X, עניין מוזר ומופלא


פרופ' עידן לנדו נשפט על סירוב לשרת במילואים וקיבל שבוע מאסר. המעסיק שלו, אוניברסיטת בן גוריון, החליט לא לשלם לו משכורת על אותו שבוע (למעשה, רק את החלק במשכורת שמיועד למחקר). לנדו טוען ש: "לא ברור כלל מדוע יש מקום לפיצוי כאשר אין שום ראיה לנזק" והאוניברסיטה טוענת ש:"ביטוח לאומי אינו מפצה את המוסד על תקופת הכליאה". בעקבות זה החליט לנדו לענות למבקריו בפוסט מיוחד (וסגור לתגובות) בו הוא מנמק למה מחקר אקדמי שונה מכל עבודה אחרת ולכן הוא צריך לקבל תשלום גם על זמן הישיבה בכלא בזמן שכל עובד אחר במשק לא.

אולי לפני הדיון בטענה עצמה כדאי להבהיר את העמדה שלי. אני מתנגד לשירות חובה, אני חושב שמדובר באחד הדברים המטופשים, המרושעים והמזיקים ביותר שקיימים במדינת ישראל. אני מתנגד לחובת המילואים שנגזרת משירות החובה. אני חושב שסירוב אזרחי לחוק לא צודק הוא לא רק זכות, אלא אפילו חובה של כל אזרח הגון. במילים אחרות, אני מכבד את לנדו על סירובו לשרת במילואים, וחושב שהוא עשה את המעשה הראוי. מצד שני, ויש כאן צד שני, מה הסיבה שלא כל מי שחושב שמילואים זה דבר מיותר מסרב? מה הסיבה שאנשים ממלאים חוקים שבהם הם לא מאמינים? אני חושב שזה בגלל שיש לסירוב אזרחי מחיר. המחיר על סירוב לשרת במילואים מתחלק לשלוש:

  1. תשלום חברתי. הסטיגמה של "מסרב לשרת במילואים" עלולה אולי לפגוע במיקום החברתי של האדם. אני לא חושב שזה רלונטי היום בחברה בה מסתובב פרופ' לנדו (או החברה בה אני מסתובב).
  2. העונש עצמו – הישיבה בכלא. כל מי שהיה בכלא צבאי יודע שלא מדובר במשהו באמת קשה יותר ממילואים רגילים. פרופ' לנדו, שהיה בכלא, בטח יודע את זה (ועובדה שהטיעון שלו הוא: "עבדתי גם בכלא").
  3. המחיר הכספי. בסדיר מדובר באיחור בתאריך השחרור (והתחלת העבודה האמיתית) ובמילואים  התשלום הכספי הוא שאתה לא מקבל משכורת על תקופת המאסר.
במילים אחרות, לנדו רוצה לסרב בלי לשלם את המחיר. אם ד"ר קינג אמר: "המפר חוק בלתי-צודק חייב לעשות זאת בגלוי, באהבה (…) ומתוך נכונות לתת על כך את הדין", לנדו רוצה להפר את החוק בגלוי, באהבה ומתוך הנחה שהוא לא יתן על כך את הדין, ועל זה אני מעריך אותו קצת פחות.
עכשיו, לעניין, האם באמת עבודה במחקר אקדמי היא כל כך שונה משאר העבודות? פרופ' לנדו מעלה 3 טיעונים (והרבה סיפורים מסביב):
 "בכל מקום עבודה אחר, יש חפיפה כמעט מוחלטת בין שני המדדים האלה: מילוי החובות כלפי המעסיק כרוך בנוכחות פיזית במקום העבודה, ונוכחות פיזית במקום העבודה הריהי כמילוי החובות כלפי המעסיק."
זה אמנם נכון לגבי עובדי פס ייצור (יש לי תחושה שכשלנדו, ולא רק הוא, חושב על "מקום עבודה אחר" הוא חושב על עובדי פס ייצור) אבל זה בוודאי לא נכון לגבי הרבה מקומות העבודה המודרנים. עורכי דין, כלכלנים, מהנדסים, עיתונאים, אדריכלים, פוליטיקאים… כולם יכולים לעבוד מכל מקום (יש לי מכר שמתגורר 3 שעות נסיעה ממקום העבודה שלו, מיותר להגיד שהוא מגיע לשם פחות מפעם בחודש, ולא, הוא לא חוקר אקדמי).
"יום "טוב", יום שבו אתה גאה בתפוקת המחקר שלך, יכול להיות יום שלמעשה עבדת בו על המחקר לא יותר משלוש שעות, ובשאר הזמן לא עשית שום דבר מועיל. אבל שלוש השעות האלה היו זמן מרוכז ואיכותי, שהניב ממך תובנות חדשות, שהבקעת בהן מחסומי חשיבה. בתום שלוש השעות האלה אתה סחוט לגמרי. מי שחושב"
או, אם מותר לי לנסח את הטיעון מחדש, התפוקה של חוקר למעסיק שלו לא תלויה לינארית במספר השעות שהוא עובד. וגם זה נכון לגבי כל המקצועות שהזכרתי למעלה ומקצועות רבים נוספים (צלמים, מוכרים, מנהלים…). למעשה, התפוקה בכל תחום עבודה שדורש שימוש במח היא לא לינארית, בגלל שככה עובד המח האנושי. ולא, לא רק חוקרים אקדמים משתמשים במוחם למטרות רווח.
"מוזרות הזאת של העבודה האקדמית מובנת מאליה בכל מוסדות המחקר בעולם; ובאף אחד מהם חוקרים אינם נדרשים לחתום על שעון נוכחות"
זאת לא "מוזרות" שעון נוכחות חובה הוא המצאה של שלי יחימוביץ', מקומות עבודה רבים (שאינם מקומות מחקר אקדמי) הסתדרו בלעדיו טוב מאד (ומסתדרים בלעדיו ברחבי העולם).
לסיכום, אין שום דבר "מוזר ומופלא" במחקר אקדמי, עוד עבודה שדורשת אינטליגנציה ולא מחייבת מגע פיזי. והדרישה של פרופ' לנדו לקבל פטור ממילוי החוק על סמך זה שהוא עובד בעבודה מוזרה ומופלאה היא לא יותר מדרישה מוזרה ומופלאה של מי שיודע הרבה על בלשנות אבל מעט מעוד על העולם המוזר והמופלא מחוץ לאקדמיה.
מודעות פרסומת

4 Responses to X, עניין מוזר ומופלא

  1. Dror Kamir says:

    לעניין שירות חובה בצבא – לא מדובר בהמצאה ישראלית. בעצם, ההשראה לשיטה הישראלית של גיוס לצבא באה דווקא משווייץ. השירות הצבאי בשווייץ לא נחשב קשה במיוחד, כי המדינה הזאת לא ידעה מלחמות כבר שנים רבות מאוד, אבל מקפידים שם מאוד על שירות החובה ושירות המילואים. שירות חובה בצבא קיים או התקיים עד לאחרונה גם במדינות רבות אחרות של אירופה הקונטיננטלית. יש לי ידיד נורווגי שהראה לי בגאווה את תמונתו במדי הצבא הנורווגי בעת שירות החובה שהוא מילא לפני כמה שנים.

    הצבא הנורווגי לא זקוק לחיילים רבים, והשירות הצבאי שם קצר למדי (אם כי הם לוקחים אותו ברצינות), אבל עניין השירות הצבאי הוא עקרוני, שם, כמו גם במדינות כמו גרמניה, צרפת ועוד. במדינות האלה, סבורים שצבא שמתבסס על חיילים-בשכר בלבד איננו צבא עממי, הוא עלול להפוך לכוח שמסכן את השלטון הלגיטימי, שלא לדבר על הניכור שעלול להיווצר בין הצבא לציבור הרחב. כשרוב האזרחים משרתים בצבא ולו לזמן קצר, וכל אחד מכיר חייל, קשה יותר להצביע בעד מלחמות מיותרות, ואם כבר פורצת מלחמה, אי-אפשר לטעון שיש כאלה שנפגעים ממנה ויש כאלה שלא – כולם בסיפור הזה ביחד.

    עד כאן הטיעונים בעד שירות חובה. אני עצמי לא בטוח שהם מצדיקים את השיטה. כולם טיעונים טובים בעיניי, אבל אפשר למצוא גם טיעונים נגדיים, ולי אישית קשה להכריע. בישראל יש לנו גם בעיה אובייקטיבית של אוכלוסייה קטנה יחסית שנמצאת בסביבה עוינת למדי. זה מצב שלא ישתנה בזמן הקרוב, ואני אומר את זה בצער רב. המהפכות האחרונות במדינות ערב לא מבשרות, לפחות לעת עתה, על רגיעה במתיחות הצבאית.

    בשנים האחרונות התרגלנו לחשוב במונחים אמריקאיים. בארצות הברית יש באמת צבא של חיילים-בשכר, ויש להם טיעונים טובים בעד השיטה, אבל יש לשיטה הזאת חסרונות רבים וקשים. לא כל דבר שקיים בארה"ב צריך להתקיים גם בארץ. לפעמים המודלים הראויים נמצאים דווקא במקומות אחרים, וצריך פרספקטיבה יותר רחבה.

    • סמילי says:

      שירות החובה בגרמניה וצרפת (כמו רוב המערב) בוטל. במדינות המערב בהן עדיין יש שירות חובה יש, לרוב (לא בנורווגיה), גם אופציה לשירות חלופי. גם בארה"ב היתה תקופה של שירות חובה, וגם שם הוא בוטל.

      לא חסרות הפיכות צבאיות על ידי צבאות חובה, דווקא צבאות מקצועיים ממעיטם להפוך. לא ברור לי על מה הטיעון הזה מבוסס.

      למה שיווצר ניכור בין הצבא לציבור הרחב?

      על סמך ההיסטוריה הישראלית לא ברור לי על סמך מה אתה חושב שקשה להצביע בעד מלחמות מיותרות. נראה לי שהמצב הוא הפוך, היום כשמחיר החיילים זול קל להצביע בעד מלחמה מיותרת, נראה לי שדווקא כשהצבא יהפוך למקצועני יהיה קשה יותר לתמוך במלחמות מיותרות.

      צבא החובה בנורווגיה ושוויץ הוא מותרות של מדינות עשירות שנמצאות בשלום עם שכניהן. וגם שם זה לתקופה קצרה בהרבה. לישראל אין את המותרות האלה.

  2. Dror Kamir says:

    הפסקה האחרונה בתגובה שלך לא ברורה לי בכלל, אבל נניח לה. האמת היא שלא חיוויתי דעה בשאלה מה עדיף צבא שמבוסס על שירות חובה או צבא שמבוסס על חיילים-שכירים. אתה אמרת: "אני חושב שמדובר באחד הדברים המטופשים, המרושעים והמזיקים ביותר שקיימים במדינת ישראל", ואני השבתי: (1) לא במדינת ישראל אלא בחלק גדול מאוד של העולם הדמוקרטי (2) אם זו טיפשות ורשעות, הרי שהיא מקובלת במתוקנות שבמדינות. אז אולי כולם טיפשים ורשעים, ואולי הגזמת קצת. אתה עדיין יכול להתנגד לשיטה, אבל מוטב שתעשה זאת בהגינות, בלי לייחס טיפשות ורשעות לשיטה או למי שתומך בה.

