ארץ ישראל נקנית במיצובישי


כמה נקודות על הפילוג במפלגת העבודה:

1. זאת לא הפעם הראשונה שחברי פרלמנט בישראל מוכרים את המנדט שלהם תמורת טובות הנאה. עשו את זה גולדפרב, שרון, קהלני וגור. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהצביעות של מי שתקפו את רבין על ההסכם עם סיעת יעוד, וסותמים את פיותיהם כשנתניהו משחד את חברי מפלגת העבודה. מה שעשו נתניהו וברק הוא חוקי, אבל מסריח, וכל אדם שישים פתק לרשימה שאחד מהשותפים (הרבים) לתרגיל הזה מועמד בה,  בוחר לוותר על כל דרישה אתית מנציגיו. אי אפשר להמשיך לשחק במשחק הדו פרצופי הזה, אם זה לא לגיטימי לקנות חברי כנסת, אז יש לבקר את כל מי שעוסק בזה, אם זה לגיטימי, אז אין מה להתפלא שגם חברי הכנסת שלכם עומדים למכירה.

2. ברק הוא אחד הפוליטיקאים החכמים ביותר בישראל. לא צריך להיות גאון בשביל להבין שההחלטה הזאת איפסה את כל הסיכויים שהיו לו אי פעם להיות ראש ממשלה. הבחירה שלו לעשות את זה מעידה, לדעתי, שהוא הבין שגם בלי זה אין לו סיכוי. בעצם אני מעריך שברק הבין שלא רק שהוא לא יהיה ראש ממשלה, אלא גם שתפקיד שר הביטחון לא ישאר הרבה זמן בכיס שלו. עכשיו ברק עומד בראש סיעה של חמש חברי כנסת (גם נראה לי שאחד מהם עוד מעט יפרוש), אבל הכנסת אף פעם לא עניינה אותו כל כך, מצד שני, בממשלה, ברק עכשיו חופשי לעשות את מה שהוא רוצה. נתניהו כבר לא יפטר אותו. קשה להאמין שהוא ירוץ בבחירות הקרובות (לפחות כרגע אין לו ממש כח אלקטורלי, ועם כל הכבוד ל"עצמאות", היא לא תקבל מספיק מנדטים על מנת למנות שר ביטחון בשום ממשלה עתידית). נראה שזאת הקדנציה האחרונה של ברק בפוליטיקה. עכשיו יש לנו שר ביטחון שלא מפחד לא מראש הממשלה, לא מהציבור וכנראה שגם יושר אישי היא תכונה קצת חסרה אצלו. מעניין מה יצמח מזה.

3. "עצמאות" – ככה הם קראו לסיעה שלהם. בחיי. אלמלא הייתי יודע שחברי הכנסת בוחרים את שמות הסיעות שלהם הייתי מנחש שזה איזה סאטיריקן חסר לב. לסיעה שנוטה להתפצל נקרא "ליכוד", לסיעה של בטלנים נקרא "עבודה", לסיעה של זקנים נקרא "מרץ", לסיעה הכי ישנה נקרא "חדש", לסיעה שרוצה להרוג נקרא "תחיה", לסיעה חסרת עתיד נקרא "יעוד"…

4. אחרי הפיצול למפלגות שנולגו מהמערך (העבודה ומר"צ) יש 11 חברי כנסת ולמפלגות שנולדו מהליכוד יש 60 חברי כנסת. ב-84 (לפני ממשלת האחדות) היו למערך 44 ולליכוד 41. מבחינה מדינית הליכוד פשט את הרגל, שלושת מנהיגיו (נתניהו, ליברמן וליבני) תומכים בגלוי בסיום הכיבוש ובהקמת מדינה פלשתינאית עצמאית, ונמצאים היום שמאלה בהרבה מהמקום בו היה המערך בזמנו. מצד שני, הסברים שפעם היו משותפים למערך ולליכוד: דמוקרטיה, כללי משחק הוגנים, או יושר ציבורי הולכים ונעלמים להם, והפוליטיקה הישראלית הופכת להיות מרכז ליכוד אחד גדול.

5. נראה שהמפץ הגדול לא הסתיים, אנחנו הולכים לראות עוד ועוד פוליטיקיאם מחליפים סיעה ודעה תמורת קידום או תמורת תפקיד. את המשחק הציני הזה צריך להפסיק כי הוא על חשבוננו והוא פוגע ביכולת שלנו לבחור נציגים ראויים, והיחידים שיכולים להפסיק אותו הם אנחנו. לא בעזרת עוד חוק אנטי כלנטריזם מיותר שסתם מעמיד קשיים בפני פוליטיקאי שרוצה להתפצל מסיבות אידיאולוגיות מוצדקות ומצד שני רק מעלה את המחיר של פוליטיקאי שמוכר את המנדט שלו, מה שצריך זה ציבור שמפסיק לתמוך בפוליטיקאים שעוסקים בסחר במנדטים. שינית את דעתך, תתפטר ולך לבוחר לקבל מנדט חדש.

