לנקוף אצבע למען המולדת?


(בעקבות הדיון עם גלעד ב. בפוסט הקודם, נסיון לנסח למה אני לא חושב שגיוס חובה לחרדים ו/או לערבים הוא צודק גם במצב בו יש גיוס חובה לשאר האזרחים)

האי (הדמיוני לחלוטין) קקתרם נמצא בלב האוקינוס השקט, בין האיים הקנריים לג'מייקה (כן, אני יודע שהם לא באוקיינוס השקט). במשך אלפי שנים סבלה האוכלוסיה המקומית, הקקתרמים, מרעידות אדמה (וצונאמים בעקבותיהן).  חכמי השבט בדקו וגילו שבממוצע כל שבע שנים יש רעידת אדמה קשה, וכל מה שהם עשו לא עזר. עד שלאחד מחכמי השבט היה רעיון, רעידת האדמה היא בטח כעסו של אל האדמה, והצונאמי הוא ללא ספק זעמה של אלת הים. לכן יש להרגיע את האלים, ולצורך זה צריך כל נער קקתרמי לתרום אצבע אחת לאל האדמה, וכל נערה קקתרמית צריכה לתרום אצבע אחת לאלת הים. הרעיון נשמע בהתחלה קצת מוזר, אבל אחרי כמה שנים של הקרבת אצבעות גילו חכמי השבט שממוצע הרעידות באמת ירד פלאים ומופיע רק אחת לשמונים חודשים.

ככה חיו להם הקקתרמים בשקט ובשלווה (עם תשע אצבעות) עד שהתגלה נפט במים הטריטוריאלים של האי. עם הנפט באו הזרים עם הדתות הזרות שלהם: מוסלים, נוצרים, הינדים, סיקים… אפילו יהודים. הזרים, כמובן, לא האמינו באל הים או האדמה, ולא הקריבו את אצבעותיהם או את אצבעות ילדיהם. בהתחלה לאף אחד לא היה איכפת, אבל אז הם התחילו לקבל אזרחות, להקים מוסדות ולהשתקע בקתתרם. כצפוי, אלי הים והאדמה לא קיבלו את הזרים בעלי 10 האצבעות ברוח טובה ואכן אחרי 6 שנים באה רעידת אדמה גדולה,ובעקבותיה הדרישה הצפויה של הרוב הקקתרמי להכיל חוק קטימת אצבעות חובה. "לא יכול להיות שאנחנו והילדים שלנו תורמים אצבע לטובת הכלל ויש כאן מיעוט הולך וגדל של פרזיטים שנהנה מתרומת האצבעות שלנו ולא תורם אצבע משלו", אמר טומי לפיד הקטטרמי, "עוד מעט הם יהיו רוב, ואז לאלת הים ואל האדמה לא יהיו מספיק אצבעות".

אני מקווה שלכל אחד מהקוראים ברור שמדובר בדרישה מופרכת. הרצון לחייב אותנו לקטום את אצבעותינו ואצבעות ילדינו נשמע מעזע, והעובדה שזה חלק מדתם של הקקתרמים, ושהם עושים את זה לעצמם, ושהם מאמינים שזה באמת עוזר לטובת הכלל, לא באמת משנה את הזעזוע. אבל, אפשר להעלות טיעון נגדי, שירות בצבא הוא לא כמו קטימת אצבעות, מדובר במשהו ש"באמת" תורם לטובת הכלל. כמובן שעל ה"באמת" הזה חולקים החרדים (שמן הסתם מאמינים שתפילות ולימוד תורה עוזרים לטובת הכלל, מזל שהם לא דורשים לחייב אותנו לעשות את זה… עדיין) והערבים (שמן הסתם מאמינים שדווקא פירוק הצבא והשתלבות באיזור תעזור לטובת הכלל), ולמען האמת, כל מי ששירת בצה"ל צריך להבין שזה לא נכון.  אבל, אפשר להמשיך במשל ולבדוק האם גם תרומה "אמיתית" לטובת הכלל של הרוב באמת יכולה לשמש כנימוק לחיוב המיעוט לתרומה זהה.

האי (הדמיוני לא פחות) טמגלל נמצא בלב האוקינוס השקט, בין האיים הקנריים לג'מייקה. להבדיל מקקתרם בטמגלל אין רעידות אדמה או צונאמי, גם לא הרי געש, לא שריפות ולא בצורות. המחסור באסונות טבע, האדמה הפוריה, האינטליגנציה הטבעית יצרו אומה רציונלית לחלוטין. מחקרים רפואיים מודרניים בבני טמגלל המקוריים גילו שמערכת החיסונית שלהם רגישה במיוחד, מה שאומר שהאיברים שלהם ניתנים להשתלה בכמעט כל אדם אחר. ישבו חכמי טמגלל ואמרו, אדמה פוריה זה נחמד, אבל לאלה מקקתרם יש נפט, גם אנחנו רוצים להרוויח בלי לעבוד. ישבו וחשבו והחליטו (ראצינלית) למכור את הכליות שלהם לשוק האיברים בעולמי. נחייב כל בן טמגלל שיגיע לגיל 18 יעבור ניתוח בו יקחו לו את הכליה וימכרו אותה למדינות בהן יש מחסור באיברים להשתלה, והכסף ילך לטובת הכלל.

קל לראות שההקרבה היא באמת לטובת הכלל, ובכל זאת,לפחות בעיני, מדובר ברעיון מזעזע. במילים אחרות, עצם הדרישה לחייב כל אדם להקריב משהו (את אותו משהו) ללא תמורה עבור טובת הכלל נשמעת לי לא סבירה. העובדה שהרוב מחייב את עצמו, לדעתי, לא מאפשרת לא לחייב את המיעוט לאותה הקרבה. אפשר, כמובן, לעבור הלאה ולשאול האם מיסים הם לא מקרה נוסף של דרישה של הציבור מהפרט (או של הרוב מהמיעוט) להקריב משהו ללא תמורה עבור טובת הפרט. ויש בזה משהו, ובאמת מיסים זה דבר מעצבן, אבל כאן הדרישה היא בהחלט לא זהה, לא כולם נותנים את אותו הדבר, ויותר מזה, החלוקה היא (או מנסה להיות) עניינית ככל הניתן, ז"א מי שיש לו הרבה ייתן יותר ממי שיש לו פחות, ומי שאין לו כלום לא ייתן כלום. ומצד שני, ממי שאנחנו לוקחים הרבה אנחנו מקפידים לא רק שיישאר לו הרבה, אלא שיישאר לו יותר מאחרים. ז"א הדירוג בין כמות הרכוש של האנשים נשארת (=אמורה להשאר) זהה לפני ואחרי המיסים. הבדל נוסף, ומהותי למדי לדעתי, הוא שמיסים לוקחים כסף, הדבר היחיד שבאמת אפשר להעריך כמה הוא שווה לכל אדם. בנוסף, איך לנהל מדינה מודרנית חופשית וצודקת בלי שירות חובה לכל האזרחים, בלי קטימת אצבעות או חובת תרומת כליות, אני יודע, ואני משוכנע שזה אפשרי (הנה, יש כאלה), איך לנהל מדינה בלי מיסים… אין לי מושג (אם כי אפשר תיאורתית לנסות את זה).

מודעות פרסומת

9 Responses to לנקוף אצבע למען המולדת?

  1. גלעד ב. says:

    אז רגע, רק מס פרוגרסיבי הוא צודק? כל המיסוי העקיף הפחה נשליכהו?

    ואפילו אם תענה ב"כן" תיאורטי מהדהד, אז עדיין השרות בצה"ל הוא פרוגרסיבי (כי התרומה הנדרשת ממך פרופורציונלית ליכולותך).