    לעניין ביטול שירות החובה בגרמניה ובצרפת – אני לא בטוח שאתה צודק, לדעתי הוא רק קוצר ולא בוטל, אבל גם אם הוא בוטל – זה עניין של מדיניות ושל בדיקת עלות מול תועלת. יכול להיות שבשתי המדינות האלה הגיעו למסקנה שלעת הזאת הנזק שבשיטה עולה על תועלתה – כאמור, יש לשיטה יתרונות וחסרונות והאיזון ביניהם משתנה על-פי התנאים. גם בישראל צמצמו מאוד את שירות המילואים כשהשתנו כל-מיני נסיבות (למשל, גודל האוכלוסייה הכשירה לשירות צבאי).

    לעניין שירות חלופי – אכן בגרמניה יש (או הייתה) אפשרות להמיר את שירות החובה בשירות חלופי למען הקהילה, למשל במסגרת "הצלב האדום" המקומי. מדובר בשירות חלופי לגמרי לא קל. אני חושב שבהרבה מקרים עדיף ל"עצלנים" בגרמניה לבחור בשירות צבאי כי הוא קצר יותר וקל יותר. יש גם נטייה לקבל הצהרות על סירוב לשרת מטעמי מצפון ולפטור אנשים כאלה משירות. בארץ יש שירות לא-צבאי במסגרת הצבא. זה פרדוקס שמוכר כאן כבר שנים: אפשר להתגייס לצבא ולשרת בתור מורה, בתור שדר רדיו, בתור מדריך נוער וכיוצ"ב. למה צריך לעבור טירונות (מינימלית) וללבוש מדים בשביל זה? שאלה טובה. כבר מזמן מדברים על זה שצריך ליצור מערכת נפרדת של שירות אזרחי, שאליה יהיה אפשר להפנות גם סרבני מצפון, חרדים וערבים, אבל בינתיים העסק מתמהמה, בין היתר בגלל הסירוב של החרדים והערבים אפילו לשקול שירות כזה.

    • סמילי says:

      (1) זהו, שזה לא חלק גדול מאד בעולם המערבי, זה חלק קטן מאד (שהולך וקטן) בעולם המערבי וחלק גדול מאד (שהולך וגדל) בעולם הלא מערבי. יש בויקיפדיה רשימה ארוכה ומפורטת (http://en.wikipedia.org/wiki/Conscription) של המדינות השונות. במדינות המערב יש שירות חובה באוסטריה, דנמרק, פינלנד, יוון (אם היא עדיין ברשימת המדינות המתוקנות), ישראל, דרום קוריאה, נורווגיה, שוויץ וטאיוואן. 9 מדינות, כולן קטנות מאד. זה שהשיטה מרושעת וטפשית לא אומר שמי שתומך בה הוא מרושע וטיפש, רובם פשוט נאיבים.

      בגרמניה הוא בוטל ביולי השנה, בצרפת הוא בוטל .לפני עשור. בישראל, באופן מוזר וחריג בעולם הדמוקרטי, שירות החובה התארך. ואם מתחשבים בעובדות שהסכנות הצבאיות איתן מתמודדת ישראל מאז ששת הימים הם הרבה פחות מסוכנות מאלה שקדמו לששת הימים, שמצבה הכלכלי (ופרט מצבו הכלכלי של הצבא הישראלי) של ישראל לפני ששת הימים היה קשה הרבה יותר מאשר בישראל אחרי ששת הימים ושהאוכלוסיה בישראל היום גדולה ובריאה הרבה יותר מאשר זאת שלפני ששת הימים, העובדה שאורך שירות החובה רק התארח אמורה לעורר מספר סימני שאלה (אבל אם מקבלים את העובדה שהמטרה של שירות החובה היא לא כלכלית או בטחונית, אלא להפך, אז פתאום הכל נראה הגיוני).

      כמובן שלא צריך ך ליצור מערכת נפרדת של שירות אזרחי. זה רק ייצר בעיות חדשות במקום לפטור את הישנות. צריך לתת לאנשים לפתח קרירה, ולגייס לשירות הציבור את המתאימים ביותר, לפי צרכי הציבור, ולשלם להם משכורות ראויות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: