האמנם אין משבר הומניטרי בעזה?


דו"ח ועדת טירקל שפורסם ביום ראשון קבע שאין משבר הומאניטרי ברצועת עזה. זה לפחות מה שאמרו בחדשות, וזאת הסיבה שהלכתי לקרוא אותו. אני יודע שהועדה עסקה בעוד כמה נושאים: אירועי ה-31 במאי (המשט עצמו), ושאלת חוקיות המצור הימי על רצועת עזה. הראשון, לדעתי, לא כל כך מעניין, והשני, לדעתי, מיותר (הרי ברור שזה חוקי, ז"א שקיימת פרשנות של החוק לפיה הוא חוקי ויש פרשנות של החוק לפיה הוא לא חוקי, ובגלל שהחוק הבין לאומי איננו תוצאה של הליך חקיקה דמוקרטי שמייצג את דעותיהם של הציבור, אין שום טעם לשאול למה התכוון המחוקק, ולכן השאלה איזה פרשנות היא "נכונה" היא רק שאלה של כח). אני, בכל מקרה, אתרכז רק בחלק שמעניין אותי, והחלק היחיד שיש לו, למיטב הבנתי, השלכות מהמציאות הפיזית הקיימית. לכן נתחיל מעמוד 58, סעיף 61 "חובות הומניטאריות". אני מביא כאן רק הסעיפים שמעלים טיעון או שיש לי משהו להגיד עליהם.

61. "….בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי, חייב מי שהטיל את הסגר הימי לשקול את השפעתו ההומניטארית על האוכלוסייה האזרחית בשטח… החובה לבחון את השפעתו ההומניטארית של סגר ימי טבועה בכללים 102 – 104 למדריך סן רמו….נבחן, אפוא, עתה את השאלה האם לסגר הימי שהטילה ישראל על רצועת עזה הייתה השפעה הומניטארית על האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה שהייתה בה כדי לעשות את הסגר הימי לבלתי חוקי על פי כללי המשפט הבינלאומי." כבר כאן, אני חושב, אפשר לשים לב לשלוש בעיות עקרוניות שעוד יחזרו בהמשך:
1. הבחינה היא לא האם הסגר על עזה הוביל למשבר הומניטרי, אלא האם הסגר הימי הוביל למשבר הומניטרי. זה שבמקרה יש גם סגר ימי וגם סגר יבשתי, זה נחמד, אבל המנדט של הועדה הוגבל, כנראה, רק לסגר הימי, ולכן אין צורך להרים את האף ולהסתכל מסביב.
2. הכלי לבדוק אם יש משבר הומניטארי הוא מסמך שנחתם בסיום מלחמת העולם הראשונה. לפני הקמת ישראל, לפני שחרור הודו, לפני מלחמת העולם השניה, לפני מלחמת העולם בספרד, לפני גילוי הפנצילין, כשחשמל זורם היה מותרות…
3. הבדיקה היא לא באמת האם יש משבר הומניטרי בעזה, אלא האם יש משבר הומניטרי בעזה על פי המשפט הבין לאומי.

62. "אחד הקשיים שעמדו בפני הוועדה היה שהעדים שהעידו בפני הוועדה התקשו לזהות את ההשפעה "ההומניטארית" שהייתה לסגר הימי גופו על אוכלוסיית רצועת עזה, להבדיל מהשפעתה של מדיניות המעברים היבשתיים של ישראל…" אני לא צוחק, זה ציטוט מדוייק (מלבד ההדגשה שלי, כמו כל ההדגשות בהמשך).

63. "…כך לדוגמה, במקרה שבפנינו הובילו חלק מספינות המשט ברזל ומלט, שהם חומרים שהוגדרו על-ידי ישראל כחומרים שיש להם שימושים צבאיים, מחמת השימוש הרחב שעשה החמאס בחומרים אלה כדי לבצר מבנים ומנהרות ברצועת עזה."
"…גישתה של ממשלת ישראל יצרה במובן זה קשר מסוים בתחום ההשפעה ההומניטארית על אוכלוסיית רצועת עזה, בין הסגר הימי ובין מדיניות המעברים היבשתיים."