    • סמילי says:

      מס פרוגרסיבי הוא הרבה פחות לא צודק משירות חובה.

      שירות בצה"ל הוא פרוגרסיבי? למה לא אמרו לי כלום, ה"תרומה" שדרשו ממני היתה בדיוק שלוש שנים כמו השכן שלי, בלי קשר ליכולות שלנו (שזה לא ממש פרוגרסיבי), ובטח בלי קשר לאופן בו הערכנו את אותן שלוש שנים (שזה כבר יותר פרוגרסיבי).

      • גלעד ב. says:

        אבל כל אחד לפי יכולתו – אחד משרת בקרבי, מתאמץ יותר ורואה את הבית פעם בשבועיים, והשני גר שתי דקות הליכה מהשלישות ברמת גן בה הוא משרת משמונה עד ארבע חמישה ימים בשבוע.

        • סמילי says:

          לא, כל אחד "תורם" את אותו הדבר, שלוש שנים, המדינה משתמשת ב"תרומה" באופן שונה. למה הסבר דומה, שכל אחד ישלם 2,000 שקל בחודש מס גולגולת, בכסף של העשירים ישתמשו על מנת לשמוא על המולדת ובזה של העניים ישתמשו על מנת לסייד עצים. לא רק שזה לא צודק, זה גם לא חכם.

          • גלעד ב. says:

            אני חושב שזו ראיה מיוחדת שלך, ושרוב הציבור לא יראה את זה ככה בכלל (גם אני לא רואה את זה ככה, ולא מבין את הראיה שלך לחלוטין), ויסכים מאד עם ההגד ש"חייל קרבי מקריב יותר (תורם יותר) מחייל לא קרבי".

            אתה לדוגמא מסכים עם זה שמי שקיבל התר עבודה תוך כדי הצבא ומשרת שבוע שבוע (עקב, נאמר, קושי כלכלי או נתמכים), תורם פחות ממי שנמצא בתפקיד מקביל אבל ללא התר כזה ומשרת שבועות מלאים? למרות שלשניהם מסגרת הזמן היא שלוש שנים?

  2. סמילי says:

    מי שקיבל אישור עבודה אולי "תורם" פחות ממי שלא, אבל זה אותו הבדל כמו ההבדל בין עבד שמקבל יום חופש פעם בשבוע לעבד שלא. שניהם עדיין עבדים.

  3. מקבל את הטענה עליה אתה מגן והפוסט מצוין, למעט הפסקה האחרונה. זה לא מספיק חזק להשיב לשאלת "האם מיסים הם לא מקרה נוסף של דרישה של הציבור מהפרט (או של הרוב מהמיעוט) להקריב משהו ללא תמורה עבור טובת הכלל" עם "יש בזה משהו". התשובה צריכה להיות "כן," חד וחלק. ההסתיגויות העוקבות, אפילו אם מה שטענת לגביהן נכון, לא משנות את זה.

    מכיוון שהזעזוע שלך מהקרבה בכפייה עומד על בסיס דיאונטולוגי (תקן אותי אם אני טועה), אז הנימוקים התוצאתניים בפסקה האחרונה פשוט לא רלוונטיים, והנימוק הלא תוצאתני ("החלוקה היא (או מנסה להיות) עניינית ככל הניתן, ז"א מי שיש לו הרבה ייתן יותר ממי שיש לו פחות, ומי שאין לו כלום לא ייתן כלום) מבוסס על הנחה סובייקטיבית מאוד לא מובנת מאליה וקונטרוורסיאלית.

    • סמילי says:

      תודה.

      אני לא חושב שאפשר לנתק את המעשה מהתוצאה הצפויה שלו באופן כל כך פשוט. לפעמים אין ברירה והרע במיעוטו הוא הטוב ביותר האפשרי.

  4. פינגבק: כן ‫לסנקציות אישיות (שליליות) « חיוך רציני

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: