כמה מילים על הגירה חופשית


בבחירות האחרונות לפרלמנט האירופי הצליחו המפלגות ה"אירו-סקפטיות" להעלות את כוחן. הכותרת "אירו-סקפטי" מרכזת אוסף גדול של מפלגות סוציאליסטיות, לאומניות ושמרניות ממדינות שונות, שלא מסוגלות להסכים על כמעט שום דבר מלבד התנגדות לקיום הגוש האירופי (או להשתייכות המדינה שלהן בו – אגב, לגזור ולשמור לפעם הבאה שבשם ה"דמוקרטיה מתגוננת" ינסה מישהו לשלול את זכותן של מפלגות שמערערות על קיומה של המדינה להתמודד). למרות שאפשר לחשוב על סיבות שונות להתנגדות לקיום הגוש האירופי, ולמרות שהמפלגות הללו טוענות לאידיאולוגיות שונות, אחד המוטיבים החוזרים בתעמולה של כל המפלגות האלו היא ההתנגדות להגירה. אמנם התנגדות להגירה נובעת הרבה פעמים מסתם שנאה או פחד מהשונה והזר, אבל לדעתי יש כאן משהו נוסף שמניע רבים מהם.

כשאני חושב על ציפור חופשית אני חושב על ציפור שלא נמצאת בכלוב, כשאני חושב על כלב חופשי אני חושב על כלב שלא קשור לרצועה. כשעם ישראל יצא מ"עבדות" ל"חירות" זה התבטא בעזיבה פיזית של המקום שנקרא מצרים. קל להתווכח על מה זה בדיוק חופש, ואיזה חירות חשובה יותר (רכוש או דיבור, הדת או התעסוקה) אבל נראה לי שצריך להיות ברור מאליו שאדם שלא יכול לנוע כרצונו אינו אדם חופשי. יותר מזה, חופש התנועה נראה לי כבסיס לכל שאר החירויות, אדם שיכול לנוע כרצונו יכול לברוח ממי שמנסה להגביל את זכותו לרכוש או לדיבור, אדם שכבול למקומו תמיד יהיה תלוי בגחמותיו של בעל הכוח המקומי באשר למימוש חירויותיו.

יש מדדים רבים לבדיקה של החופש במדינה מסויימת, אבל נראה לי שיש לי עוד שני מדדים להציע. אחד המדדים שצריכים להווצר הוא כמות הביורוקרטיה שאזרח ממוצע צריך לעבור על מנת לצאת מהמדינה. במדינות מסויימות מדובר על הוצאת דרכון וזהו, במדינות אחרות צריך גם לעבור ביקורת דרכונים ביציאה (ויש מדינות בהן מעבירים אזרחים שונים בתהליכים שונים כמו "תחקיר בטחוני" במדינה מסויימת…). והמדד השני הוא כמות הביורוקרטיה שצריך אזרח זר לעבור עד שיצליח להכנס למדינה ולהתיישב בה.

לצערי, כל המשלים הקיימים מחייבים תהליך מסויים ולא פשוט בכניסה וביציאה מהשטח שנתון לשליטתם. אין סיכוי שממשלות יוותרו על כח כזה, זה (=הויתור על כח) מנוגד למהותן, ואין סיכוי שהאזרחים יפעילו על הממשלים לחץ על מנת לוותר על הכח הזה. אבל, בכל זאת, יש הבדל גדול בין המדינות השונות, והוא הבדל הגודל הפיזי. אחרי הכל, גודלן של המדינות שונה מאד זה מזה, ואם הגבול של המדינה הוא ה"כלוב" שלנו, אז נראה לי שקל להצביע על ההבדל בגודל הכלובים כמדד נוסף לחופש במדינות (כמובן שאני לא אומר שרוסיה וסין חופשיות יותר מבלגיה והולנד). במילים אחרות, השאיפה להקטין את המדינה (בגודלה הפיזי, לא בגודלה הכלכלי) הוא שאיפה להקטין את חירותם של בני האדם (כמובן שזה לא אומר שהשאיפה להגדיל את גודלה של המדינה הוא תמיד שאיפה להגדיל את חירותם של בני האדם)

לכן, הגוש האירופי, על כל הבעיות שלו, מגדיל את חירותם של בני האדם. לא של כולם, אבל בוודאי של תושביו. ההתנגדות לקיומו, ובמיוחד הדגש על ההגירה שנובעת מקיומו, היא התנגדות לחירותם של בני האדם. ולא סתם זה הסעיף שמאחד את הקומניסטים מיוון והלאומנים מצרפת. באופן דומה יש לראות את הקואליציה הלאומנית-סוציאליסטית שמתגבשת בישראל כנגד הגירה מאפריקה. גם קואליציה הרפובליקאית החדשה ששואפת להקטין את הממשלה הפדרלית ולהגדיל את כוחן של המדינות נראית לפעמים כמו שיתוף בין אידיאולוגיות שהמכנה המשותף היחיד שלהן הוא הפחד מחירות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: