לנקוף אצבע למען המולדת?

(בעקבות הדיון עם גלעד ב. בפוסט הקודם, נסיון לנסח למה אני לא חושב שגיוס חובה לחרדים ו/או לערבים הוא צודק גם במצב בו יש גיוס חובה לשאר האזרחים)

האי (הדמיוני לחלוטין) קקתרם נמצא בלב האוקינוס השקט, בין האיים הקנריים לג'מייקה (כן, אני יודע שהם לא באוקיינוס השקט). במשך אלפי שנים סבלה האוכלוסיה המקומית, הקקתרמים, מרעידות אדמה (וצונאמים בעקבותיהן).  חכמי השבט בדקו וגילו שבממוצע כל שבע שנים יש רעידת אדמה קשה, וכל מה שהם עשו לא עזר. עד שלאחד מחכמי השבט היה רעיון, רעידת האדמה היא בטח כעסו של אל האדמה, והצונאמי הוא ללא ספק זעמה של אלת הים. לכן יש להרגיע את האלים, ולצורך זה צריך כל נער קקתרמי לתרום אצבע אחת לאל האדמה, וכל נערה קקתרמית צריכה לתרום אצבע אחת לאלת הים. הרעיון נשמע בהתחלה קצת מוזר, אבל אחרי כמה שנים של הקרבת אצבעות גילו חכמי השבט שממוצע הרעידות באמת ירד פלאים ומופיע רק אחת לשמונים חודשים.

ככה חיו להם הקקתרמים בשקט ובשלווה (עם תשע אצבעות) עד שהתגלה נפט במים הטריטוריאלים של האי. עם הנפט באו הזרים עם הדתות הזרות שלהם: מוסלים, נוצרים, הינדים, סיקים… אפילו יהודים. הזרים, כמובן, לא האמינו באל הים או האדמה, ולא הקריבו את אצבעותיהם או את אצבעות ילדיהם. בהתחלה לאף אחד לא היה איכפת, אבל אז הם התחילו לקבל אזרחות, להקים מוסדות ולהשתקע בקתתרם. כצפוי, אלי הים והאדמה לא קיבלו את הזרים בעלי 10 האצבעות ברוח טובה ואכן אחרי 6 שנים באה רעידת אדמה גדולה,ובעקבותיה הדרישה הצפויה של הרוב הקקתרמי להכיל חוק קטימת אצבעות חובה. "לא יכול להיות שאנחנו והילדים שלנו תורמים אצבע לטובת הכלל ויש כאן מיעוט הולך וגדל של פרזיטים שנהנה מתרומת האצבעות שלנו ולא תורם אצבע משלו", אמר טומי לפיד הקטטרמי, "עוד מעט הם יהיו רוב, ואז לאלת הים ואל האדמה לא יהיו מספיק אצבעות".

אני מקווה שלכל אחד מהקוראים ברור שמדובר בדרישה מופרכת. הרצון לחייב אותנו לקטום את אצבעותינו ואצבעות ילדינו נשמע מעזע, והעובדה שזה חלק מדתם של הקקתרמים, ושהם עושים את זה לעצמם, ושהם מאמינים שזה באמת עוזר לטובת הכלל, לא באמת משנה את הזעזוע. אבל, אפשר להעלות טיעון נגדי, שירות בצבא הוא לא כמו קטימת אצבעות, מדובר במשהו ש"באמת" תורם לטובת הכלל. כמובן שעל ה"באמת" הזה חולקים החרדים (שמן הסתם מאמינים שתפילות ולימוד תורה עוזרים לטובת הכלל, מזל שהם לא דורשים לחייב אותנו לעשות את זה… עדיין) והערבים (שמן הסתם מאמינים שדווקא פירוק הצבא והשתלבות באיזור תעזור לטובת הכלל), ולמען האמת, כל מי ששירת בצה"ל צריך להבין שזה לא נכון.  אבל, אפשר להמשיך במשל ולבדוק האם גם תרומה "אמיתית" לטובת הכלל של הרוב באמת יכולה לשמש כנימוק לחיוב המיעוט לתרומה זהה.

האי (הדמיוני לא פחות) טמגלל נמצא בלב האוקינוס השקט, בין האיים הקנריים לג'מייקה. להבדיל מקקתרם בטמגלל אין רעידות אדמה או צונאמי, גם לא הרי געש, לא שריפות ולא בצורות. המחסור באסונות טבע, האדמה הפוריה, האינטליגנציה הטבעית יצרו אומה רציונלית לחלוטין. מחקרים רפואיים מודרניים בבני טמגלל המקוריים גילו שמערכת החיסונית שלהם רגישה במיוחד, מה שאומר שהאיברים שלהם ניתנים להשתלה בכמעט כל אדם אחר. ישבו חכמי טמגלל ואמרו, אדמה פוריה זה נחמד, אבל לאלה מקקתרם יש נפט, גם אנחנו רוצים להרוויח בלי לעבוד. ישבו וחשבו והחליטו (ראצינלית) למכור את הכליות שלהם לשוק האיברים בעולמי. נחייב כל בן טמגלל שיגיע לגיל 18 יעבור ניתוח בו יקחו לו את הכליה וימכרו אותה למדינות בהן יש מחסור באיברים להשתלה, והכסף ילך לטובת הכלל.

קל לראות שההקרבה היא באמת לטובת הכלל, ובכל זאת,לפחות בעיני, מדובר ברעיון מזעזע. במילים אחרות, עצם הדרישה לחייב כל אדם להקריב משהו (את אותו משהו) ללא תמורה עבור טובת הכלל נשמעת לי לא סבירה. העובדה שהרוב מחייב את עצמו, לדעתי, לא מאפשרת לא לחייב את המיעוט לאותה הקרבה. אפשר, כמובן, לעבור הלאה ולשאול האם מיסים הם לא מקרה נוסף של דרישה של הציבור מהפרט (או של הרוב מהמיעוט) להקריב משהו ללא תמורה עבור טובת הפרט. ויש בזה משהו, ובאמת מיסים זה דבר מעצבן, אבל כאן הדרישה היא בהחלט לא זהה, לא כולם נותנים את אותו הדבר, ויותר מזה, החלוקה היא (או מנסה להיות) עניינית ככל הניתן, ז"א מי שיש לו הרבה ייתן יותר ממי שיש לו פחות, ומי שאין לו כלום לא ייתן כלום. ומצד שני, ממי שאנחנו לוקחים הרבה אנחנו מקפידים לא רק שיישאר לו הרבה, אלא שיישאר לו יותר מאחרים. ז"א הדירוג בין כמות הרכוש של האנשים נשארת (=אמורה להשאר) זהה לפני ואחרי המיסים. הבדל נוסף, ומהותי למדי לדעתי, הוא שמיסים לוקחים כסף, הדבר היחיד שבאמת אפשר להעריך כמה הוא שווה לכל אדם. בנוסף, איך לנהל מדינה מודרנית חופשית וצודקת בלי שירות חובה לכל האזרחים, בלי קטימת אצבעות או חובת תרומת כליות, אני יודע, ואני משוכנע שזה אפשרי (הנה, יש כאלה), איך לנהל מדינה בלי מיסים… אין לי מושג (אם כי אפשר תיאורתית לנסות את זה).

הגיע הזמן לחזור לארץ?

אופס! (אנחנו עושים את זה שוב)

לפני כמה ימים התפרסמה בהארץ חשיפה של יוסי ורטר על איך הצליח הימין לייצר אי שביעות רצון מאולמרט ולהחליף אותו בנתניהו. קשה לשכוח מי היה המחנה שקיבל את תפקיד ההובלה במהלך הציני הזה. כן, אותו מחנה שהחליף את ברק בשרון, היה גם זה שהחליף את אולמרט בנתניהו והוא גם זה שמתחיל עכשיו את המהלך להחלפת נתניהו בליברמן (אם אני מבין נכון). יכול להיות שהשמאל טהרן מידי על מנת לחיות בעולם הפוליטי האמיתי, יכול להיות שהשמאל מאוהב בכיבוש ובתפקידו כאופוזיציה צודקת וצדקנית, ואולי השמאל רוצה להגשים איזה חזון הגליאני נאיבי שאני לא מלציח להבין… כנראה שכל התשובות נכונות.

אני לא כלכלן, ואולי אין לי את הפרספקטיבה להבין את הסיבות המדוייקות לעליית המחירים בישראל, אבל למיטב הבנתי מדובר בחלק מהמשבר הכלכלי העולמי. כלכלת ישראל קשורה לכלכלה העולמית הרבה יותר ממה שראשיה (כולל זה שקשר קשר עם האופוזיציה בארה"ב, ועכשיו הצליח להגיע למצב של הפסד בכל מקרה, אם הם ינצחו, לא יהיה לארה"ב כסף להמשיך לתמוך בנו, אם הם יפסידו לא יהיה לנשיא יותר מידי סיבות לתמוך בנו… גאון) מוכנית להודות. בכל העולם המערבי המשכורות יורדות או שהמחירים עולים. זה הרי אותו הדבר, והסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא שאנחנו מייצרים פחות ממה שחשבנו שאנחנו מייצרים. הסיבה שבישראל המשבר מתבטא בעליית מחירים היא, למיטב הבנתי, בגלל גודלו של המגזר הלא יצרני בישראל. המגזר הזה מקבל כסף ללא קשר לכמות הכסף אותה הוא מייצר, ולכן הערך של הכסף (הכמות המייוצרת) יירד. בניגוד לסיפורים של נתניהו, המגזר הלא ייצרני הוא לא עובדי הציבור, חלקם בהחלט מייצרים תוצרת בעלת ערך אמיתי, הבעיה היא אם אותם מגזרים שמבחירה (חרדים) או שלא מבחירה (חיילים) מנסיבות תרבותיות (ערביות) או טכניות (הילדים) לא עובד (בעבודה אמיתית). וכאלה יש בישראל הרבה. בהנתן המצב של אוכלוסיה קטנה (עם קמץ ו/או צרה מתחת לט') שממנת אוכלוסיה גדולה (וגדלה) כשהייצור קטן ממה שחשבנו שהוא, ברור שרמת החיים של האוכלוסיה תרד. את הבעיה הזאת אפשר לפתור בשלוש דרכים: להגדיל את הייצור, להוריד את רמת החיים או לשנות את חלוקת התוצרת.

הממשלה לא באמת יכולה להגדיל את עוגת הייצור, היא כן יכולה לנסות לייצר מצב בו הייצור כדאי יותר. למשל, לשחרר עוד עובדים: לבטל את שירות החובה, לבטל את ההטבות לגורמים פוליטיים (חרדים, מתנחלים) שמעודדות אותם לא לעבוד, להשקיע בחינוך טוב לכל האוכלוסיה (כולל חרדים וערבים)… כל זה לא יקרה, לא בממשלה הנוכחית, ולא בחמשת אלה שיחליפו אותה. אפשר, למשל, להגדיל את הגמישות התעסוקתית של הציבור: תחבורה ציבורית יעילה, מיסוי על רכישת דירות (ועל ידי כך עידוד מגורים בהשכרה, שמגמישים את היכולת של העובד להחליף מקום מגורים), יום לימודים ארוך (שיחרר הורים לעבוד בשעות הלימודים)… גם זה לא יקרה. אפשר גם לנסות להוריד את המיסוי על עבודה ולקוות שזה יעודד אנשים לייצר יותר, הבעיה היא שהכסף הזה צריך לבוא מאיפשהו, ולא, הוא לא יבוא לא מתקציב הביטחון, ולא מהתמיכה בהתנחלויות. בקיצור, קשה להאמין שהממשלה הנוכחית תיהיה מסוגלת להגדיל את הייצור, בטח שלא לשביעות רצונם של המוחים.

את רמת החיים כל אחד יכול להוריד לבד. אם מחירי בדיור היו יורדים ב-20% בשנה, אף אחד לא היה מתלונן, וכולנו היינו מעלים את רמת חיינו בשקט. הבעיה היא שזה לא כל כך עובד לצד השני, האדם הוא ייצור רציונלי לחלוטין שכמדובר בעלייה ברמת חיים, אבל רמת חיים שהושגה לא תשוחרר, וברגע שרמת החיים צריכה לרדת זה כבר לא עובר בשקט. הבעיה היא הרי, שגרמו לנו להאמין שאנחנו שאנחנו מייצרים יותר ממה שאנחנו מייצרים באמת, ועכשיו אנחנו צריכים להתמודד עם המציאות, וזה לא נעים.

המסקנה המתבקשת היא שהדבר היחיד שהממשלה יכולה לעשות כתשובה להפגנות היא לשנות את חלוקת התוצרת. ז"א כמות הכסף תשאר פחות או יותר קבועה (מן הסתם תרד, כי ככה זה שממשלה לאמונית מנסה להתחבב על קהל סוציאליסט) והשאלה היחידה היא מי יקבל יותר ומי פחות. בהנתן אופיה של הממשלה, גם התשובה לשאלה הזאת נראית לי ברורה לגמרי:

• הראשונים להפסיד יהיו החלשים וחסרי הכח הפוליטי, כן, נכון, העובדים הזרים. כבר עכשיו שמענו כמה מתועמלני הממשלה מדברים על פגיעה בעובדים הזרים. כדאי להבהיר שמדובר במעשה חסר הגיון כלכלי באופן מובהק, שרק תפגע התוצרת בכלל (ובמחירי הדיור ותוצרי החקלאות בפרט). אבל הגיון כלכלי זה נחמד, בחירות יש עוד כל ארבע שנים.
• אחריהם יבואו תושבי הגדה (והרצועה?) שימצאו את עצמם "מוותרים" על עוד ועוד מאדמותיהם ורכושם לטובת עוד ועוד מתנחלים חדשים.
• גם ערביי ישראל, מן הסתם, יגלו פתאום שאדמותיהם מופקעות להקמת כביש מהיר בין אריאל לחיפה או שכונה חרדית חדשה באמצע המשולש.
• אדמה יש גם לחקלאים בישראל, רובם מצביעי שמאל מסורתיים, ולכן אין לממשלה יותר מידי סיבות להמנע מלקחת את אדמותיהם ללא פיצוי.
• את הבעיה של הסטודנטים הממשלה יכולה לפתור בקלות על ידי פיזור האוניברסיטאות במרכזי הערים הגדולות, ופתיחת עוד מכללות בפריפריה. זה לא שאם במקרה גם כל מיני פרופוסורים שמאלנים ימצאו את עצמם מובטלים או המדינה תמצא את עצמה ללא מחקר אקדמי (מלבד מחקר במכוני מחקר "פרטיים") מישהו בממשלה יבכה.
• הדיבורים על "הקלה בבירוקרטיה" ושיווק "קרקעות חומות" הם רק יופימיזם לאי התחשבות בצרכי הקהילה, הפקרת איכות חייהם של התושבים הנוכחיים, והתעלמות מהפגיעה בצרכים תכנוניים עתידיים. במילים אחרות, ערך הדירות של מי שיש לו דירה ירד –> איכות חייהם של התושבים תרד.
• מהצד השני, גם את המרוויחים לא קשה לנחש. קבלנים שמבקרה גם חברים במרכז הליכוד ו/או בישראל בתינו, ושבמקרה יזכו בכל ה"מכרזים" שאף ביורוקרט לא יוכל לבדוק אם הם הוגנים.
• אותם בובות-הון רגילות שמקבלות פעם אחרי פעם הלוואות מהבקים (ובעצם, מהמדינה) על מנת להשקיע בעוד מייזם כושל (לרוב) כשבמקרה של כשלון הציבור ישלם את החוב, ובמקרה של הצלחה הם והבנק יקצרו את הפירות.
• המתנחלים שישפרו את איכות חייהם ויטינו כל אפשרות לפשרה עתידים אם הפלשתינאים.
• החרדים (למעשה ההנהגה החרדית), שיהיו הנהנים העיקריים מכל ההטבות החדשות אותם תמציא הממשלה.

ובעוד שנה, כשתחל מערכת הבחירות הבאה, וליבני (?) מצד אחד וליברמן מצד שני ינסו להתקשר לתורמים על מנת לממן קמפיין שינצל את אי שביעות הרצון ממשלת נתניהו… מי מהם יקבל יותר כסף? מי מהם יוכל להבטיח למתעשרים החדשים (ולעשירים הישנים) שהם ירוויחו עוד ומי מהם יצטרך לשכנע את תומכיו הפוטנציאלים לוותר על המעט שיש להם?

כמה מילים על אחד שמבין

נגיד שיש לאדם הסביר תקלה במכונית. נגיד שהמיזוג הפסיק לעבוד. אין לאדם הסביר שמץ של מושג איך לתקן את התקלה, אז הוא פונה למוסך. אחרי הטיפול במוסך הראשון אחרי יום הוא לוקח את האוטו ומגלה שהמיזוג לא עובד בדיוק כמו קודם. האדם הסביר שלנו עדיין רוצה מיזוג באוטו, אז הוא הולך למוסך השני, ואחרי הטיפול הוא מגלה שלא רק שהמיזוג עדיין לא עובד אלא שגם הרדיו הפסיק לעבוד. במוסך השלישי דווקא הטיול מצליח והמיזוג באוטו עובד כמו שצריך. האדם הסביר עדיין לא יודע איך לתקן מיזוג, אבל אם הוא סביר (והוא סביר) הוא בוודאי יניח שהמוסך השלישי הצליח להבין את הבעיה בזמן ששני המוסכים הקודמים טעו בדיאגנוזה. במילים אחרות, בפני שלושת המוסכים היו את אותן עובדות (תיאור התקלה) כל מוסך הסיק מהעובדות מסקנה שונה, אבל בהינתן העובדה שרק המסקנה של אחד מהמוסכים הוכיחה את עצמה אנחנו מצפים מהאדם הסביר להסיק שהמסקנה האחרונה היא הנכונה.

אבל יכול להיות שהאדם הסביר שלנו טעה, יכול להיות שדווקא המוסך השני נתן את הטיפול הנכון, ואלמלא טיפול במוסך השני האוטו היה עולה באש. יכול להיות שהמוסך השני באמת תיקן את המיזוג, אבל אחר כך קרתה תקלה אחרת במיזוג וברדיו… יכול להיות שיאזה שד מתחבא לן באוטו ורק המוסך השני יכול לדבר איתו. באמת אי אפשר לדעת, ובכל זאת, אדם סביר יסיק את המסקנה הסבירה (גם אם היא לא נכונה בהכרח).

זה נכון רק אם האדם הסביר שלנו הוא לא אחד שמבין. מקור הבעיה היא שאנחנו אף פעם לא באמת יודעים את הסיבות לכל מה שקורה במציאות. מה שיש לנו הוא אוסף של עובדות בהן חשנו ואותן אנחנו זוכרים, וגם החושים וגם הזכרון שלנו הם מקור מפוקפק למדי. אבל איכשהו אנחנו רוצים להפוך את הפרטים האלה (העובדות) להסבר שגם יתן לנו איזו תמונה גדולה יותר של המציאות. הפתרון הסביר (לדעתי) לבעיה הזאת הוא הפתרון המדעי: לשרטט את הפתרון הפשוט ביותר שמתאים לכל העובדות ולהתאים את השרטוט עם כל עובדה חדשה שמתגלה. הבעיה בפתרון הזה היא שהוא מאלץ אותנו לשנות את השרטוט כל הזמן, ומאלץ אותנו להודות שאנחנו לא באמת יודעים את הכל, שאנחנו לא מבינים. כנראה שיש אנשים שלא מסוגלים לחיות במצב בו הם מודים שהם לא מבינים ושהם עלולים לטעות, וכאן נכנס זה שמבין. זה שמבין בוחר בפתרון אחר, במקום לשרטט את הפתרון הפשוט ביותר, הוא ישרטט פתרון מורכב אבל פתרון כזה שיתאים לא רק לכל העובדות הידועות אלא גם לכל עובדה שתתרחש בעתיד.

במילים אחרות, זה שמבין אף פעם לא יופתע משום דבר בגלל שהוא מבין אם השמיים יפלו מחר, הוא מבין למה. אם השמיים ישארו למעלה מחר, הוא מבין למה. הוא מבין את זה היום, ושום דבר שיקרה לשמיים מחר לא יגרום לו לשקול מחדש את התובנה שלו. ספר איוב, למשל, הוא דוגמא לזה שמבין. כשהוא התחיל לאבד את בני משפחתו במקום לבחור את הבחירה הסבירה, הוא בחר להמשיך ללכת לאותו מוסך כושל. ויותר מזה, עורכי התנ"ך, שבסופו של דבר ערכו את התנ"ך על מנת לשכנע אנשים באמונתם, בחרו להכניס את ספר איוב לתנ"ך. הסיבה, לדעתי, היא שהם לא ראו את הסיפור כסיפור שאם יתקבל כנכון יגרום לאדם הסביר להפסיק לעבוד את אלוהים, אלא להפך, כסיפור שאם יתקבל כנכון אמור לשכנע את האדם הסביר להמשיך לעבוד את אלוהים. "אלוהים", לפחות בגרסה הנאיבית שלו, הוא ללא ספק דוגמא להסבר של זה שמבין. כמובן שהיום לא כל הדתיים הם אנשים שמבינים, רבים מהם מחזיקים בתפיסות קצת יותר מורכבות של האלוהים, ומצד שני, הרבה מאד אתאיסטים הם אנשים שמבינים. ההסבר שלהם הוא אולי לא אלוהים, אבל הוא מוחלט ודוגמטי לא פחות מהאמונה באלוהים.

היחס של זה שמבין לעובדות שונה מסתם אחד שלא נותן לעובדות לבלבל אותו. בזמן שהאחרון מתעלם (או לא מייחס מספיק חשיבות או לא מייחס אמינות) לעובדות שלא מתאימות להסבר שלו (ולכן יש סיכוי שאם נפנה את תשומת ליבו לעובדות הוא ישנה את דעתו) זה שמבין מחבק את העובדות כולן, הן תמיד יתאימו להסבר שלו, וגם אם נדמה לך לרגע שלא, הוא ישמח להסביר לך למה אתה לא מבין את ההסבר, או לחלופין, למה אתה לא רואה את התמונה כולה. התמונה כולה, לפי זה שמבין, היא לא רק העובדות וכמה קווים שמחברים אותן, אלא עולם ומלואו שאין לו שום עדות אמפירית (מלבד ההבנה של זה שמבין), והעובדות הן בסך הכל קצה הקרחון, צללים מהמדורה של העולם האמיתי, זה שרק זה שמבין (ואלה שמסכימים איתו) מבין באמת.

המסקנה היא שזה שמבין לא מגבש את דעתו בעקבות העובדות, הרי קצה הקרחון לא יכול לרמוז על איך הקרחון נראה באמת, בעיקר שמי שבוחר איזה קצה של הקרחון לחשוף עושה את זה על מנת לבלבל את זה שמבין. למרות שאין ספק שזה שמבין מכיר הרבה עובדות, ויודע גם לחבר אותן בצורה מרשימה, הרי היכולת שלו לבחור איזה עובדות "חושפות את המציאות" ואיזה עובדות "חושפות איך הם מנסים להסתיר את המציאות" מונעת מהעובדות להשפיע על דעתו. ובכל זאת, זה שמבין מחזיק בדעה מאד נחרצת. איך אפשר לדעת איך נראה הקרחון כשאנחנו רואים רק את הקצה שלו? דרך אחת היא סתם להמציא צורה, ואז זה שמבין הופך להיות מיסתיקן, אבל הדרך המקובלת יותר היא להסתמך על הסברים של דורות קודמים. חוכמת הקדמונים היא התחליף לעובדות. ככה זה שמבין מסתמך על זה שהבין לפניו, וההוא הסתמך על אחד שהבין לפניו… כל אחד מהם לקח את הסבר של קודמו, שינה אותו קצת על מנת שיתאים לדעה אותה הביא זה שמבין מהבית, והנה יש לנו הסבר חדש. זאת הסיבה שזה שמבין מרבה לצטט את קודמיו, זאת הסיבה שהרבה פעמים זה שמבין יתייחס לעצמו בגוף ראשון רבים ("אנחנו אמרנו ש…"), זה לא שהוא חושב שהוא מלך או שהוא כותב מאמר אקדמי, אלא שהוא באמת חושב שהוא מדבר בשמו ובשם הקדמונים ושלקדמונים (ז"א לקדמונים מסויימים, לא לכולם) באמת היה ידע טוב יותר על איך העולם עובד.