מודעות פרסומת

מה מניע אותם?


תקציר מנהלים: הפוסט הזה לא יהיה על "אם תרצו" ולא יביע דעות בעדם או נגדם. הפוסט הזה לא יהיה על יתרונות הסגפנות ולא יביע דעות בעדה או נגדה. אם אתם מעוניינים לקרוא על הנושאים האלה הייתי ממליץ ללחוץ על הקישור הזה

 

מתברר שלאהוד ברק יש שעון שעולה 100 אלף שקל. מישהו, כנראה ברק עצמו, לקח 100 אלף שקל והחליט להוציא אותם על שעון. שעון. כאמור, אין לי כוונה לתת כאן נאום צדקני על יתרונות הסגפנות. בסופו של דבר אני  חושב שזה טוב שאנשים מפנקים את עצמם, ואם הם עושים את זה בכסף שהם הרוויחו ביושר ושילמו עליו מיסים והם מוציאים אותו על מוצרים חוקיים ומוסריים, אז זה בכלל טוב. יותר מזה, אין לי שום בעיה לקבל 100 אלף שקל (מישהו מוכן לתת?) ולהוציא אותם על שטויות. אבל שעון. שעון? בסך הכל מכשיר שמראה את השעה, שעון ב-100 שקל מראה את אותה שעה כמו שעון ב-100 שקל. קשה לי לחשוב על פיצ'ר שימושי שאפשר לדחוף לשעון ושלא קיים בשעונים שעולים 100 שקל. יותר מזה, היום שלכל אחד יש טלפון נייד (שמראה את השעה), בשביל צריך לסחוב עוד חתיכת טכנולוגיה מיותרת ומיושנת על היד? מה גרם לברק (או מי שקנה לו את השעון) לקחת את הכסף ולקנות שעון כזה, ולא, נגיד,יצירת אומנות יקרה או קוויאר מיוחד או משהו יקר אחר שגם יכול לגרום להנאה? אני לא חושב שמדובר בסמל סטטוס. קודם כל כי ברק לא צריך "סמל סטטוס" הפרצוף שלו מוכר בכל העולם, ואף אחד לא יחשוב שהוא איזה קבצן שהתגנב למחלקה הראשונה.בנוסף, הוא לובש חליפות יקרות, משקפים יקרות, גר בבית יקר, ונוסע במכונית יקרה. מישהו בכלל מסתכל על היד שלו בשביל לבדוק את הסטטוס שלו? ואם כן, כמה אנשים כבר ידעו להבדיל בין שעון של 100 אלף שקל לשעון של אלפיים שקל?בקיצור, הסיבה לרכישה הזאת לגמרי לא מובנית לי, והסיבה להליכה עם השעון הזה מובנית לי עוד פחות.

 

איזה בחור בשם רועי ילין החליט שהוא לא מסמפט את "אם תרצו", אז הוא הקים קבוצה בפייסבוק בשם: "אם תרצו – תנועה פאשיסטית" ו-2,000 אנשים (אני מניח ששונים) הצטרפו לקבוצה הזאת. 2,000 אנשים זה בערך פי 500 ממספר האנשים שיקרא את הטקסט הזה. כל אחד מהם הוא "חבר" בקבוצה, שזה אומר שכשאתה נכנס לדף שלו אתה רואה את קישור לדף של הקבוצה וכשאתה נכנס לדף של הקבוצה אתה רואה קישור לדף שלו ו… וזהו. בערך כמו ללכת עם חולצה T עליה כתוב "אנחנו לא מסמפטים את אם תרצו". ושוב, נשאלת השאלה: "מה הטעם?" בשביל מה אותם אנשים החליטו לכתוב את השם שלהם לצד הצהרה פוליטית ריקה מתוכן או ממעשה? זה אפילו לא הפגנה, זה סתם הצהרה שנכתבת ברוח. היחידים שאולי יושפעו מהמעשה הזה הם החברים בקבוצה (אם הם ילכו לראיון עבודה עם מעסיק שתומך באם תרצו ושחיפש את השם שלהם ברשת). אפשר לחשוב גם כאן שזה סמל סטטוס, אבל שוב, אני לא רואה איך הצטרפות לקבוצה כזאת משנה את הסטטוס של הבן אדם, הרי זה לא שהדעות שלו הם סוד או שמכיריו חושבים שהוא חבר ב"אם תרצו" (ואם כן, לא פשוט יותר להגיד למכירך מה הדעות שלך במקום לשלוח אותם לחפש את זה ברשת)? נראה לי שהמניע כאן הוא אותו מניע של מי שקונה שעון ב-100 אלף שקל…

