איראן-ישראל-מלחמה?

בזמן האחרון אי אפשר לפתוח עיתון בלי לקרוא על אנשים מדברים על הפצצה הישראלית הצפויה על איראן. רובם מדברים בהרבה יותר מידי ביטחון ואם יש להם את אותו ידע שיש לי אז הביטחון הזה נראה לי מוגזם לחלוטין. נראה לי שאפשר לסכם את השאלות הרלוונטיות והתשובות להן לפי מה שידוע לי:

1. האם איראן מפתחת פצצה גרעינית? לגמרי לא ברור. ז"א, סביר להניח שאם אללה היה נותן לאיראנים פצצה גרעינים עם חוברת הפעלה במתנה הם לא היו אומרים לו: לא. אבל זאת הרי לא השאלה. בשביל לפתח פצצה גרעינית צריך להשקיע הרבה משאבים. העובדות (הידועות לי) שתומכות בתשובה חיובית הן: ההצהרות של פוליטיקאים ישראלים (נתניהו), ההצהרות של אנשי מודיעין ישראלים, ההצהרות של עיתונאים ישראלים, ההצהרות של פוליטיקאים איראנים (אחמנידיג'אד) וההסתבכות בין הפקחים לממשלת איראן. כל העובדות האלה (בדיוק) היו קיימות לפני עשור (לגבי עיראק), לא נראה לי שמשהו השתנה על מנת שלא נקבל את אותם הסברים שהסתברו בדיאבד. מצד שני, זה בהחלט לא סיבה מספיקה לבטל את האפשרות שאיראן באמת מפתחת נשק גרעיני.

2. האם ישראל באמת מתכננת מלחמה (או מבצע) נגד איראן? שוב, לא ברור. ז"א, ברור שאף אחד בהנהגת ישראל לא יבכה אם הבריון של השכונה (טוב, אחד הבריונים) יחטוף איזה פליק, וברור שאיפשהו יש לישראל תוכניות להתקפה על כל מדינה קרובה (ובטח גם רחוקה) ליתר ביטחון, אבל השאלה היא האם יש באמת תוכנית קונקרטית. העובדות שתומכות בתשובה חיובית באות בעיקר מהצהרות של פוליטיקאים ישראלים (בעד ונגד). ברור שההצהרות האלה תואמות לחלוטין לאינטרסים הפוליטיים של אותם פוליטיקאים (משני הצדדים) ובאותו זמן ברור שהתקפה אמיתית מנוגדת לחלוטין לאינטרסים של אותם פוליטיקאים (שוב, משני הצדדים, גם במקרה של הצלחה וגם במקרה של כשלון, ע"ע סעיף 6). לכן לא ברור לי כמה קיומן של ההצהרות הוא עובדה תומכת בתשובה חיובית. בהתחשב בעובדה שההצהרות האלה תמיד שמות את המלחמה באופק של שנה (שנעה כבר כמה שנים), אני בספק כמה אפשר לקחת אותם ברצינות.

אחד הדברים המעניינים בראיון של ארי שביט עם: "מקבל ההחלטות" היא העובדה ששמו של אותו "מקבל החלטות" לא מופיע ובו בזמן התיאורים של "מקבל ההחלטות" לא משאירים יותר מידי סימני שאלה מיהו אותו "מקבל החלטות" ומהו תפקידו. ברור גם שאם מקבל ההחלטות היה רוצה להתראיין בשמו, שביט היה מפרסם את השם, ואם הוא לא היה רוצה להזדהות, שביט לא היה בוחר לפרסם כל כך הרבה רמזים לגבי זהותו. ז"א הבחירה להזדהות ולא לכתוב את השם המפורש היא בחירה מודעת של אותו "מקבל החלטות". אי אפשר לבטל את האפשרות שאותו "מקבל החלטות" קיבל החלטה שלא לאיים בשמו על מנת שלא להחשף כמי שמאיים איומים רייקים כשיתברר שזה הכל.

3. בהנחה שהתשובה ל(1) חיובית, האם איראן תשתמש בנשק גרעיני נגד ישראל. שוב, לא ברור לי. ברור שאיראן לא תהיה הדקטטורה הראשונה עם נשק גרעיני, איראן לא תהיה המדינה הלא שפויה הראשונה עם נשק גרעיני, לפי מקורות זרים איראן גם לא תהיה הראשונה להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון. מצד אחד כדאי לזכור שגם ברה"מ, גם פקיסטאן וגם צפון קוריאה לא השתמשו בנשק גרעיני. מצד שני, אירן הוכיחה שאין לה יותר מידי בעיות אתיות כבר כמה פעמים. מצד אחד, אין לאיראן אינטרס אמיתי להפציץ את ישראל, מצד שני גם לא היה לה גם אינטרס אמיתי להפציץ את בואנוס איירס. מצד אחד לישראל יש, לפי מקורות זרים, אפשרות להגיב לכל התקפה איראנים, מצד שני, לא ברור כמה ההנהגה האיראנית באמת מפחדת מהמוות, וכמה ההנהגה האיראנית תאמין שהנהגה הישראלית לא תמצמץ. מצד אחד בישראל יש 20% ערבים וכמה מקומות קדושים למוסלמים, מצד שני, בעיראק היו הרבה יותר ערבים.

