינת, מוטב שתושבי עזה יתרגלו לסלט פחות מגוון. אם תושבי עזה לא מעוניינים בממשלת חמאס הם יכולים להתקומם נגדה ממש כשם שהתקוממו נגד הממשל הצבאי של ישראל. כדי לסיים את הכיבוש הישראלי הם היו מוכנים לשלוח נערים צעירים למשימות התאבדות. כשמדובר באוכל ובתנאי מחיה הם נאלמים דום. אני לא קונה את "חוסר האונים" הזה.

    • סמילי says:

      דיון על מוסר הוא דיון תיאורתי. אי אפשר לקבוע כללי מוסר על פי "כללים מעשיים". אני מאד מקווה שאם וכשתבוא השעה הרופא שלי לא יחזיק בעקרון שהוא חייב לעשות את הכל על מנת להאריך את חיי.

      החמאס הוא כנופיה חסרת מוסר. אני לא מבין למה אתה כל כך רוצה לתת להם לקבוע את הכללים. חוץ מהפרט השולי שזה לא עובד (ולא יכול לעבוד) זה גם לא מוסרי

  9. Dror Kamir says:

    חמאס לא קובע את הכללים. השאלה היא מה מותר ומה אסור לעשות כשמתמודדים עם ארגון אלים כמו חמאס. שאלה נוספת היא מה מידת האחריות של הפלסטינים תושבי רצועת עזה למעשי חמאס ולכוח שיש לו – האם מדובר במעין בני-ערובה שצריך לחוס עליהם בעת שמתמודדים עם הארגון האלים, או שמדובר באנשים שנותנים את הכוח לחמאס במעשה או במחדל.

    דבר נוסף – דיני המלחמה שאנחנו מכירים יוצאים מתוך ההנחה ששני הצדדים הלוחמים מחויבים לקווים האדומים שמשרטטים הדינים. זה לא המצב כאן. לפיכך, אי אפשר להשתמש בדינים האלה ככתבם וכלשונם וצריך כל הזמן לבדוק את ההתאמה שלהם לנסיבות ובאיזו מידה אפשר לחרוג מהם לאור הנסיבות האלה.

    אילו היינו יכולים לפתור את בעיות המוסר באמצעות עקרונות תאורטיים מוחלטים, לא היינו נתקלים בדילמות מוסריות. דילמות נוצרות במפגש של העקרונות עם החיים.

    • סמילי says:

      אם יש לך כללים מוסריים, התשובה לשאלה מה מותר ומה אסור נובבעת מהם. אם אין לך כללים מוסריים אז אתה פשוט ממציא את מה שמותר ומה שאסור לפי היכולת שלך.

      האחריות של תושבי עזה למעשי החמאס היא כמו האחריות של תושבי ישראל למעשי ממשלת ישראל והמתנחלים. כמו שאף אדם מוסרי לא יכול להשתמש במצב בעזה כהצדקה מוסרית למחבלים בתל אביב, ככה אי אפשר להשתמש במחבלים המתאבדים כהצדקה למצב בעזה.

      דיני המלחמה ממש לא יוצאים מתוך הנחה ששני הצדדים מחויבים לקווים האדומים שמשרטטים הדינים. אבל מראש הבהרתי שדיני המלחמה לא מעניינים אותי, ככה שקשה לי להבין מה עושה כאן הפסקה הזאת.

      דילמות מוסריות נוצרות כששני עקרונות מוסריים נפגשים זה בזה. אם אין לך עקרונות מוסריים, ואתה קובע את הכללים "לפי החייים" (ז"א לפי מה שנח לך כרגע) אז אף פעם לא תהיה לך דילמה מוסרית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: