לפעמים המראה לא משקרת


מי הפוליטיקאי ש:
1. מאמין שהשנה היא 1938, איראן היא גרמניה ומשוכנע שאילו צ'רצ'יל היה חי היום הוא היה מצטרף מפלגתו.

2. רואה את האיסלם הקיצוני כסכנה לדרך החיים בארצו, ולעמו.

3. משוכנע שהעובדים הזרים ממדינות העולם שלישי מגיעים לארצו רק על מנת לנצל את מערכת הרווחה שלה.

4. רואה את הריבונית של עמו על ארצו כערך עליון.

5. רואה את המעובדים הזרים ונישאי התערובת כאיום דמוגרפי.

6. מאמין שהאיחוד האירופי זומם למנוע מעמו ריבונות.

7. לא נאצי, מעולם לא היה, והוא נאבק בנאצים וממשיכי דרכם, והם, הנאצים, מתעבים אותו.

8. מתנגד באופן נחרץ לשימוש הציני של שמאלנים בשואה.

9. שונא משתמטים.

10. רוצה ש-99% מתושבי ארצו יהיו בני עמו.

11. חושב שהתבוללות היא סכנה.

12. מאמין שהעם שלו הוא עם אותנטי, שיש לו זכויות טבעיות על הארץ הו הוא חי, ושכל שאר התושבים של הארץ הם פולשים.

13. מאמין גדול הכוחה של הסברה, ולא משוכנע שעיקר הבעיה היא תדמיתית.

14. עומד מאחורי זכותה של ישראל ללחום במחבלי החמאס בעוצמה רבה.

15. אוהב מאד לדבר על ערכים כמו "זהות", "זהות לאומית", "חירות", "דמוקרטיה" וכמובן "ביטחון".

16. לא גזען.

17. מפחד מהחקיקה הלא הגיונית והגלובלית של המחוקק האירופי.

18. מאמין שהאיסלם היא דת רעה ואכזרית (בעיקר בגלל חופש הדיבור, הדמוקרטיה וזכויות הנשים, כמובן).

19. חושב שמוסלמים שמתגוררים בארצו צריכים להשאר תחת ההבנה שהארץ שייכת לעמו ולדתו.

20. מתנגד לאיזרוח אוטומטי של בני זוגם של אזרחים.

21. חושב שה-BBC הוא ארגון שמאלני שמפלה אותו ואת דומיו לרעה.

לא, לא מדובר בחבר קדימה, העבודה או הליכוד, לא מדובר באחד מתומכי ה"שמאל הלאומי", גם לא מדובר בחבר מש"ס או מישראל ביתנו. למעשה שני ההבדלים האידיאולוגי בין הפוליטיקאי שלנו לבין הפוליטיקאי הממוצע מישראל הוא שגריפין בנוסף לכל אלא גם מכחיש את השואה ומתנגד למלחמה באיראן. קצת עצוב שיש מדינות בהם דעות כאלה נחשבות לימין קיצוני, והפוליטיקאי שמביע אותם מנודה על ידי רוב החברה, ויש מדינות בהן דעות דומות נחשבות לדעות מתונות.

מודעות פרסומת

לא רוצה לחיות ב"חברת מופת"


שמואל הספרי ואלדד יניב החליטו לתמלל את שיחות הסלון ביניהם. מסיבה לא ברורה לחלוטין, הם החליטו שהתוצר הגולמי של אותן שיחות סלון טוב מספיק על מנת להקרא "מניפסט פוליטי" בלי שום עריכה. עקב היותם הספרי ויניב, הם השיגו תגובות מכמה חברים, וראיון אצל המראיין הטוב ביותר בארץ.

בגלל האופי הלא מסודר ומנומק של המניפסט, קשה לדעת למה להתייחס אליו. בורות (לא, שייקספיר הוא לא ספר היסטוריה), חוסר עקביות (להיות פראייר זה טוב או רע), התקפות אישיות (לא נראה לי חכם לתקוף מנהיגים על נשותיהם האנטיפטיות כשאישתו של המנהיג שאתה מנסה למכור היא לאה רבין) דמגוגיה, טיעונים סמנטיים ורכילות (מה פסול בזה שאשה נשואה מצטלמת לפלייבוי?).

בכל מקרה, יש למניפסט הזה אמירה אידיאולוגית די ברורה. יניב והספרי רוצים חברת מופת. נשמע די דומה ליעלון מהפוסט הקודם. מה זה חברת מופת? המניפסט משרטט תמונה די מובהקת של חברת המופת שלהם. יש בחברה הזאת גיוס חובה. לכולם. אם צריך ואם לא צריך.כל ילד ונער חייב לשרת את הכלל. בגל שכך עשו הוריו. (ואם יבוא היום וחס ושלום יהיה שלום, ימציאו לנו מנהיגינו הנבונים סיבות אחרות להתגייס. או שסתם לא יספרו לנו שיש שלום). אחרי שסיים לשרת את הכלל, ימשיך הנער בביצוע משימות לאומיות לאורך כל חייב הבוגרים. החכמים ינהיגו אותנו. זאת חברה מגוייסת, והמטרה אליה היא מגוייסת היא הגיוס עצמו. אה, כן, בזכות הגיוס הזה גם נגיע למונדיאל וננצח באולימפיאדת המתמטיקה.

מה אין בחברת המופת שלהם? קודם כל, אין אושר. בכלל. המילה הזאת לא מופיע. אנשים לא יהיו מאושרים. אנשים מאושרים זה רע. חוץ מזה, אין חופש. ז"א, יש חופש ללאומים, לא לפרטים. אין זכויות. הזכויות היחידות שיש הן זכויות שנתנות על ידי השלטון למי שמוצא חן בעיניו, והן תלויות לחלוטין במעשיו של הפרט וברצונו של השלטון. אין דמוקרטיה (או, יותר נכון, יש "דמוקרטיה מיוחדת" – בערך כמו שהיתה במזרח גמרניה). אין חופש תנועה. אין חופש דיבור. אין רווחה. אין עושר (גרוע מזה, עושר זה דבר רע). אין אינטרסים (ומי שדואג לאינטרסים שלו הוא חזיר). אין שיוויון זכויות. אין חירות אישית.
משום מה, כשאני קורא את החזון הזה, אני נזכר בחברות מופת אחרות שהוקמו בהיסטוריה. בספרטה. בצרפת המהפכנית. במזרח גרמניה. בברית המועצות. בסין הקומניסטית. בצפון קוריאה. למה שמישהו ירצה לחיות במדינה כזאת? האמת, גם הספרי ויניב יודעים שאף אחד חוץ משכבת ההנהגה ומקורביה לא ירצה. בגלל זה ההתקפה החריפה על כל מי שמעז לא ללכת בתלם, להוציא דרכון זר, לא לבזבז את זמנו בצבא. בגלל זה הנסיון הזול למכור פטריטיות מזוייפת.
האמת,אולי לא שווה להתייחס למניפסט הזה. אבל נראה לי שהתופעה של נטישת הליברלית וההליכה הגאה לעבר הדיקטטורה הלאומנית-ניאומרקסיסטית הופכת לתנועה יותר ויותר חזקה בשמאל הישראלי. מצד צד יש מי שמפרסם מאמרי הערצה להו צ'י מין ומהמרכז יש מי שכותב:"אהבת המולדת, ציונות, פטריוטיות, הם המכשירים הכי חזקים שיש לנו כדי לסיים סופסוף את הכיבוש" אז מי בדיוק אמור להלחם למען הדמוקרטיה שלנו?

לגזור ולשמור 3


ליום בו אני אצטרך להסביר למה אני מתבייש בדרכון הישראלי שלי.

שאלה:


אם שר המשטרה וראש השב"כ (שניהם לשעבר, למזלנו) בישראל מודיע שהוא לא מכיר בהנחת החפות, המשטרה והיועץ המשפטי זורקים את חופש הביטוי לפח, ופקידי משרד התחבורה רוצים למנוע מהולכי רגל לדבר בסלולארי,האם שוטר שרואה אזרח חוצה את הכביש תוך כדי זה שהוא חשוד בזה שהוא מדבר עם (או חמור יותר על קיומו של) קצין בריאות הנפש לא אמור לדרוס אותו?