פריימריז + בחירות ארציות בפתק אחד


בעקבות הפוסט האחרון של באדר עופר חשבתי שבעזרת חמש שינויים די מזעריים לחוק הבחירות הנוכחי אפשר לייצר שיטה שתאפשר לקיים גם פריימריז וגם בחירות אישיות בפתק אחד. התיקונים הם:

  1. הורדת אחוז החסימה לרשימות לקול בודד (ז"א כל רשימה שתקבל קול בודד תחשב).
  2. לאפשר הסכמי עודפים בין יותר משתי רשימות.
  3. ביטול הנוהג של אותיות שמייצגות רשימה.
  4. יצירת רף (חדש) לקבוצת רשימות שחתומה על הסכם עודפים שיעמוד על הרבה יותר מהרף הנוכחי (10% אם רוצים מערכת עם 4-5 מפלגות, 35% אם רוצים מערכת דו מפלגתית).
  5. ביטול הסעיף שמאפשר לוועדת בהבחירות לפסול רשימות.

איך זה אמור לעבוד? מפלגות שרוצות לשמור על הנוהל הנוכחי (נגיד ש"ס או חד"ש) יכולות  להציג רשימה כמו שהן מציגות היום. אבל, מפלגות שרוצות שהציבור יהיה שותף בבחירות המועמדים שלהם יכולות להציג עשרות רשימות שונות, כל רשימה עם מועמד אחד בלבד (או שניים או יותר, אם יש שניים שמוכנים לשתף פעולה והסדר ביניהם מקובל על שניהם), שכולם חתומים על הסכם עודפים אחד עם השני. למעשה, מן הסתם צריך יהיה לייצר מנגנון בו אדם יכול לתת למנגנון (=מפלגה) הרשאה לחתום על הסכמי עודפים בשמו (כל עוד שני הצדדים מעוניינים בכך). כל מצביע יבחר (בפתק היחיד שלו) במועמד או ברשימת מועמדים אותו הוא רוצה להכניס לכנסת, ומכאן התהליך זהה לתהליך שתיארתי בפוסט הקודם. ז"א, אם א', ב', ג' וד' חתומים על הסכם עודפים אז לצורך בדיקת רף החסימה וחלוקת המנדטים סופרים את הקולות שלהם ביחד ואז, אם יש להם רק שלוש מנדטים, אז שלושת המובילים (במספר הקולות) יכנסו לכנסת והאחרון יצטרך לחכות. את בעיית שובר השיוויון צריך לפתור מראש (ז"א בזמן חתימת הסכם העודפים צריכים המועמדים להסכים על מנגנון שיקבע את מי להעדיף במקרה של שיויון, המנגנון יכול להיות: "להעדיף נשים על גברים אם אין מספיק נשים" או "לשאול את מנהיג הרשימה את מי הוא מעדיף").

היתרונות שאני רואה: אין צורך בפריימריז. הבחירות הן אישיות למעשה: במידה ונתניהו (למשל) יקבל 100,00 קולות ושלום, למשל, יקבל 5,000 אז נתניהו ושלום ידעו במי באמת בחרו בוחרי הליכוד. היצוגיות נשמרת לא פחות טוב מהיום. דעות חדשות (נגיד, עלה ירוק) יכולים להשתלב די בקלות במערכת על ידי חתימת הסכם עודפים עם מפלגה קרובה רעיונית (נגיד, מר"צ) בלי להסכים על כל העקרונות, ולתת לציבור שלא יפחד לאבד את קולו להכריע. הכח של המתפקדים בפריימריז יירד. הנבחרים יהיו אנשים בעלי משקל ציבורי מספיק על מנת למשוך קולות בעצמם. תופעות בהם אנשים מתפקדים למפלגות מבלי להצביע להן לא יתקיימו. תופעות בהם ארגונים ממוסדים מתפקדים למפלגות באופן מאורגן לא יתקיימו. למרות הגידול במגוון הדעות, מספר המפלגות יירד.

החסרונות שאני רואה: אנשים יכולים להצביע הצבעה טקטית בניגוד לדעתם (למשל, מי שרוצה שיחימוביץ תכנס לכנסת אבל יניח שיהיו לה הרבה מצביעים אחרים יצביע למועמד השני שלו, מה שעלול להשאיר את יחימוביץ בלי מצביעים. למעשה, עלול להווצר מצב בו מנהיג המפלגה לא נבחר או מקבל מקום מאד נמוך).  מן הסתם יהיה יותר כלנטריזם (מי שקיבל באופן אישי הרבה מאד קולות ירגיש שהוא לא ממש חייב למפלגה). לאנשים אלמוניים ורציניים יהיה קשה להבחר. יהיה בלתי אפשרי לשמור על ייצוג (נגיד, 40% נשים) או יחס בין מחוזות.

באדר עופר


בתחילת שנות השבעים יזמו חברי הכנסת באדר (מגח"ל) ועופר (מהמערך) חוק ששינה את הדרך בה חולקו המנדטים לאחר הבחירות. השיטה החדשה נותנת יתרון למפלגות גדולות על חשבון היצוגיות (גם אחרי באדר עופר היצוגיות בישראל כבוהה בהרבה מרוב הדמוקרטיות). ובאמת, אם בבחירות לכנסת השביעית התמודדו 16 רשימות ושתי הגדולות קיבלו 82 מנדטים בבחירות לכנסת ה-18 התמודדו 33 רשימות ושתי הגדולות קיבלו 55 מנדטים…

בכל מקרה, אני כאן בשביל לנסות להבין איך החוק הזה עובד ואם הוא באמת נותן העדפה למפלגות גדולות. אם ניקח, למשל, את תוצאות הבחירותלכנסת ה-18, אז סה"כ נספרו 3,373,490 קולות כשרים מה שהופך את רף החסימה ל-67,469 קולות (2%). מתוך 33 המפלגות שהתמודדו רק 12 עברו את רף החסימה, את הקולות של שאר המצביעים (43,097 קולות פסולים ו-103,904 קולות שניתנו לרשימות שלא עברו את רף החסימה, סה"כ 147 אלף קולות, יותר מ-4%) שומרים יפה יפה בפח האשפה של ההיסטוריה. נשארנו עם 3,269,586 קולות ולכן כל מנדט "שווה" 27246.55 קולות. הדבר הפשוט לעשות הוא לחלק את מספר הקולות שקיבלה כל רשימה בשווי של מנדט ככה שיצאו בדיוק 120 חברי כנסת . למשל, אם לש"ס הצביעו 286300 מצביעים אז היא צריכה לקבל 10.5078 מנדטים אבל בגלל שאברהם מיכאלי (מספר 11 ברשימה) לא ממש מוכן שיחתכו אותו ל-0.5078 ח"כ צריך להחליט אם לתת להם עוד ח"כ שלם או לא. הנטיה הטבעית (שלי) תהיה לעגל את השבר, אבל חוק באדר עופר עובד אחרת. קודם כל נותנים את המנדטים השלמים לפי המדד שחישבנו (באתר של הכנסת שקישרתי בהתחלה וממנו אני מעתיק קוראים לזה G). אם אני לא טועה הטבלה אמורה להראות ככה:

מפלגה מספר קולות G
קדימה 758032 27
הליכוד 729054 26
ישראל ביתנו 394577 14
העבודה 334900 12
ש"ס 286300 10
יהדות העבודה 147954 5
רע"ם תע"ל 113954 4
האיחוד הלאומי 112570 4
חד"ש 112130 4
מרצ 99611 3
הבית היהודי 96765 3
בל"ד 83739 3

מה שאומר שנשארו לנו עוד 5 מנדטים לחלק על מנת להגיע ל-120. עכשיו לוקחים את הסכמי העודפים עליהם חתמו הרשימות שעברו את רף החסימה, ומאחדים אותן. ז"א הליכוד עם ישראל ביתנו, העבודה עם מר"צ, ש"ס עם יהדות התורה, רע"מ תע"ל עם חד"ש והאיחוד הלאומי עם הבית היהודי. עכשיו מחשבים את היחס בין מספר הקולות שהצביעו לכל מפלגה (או זוג שחתמו על הסכם עודפים) למספר המנדטים שהם כבר קיבלו (פלוס אחד) ומי שקיבל יחס גבוה יקבל עוד מנדט. אם אני לא טועה זה אמור להראות ככה:

מפלגות קולות מנדטים I1
קדימה 758,032 27 27072.57143
הליכוד + ישראל ביתנו 1,123,631 40 27405.63415
העבודה + מר"צ 434511 15 27156.9375
ש"ס + יהדות התורה 434254 15 27140.875
רע"ם תע"ל + חד"ש 226084 8 25120.44444
האיחוד הלאומי + הבית היהודי 209335 7 26166.875
בל"ד 83739 3 20934.75

קל לראות שהליכוד וישראל ביתינו קיבלו את היחס המקסימלי ולכן הם יקבלו עוד מנדט וככה ממשיכים על שיחולקו כל המנדטים הנותרים נקבל:

מפלגות קולות מנדטים לפני מנדטים אחרי
קדימה 758,032 27 28
הליכוד + ישראל ביתנו 1,123,631 40 42
העבודה + מר"צ 434511 15 16
ש"ס + יהדות התורה 434254 15 16
רע"ם תע"ל + חד"ש 226084 8 8
האיחוד הלאומי + הבית היהודי 209335 7 7
בל"ד 83739 3 3

ז"א חמשת המנדטים הלכו לליכוד וישראל ביתנו (2), לקדימה, לעבודה ומר"צ, ולש"ס. עכשיו מחלקים את המנדטים האלה בתוך הצמד לפי אותו עיקרון. אם, למשל, העבודה ומר"צ קיבלו ביחד 16 מנדטים, עם 434511 קולות אז המודד שלהם הוא 27156.9375 אז בחלוקה נאיבית העבודה אמורה היתה לקבל 12 מנדטים ומר"צ 3 ועכשיו עם בודקים מי "הפסידה" יותר לפי אותו הגיון (ז"א מספר הקולות חילוק מספר המנדטים פלוס אחד) מגלים ש-25761.53846 גדול מ-24902.75 ולכן העבודה תקבל את המנדט ולא מר"צ, וזה באמת מה שקרה.

עכשיו, אפשר לשאול האם החוק באמת עוזר למפלגות גדולות. אם, למשל, רק בשביל הסקרנות לבדוק את יעילות החוק, לא שאני רומז שתסריט כזה יכול להית, נניח, לשם ההנחה בלבד, שהליכוד וישראל ביתנו היו מתאחדים, שהאיחוד הלאומי והבית היהודי היו מתאחדים, וששתי הרשימות המאוחדות היו חותמות על הסכם עודפין זו עם זו, ואם נניח, שוב לשם ההנחה בלבד, שקדימה היתה מתפצלת ל-4 רשימות שונות בעלות כח פחות או יותר שווה (אני לא יודע איך באדר עופר עובד במקרה של כח שווה בדיוק) שלא חתומות על הסכם עודפין זו עם זו או עם אף אחת אחרת. ונניח שתוצאות הבחירות היו נראות דומות לכנסת ה-18 (רק בשביל הנוחות אני אתן לארבעת הרשימות שמות אקראיים, נניח: לפיד, ליבני, אולמרט ומופז), ז"א משוהו כמו:

מפלגה מספר קולות G
אולמרט 189,507 6
ליבני 189,506 6
לפיד 189,508 6
מופז 189,511 6
הליכוד ביתנו 1,123,631 41
העבודה 334900 12
ש"ס 286300 10
יהדות העבודה 147954 5
רע"ם תע"ל 113954 4
האיחוד הלאומי + הבית היהודי 209335 7
חד"ש 112130 4
מרצ 99611 3
בל"ד 83739 3

מה שמשאיר לנו, אם אני לא טועה, 7 מנדטים לחלק. אם אני לא טועה הם יתחלקו ככה:

מפלגות קולות מנדטים מנדטים
אולמרט 189,507 6 7
ליבני 189,506 6 7
לפיד 189,508 6 7
מופז 189,511 6 7
הליכוד ביתנו + האיחוד הלאומי + הבית היהודי 1,332,966 48 49
העבודה + מר"צ 434,511 15 16
ש"ס + יהדות התורה 434254 15 16
רע"ם תע"ל + חד"ש 226084 8 8
בל"ד 83739 3 3

ואם זה במקרה נראה מוכר, זה רק בגלל שזה בדיוק (אבל בדיוק) כמו התוצאות לפני האיחודים והפיצולים. במילים אחרות, לא השתכנעתי שחוק באדר עופר עוזר למפלגות גדולות, ולכן נראה לי שהוא גם לא מעודד את קיומן.

מגדלור ושמו אי הגיון


שלמה אבינרי כתב מאמר בו הוא מנסה להגן על חוק השבות.  הנימוק מתבסס, כמובן, על נימוק האפס בדיון הישראלי, השואה.לב הטיעון הוא:

"יש משהו שישראל יכולה לעשות, וזה השורש הנורמטיבי של עצם קיומה: אם תרחף סכנת רדיפות או השמדה על קיבוץ יהודי כלשהו במקום כלשהו בעולם, שוב לא יתקיים מצב שליהודים אלה לא יהיה מקום מקלט"

שזה כמובן מאד הגיוני, בעיקר אם מתעלמים מהעובדה שהקיבוץ היהודי השני בגודלו בעולם, שהוא גם אחד מהקיבוצים היהודים היחידים שעדיין נמצאים בסכנת רדיפה, נמצא דווקא במדינת ישראל, אבל לפני זה הוא מנסה לשחק עם היסטוריה חלופית:

"…אילו היתה קיימת מדינה יהודית בתקופת מלחמת העולם השנייה, אולי הרבה דברים היו נראים אחרת. ספינות של פליטים מאירופה לא היו נדחות מחופי הארץ בגלל המדיניות של ממשלת המנדט הבריטית; סביר להניח כי ממשלה של מדינה יהודית היתה יכולה להתערב להצלת היהודים מארצות אירופה הכבושות בצורה יעילה יותר מאשר היישוב העברי בארץ ישראל, שהיה נתון בסד מדיניות עוינת של ממשלת המנדט….  ברור, כי גם אם היה בנמצא צבא יהודי בשנות ה-40, הוא לא היה מסוגל לפלוש לאירופה הכבושה ולהביס את מנגנון ההשמדה הנאצי. בסופו של דבר, נדרשו ארבע שנים עד שהעוצמה המשולבת האדירה של ברית המועצות, ארצות הברית ובריטניה הצליחה לשבור את כוח הרייך השלישי ולשחרר את אירופה מהכיבוש הגרמני."

ודווקא הברור השני העיר אותי. משום מה נראה שאבינרי מתעלם ממה שברור יותר, אילו היתה קמה מדינה יהודית בזמן מלחמת העולם השניה, והיא היתה קולטת את כל ספינות המעפילים, היה לגרמנים הרבה יותר קל לרצוח יהודים. הרי כל מי שאי פעם ניסה להרוג נמלים יודע שזה הרבה יותר קל כשהם מתרכזות במקום אחד, ועל אחת כמה וכמה שמדובר בפינה שאין להן לאן לברוח… במילים אחרות, לא רק שברור שצבא ישראלי לא היה יכול לכבוש את גרמניה (וואללה) אלא שבכלל לא ברור לי למה סביר להניח שיהודים היו ניצלים., ואם ההגנה של אבינרי על חוק השבות היא בעזרת ההיסטוריה החלופית, אז לפי אותו הגיון לדעתי ראוי לא רק למחוק את חוק השבות, אלא להתחיל גרש יהודים מישראל (כמובן שאני לא מקבל את ההגיון, ולא קורא לגרש אף אחד משום מקום. רק ציור המטרה מסביב לחץ מפריע לי)