 

ובהערת ביניים, איזה מן ביקורת לא מנומקת זאת "אם תרצו – תנועה פאשיסטית". ברור לכולנו שאם הם היו קוראים לקבוצה שלהם "אם תרצו – תנועה ששמה מתחיל באות א'" אף אחד לא היה שומע עליהם. ככה שאי אפשר להתחבא מאחורי הטיעון של האמת, ומצד שני, אם הם היו קוראים לקבוצה שלהם "אם תרצו – תנועה ששמה מתחיל באות ב'" אף אחד לא היה חושב לתבוע אותם, ככה שגם מאחורי הטענה שזה שקר אי אפשר להתחבא. הטענה שלהם היא משהו כמו "אנחנו נגד אם תרצו בגלל שיש להם מאפיינים דומים לפאשיזם" והטענה של "אם תרצו" היא משהו כמו "אנחנו בעד עצמנו ואין לנו מאפיינים דומים לפאשיזם". בגלל שכולם מסכימים על המאפיינים של אם תרצו, אפשר היה לחלק את הדיון לשני חלקים בלתי קשורים לחלוטין:

  1. מה הם המאפיינים של תנועה שהופכת אותה ל"פאשיסטית". זה סתם דיון היסטורי-סמנטי, אפשר להשתמש באיזה מאפיינים שרוצים, העיקר להבהיר אותם מראש.
  2. איזה מהמאפיינים של "תנועה פאשיסטית" הם שליליים ואיזה חיוביים (אני מניח שגם מתנגדי "אם תרצו" יקבלו את ההתנגדות הפאשיסטית לשחיתות כחיובית). כאן, כנראה, נמצאת המחלוקת. אבל אם הם היו אומרים "אם תרצו – תנועה שמחזיקה במאפיין X ואנחנו חושבים שמדובר במאפיין שלילי", ומאפיין X הוא באמת מאפיין של אם תרצו, אף אחד לא היה תובע אותם וזה היה מייצג את דעתם באופן מדוייק יותר.

סוף הערת ביניים.

למה הוא עשה את זה?


טוב, הרבה זמן אני מנסה להבין למה ברק הצטרף לממשלת האחדות הלאומית. לכאורה, אין לברק מה להרוויח, הרי די ברור שמאד קשה להבחר לראשות הממשלה כשמולך עומדים ראש ממשלה מכהן (נתניהו) וראש אופוזיציה (ליבני), וברור שברגע שברק בחר להצטרף הוא נתן לליבני את ראשות האופוזיציה. לא נראה לי שביר שברק כל כך רוצה להיות שר ביטחון, הרי הוא מייעד את עצמו לראשות הממשלה לא מאתמול והוא כבר היה שר ביטחון מספיק זמן.אני חושב שיש לי תשובה די יפה (=אולי לא נכונה, אבל לפחות עקבית):

אחד הדברים שמאפיינים את ברק כפוליטיקאי הוא שהוא תמיד "משחק שח" מול היריבים שלו. ז"א הוא תמיד מניח שכל העובדות ידועות לכל השחקנים (להבדיל, למשל, ממשחק פוקר), שכל השחקנים יבחרו באפשרות הרציונלית ביותר (להבדיל, למשל, ממשחק כדורגל) ושאפשר לדעת מה עתיד להתרחש (להבדיל, למשל, משש-בש). מספרים עליו שכמפקד צעיר הוא פעל לאורו של סון דזה. כראש ממשלה הוא הקים קואליציה מוזרה עם ש"ס, המפד"ל, דוד לוי ונתן שרנסקי (מתוך ההנחה שכשחקנים רציונלים הם יעדיפו להשפיע מבפנים). גם השיחות עם סוריה והפלשתינאים יצאו מאותה הנחה בדיוק (הם שחקנים רציונלים, ולכן הם יקבלו את הסכםן שאני אציע להם, בגלל שהם מבינים שאף אחד לא יתן להם הסכם טוב יותר, ואין להם מה להפסיד). גם היציאה מלבנוןהניחה שהלבנונים יפעלו בהתאם לאינטרסים הגלויים שלהם (דבר שכידוע לא קרה). את הבחירות ברק הקדים מתוך הנחה שהישראלים יבחרו באופן רציונלי (הרי גם אז היה ברור לכל מי שעיניו בראשו שבחירה בשרון איננה בחירה רציונלית בשום קנה מידה). ההצטרפות שלו לממשלת אולמרט, ופירוק הממשלה נבע מאותן הנחות בדיוק. ושוב ושוב המציאות מוכיחה לנו שהיא לא לוח שח. דווקא שחקנים שמניחים ששאר השחקנים הם פחות רציונלים (כמו שנתניהו פועל), שהם לא יודעים את כל העובדות הרלוונטיות (כמו שליבני פועלת) או שלמזל יש תפקיד חשוב (שזה ללא ספק אחד המוטיבים הבולטים בדרך הפעולה של שרון ואולמרט) עקפו אותו פעם אחרי פעם.