4. האם פצצה גרעינית איראנית לא משומשת תשנה את המצב האסטרטגי במזרח התיכון? בוודאי. איך היא תשנה אותו? קשה לדעת. לפי מקורות זרים יש לישראל פצצה גרעינית כבר כמה שבועות, מצד אחד, זה לא הפריע לכמה מדינות וארגונים  לתקוף את ישראל באותה תקופה, מצד שני, אף מדינה שכנה לא הצליחה לפתח נשק גרעיני (למיטב ידיעתי, עד היום). אי אפשר לבטל את האפשרות שטורקיה, סעודיה או מצרים ינסו לפתח נשק גרעיני אחרי שהאיראנים יצליחו, מצד שני, יהיה מטופש להניח שכשלון איראני (או חוסר נסיון איראני) ימנע מהם לנסות, הרי אם אנחנו אמורים לקנות את זה שאיראן מנסה אחרי כשלון עיראקי וסורי, למה שנשתכנע שכשלון איראני ימנע מהם לנסות?

5. האם ישראל נמצאת בסכנה קיומית? כאן דווקאהתשובה ברורה יותר מהשאלה. ז"א, אולי קודם כל כדאי להזכיר שסכנה קיומית זה סכנה לקיום, ז"א השאלה היא לא: "האם יש סכנה שהרבה ישראלים ימותו?", או: "האם יש סכנה שהרבה ישראלים יפסידו הרבה כסף?". כדאי גם להסביר מתי אנחנו אומרים על מדינה שהיא "לא קיימת" יותר. ז"א מדינה היא, למשל, גוף כלכלי. אבל אם הגוף הכלכלי יחדל להתקיים, למשל לפשוט רגל, אז זה באסה לנושים שלו, ובטח באסה גם לצרכנים-אזרחים, וזאת בהחלט סכנה קיימת, אבל נראה לי שלא זאת ה"סכנה הקיומית" שכל הזמן מדברים עליה. גם אם המדינה כגוף משפטי יחדל להתקיים, זה עלול להיות לא נעים, אבל גם זה לא נראה לי כסכנה הקיומית ממנה כל כך מפחידים אותנו. המדינה היא, כמובן, גם גוף מדיני, אבל בוודאי שאם הגוף המדיני יחדל להתקיים, ז"א אם המדינה נתנה את מדיניותה, זה לא סכנה קיומית אמיתית (אחרת, מדינת ישראל נמצאת בסכנה קיומית בכל מערכת בחירות, הצבעת אי אמון או ראש ממשלה שמשנה את דעתו), שינוי המדיניות יכול להיות, אמנם, לרעה, אבל הוא יכול להיות גם לטובה, ככה שזאת אמנם סכנה קיימת, אבל לא ברור אם זאת באמת "סכנה" ולא סתם אפשרות. המדינה עלולה גם להפסיק להתקיים כגוף בין לאומי, כמו שקרה (למשל) לרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, אבל זה באמת סכנה רק אם כחלק מחדלון הקיום תהיה הרעה בחיי האזרחים. מדיון ישן על הנושא באייל הגעתי למקנה שה"סכנה הקיומית" היא בעיקר דחליל שמנסה (בהצלחה) לפרוט על הפחד הישראלי משואה שניה. לא שאין סכנות לאזרחי ישראל, אמיתיות וסבירות, רק שככל שהן יותר קיומיות ככה הן פחות סבירות. כזכור, מאז 1938 עברו 5 שנים ו-1939 (שלא לדבר על 1940) לא הגיעה.

6. מה האינטרס של כל השחקנים? אני חושב שהאינטרס הפוליטי של הפוליטיקאים הישראלים (משני הצדדים) די ברור, התומכים מנסים לנצל את הפחד הישראלי מהשמדה ולהמציא את האוייב המושלם במקום להלחם על בעיות אמיתיות במדינת ישראל הישראלית, המתנגדים מנסים לנצל את השאיפה הישראלית לשלום במקום להלחם על בעיות אמיתיות במדינת ישראל. לכן ברור שאחרי המלחמה, בלי קשר לתוצאות שלה, הסיבה הזאת תעלם. (מצד שני, יש גבול לכמה זמן אפשר להעמיד פנים בלי שיעלו עליך בלי שתשכח שאתה מעמיד פנים). לדעתי, גם האיטרס של אובאמה ורומני די ברור, אובאמה רוצה כהונה שניה, ומלחמה במזרח התיכון לא תעזור לו בזה (בלי קשר לתוצאה), רומני רוצה למנוע מאובאמה את הכהונה השניה.