העולם לפי זה שמבין מתחלק לארבע. רוב בני האדם הם יצורים חסרי רצון חופשי שכבולים בכבלי ההיסטוריה בלי יכולת לשנות אותה ולהשפיע על גורלם או אפילו להבין את מה שמתרחש סביבם. גם רוב בעלי הרצון החופשי לא מבינים מה קורה באמת, ולכן, על אך היכולת שלהם לבחור לעשות את הטוב ולהוביל את העולם כמו שזה שמבין מבין שראוי להוביל את העולם, הם בוחרים לא פעם לשרת את הרשע ולמנוע מהעולם להתקדם כראוי. אבל גם אלה שכן מבינים לא תמיד בוחרים לשרת את הטוב, חלקם מכפיפים את עצמם לרשע וחלקם (כמו זה שמבין) מבינים ועושים כמיטב יכולתם להלחם ברשע ולהוביל את ההיסטוריה בכיוון הראוי. כמו הבנים מהאגדה, יש לנו חכם, רשע תם ושאינו מסוגל לשאול.

הרשע מנוהל הרבה פעמים בצורה היררכית ויעילה להפליא, ולכן הוא מצליח להלחם בטובים (למרות שההיסטוריה עומדת לצידם, כן, להיסטוריה של זה שמבין יש דעה, כיוון ומטרה), לא פעם אפשר גם לנקוב בשמו של מי שעומד בראש ההיררכיה. מול המכונה היעילה הזאת הטובים הם אוסף של אינדיבידואלים חסרי משאבים שכל מה שעומד לזכותם הוא היכולת שלהם להשתמש בעט העובדה שהם מבינים, כח הרצון שלהם וההיסטוריה שעומדת לצידם. בגלל זה זה שמבין תמיד ינסה לשכנע אותך (אם הוא חושב שיש לך כח רצון) שהוא צודק, על מנת שתעבור לצד של הטובים. המטרה של זה שמבין היא לחזק את המאמינים, את אלה שמבינים ובחרו בטוב, ולהסביר לבעלי חופש הבחירה את העולם על מנת שגם הם יבינו ויצטרפו לטוב.

זה שמבין, אגב, כן משנה את דעתו לפעמים. זה לא קורה בגלל עובדות, ההסבר שלו חסין מהן, זה קורה בגלל שהוא מבין. אולי הוא נתקל בהסבר יפה יותר (כמובן לא פשוט יותר או מתאים יותר לעובדות) אולי הוא שינה את מצבו האישי, אולי הוא החליף גורו… כמובן שלזה שמבין אין בהכרח צד פוליטי, הוא יכול להיות ימני או שמאלנית, אבל הוא תמיד מבין, וממש אין טעם להתווכח איתו.

האירועים האחרונים במצרים הוציאו עשרות אנשים שמבינים. הם מתווכחים האם אובאמה מבין או לא (אם היה לי שקל על כל פעם בה קראתי את המשפט "אובאמה לא מבין" בהקשר הזה…), האם בכלל יש ללו חופש בחירה האם הוא מהטובים או מהרעים… מעט בכלל יחסו למצרים עצמם חופש בחירה, והשאלה אם את האירועים הוביל אובאמה או בוש חזרה על עצמה כל כך הרבה פעמים, וכולם התעקשו להסביר לנו למה הם לא מופתעים. אני לא מבין, למה להודות בזה שאתה מופתע נחשב לחסרון אינטלקטואלי? הרי עצם העובדה שניסית להסביר וטעית אמורה להיות נקודת חוזק ולא נקודת חולשה, דווקא מי שלא מוםתע אף פעם, דווקא מי שתמיד מבין ותמיד יודע להסביר את כל מה שקרה צריך לגרום לנו לפקפק בו.

ניהול תקציב בעזרת שוברים

כשכתבתי את זה חשבתי שאפשר דווקא לפתור את הבעיה של הפער לכאורה בין "נערי האוצר" ל"רצון הציבורי" בקלות יחסית. הרעיון הוא כזה: הממשלה והכנסת יחליטו על, נגיד, 97% מהתקציב כמו שהם מחליטים היום, ו3% נוספים ינתנו לאזרחים בצורה של "שוברים". האזרחים לא יוכלו להשתמש בשוברים האלה לצרכיהם בפרטיים, כל אזרח יצטרך להחליט איך הוא יחלק את סכום השובר שלו בין סעיפי התקציב (אני מניח שאפשר לאפשר גם להוריד המיסים, ואפשר לקבוע שברירת המחדל תהיה לחלק את הכסף באופן פרופורציונלי להחלטת הכנסת). בגלל שרובנו לא באמת יכולים לקבל החלטה כזאת, צריך להוסיף אפשרות להעביר את השובר (או חלק ממנו) לאדם או גוף (עמותה, איגוד מקצועי או, במקרה הסביר יותר, מפלגה פוליטית)  שטוען שהוא כן יכול לקבל החלטה כזאת. בנוסף צריך לאלץ את כל מי שקיבל את האפשרות לחלק שוברים של אחרים (ולא את מי שבחר לחלק לבד) לפרסם את כמות הכסף שהוא קיבל ואת הדרך בה הוא בחר לחלק אותו.

קצת מספרים: תקציב המדינה לשנת 2009 היה 316,553,346,000 ש"ח. באותה שנה היו בחירות ומספר בעלי זכות הבחירה עמד על 5,278,985 אזרחים.  מה שאומר שבממוצע כל אזרח שילם למדינה קצת פחות מ-60,000 ש"ח ו-3% יוצא 1,800 ש"ח. סכום די נחמד לקבל כל שנה.

היתרונות:

• הפוליטיקה תהפוך ליותר מעניינת.
• אפשר יהיה לבדוק את תפקוד האופוזיציה.
• כוחות חסרי כח פוליטי (ערבים במקרה הישראלי) יוכלו להשפיע על ניהולה של המדינה.
• המפלכה השניה (המפלגה שהיית בוחר בה אילו היו לך שני קולות) תוכל להשפיע על ניהול המדינה.
• אנשים יוכלו לחלק את קולם למפלגות ורעיונות שונים.
• אנשים יוכלו להביע את דעתם על הממשלה מידי שנה.
• אנשים יוכלו ל"תקן" את דרכי הממשלה.
• לאופוזיציה תהיה השפעה על השלטון בלי לשתק אותו.
• חלק מהאחריות למה שקורה במדינה תעבור מ"נערי האוצר" לעם.
• אנשם "ישימו את הכסף" על דעתם (ולא סתם יצאו להפגנה לא מחייבת או ישנו סטטוס בפייסבוק).
• אף פוליטיקאי לא יוכל לומר אחרי שריפה "אמרתי שצריך לתת יותר כסף למכבי האש", בגלל שאז הוא יצטרך להראות לנו איפה הוא באמת שם את הכסף שלו.

 

החסרונות:

• הפוליטיקה תהפוך ליותר מעניינת.
• סכנה שסעיפים יותר פופוליסטים יקבלו עדיפות.
• בעלי אינטרסים יוכלו להתערב באופן ישיר למען האינטרס שלהם (נגיד, ארגון המורים יחלק כסף לסעיף השכר למורים).
• תהליך מורכב מידי.
• הממשלה תצא מנקודת הנחה מוטעית על הדרך בה יחלקו האזרחים את הכסף, ולא תתקצב סעיפים מסויימים כמו שראוי היה (מתוך הנחה שהציבור יתקצב אותם בהתאם).

אני חושב שרוב החסרונות לא משמעותיים מספיק על מנת שאתנגד לרעיון כזה.

עשר נקודות על משאל העם

כמה נקודות על חוק משאל העם שעבר באחרונה:

1. הטענות שמדובר בחוק לא חוקתי הן, למיטב הבנתי, עלבון לאינטליגנציה. משאל עם הוא הליך מקובל בכל העולם, אין בו שום דבר לא צודק, שום פגיעה בחוקי היסוד וחירותו של אף אדם לא נפגעת. הבעיה היחידה, אולי, היא זה שהחוק לא נותן יום חופש לכל המצביעים, ומאפשר למעסיק להשפיע על הבחירות, ונותן יותר כח לגוש ש"איכפת לו" יותר.
2. החוק אושר על ידי כל מפלגות הימין, מאשר (שוב) שדין אריאל הוא לא כדין תל-אביב. מהעובדה ששטח בריבונות ישראלית צריך לעבור במשאל עם אפשר ללמוד ששטח באחזקה ישראלית לא צריך לעבור במשאל עם שכזה.
3. אותם חברי כנסת מהימין קבעו את העקרון, ושמו אותו בספר החוקים. מעכשיו "שטחים תמורת שלום" היא לא סיסמא של מחנה השמאל, אלא עקרון שאושר נתמך וחוקק על ידי מחנה הימין.
4. לא רק העיקרון, אלא גם המחיר נקבע. אין יותר "צריך לשאול רק את היהודים" או "צריך לקבל אישור מהעם היהודי לדורותיו", אפילו רוב מיוחס לא קיים יותר. כל הדיבורים על ההבטחה האלוהית או על ארץ ישראל השלמה הוכיחו את עצמם כחסרי משמעות. הימין (כולל האגפים הקיצוניים שלו) זנח אותם בפומבי, ואם וכשהשמאל יפתח במשא ומתן לא יוכל הימין להציג את הטיעונים האלה מבלי להסמיק מבושה.
5. והמחיר עצמו, בניגוד למה שנדמה, איננו יקר במיוחד. משאל עם בעד השלום כשיש תתמיכה בממשלה ובכנסת לא יעבור רק במידה והצד איתו נחתום על ההסכם יפעל על מנת להכשיל אותו. נכון, אם אסאד יחתום על ההסכם בלי לבוא לירושלים ולדבר לכנסת תוך כדי המשך תמיכה בחיזבאללה ויחסים חמים עם איראן ההסכם לא יעבור, ואם עבאס יחתום על הסכם בלי להלחם בטרור ותוך כדי דיבורים על הסכם כורייש ההסכם לא יעבור. וטוב שכך. אבל במצב נורמלי, כשהצד השני בא להסכם השלום במטרה לקיים שלום (או לפחות מעמדי פנים שזו מטרתו במשך 90 ימים) ההסכם בוודאי יעבור.
6. יותר מזה, משאל העם הוא מצב של win-win עבור כל מנהיג ערבי. הוא בא לחתום על הסכם שלום, אם הוא יעבור אז הוא קיבל שלום, אם לא אז הוא הוכיח לכל העולם את סרבנותם של הישראלים.  אם יש דרך להעביר את התמיכה האמריקאית מישראל לערבים זאת הדרך.
7. לכן, הטענות שהחוק "מרחיק את השלום" הם פשוט בדיחה. אבל יותר מזה, לסוריה היו 43 שנים של הזדמנות אחרי הזדמנות לקחת את הגולן בהסכם שלום. החל ממשלתו של אשכול, דרך קמפ דייויד, שיחות מדריד, המשא ומתן עם רבין, המשא ומתן עם נתניהו, הממשלה של אולמרט והממשלה הנוכחית. העובדה שלא ראינו עדיין את אסאד נואם בירושלים מראה שלא הסרבנות הישראלית (שהיתה זהה עבור סוריה, הפלשתינאים, ירדן ומצרים) או משאל העם (שלא היה קיים במשך 43 שנה) מנעו ממנו לקבל את הגולן לידיו.
8. בלי ששמנו לב החוק חל גם על העברת הריבונות הישראלית שלו במשא ומתן. החוק בעצם קובר את הרעיון של העברת המשולש מריבונות ישראלית (בהנחה שהאזרחים הערבים יצביעו, כמובן).
9. בגלל שהחוק מאפשר משאל עם רק על נושא אחד, הוא מאפשר הצבעה טקטית, ובגלל שהוא "לא סימטרי" רק צד אחד יכול להרוויח מזה. אזרח (תיאורתי) שלא מעוניין בהסכם שלום עם סוריה אבל חושב שמנהיגי השמאל ינהלו את המדינה טוב יותר יוכל להצביע להם בלי חשש. הוא הרי יודע שאם הם ירצו להעביר הסכם כזה הם יצטרכו לשאול אותו שוב. מהצד השני אזרח שמעוניין בהסכם שלום עם סוריה אבל חושב שמנהיגי הימין ינהלו את המדינה טוב יותר לא יוכל להצביע להם, בגלל שההסכם יהיה חייב לעבור בכנסת ובממשלה קודם.
10. בהתחשב בכל מה שכתוב למעלה, לא הצלחתי להבין למה מחנה השלום כל כך מתנגד לחוק.

