לנקוף אצבע למען המולדת?


(בעקבות הדיון עם גלעד ב. בפוסט הקודם, נסיון לנסח למה אני לא חושב שגיוס חובה לחרדים ו/או לערבים הוא צודק גם במצב בו יש גיוס חובה לשאר האזרחים)

האי (הדמיוני לחלוטין) קקתרם נמצא בלב האוקינוס השקט, בין האיים הקנריים לג'מייקה (כן, אני יודע שהם לא באוקיינוס השקט). במשך אלפי שנים סבלה האוכלוסיה המקומית, הקקתרמים, מרעידות אדמה (וצונאמים בעקבותיהן).  חכמי השבט בדקו וגילו שבממוצע כל שבע שנים יש רעידת אדמה קשה, וכל מה שהם עשו לא עזר. עד שלאחד מחכמי השבט היה רעיון, רעידת האדמה היא בטח כעסו של אל האדמה, והצונאמי הוא ללא ספק זעמה של אלת הים. לכן יש להרגיע את האלים, ולצורך זה צריך כל נער קקתרמי לתרום אצבע אחת לאל האדמה, וכל נערה קקתרמית צריכה לתרום אצבע אחת לאלת הים. הרעיון נשמע בהתחלה קצת מוזר, אבל אחרי כמה שנים של הקרבת אצבעות גילו חכמי השבט שממוצע הרעידות באמת ירד פלאים ומופיע רק אחת לשמונים חודשים.

ככה חיו להם הקקתרמים בשקט ובשלווה (עם תשע אצבעות) עד שהתגלה נפט במים הטריטוריאלים של האי. עם הנפט באו הזרים עם הדתות הזרות שלהם: מוסלים, נוצרים, הינדים, סיקים… אפילו יהודים. הזרים, כמובן, לא האמינו באל הים או האדמה, ולא הקריבו את אצבעותיהם או את אצבעות ילדיהם. בהתחלה לאף אחד לא היה איכפת, אבל אז הם התחילו לקבל אזרחות, להקים מוסדות ולהשתקע בקתתרם. כצפוי, אלי הים והאדמה לא קיבלו את הזרים בעלי 10 האצבעות ברוח טובה ואכן אחרי 6 שנים באה רעידת אדמה גדולה,ובעקבותיה הדרישה הצפויה של הרוב הקקתרמי להכיל חוק קטימת אצבעות חובה. "לא יכול להיות שאנחנו והילדים שלנו תורמים אצבע לטובת הכלל ויש כאן מיעוט הולך וגדל של פרזיטים שנהנה מתרומת האצבעות שלנו ולא תורם אצבע משלו", אמר טומי לפיד הקטטרמי, "עוד מעט הם יהיו רוב, ואז לאלת הים ואל האדמה לא יהיו מספיק אצבעות".

אני מקווה שלכל אחד מהקוראים ברור שמדובר בדרישה מופרכת. הרצון לחייב אותנו לקטום את אצבעותינו ואצבעות ילדינו נשמע מעזע, והעובדה שזה חלק מדתם של הקקתרמים, ושהם עושים את זה לעצמם, ושהם מאמינים שזה באמת עוזר לטובת הכלל, לא באמת משנה את הזעזוע. אבל, אפשר להעלות טיעון נגדי, שירות בצבא הוא לא כמו קטימת אצבעות, מדובר במשהו ש"באמת" תורם לטובת הכלל. כמובן שעל ה"באמת" הזה חולקים החרדים (שמן הסתם מאמינים שתפילות ולימוד תורה עוזרים לטובת הכלל, מזל שהם לא דורשים לחייב אותנו לעשות את זה… עדיין) והערבים (שמן הסתם מאמינים שדווקא פירוק הצבא והשתלבות באיזור תעזור לטובת הכלל), ולמען האמת, כל מי ששירת בצה"ל צריך להבין שזה לא נכון.  אבל, אפשר להמשיך במשל ולבדוק האם גם תרומה "אמיתית" לטובת הכלל של הרוב באמת יכולה לשמש כנימוק לחיוב המיעוט לתרומה זהה.

האי (הדמיוני לא פחות) טמגלל נמצא בלב האוקינוס השקט, בין האיים הקנריים לג'מייקה. להבדיל מקקתרם בטמגלל אין רעידות אדמה או צונאמי, גם לא הרי געש, לא שריפות ולא בצורות. המחסור באסונות טבע, האדמה הפוריה, האינטליגנציה הטבעית יצרו אומה רציונלית לחלוטין. מחקרים רפואיים מודרניים בבני טמגלל המקוריים גילו שמערכת החיסונית שלהם רגישה במיוחד, מה שאומר שהאיברים שלהם ניתנים להשתלה בכמעט כל אדם אחר. ישבו חכמי טמגלל ואמרו, אדמה פוריה זה נחמד, אבל לאלה מקקתרם יש נפט, גם אנחנו רוצים להרוויח בלי לעבוד. ישבו וחשבו והחליטו (ראצינלית) למכור את הכליות שלהם לשוק האיברים בעולמי. נחייב כל בן טמגלל שיגיע לגיל 18 יעבור ניתוח בו יקחו לו את הכליה וימכרו אותה למדינות בהן יש מחסור באיברים להשתלה, והכסף ילך לטובת הכלל.

קל לראות שההקרבה היא באמת לטובת הכלל, ובכל זאת,לפחות בעיני, מדובר ברעיון מזעזע. במילים אחרות, עצם הדרישה לחייב כל אדם להקריב משהו (את אותו משהו) ללא תמורה עבור טובת הכלל נשמעת לי לא סבירה. העובדה שהרוב מחייב את עצמו, לדעתי, לא מאפשרת לא לחייב את המיעוט לאותה הקרבה. אפשר, כמובן, לעבור הלאה ולשאול האם מיסים הם לא מקרה נוסף של דרישה של הציבור מהפרט (או של הרוב מהמיעוט) להקריב משהו ללא תמורה עבור טובת הפרט. ויש בזה משהו, ובאמת מיסים זה דבר מעצבן, אבל כאן הדרישה היא בהחלט לא זהה, לא כולם נותנים את אותו הדבר, ויותר מזה, החלוקה היא (או מנסה להיות) עניינית ככל הניתן, ז"א מי שיש לו הרבה ייתן יותר ממי שיש לו פחות, ומי שאין לו כלום לא ייתן כלום. ומצד שני, ממי שאנחנו לוקחים הרבה אנחנו מקפידים לא רק שיישאר לו הרבה, אלא שיישאר לו יותר מאחרים. ז"א הדירוג בין כמות הרכוש של האנשים נשארת (=אמורה להשאר) זהה לפני ואחרי המיסים. הבדל נוסף, ומהותי למדי לדעתי, הוא שמיסים לוקחים כסף, הדבר היחיד שבאמת אפשר להעריך כמה הוא שווה לכל אדם. בנוסף, איך לנהל מדינה מודרנית חופשית וצודקת בלי שירות חובה לכל האזרחים, בלי קטימת אצבעות או חובת תרומת כליות, אני יודע, ואני משוכנע שזה אפשרי (הנה, יש כאלה), איך לנהל מדינה בלי מיסים… אין לי מושג (אם כי אפשר תיאורתית לנסות את זה).

מודעות פרסומת

שעתם הגדולה של הדמגוגים


עסקת השחרור של גלעד שליט היא לא החלטה פשוטה, לא לגמרי ברור איך קבעו הנושאים והנותנים את המחיר. לא ברור האם זה המחיר ה"נכון" או לא (בדרך כלל המחיר הנכון הוא בין המחיר המקסימלי אותו מוכן הקונה לשלם למוכר למחיר המינימלי בו מוכן המוכר לקנות לקונה, אבל כאן אנחנו לא באמת יודעים מה הם שני המחירים האלה, והתקדימים מהעבר לא באמת משרתים אותנו). האם החמאס הרוויח או אולי ממשלת ישראל (מה שברור זה שהפת"ח הפסיד, ועקב כך כנראה גם תהליך השלום). לא ברור גם האם התזמון הוא טוב או רע לישראל, האם אפשר היה באמת לחתום על עסקה כזאת או דומה לה מוקדם יותר? האם כדאי היה לחתום עליה מוקדם יותר? יש אנשים שלא יכולים להתמודד עם חוסר ודאות, ולכן חייבים להמציא ודאות, ואם אין טיעונים טובים, יש להשתמש בדמגוגיה:

הטיעון הדמגוגי הראשון הוא טיעון ה"בכל מחיר", אני לא חושב שיש מישהו שבאמת העלה את הטיעון הזה, אבל ברור למה הוא דמגוגי. הרי אף אחד לא באמת חושב שישראל צריכה, למשל, להרוג 10 מאזרחיה על מנת לשחרר את גלעד שליט.

הטיעון השני הוא טיעון "הממשלה יודעת מה היא עושה", או כמו שכתב רובי ריבלין: "כשסוגיה כזאת באה לידי פתרון צריך לאזור אומץ ולומר חד-משמעית כי אנו צריכים לגבות את הממשלה, היודעת את כל הפרטים לפני ולפנים" הממשלה אולי יודעת יותר פרטים מאיתנו, אבל אסור לנו לסמוך על חבריה בעצימת עיניים, לא פעם ולא פעמיים ממשלות שידעו את הפרטים לפני ולפנים קיבלו החלטות לא נכונות.

הטיעון הבא הוא "בשם העתיד", או כמו שמחשב י. גורביץ: "בין המחבלים שמשחרר נתניהו, כותב הבוקר אלכס פישמן במוסף לשבת של ידיעות אחרונות, יש 279 אסירי עולם. הם רצחו 599 ישראלים. משוחררי עסקת ג'יבריל רצחו, לשם השוואה, 178 ישראלים "בלבד". השב"כ מעריך, שוב אליבא דפישמן, שכ-60% מהמחבלים המשוחררים יחזרו לבצע פיגועים. בהנחה שהם יהיו יעילים כמו בעבר, מחיר העסקה צפוי להיות 359 ישראלים הרוגים. אם השב"כ יהיה יעיל באופן קיצוני וימנע את פעילותם של 99% מהם – שיעור בלתי סביר, במיוחד אם היחסים עם הרשות הפלסטינית יקרסו – אז מספר ההרוגים צפוי להיות ארבעה. שהם, בספירה המקובלת, שלושה יותר מאשר אחד. הסתברותית, אנחנו מעלים ארבעה ישראלים לפחות למולך שליט." אותו חישוב אפשר לעשות לתינוק מפגר, אם הוא ישאר בחיים ההחזקה שלו תעלה לחברה (הוא הרי לא יעבוד) מאות אלפי דולרים, את אותם כספים אפשר היה להשקיע ברמזור באחת הצמתות המסוכנות והלא מרומזרות ותוך 60 שנה (תוחלת החיים של תינוק מפגר בלידה) להציל עשרות אזרחים. האם כל פעם שאנחנו נמנעים מלהרוג תינוקות מפגרים אנחנו מעלים עשרות ישראלים לפחות למולך התינוק המפגר? כמובן שלא, תועלתנות היא פשוט גישה שלא מחזיקה מים.

אחריו בא הטיעון של "בשם ההווה", אם לא נקיים עסקאות עם החוטפים לא יהיה להם אינטרס לחטוף והם ישחקו דוקים במקום זה, או כמו שמנסח בד"י: "יראל איננה המדינה הראשונה שמתמודדת עם סוגיית החטיפות. גם מדינות נאט"ו בכלל, וארה"ב בפרט, נאלצו להתמודד עם אותה בעיה. המדיניות הייתה אפס כניעה ואפס שחרור מחבלים. התופעה נעלמה. אין בשביל מה לחטוף." רק שחבל ששתי פסקאות אחר כך מספר לנו ימיני על בחור בשם בו ברגדל שבניגוד מוחלט להגיון נחטף על ידי הטאליבן, ולמרות הרצון שלהם לשחק בדוקים אף אחד, במפתיע, לא שיחרר אותו. עדיין. האמת היא שהמדיניות האמריקאית לא משנה את המוטיבציה לחטוף, אם הממשלה לא משלמת כופר, המשפחות והחברים ישלמו. ואם אף אחד לא ישלם אז הם יוציאו אותו להורג וישחררו את הקליפ ליוטיוב.