67. "…בשנת 2007 חל שינוי במדיניותה של ישראל כלפי רצועת עזה…ובכלל זה להגביל את העברת הטובין לרצועת עזה, לצמצם את אספקת הדלק והחשמל וכן להגביל את התנועה של אנשים מן הרצועה ואליה, וכל זאת אחרי בחינה משפטית של הסוגיה ומתוך כוונה למנוע משבר הומניטארי ברצועה."

68. "למען שלמות התמונה יצוין כי מדיניות המעברים היבשתיים שונתה במהלך חודש יוני 2010 . בהחלטה בעניין זה צוין כי ינקטו ללא דיחוי מספר מהלכים, ובכלל זה תפורסם רשימה של פריטים האסורים בכניסה לרצועת עזה אשר "תכלול רק נשק, אמצעים תומכי לחימה ופריטים בעיתיים דו-שימושיים". כל פריט שלא יופיע ברשימה האמורה, כך לשון ההחלטה, יותר לכניסה. שינוי נוסף במדיניות זו נעשה ביום 8.12.2010 , אז נקבע כי, בכפוף למגבלות מסוימות, תאושר תוכנית הדרגתית להוצאת טובין מרצועת עזה אל מחוץ לגבולות ישראל ולאזור יהודה ושומרון. להלן נדון במדיניות המעברים היבשתיים שעמדה בתוקפה בחודש מאי 2010 ." (תכף נחזור לסעיף הזה)

69. קיים קושי מתודולוגי "להפריד בין ההשפעות הישירות של הסנקציות לבין גורמים אחרים שיש בהם כדי להשפיע". זאת דווקא נקודה מעניינת. ז"א, היא לא משנה כלל לשאלה שמעניינת אותי (כזכור: האם יש משבר) אבל אם וכשמישהו ידון בסיבות למשבר (שאולי קיים) אפשר יהיה לחזור ולהעלות אותה.

70. "שיעור העוני ברצועת עזה עלה בהתמדה בשנים שקדמו למדיניות המעברים של ישראל… שיעור האבטלה ברצועת עזה בשנת 2004 עמד על כ-29%. תנאי הסניטציה בעזה הוערכו כ"נמוכים מאוד"." או, במילות אחרות, זה לא שהמצב היה שם טוב במיוחד כשהחזקנו שם צבא והתנחלויות (זה יותר גרוע מ"המורה הוא התחיל" זה "המורה אני התחלתי לפני שבוע").

72. "על פי דו"חות של ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטאריים":

  • 60.5% ממשקי הבית סובלים מ"חוסר ביטחון תזונתי".
  • מערכת הבריאות ברצועה מתדרדרת וממשיכה להתדרדר
  • מצב המלאים של תרופות חיוניות וציוד רפואי מצוי בנקודת שפל היסטורית.
  • ההגבלות המוטלות על מעבר אנשים במעברי הגבול היבשתיים משפיעות על חולים הזקוקים לקבלת טיפול רפואי מחוץ לרצועת עזה.
  • כ-30 אחוזים מן הבקשות להיתרים נדחות או מעוכבות
  • האוכלוסייה ברצועת עזה חווה הפסקות החשמל הנמשכות בממוצע שבע שעות ביום.
  • להפסקות אלה השלכות הרסניות על מערכת הבריאות, הנשענת עתה על גנרטורים שעתודות הדלק עבורם אינן נגישות בקלות.
  • במהלך מבצע "עופרת יצוקה" נהרסו מן היסוד כ-3,500 בתים ברצועת עזה וכ-2,800 בתים נוספים ניזוקו באופן משמעותי.
  • האיסור שהטילה ישראל על הכנסתם של חומרי בנייה מונעת בנייתם ושיפוצם של בתים לדיור, בתי ספר, מתקנים רפואיים וכן תשתיות ציבוריות.
  • רק כ-60% מאוכלוסיית רצועת עזה מחוברת למערכת הביוב
  • 90% מהמים המסופקים לתושבי רצועת עזה אינם בטוחים לשתייה על פי התקנים של ארגון הבריאות העולמי.
  • למעלה ממיליון בני אדם מתקיימים מסיוע הומניטארי שניתן להם על-ידי ארגונים הומניטאריים שונים ברצועת עזה.
  • האיסור על הייצוא שהטילה ישראל, מלבד ההגבלות החמורות על הייבוא שיתקו, הלכה למעשה, את המגזר הפרטי.