ריחו של הוורד

לחבר הכנסת זבולון אורלב יש רעיון מבריק. על מנת לאלץ את הפלשתינאים להכיר בישראל כמדינה יהודית, פשוט לשנות את שמה של המדינה. במקום "מדינת ישראל", מציע אורלב את השם "מדינת ישראל – מדינת העם היהודי". אז, אפשר לוותר על הדרישה מהפלשתינאים להכיר בישראל כמדינת העם היהודי. אם וכשהגויים חתמו על הסכם כלשהו הם יחתמו על מסמך שבו כתוב ש"מדינת ישראל –  מדינת העם היהודי" (גויים, כנראה, לא קוראים עד הסוף את מה שהם חותמים עליו) ולכן משתמע שהם מכירים בזה שישראל היא מדית העם היהודי. כידוע כל מי שחותם על הסכם עם הממלכה הרודנית שנמצאת בצפון קוריאה מכיר בזה שהיא רפובליקה, שהיא עממית, שהיא דמוקרטית ושהיא של קוריאה.

למעשה, "מדינת ישראל-מדינת העם היהודי" זה רק ההתחלה, אפשר לשפר את זה קצת, ואני מקווה שזה מה שיקרה בוועדות השונות. למשל, למה לא, "מדינת ישראל-מדינת העם היהודי- המדינה היהודית והדמוקרטית" ואז, כל מי שיערער על זה שישראל היא דמוקרטית, אפשר פשוט להראות לו את השלט, ואם כתוב שהיא דמוקרטית, סימן שהיא כזאת. שמעתי שיש אנשים שטוענים שישראל היא גם לא ממש מוסרית תמיד. בשביל להסביר לאנשים האלה כמה הם טועים צריך פשוט לשנות את שמה של ישראל: "מדינת ישראל – מדינת העם היהודי – המדינה היהודית והדמוקרטית – המדינה המוסרית ביותר בעולם". ולכל העולים הפוטנציאלים שלא רוצים לעלות משום מה, מה נגיד להם? במקום לשלוח את כל שליחי העליה, נשנה את השם – "מדינת ישראל – מדינת העם היהודי – המדינה היהודית והדמוקרטית – המדינה המוסרית ביותר בעולם – המדינה בה הכי כדאי להיות יהודי". ולכל הערבים שלא כל כך אוהבים את ישראל, מה נעשה איתם? כמובן, נשנה את השם – "מדינת ישראל – מדינת העם היהודי – המדינה היהודית והדמוקרטית – המדינה המוסרית ביותר בעולם – המדינה שתמיד תנצח את מי שיתקוף אותה". אפשר באותה הזדמנות גם לפתור את הבעיות הכלכליות של מדינת ישראל, פשוט נשנה את השם ל-"מדינת ישראל – מדינת העם היהודי – המדינה היהודית והדמוקרטית – המדינה המוסרית ביותר בעולם – המדינה שתמיד תנצח את מי שיתקוף אותה – ואני מתחייב בזאת לשלם לה מידי שנה לפחות עשר אחוז מרכושי", עכשיו, אם נחתום על הסכם הסגרה עם, למשל, סין (שכמו שאר הגויים לא תקרא את האותיות הקטנות שלקראת סוף השם הארוך… מה עוד שאפשר להתחיל לחבר את האותיות לקראת הסוף) פתאום נקבל מידי שנה עשר אחוז מהרכוש של ממשלת סין. וזה לא הכל, כל מיני אנשים רעים אומרים שיש לישראל בעיה של מים, זה רק בגלל שהם לא מכירים את השם החדש של המדינה "מדינת ישראל – מדינת העם היהודי – המדינה היהודית והדמוקרטית – המדינה המוסרית ביותר בעולם – המדינה שתמיד תנצח את מי שיתקוף אותה – ואני מתחייב בזאת לשלם לה מידי שנה לפחות עשר אחוז מרכושי – ושכל המים המתוקים בעולם הם רכושה הבלעדי". בקיצור: מימ"ה הההו"ה הבב"ה שתא"מ שאומ"ב ללמש"ל עאמו"ה הבהר"ה. אחרי רעיון כל כך מבריק, אני חושב שהבנתי איך אפשר לקדם את המשיח. ילך זבולון אורלב למשרד הפנים וישנה את שמו ל"המשיח אורלב".

למי מועיל המצור

במהדורה הלפני אחרונה של אקונומיסט היו כמה מאמרים על המשט בעזה. אחד מהם תיאר (גם) את המצב בעזה תחת המצור (ולהבדיל מהסרט הזה, הוא ניסה להציג תמונה כללית יותר). לפי המאמר, בעזה מתפתח משטר שהיה גורם לאנוור הוג'ה ולקים איל סונג להראות שפויים. החמאס שולט באופן מוחלט ביבוא לרצועה, גם במנהרות וגם במעברים מישראל וממצרים (כידוע, אין למעשה יבוא ימי או אווירי לעזה). כניסה ויציאה של אנשים (ורעיונות שאנשים מביאים איתם) כמעט לא קיימת למעשה. דור הפקידים הזוטרים הנוכחי, בני השלושים פלוס, גדלו בצל סגרים וטרור ולא מכירים את העולם הרחב (ומפחיד לחשוב מה יקרה שהדור הבא יחליף אותם). גם בתוך הרצועה, השליטה של החמאס מוחלטת, ויוזמות אישיות כפופות לרצונם הטוב של שליטי החמאס. הקשרים הכלכליים, התרבותיים, המדיניים בין הרצועה לגדה הולכים מתנתקים, ונוצרות לנו למעשה שתי מדינות ישויות שונות.

יכול להיות שזאת היתה מלכתחילה המטרה של מדיניות ההתנתקות? להפריד בין הגדה לרצועה, על מנת שהרצועה תהיה "המדיה הפלשתינאית השניה" (בהנחה שירדן היא הראשונה) ואז יוכל הימין הישראלי לדרוש לספח את הגדה (כבר עכשיו אפשר לדמיין את הטיעונים: "למה שלהם יהיה שלוש מדינות בזמן שלנו יש חצי"). פתאום הבעיה הדמוגרפית נפתרה למעשה (ואם נקשר בין אזרחות לשירות צבאי אז בכלל, העלמנו אותה), וכל פלשתינאי שיתלונן אפשר יהיה לשלוח למדינה שלו. כנראה שלא, אבל גם אם כן, אפשר להגיד היום שזה לא ממש עובד. אופי המדינה שהולכת וכמה ברצועה מנוגד לחלוטין לאינטרסים של אזרחי ישראל והפלשתינאים. מעניין שדווקא המצור הישראלי-מצרי משפיע על אופיה של המדינה בצורה כל כך קיצוני. לא הרבה פעמים יש למדינה הזדמנות להשפיע באופן כל כך חד על אופיה של שכנתה, ולא הרבה מתעקשת המדינה בוחרת לנהוג באופן שכל כך מנוגד לאינטרסים שלה.

גם אם ברור למה ישראל רוצה למנוע מהפלשתינאים לייבא כלי נשק, לא ברור למה היא מונעת תנועה של אנשים (בהנחה שהם לא נכנסים לישראל) ולמה היא מונעת תנועה פרטית של סחורות. גם אם חלק מהאנשים יהיו טרוריסטים, וחלק מהסחורות יוסבו לנשק, עדיין, החלשת שלטון החמאס וחירותם של תושבי עזה הן מטרות חשובות מספיק על מנת לשנות את מדיניותה של ישראל. תארו לעצמכם את המערב גרמנים מונעים מאנשים ממזרח גרמניה לעבור את החומה?! זה הרי אבסורד. ישראל צריכה היתה להיות זאת שחופרת מנהרות לעזה על מנת לשחרר את תושביה, ולא ההפך.

לא ישראל מנעה מעזה להיות הונג-קונג או טאייוואן, אבל ישראל עוזרת לחמאס להפוך את עזה לאפגניסטאן קטנה וצפופה. שיתוף הפעולה הזה חייב להפסק, זה אינטרס ישראלי כמו שזה אינטרס עזתי.

גיאוגרפיה או תורה?

יונתן הללי כותב ב-NRG:

"לאחר השוואה בין יהודים מכל העולם התברר שבדיוק כמו שמסופר בתנ"ך – העם היהודי נוסד במזרח התיכון ואז התפזר לתפוצות"

רק מה, שלפחות בתנ"ך שלי, היהודים לא באו מהלבנט. ככה, שכותרת מדוייקת יותר למחקר צריכה להיות:

"לאחר השוואה בין יהודים מכל העולם התברר שבניגוד למה שמסופר בתנ"ך – בני העם היהודי לאינם צאצאיו של יליד אור כשדים"

האקדמיה כמקלט מס

מתוך סילבוס הקורס "בירוקרטיה, ממשליות וזכויות אדם" (החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב):

"הסטודנטיות[1] יפעלו, מידי שבועיים, במסגרת הפעילות של פרוייקט המשקיפים על בתי המשפט הצבאיים של "יש דין" ובפרוייקט הסיוע במנהלות התיאום והקישור של ארגון "מחסום watch". הסטודנטיות תפעלנה, בהנחיית הארגונים, בפעולות של תיעוד, סנגור וקישור מול הגורמים המנהליים תוך ניהול "יומן מסע" של הפעילות. פעילותן תלווה ע"י עו"ד יעל ברדה, הן ברמה הפרטנית והן ברמה הקבוצתית, לפי קבוצות הפעילות. הסטודנטיות יקבלו דמי נסיעה למקומות הפעילות וכן מלגה שנתית על סך 1450 ש"ח."[2]

וכדאי לשאול, מה השלב הבא? קורס בחוג לפיזיקה שישלח סטודנטים לשטוף את ביתו של המרצה ("דינמיקה של נוזלים") תמורת מלגה של 10 שקל בשעה? קורס בחוג לכימיה שישלח סטודנטים לבשל במקדונלד ("סמינר בשומנים וחלבונים")? קורס בחוג להנדסת מכונות שישלח סטודנטים לתקן את האוטו של המרצה? קורס בחוג לספרות שישלח סטודנטים להתנדב במד"א?

[1] כנראה שככה זה, זכרים מרצים, נקבות מתרגלות ולומדות.

[2] דרך הדו"ח הזה, אם כי אין לראות את מה שכתוב כאן כהבעת דעה על הדו"ח עצמו.