שעתם הגדולה של הדמגוגים


עסקת השחרור של גלעד שליט היא לא החלטה פשוטה, לא לגמרי ברור איך קבעו הנושאים והנותנים את המחיר. לא ברור האם זה המחיר ה"נכון" או לא (בדרך כלל המחיר הנכון הוא בין המחיר המקסימלי אותו מוכן הקונה לשלם למוכר למחיר המינימלי בו מוכן המוכר לקנות לקונה, אבל כאן אנחנו לא באמת יודעים מה הם שני המחירים האלה, והתקדימים מהעבר לא באמת משרתים אותנו). האם החמאס הרוויח או אולי ממשלת ישראל (מה שברור זה שהפת"ח הפסיד, ועקב כך כנראה גם תהליך השלום). לא ברור גם האם התזמון הוא טוב או רע לישראל, האם אפשר היה באמת לחתום על עסקה כזאת או דומה לה מוקדם יותר? האם כדאי היה לחתום עליה מוקדם יותר? יש אנשים שלא יכולים להתמודד עם חוסר ודאות, ולכן חייבים להמציא ודאות, ואם אין טיעונים טובים, יש להשתמש בדמגוגיה:

הטיעון הדמגוגי הראשון הוא טיעון ה"בכל מחיר", אני לא חושב שיש מישהו שבאמת העלה את הטיעון הזה, אבל ברור למה הוא דמגוגי. הרי אף אחד לא באמת חושב שישראל צריכה, למשל, להרוג 10 מאזרחיה על מנת לשחרר את גלעד שליט.

הטיעון השני הוא טיעון "הממשלה יודעת מה היא עושה", או כמו שכתב רובי ריבלין: "כשסוגיה כזאת באה לידי פתרון צריך לאזור אומץ ולומר חד-משמעית כי אנו צריכים לגבות את הממשלה, היודעת את כל הפרטים לפני ולפנים" הממשלה אולי יודעת יותר פרטים מאיתנו, אבל אסור לנו לסמוך על חבריה בעצימת עיניים, לא פעם ולא פעמיים ממשלות שידעו את הפרטים לפני ולפנים קיבלו החלטות לא נכונות.

הטיעון הבא הוא "בשם העתיד", או כמו שמחשב י. גורביץ: "בין המחבלים שמשחרר נתניהו, כותב הבוקר אלכס פישמן במוסף לשבת של ידיעות אחרונות, יש 279 אסירי עולם. הם רצחו 599 ישראלים. משוחררי עסקת ג'יבריל רצחו, לשם השוואה, 178 ישראלים "בלבד". השב"כ מעריך, שוב אליבא דפישמן, שכ-60% מהמחבלים המשוחררים יחזרו לבצע פיגועים. בהנחה שהם יהיו יעילים כמו בעבר, מחיר העסקה צפוי להיות 359 ישראלים הרוגים. אם השב"כ יהיה יעיל באופן קיצוני וימנע את פעילותם של 99% מהם – שיעור בלתי סביר, במיוחד אם היחסים עם הרשות הפלסטינית יקרסו – אז מספר ההרוגים צפוי להיות ארבעה. שהם, בספירה המקובלת, שלושה יותר מאשר אחד. הסתברותית, אנחנו מעלים ארבעה ישראלים לפחות למולך שליט." אותו חישוב אפשר לעשות לתינוק מפגר, אם הוא ישאר בחיים ההחזקה שלו תעלה לחברה (הוא הרי לא יעבוד) מאות אלפי דולרים, את אותם כספים אפשר היה להשקיע ברמזור באחת הצמתות המסוכנות והלא מרומזרות ותוך 60 שנה (תוחלת החיים של תינוק מפגר בלידה) להציל עשרות אזרחים. האם כל פעם שאנחנו נמנעים מלהרוג תינוקות מפגרים אנחנו מעלים עשרות ישראלים לפחות למולך התינוק המפגר? כמובן שלא, תועלתנות היא פשוט גישה שלא מחזיקה מים.

אחריו בא הטיעון של "בשם ההווה", אם לא נקיים עסקאות עם החוטפים לא יהיה להם אינטרס לחטוף והם ישחקו דוקים במקום זה, או כמו שמנסח בד"י: "יראל איננה המדינה הראשונה שמתמודדת עם סוגיית החטיפות. גם מדינות נאט"ו בכלל, וארה"ב בפרט, נאלצו להתמודד עם אותה בעיה. המדיניות הייתה אפס כניעה ואפס שחרור מחבלים. התופעה נעלמה. אין בשביל מה לחטוף." רק שחבל ששתי פסקאות אחר כך מספר לנו ימיני על בחור בשם בו ברגדל שבניגוד מוחלט להגיון נחטף על ידי הטאליבן, ולמרות הרצון שלהם לשחק בדוקים אף אחד, במפתיע, לא שיחרר אותו. עדיין. האמת היא שהמדיניות האמריקאית לא משנה את המוטיבציה לחטוף, אם הממשלה לא משלמת כופר, המשפחות והחברים ישלמו. ואם אף אחד לא ישלם אז הם יוציאו אותו להורג וישחררו את הקליפ ליוטיוב.

אחרי ההווה בא העבר, או כמו שמנסח את זה עמיחי אתאלי: "בעוד שלושה ימים יעלו שני הרוצחים של אלחנן על האוטובוס ובפעם הראשונה מזה עשרים שנה, יעזבו את כותלי הכלא. הם בטח יסמנו "וי" מבעד לחלון ואני שקצת למדתי לבכות מאז, אזיל בשם אמא בשם אבא ובשמי, דמעת כאב אחת קטנה." במלים אחרות, אסור לשחרר את הרוצחים בגלל שזה לא צודק. אני חושב שזה טיעון די מטופש, הרי לא כל הרוצחים נתפסים, והרבה רוצחים שנתפסים משוחררים (בגלל שלא הורשעו, בגלל שהם לא היו שפויים, בגלל שהם חולים…) החיים הרי אינם באמת צודקים, העובדה שרוצחי אחיו של אתאלי היו בכלא לא באמת החזירה לו את אחיו, ושחרורו לא באמת ישנה את מצב הצבירה שלו. ולא פחות חשוב, רוב המשוחררים נתפסו והורשעו בהליך שאינו צודק באופן מובהק, מי שלא התלונן על אי הצדק אז לא יכול להזכר להתלונן עליו עכשיו.

והטיעון האחרון הוא טיעון קוהלת, או כמו שמנסח י. שריד: "מה זה משנה אם משחררים רוצחים גדולים או קטנים. כל שופך דמים הוא רוצח גדול. ומה זה משנה אם הוא נשאר כאן או מגורש לשם, כאילו אי אפשר להוציא פיגועים מרחוק; אפילו מתוך הכלא אפשר, ובלאו הכי מסתובבים בשטח מספיק רוצחים כדי לשחוט משפחה באיתמר" בוודאי שזה משנה, לא רק שאם אז אולי הסתובבו מספיק רוצחים לרצוח משפחה באיתמר אז מחר אולי  יסתובבו שם מספיק רוצחים לרצוח שתי משפחות באיתמר, אלא, וזה בעצם מה שחשוב לעניין (לא שרצח משפחות הוא לא חשוב), אם החמאס רוצה מאד שישראל תשחרר את איברהם ורוצה הרבה פחות שישראל תשחרר את מוסא, אז מחירו של איברהים גבוה יותר משל מוסא, וזה לא משנה בכלל מה הם עשו, זה כלל ראשון במשא ומתן המחיר של המוצר הוא פונקציה של הרצון לרכוש אותו.

בסופו של דבר אני חושב שכל הטיעוןנים הטוטאלים בעד ונגד העסקה לא עומדים במבחן השכל הישר, מה שאומר שאנחנו יכולים לקבל את העקרון של העסקה, ולהתווכח על הפרטים שלה. באמת היה נחמד לשמוע מישהו שמכיר את הפרטים ומסביר למה יש לתמוך או להתנגד לעסקה. לא טיעונים כמו שהמסקנה שלהם היא "צריך לתמוך בכל עסקה" או "צריך להתנגד לכל עסקה" אלא טיעונים כמו "צריך לתמוך בעסקה הספציפית בגלל שלמדתי את הפרטים שלה והיא העסקה הטובה ביותר שאפשר להשיג" או לחלופין "צריך להתנגד לעסקה הספציפית בגלל שלמדתי את הפרטים שלה והיא רחוקה מלהיות העסקה הטובה ביותר שאפשר להשיג".

מודעות פרסומת

תעשיית השקרים מכה שנית


"המסמכים הפלסטיניים שהודלפו הוצגו כתפנית מדינית היסטורית.", מספר לנו בן דרור ימיני, "מחקר חדש חושף את העובדה שמדובר בהונאה"'. האמנם? נראה לי שנסיון ההונאה הוא דווקא של ימיני.

"…אולי כן? הרי לא ייתכן שה"גרדיאן" יפרסם כותרת ענק המבשרת על כך ש"הפלסטינים מסכימים שרק 10,000 פליטים יוכלו לשוב לישראל". הרי מדובר בעיתון רציני. באותה ידיעה, באתר העיתון, מופיע לינק למסמך הפלסטיני שכביכול מצביע על הוויתור. כמו הלינקים בבלוג הזה. אלא שפנייה לאותו לינק לא מובילה לשום מסמך שמצביע על ויתור פלסטיני. כלום. חשבתי שמדובר בטעות…"

אז מה באמת היה כתוב בגארדיאן? לא ממש קשה לבדוק, פשוט לוחצים על הקישור הזה. לעצלנים להלן העתקה:

"Secret papers reveal Palestininian negotiators privately accepted Israeli offer of 1,000 refugees a year over 10 years"

"…revelation that their negotiators privately agreed that a token number of refugees, just 10,000, would be allowed to return to Israel…."

ובעברית:
מסמכים סודיים מגלים שמנהלי המשא והמתן הפלשתיני קיבלו באופן חשאי הצעה ישראלית של 1,000 פליטים בשנה למשך עשר שנים.
גילויים שמנהלי המשא והמתן הסכימו באופן חשאי על מספר פליטים, רק 10,000, שיורשו לשוב לישראל…

ז"א, אם ימיני חיפש הסכמה פלשתינאית לשיבה של 10,000 פליטים אז הוא פשוט לא יודע אנגלית. הגארדיאן טוען במפורש שההסכמה היתה הסכמה חשאית בתוך צוות המשא והמתן. האם זה באמת מופיע במסמך? בואו נקרא ביחד. המסמך הוא סיכום פגישה של סאיב עריקאת עם יחידת הסיוע של צוות המשא והמתן בראמאללה (יוני 2009). בע"מ 5 שם (כן, לא מספיק לקרוא עמוד אחד) כתוב:

SA: Maybe part of our strategy should be to wait until July 1 to see what answer the Israeli gives. Did we ever heard anyone from the Israeli government say anything different from what BN said?

SE: Olmert accepted 1000 refugees annually for 10 years; '67 borders and 100% of the WB and Gaza. East Jerusalem as our capital – what is Arab is Arab , What is Jewish is Jewish – the Jordon Vally; the Dead Sea.

SA: And I agree, AM needs to give a peach.

או, בעברית:

סמית' אל עבד: אולי חלק מהאסטרטגיה שלנו צריכה להיות לחכות עד הראשון ביולי, לראות מה התשובה שהישראלים יתנו. האם אי פעם שמענו מישהו מהממשל הישראלי אומר משהו שונה ממה שאמר בנימין נתניהו?

סאיב עריקאת: אולמרט קיבל 1,000 פליטים לשנה למשך עשר שנים; גבולות 67' ו-100% מהגדה המערבית ועזה. מזרח ירושלים כבירה שלנו – מה שערבי יהיה ערבי מה שיהודי יהיה יהודי – עמק הירדן; ים המלח.

סמית' אל עבד: ואני מסכים, אבו מאזן צריך לנאום.

 

שזה, למי שצריך שיאייתו לו, ממש מה שהגארדיאן טענו שיש במסמך ומה שימיני לא מצא.

המקרה המוזר של הכלב בשעת מלחמה


ראיון של גדעון לוי באינדיפנדנט הבריטי הצליח לעצבן את בן דרור ימיני.  ימיני טוען שלוי הוא:

"לא "פעיל שלום", ולא "עיתונאי ביקורתי", אלא תועמלן מסוכן שכותב את הפרוטוקולים החדשים נגד ישראל."

ולא שהוא בהכרח טועה, לוי, כמו רוב העיתונאים, לא ממש מוודא את העובדות,ומפקפק רק בסיפורים שלא נוחים לו אידיאולוגית. ימיני מוצא אוסף של "שקרים" של לוי, רובם לא באמת שקרים, אלא סתם אי הסכמות. יוצר מהכלל הוא השקר השלישי:

"באחד משיאי הראיון, כדי להעצים את הדמוניזציה, מספר לוי שבמהלך ימי המלחמה בעזה, "בעמוד הקדמי בעיתון הפופולרי ביותר במדינה פורסמה תמונה של כלב – כלב ישראלי – שנהרג על ידי רקטת קסאם. באותו יום נהרגו עשרות פלסטינים, והם הופיעו בעמוד 16 בשתי שורות".
התפעמתי מהתיאור המדויק של לוי, ולכן אצתי רצתי לגיליונות "ידיעות" מאותם ימים. הפכתי וחיפשתי, ושום כלב לא מצאתי בשום עמוד ראשון באף אחד משלושת השבועות של המלחמה. כלום… רק דבר אחד לא היה ולא נברא: הכלב של גדעון לוי"

תמיד טוב לראות שנשאר מישהו בעיתונות העברית שבכל זאת עושה קצת עבודת רגליים ובודק את העובדות שפירסמו עמיתיו. אגב; מה באמת אמר לוי?

"a dog – an Israeli dog – was killed by a Qassam rocket and it on the front page of the most popular newspaper in Israel. On the very same day, there were tens of Palestinians killed, they were on page 16, in two lines"

רגע, ימיני לא מצא תמונה, אבל לוי לא באמת דיבר על תמונה, הוא דיבר על הופעה. אז אולי כדאי לעשות את עבודת הרגליים מחדש?
הכלב, בון נהרג ב-30 לדצמבר 2008. יום שלישי. מן הסתם הוא הופיע בידיעות של יום רביעי. ז"א, יש לנו כלב, יש לנו תאריך, מה שצריך למצוא זה באיזה עמוד זה הופיע, באיזה עמוד הופיעה הכתבה על "הפלשתינאים ההרוגים" והאם הם באמת היו עשרות (ולא 10 כמו שכתוב בוויקיפדיה).

אלפים זה הרבה?


בן דרור ימיני כותב על חוק האזרחות:

"המוקד האמיתי איננו בהצהרת הנאמנות, אלא בחוק האזרחות עצמו. בג"ץ דן בימים אלה בעתירה של ארגון עדאלה וזהבה גלאון נגד חוק האזרחות. הנימוק לחוק היה ביטחוני, אבל המטרה הרבה יותר רחבה. החוק נועד למנוע שיבה פלסטינית באמצעות נישואים. חוק נכון וצודק. אם יבטל בג"ץ את החוק, הוא יאפשר שיבה של אלפי פלסטינים בשנה לישראל. זו תהיה הכרה, דהפקטו, בזכות השיבה. "

ועל זה אני חושב שצריך לשאול כמה שאלות:

  1. מה זאת אומרת "הנימוק לחוק היה ביטחוני, אבל המטרה הרבה יותר רחבה"? יכול להיות שממשלת ישראל שיקרה לכנסת? שהיועץ המשפטי לממשלה שיקר לבית המשפט? שהם, כולם, משקרים לנו, האזרחים? מי בדיוק אמור לשרת את מי, אנחנו אותם או הם אותנו? כמה נפוצה הפרקטיקה של מטרה מוצהרת כלפי חוץ ומטרה אמיתית שידועה למקורבים בלבד כלפי חוץ? האם היא תקפה רק כלפי ערבים או שגם לחוקים שמשפיעים על חיי יהודים (כמו, למשל, גיוס חובה או ההתנחלויות)?
  2. האם זאת באמת תהיה "הכרה, דהפקטו, בזכות השיבה"? נכון ל-2007 יש 4.4 מליון ערבים שרוצים לשוב לישראל. הגידול באוכלוסיה הפלשתינאית הוא של 2.225%. ז"א שמידי שנה נוספים עוד 97 אלף פליטים (והמספר, כמובן, גדל באופן אקספוננציאלי). אם מידי שנה יקבלו בין 13 ל 1.6 אלף (גם המספר הזה גדל אקספוננציאלית) ערבים-ישראלים את הפריבילגיה לחיות את חייהם עם מי שהם בוחרים במדינה בה הם אזרחים, אז מספר הפליטים יגדל רק ב-84 אלף. אך זה הכרה בזכות השיבה דה פקטו?
  3. האם מדובר במספרים שייצרו "מציאות הרב-לאומית" בישראל? אם בשנה ממוצעת נולדים כ-100 אלף ילדים יהודים ו-40 אלף ילדים ערבים ועולים כ-14,000 (למעשה, זה המינימום) יהודים. כמה באמת ישפיעו אותם 13,000?
  4. מה כל כך רע ב"מציאות רב לאומית"?
  5. האם המטרה של מניעת מציאות רב לאומית היא כל כך חשובה עד שמוכנים רוב אזרחי ישראל (בהנחה שהכנסת מייצגת אותם) להשליך לפח את זכותם האלמנטרים של חלקם להקים משפחה בארצם? ואם זה לא יעזור (והרי, כשנלחמים בשדים, רק שכנוע עצמי יעזור), האם יש עוד זכויות שילכו באותה דרך? האם, למשל, תהיה התנגדות לחוק שיגביל את מספר הילדים לאישה ערביה? ומה עם חוק שיאלץ ערבים לעזוב את הארץ? שיקח ילדים ערבים למוסדות גיור? ולמה, בעצם, רק ערבים? גם יהודים שמתחתנים עם לא יהודים מקדמים "מציאות רב לאומית", למה שלא נחוקק חוק שיאסור עליהם לחיות בארץ? שיחייב אותם להתגרש? יש גם אנשים שחושבים שחוקים כאלה הם לא ראויים, גם הם מקדמים את הסכנה הרב לאומית, האם גם את זכויתיהם אפשר להגביל? אני חייב להודות שהמהירות וחוסר הפקפוק שבה מוכן ימיני (ורבים אחרים) להכשיר את השרץ הזה, גורמת לי לפקפק מאד בזה שהוא לא ידע לעצור בפעם הבאה שינופפו לו בדגל של "סכנה דמוגרפית" (או "טרור") מול הפרצוף… לגמרי לא ברור לי איפה, אם בכלל, נעצרת המלחמה בשדים, ומתחילה הדאגה לזכויותיהם של בני אדם
  6. האם יש בכל המאבק הזה רמז דק לכך שערבים לא מתחתנים בגלל שהם רוצים להקים משפחה עם מישהו, אלא מתוך איזה תוכנית על נסתרת שהם מנסים לקדם? שנישואים בין שני ערבים הם תמיד פיקטיביים, או שלחלופין, לערבי לא משנה עם מי הוא חי? מה היינו אומרים על מי שרומז דבר כזה על יהודים?

"העובדות אף פעם לא חשובות כשמדובר באובססיות"


השורה המבריקה שבכותרת לקוחה ממאמרו של בן דרור ימיני . במאמר מנסה ימיני לטעון ש:"התקשורת, בעולם ובישראל, חושבת שתמונה אחת של חיילת ישראלית שווה הרבה יותר מעשרות נרצחים"
מתוך המאמר:

"בדיקה פשוטה גילתה שכמות האזכורים של התמונות של אברג'יל עברה את ה-200 אלף בתוך ארבעה ימים. היא הופיעה, שוב ושוב, בכל מהדורות החדשות המרכזיות בעולם ובישראל. "

קודם כל, חייבים לשאול את עצמנו מהי אותה "בדיקה פשוטה". משום מה יש לי נטיה לפקפק ב"בדיקות פשוטות" כשאף אחד לא מסביר לי על מה הן מתבססות (ושלא פעם הן מתבררות כזריקת מספרים חסרת כל ביסוס). אז החלטתי לבצע בדיקה פשוטה משל עצמי. בגלל שאין לי את המשאבים של ימיני, נאלצתי לפנות למישהו שיש לו.

לפי גוגל, מספר האזכורים בתקשורת בישראל בועולם של עדן אברג'יל נכון להיות הוא 1,200. לא מעט, אבל איפה זה ואיפה ה-200,000? וימיני ממשיך:

"הפיגוע האבסורדי והרצחני בפקיסטן זכה להרבה פחות אזכורים. בסדר היום העולמי תמונה של חיילת ישראלית עם פלסטינים כפותים שווה הרבה יותר מפיגוע תופת עם 73 מוסלמים הרוגים"

האמנם "הרבה פחות"? גם את זה אפשר לבדוק. באותו מקור בדיוק. 2,621 איזכורים תוך פחות משבוע. האמנם הרבה פחות? האם רק לי זה נראה לא רק יותר אלא הרבה יותר?! הייתי אומר אפילו כפול.

אבל, זה עוד כלום. ויין רוני בגד באישתו עם זונה (הקשר הבלתי מוסבר בין כדורגלנים מקצועיים וזונות ראוי לפוסט בפני עצמו) ולכן כנראה לא ישחק במשחק של אנגליה נגד שוויץ. 2,467 אזכורים. כן, יותר מעדן אברג'יל, אבל עדיין פחות מהפיגוע בפקיסטאן. ואם כבר פאקיסטאן, נבחרת פקיסטן בקריקט מכרה משחקים. 7,642 אזכורים! יותר מווין רוני, עדן אברג'יל והפיגוע בפקיסטאן ביחד. וזה, אגב, רק באנגלית.

בקיצור, הפער בין האובססיה לעובדות במקרה הזה הוא אצל ימיני לבדו. ה"עולם" לא אובססיבי בקשר לישראל, לא בהשוואה לפקיסטאן, לא בהשוואה לסקס, לא בהשוואה לספורט ולא בהשוואה להרבה דברים אחרים. העיתונים בישראל כבר מזמן הפסיקו לבדוק את ה"עובדות" שמוסיפים הפובליציסטים למה שהם כותבים.

מי אמר?


"…בימים אלה מנסה משפחה יהודית מתחום המושב לעבור למוסקווה … האישה לובשת שביס. את הגרמנים, כאמור, זה מפחיד. נניח שהמשטרה תאפשר את מעבר המשפחה. בעקבותיה יבואו עוד שתיים. בעוד שנתיים יוקם שם בית כנסת. בעוד חמש שנים הם יהיו רוב. הראשונים ימכרו או ישכירו במחיר גבוה. אחרונים ימכרו בכל מחיר. העיקר לברוח. בשכונות מסוימות בוילנה זה כבר קורה. כאשר התסריט הזה הוא ידוע מראש, האם עמדת המתנגדים סבירה? בוודאי שכן… הטענה שכל סלקציה היא גזענות – היא טענה דמגוגית. אין שום מדינה בעולם שמאפשרת הגירה חופשית. כל מדינה, חברה, קהילה, זכאית לשמור על אופי מסוים, לאומי או תרבותי. מה שקורה בערים רבות באירופה מוכיח שהחלום הרב-לאומי או רב-תרבותי הוא תעתוע שווא… כך שיש סלקציה. לא גזענית. תרבותית…מהו המבחן לסלקציה מותרת ואסורה? הנה כלל מוסרי: יש להעניק זכויות רק למי שמעניק את אותה זכות גם לאחרים. זה לא שהאישה עם השביס מתכוונת, באופן אישי, לשלול זכויות מוותיקי מוסקווה. אלא שברור שברגע שקהילת חסידי השביסים יהיו רוב במוסקווה, בשם זכויות יסוד כמובן, אפשר יהיה להכריז על סופה של מוסקווה… ג'ון לוק טען שעקרונות היסוד של החברה חלים רק על מי שאימצו את העקרונות הללו. …"

לא, לא מדובר באנטישמי רוסי מהמאה שעברה… יצירת המופת הזאת נכתבה על ידי ישראלי יהודי, ופורסמה בעיתון גדול ומכובד.

המנוולים – מכריחים אותנו לחקור את האמת…


אם יום אחד אני אכתוב מילון, נראה לי שזה מה שאני אשים מתחת לערך צביעות. פשוט לא יאומן. לא הרצון לדעת את האמת, לא חוסר סלחנות למי שעשה פשעים בשמנו (ולנו), לא סקרנות בריאה בקשר למציאות, לא הספקות ההולכים וגוברים בקשר למהיימנות הדוברים הרישמיים של ממשלתנו… הסיבה היחידה לחקור מה קרה היא רק בגלל שמישהו אחר חקר והעז לא להגיע למסקנה שאנחנו הגענו אליה (בלי לחקור, כמובן, לחקור זה בשביל מי שלא יודע את האמת מראש).