לפני שנמשיך, יסתכל לו כל אחד על הרשימה למעלה וישאל את עצמו, האם היא מעידה על משבר הומניטרי או לא.

73. "לדברי מתאם פעולות הממשלה בשטחים נענות בחיוב ארבע מכל חמש בקשות לקבלת היתרים לטיפול רפואי מחוץ לרצועת עזה." (ז"א הצבא מדבר על 20% וארגוני זכויות האדם מדברים על 30%) כל השאר זה חזרה על הסעיף הקודם בשפה צה"לית.

74. "עיקר המחלוקת בין ישראל ובין ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטאריים… המחלוקת סובבת סביב השאלה האם הופרו כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי. ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטאריים שונים מחזיקים בעמדה שישראל הפרה את כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי. לעומתם, מחזיקה ישראל בעמדה לפיה היא פועלת בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי וכי היא אף נקטה בצעדים יוצאי דופן כדי לעמוד בחובות אלה. לפיכך, נפנה כעת לדון בשאלה האם הופר בענייננו המשפט הבינלאומי ההומניטארי". אני לא דובר של ארגוני זכויות האדם, אבל האמנם זאת המחלוקת? על השאלה האם הופרו הכללים? על כל הפרטים העובדתים (לכאורה) שבסעיף 72. אין מחלוקת ורק על השאלה הטכנית והלא מעניינת אם המשבר הזה הוא חוקי או לא (לפי המשפט הבין לאומי) יש מחלוקת?!

75. "כל עוד הרעבה היא תוצאתו של סגר ימי אך לא מטרתו היחידה, אזי היא אינה אסורה על פי המשפט הבינלאומי ההומניטארי."

76. "הוועדה לא מצאה בחומרים הרבים שהוגשו לה, ובכלל זה בחומרים שהוגשו על-ידי ארגוני זכויות אדם, עדות לכך שישראל מנסה לשלול מאוכלוסיית רצועת עזה מזון או להשמיד או להחליש את אוכלוסייתה באמצעות רעב." טוב לדעת שישראל לא מנסה להשמיד את אוכלוסיית עזה. באמת היינו צריכים ועדה בשביל זה?
"חשוב להדגיש כי גם ארגונים הומניטאריים וארגוני זכויות אדם מתארים את המצב ברצועת עזה כמצב של "חוסר ביטחון תזונתי" (שמשמעותו – אפשרות גישה פיזית וכלכלית למקורות מזון), ולא כמצב של "הרעבה" (מניעה מכוונת של מזון, שנועדה להחליש או להשמיד את האוכלוסייה)…. כך גם הצהיר מתאם פעולות הממשלה בשטחים…כי מעולם לא נאמר לו על ידי גורם כלשהו שאוכלוסייתה של עזה "מורעבת"." ז"א שוב, יש הסכמה שיש מצב של חוסר ביטחון תזונתי, השאלה היא אם זה משבר הומניטרי.

79. "ארגונים הומניטאריים וארגוני זכויות אדם הביעו חשש כי ברצועת עזה אין כמות מספקת של אמצעים חיונים כאלה, ובמיוחד שאין ברצועה כמות מספקת של אמצעי מחסה… ברי כי מגבלות אלה לא הוטלו לצורך מניעת השימוש בחומרים אלה מן האוכלוסייה האזרחית של רצועת עזה."
"אכן, כפי שפורט לעיל, מטילה ישראל מגבלות מסוימות על אספקה של סולר ודלקים. לפי עדותו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, ישראל אינה מטילה מגבלות בתחום החשמל. עם זאת, סולר נדרש לצורך הפעלת תחנת החשמל בעזה." ז"א, אנחנו שוב רואים שיש הסכמה כמעט מוחלטת על העובדות שבסעיף 72.
"יתר על כן, כמו בסוגיות רבות המתעוררות לגבי המצב ההומניטארי ברצועת עזה, יש לזכור כי היקף אספקת החשמל מושפע גם ממערכת היחסים בין הרשות הפלסטינית לבין החמאס, זאת מן הטעם שחלק משמעותי מצרכי החשמל של הרצועה אינו מסופק ממילא על-ידי ישראל." זה, לא שייך לשאלה האם יש משבר, אלא רק לשאלה באשמת מי המשבר (עכשיו כבר אפשר להגיד שיש? כנראה שלא)

80. "אין לפני הוועדה ראיות כלשהן לפיהן מונעת ישראל אמצעים החיוניים להישרדותה של האוכלוסייה האזרחית ומכאן שאין בסיס למסקנה כי ישראל מפרה בהקשר זה את המשפט הבינלאומי ההומניטארי." (שוב, כללי המשפט הבינלאומי, לפחות לפי הועדה, מחייבים רק את השרדותה הפיזית של האוכלוסיה, ולא מדברים על איכות חייהם, חשמל, מים זורמים, רפואה., עבודה, מגורים..)

82. "אספקה של סוגי ציוד (רפואי, ס.) מסוימים מוגבלת באופן לגיטימי על-ידי ישראל מסיבות ביטחוניות."
"לא הוצגו בפני הוועדה ראיות לכך שישראל מונעת מעבר של ציוד רפואי מעבר לזה הכלול ברשימת החומרים שהכנסתם לרצועת עזה נמנעת מסיבות ביטחוניות." כאן השלב לחזור לסעיף 68. ולשאול האם השתנו הנסיבות הבטחוניות?

84. "86% מבקשות היציאה (לטיפול רפואי בישראל, ס.) שהוגשו במשך תקופה זו אושרו (על ידי ישראל, ס.), ואילו מתוך 14% הבקשות הנותרות, בוטלו כעשרה אחוזים (10%) על-ידי הרשות הפלסטינית מסיבותיה שלה." ז"א ישראל דחתה 13% מהבקשות (ולא 20 או 30 כמו שנאמר קודם… לא ברור לי מה נכון, אבל כל המספרים גדולים למדי).
"בעדותם בפני הוועדה התמקדו נציגי "רופאים לזכויות אדם" גם בעיכובים בקבלת תשובות לבקשות לקבל טיפול רפואי בישראל, ובמיוחד בסבל שנגרם למעורבים בכך. לפי עדותם, כ-70% – 80% מהבקשות מעוכבות במשך שמונה שבועות ועד שלושה חודשים, ובשל כך נמנע, במקרים רבים, הטיפול הרפואי, אפילו ניתן היתר בסופו של התהליך." (ז"א ה-30% זה לא רק כאלה שעוקבו, אלא גם כאלה שנדחו יותר מדי)
"יש לזכור כי מרבית הסיבות לעיכובים כרוכות בנושאים ביטחוניים"
"ככלל, מקבל החולה הפניה מבית חולים פלסטיני. עם ההפניה הוא פונה לנציג משרד הבריאות הפלסטיני ברצועה שמעביר אותה למשרד הבריאות ברמאללה, אשר בוחן אותה. משרד הבריאות הפלסטיני מעביר את ההפנייה למשרד התיאום הפלסטיני, אשר מתאם את הטיפול מול בית חולים בישראל או ביהודה ושומרון. רק בשלב זה מועברת הבקשה למת"ק עזה, אשר בוחן את ההיבטים הביטחוניים של הבקשה." (לא, טיפול רפואי שצריך לעבור 8 משרדים שונים של שלוש ישויות מדיניות שלא מדברות זו עם זו זה לא משבר הומניטרי)