אחרי ההווה בא העבר, או כמו שמנסח את זה עמיחי אתאלי: "בעוד שלושה ימים יעלו שני הרוצחים של אלחנן על האוטובוס ובפעם הראשונה מזה עשרים שנה, יעזבו את כותלי הכלא. הם בטח יסמנו "וי" מבעד לחלון ואני שקצת למדתי לבכות מאז, אזיל בשם אמא בשם אבא ובשמי, דמעת כאב אחת קטנה." במלים אחרות, אסור לשחרר את הרוצחים בגלל שזה לא צודק. אני חושב שזה טיעון די מטופש, הרי לא כל הרוצחים נתפסים, והרבה רוצחים שנתפסים משוחררים (בגלל שלא הורשעו, בגלל שהם לא היו שפויים, בגלל שהם חולים…) החיים הרי אינם באמת צודקים, העובדה שרוצחי אחיו של אתאלי היו בכלא לא באמת החזירה לו את אחיו, ושחרורו לא באמת ישנה את מצב הצבירה שלו. ולא פחות חשוב, רוב המשוחררים נתפסו והורשעו בהליך שאינו צודק באופן מובהק, מי שלא התלונן על אי הצדק אז לא יכול להזכר להתלונן עליו עכשיו.

והטיעון האחרון הוא טיעון קוהלת, או כמו שמנסח י. שריד: "מה זה משנה אם משחררים רוצחים גדולים או קטנים. כל שופך דמים הוא רוצח גדול. ומה זה משנה אם הוא נשאר כאן או מגורש לשם, כאילו אי אפשר להוציא פיגועים מרחוק; אפילו מתוך הכלא אפשר, ובלאו הכי מסתובבים בשטח מספיק רוצחים כדי לשחוט משפחה באיתמר" בוודאי שזה משנה, לא רק שאם אז אולי הסתובבו מספיק רוצחים לרצוח משפחה באיתמר אז מחר אולי  יסתובבו שם מספיק רוצחים לרצוח שתי משפחות באיתמר, אלא, וזה בעצם מה שחשוב לעניין (לא שרצח משפחות הוא לא חשוב), אם החמאס רוצה מאד שישראל תשחרר את איברהם ורוצה הרבה פחות שישראל תשחרר את מוסא, אז מחירו של איברהים גבוה יותר משל מוסא, וזה לא משנה בכלל מה הם עשו, זה כלל ראשון במשא ומתן המחיר של המוצר הוא פונקציה של הרצון לרכוש אותו.

בסופו של דבר אני חושב שכל הטיעוןנים הטוטאלים בעד ונגד העסקה לא עומדים במבחן השכל הישר, מה שאומר שאנחנו יכולים לקבל את העקרון של העסקה, ולהתווכח על הפרטים שלה. באמת היה נחמד לשמוע מישהו שמכיר את הפרטים ומסביר למה יש לתמוך או להתנגד לעסקה. לא טיעונים כמו שהמסקנה שלהם היא "צריך לתמוך בכל עסקה" או "צריך להתנגד לכל עסקה" אלא טיעונים כמו "צריך לתמוך בעסקה הספציפית בגלל שלמדתי את הפרטים שלה והיא העסקה הטובה ביותר שאפשר להשיג" או לחלופין "צריך להתנגד לעסקה הספציפית בגלל שלמדתי את הפרטים שלה והיא רחוקה מלהיות העסקה הטובה ביותר שאפשר להשיג".