בהנחה שזה נכון, הנה ניתוח אפשרי: המצב המדיני כרגע די ברור לכולם. אין כרגע אף מנהיג פלשתינאי שיכול לחתום על הסכם שלום שכולל שתי מדינות לשני עמים ולהשאר בחיים. גם אם ראש הממשלה היה אורי אבנרי או דב חנין. מצד שני, יש עכשיו נשיא דמוקרטי בבית הלבן, ועוד ליברל קיצוני (שלא לומר סוציאליסט), כזה שלא יתן לפלשתינאים והישראלים שלא לדבר זה עם זה. לכן, אעם נתניהו הוא ראש ממשלה רציונלי, הוא הולך לדבר עם הפלשתינאים ומציע להם הצעות דומות לאלה שהציע להם ברק בזמנו. הוא יודע שהם לא יקבלו אותן (ולכן לא צריכה להיות לו בעיה להציע אותן, זה סתם הצגה לאובאמה) והימין יודע את זה גם כן, ולכן לא יפיל את הממשלה של נתניהו.מבחינה כלכלית, אי אפשר באמת להגדיל מיסים, כבר עכשיו נטל המס גבוה מידי, והחוב הלאומי הוא כמעט בלתי נתפס. מבחינת יחסי דתיים-חילוניים, יש להניח שהדתיים יהיו מרוצים עם נתניהו ישמור על הסטטוס קוו, קשה להאמין שהם ינסו להעביר חוקים חדשים ולהפיל את ממשלת נתניהו כשהם לא יעברו. מבחינת ההתנחלויות, נתניהו בוודאי לא יפרק אף התנחלות, אולי הוא יעשה כמה הצגות לאובאמה, אבל זה הצגות והימין (שהוא, כזכור בכל מה שנוגע לניתוח הזה, שחקן רציונלי לחלוטין) לא יפיל את הממשלה.לכן, לכאורה, אין לנתניהו שום סיבה שלא להקים ממשלת ימין צרה ויציבה (שלוש שנים, כמו ממשלת נתניהו הקודמת, זה יציב בפוליטיקה הישראלית) .

אבל, למרות זאת, נתניהו התעקש להוסיף את ברק או ליבני לממשלה, וליבני התעקשה שלא להצטרף. בהנחה ששניהם שחקנים רציונלים, ברור שיש להם סיבה אחרת, ונקודת השבר הפוטנציאלית האחרונה שנשארה היא יחסי ישראל-סוריה. כזכור נתניהו הציע לאסאד האב את הגולן תמורת שלום. יש להניח שלאובאמה ימאס בשלב מסויים מההצגות של הישראלים והפלשתינאים, ואם הוא ישאר חזק כמו שהוא עכשיו, הוא ינסה להשיג השג אחר במזרח התיכון. גם אסאד הבן כבר בוגר יותר משהיה, ואולי ירצה להתקרב למערב (כזכור, בניתוח הזה גם הוא שחקן רציונלי, ובטח לא כיף גדול בין נסראללה לחבר'ה מאיראן). הימין, כמובן, ינסה להפיל את הממשלה ברגע שמהלך יסתמן, ומזה נתניהו (שוב השחקן הרציונלי) חושש. ליבני מניחה שאז הכנסת לא תפזר את עצמה, והיא תוכל להתמנות לראשות הממשלה (עם ממשלת עבודה-ליכוד-קדימה-מר"צ-ש"ס ותמיכה מבחוץ של הערבים).

בהנתן הניתוח הזה, השארות של ברק באופוזיציה  היא דווקא הפסד בכל תסריט אפשרי, בזמן שהצטרפות לממשלה והפיכתה לממשלת שלום (בזמן שליבני תומכת מבחוץ) היא ניצחון גם פוליטי וגם אידיאולוגי (אני מניח שברק בכל זאת מעוניין בשלום עם סוריה).כמובן שגם אם ההסבר שלי נכון, ברק שוב ימצא את עצמו עם מגדל מתפרק באוויר… וחבל. אני מקווה שלפחות יצא מזה שלום עם סוריה.