86. "כפי שנתברר מתוך עדותם של "רופאים לזכויות אדם", ניצבים אתגרים משמעותיים בפני מערכת הבריאות ברצועת עזה"

89. "אשר לתועלת הצבאית, בעדותו בפני הוועדה פירט הרמטכ"ל, רב אלוף גבי אשכנזי, את מהות האיום הנוכחי הנשקף מן החמאס ושעמו נועד הסגר הימי להתמודד…" הרמטכ"ל נתן עדות שבה הוא הסביר למה יש צורך צבאי בסגר, ואז הוא ביטל את הסגר. יכול להיות לזה שלוש הסברים:

  1. התנאים בשטח השתנו, וההסבר של הרמטכ"ל הפך להיות לא רלוונטי – אני לא חושב שיש מישהו שיכול להצביע על תנאי כזה.
  2. הרמטכ"ל הבין שהוא טעה ושינה את דעתו – במקרה כזה היה ראוי שהוא יסביר לועדה את הסיבות ושהוועדה תתייחס לדעתו החדשה.
  3. הרמטכ"ל שיקר לועדה.

90. ""הנזק" או "הסבל" הנדונים במשפט הבינלאומי ההומניטארי הם בעיקרם כאלה המזוהים עם איסורים על הרעבה ומניעת אמצעים החיוניים להישרדות האוכלוסייה האזרחית." ז"א, כל עוד הם חיים זה לא משבר הומאניטרי.

95. "באשר למשך הזמן של הפעלת הלוחמה הכלכלית, דעת הוועדה היא כי קיימת סכנה שהגבלות מקיפות על טובין לא ייחשבו מידתיות לאורך זמן" (אל תשאלו אותי מה זה אומר)

בקשר לענישה הקולקטיבית:
104. "העובדה שמרקם החיים הכלכלי של האוכלוסייה האזרחית מושפע לרעה כתוצאה מלוחמה כלכלית אין בה כשלעצמה, לעלות כדי "ענישה קולקטיבית""

105. "יש להבחין הבחנה חדה בין שני סוגים של מצבים: (i) האחד, הרשות השלטונית מענישה קבוצה הידועה כמורכבת מפרטים חפים מפשע; (ii) השני, הרשות מענישה
אדם אשם, אבל בעשותה כן, במתכוון או באופן בלתי נמנע, היא גורמת לנזק לצדדים שלישיים חפים מפשע. מצב הדברים השני הוא מצב שניתן לקבל מבחינת המשפט
הבינלאומי ההומניטארי, כל עוד הנזק שנגרם איננו בלתי מידתי בהשוואה ליתרון הצבאי."

106. "אשר למגבלות שהטילה ישראל על רצועת עזה, הרי שהלוחמה הכלכלית המכוונת להחליש את החמאס, משפיעה לשלילה על חיי היומיום של האוכלוסייה האזרחית
ברצועת עזה. עם זאת, כפי שנאמר לעיל, מספר הגבלות שתוארו כראיות לכאורה ל"ענישה קולקטיבית" – הוטלו מסיבות ביטחוניות מובהקות (כך לדוגמה, הגבלות מסוימות על הכנסת חומרים לרצועה, כגון בטון, ופריטים מסוימים של ציוד רפואי שיש להם שימושים צבאיים וכו')."
האמת, כמי שלא מבין במשפטים, קו הטיעון הזה דווקא נשמע לי די מבוסס על ההגיון, רק שאני לא בטוח בקשר לסיבות הבטחוניות ובקשר למאמץ למנוע פגיעה באוכלוסיה האזרחית.

108. (זה כבר נושא אחר לגמרי, אבל אם אני כבר כאן…) "אפילו היה הסגר הימי שהוטל על רצועת עזה עולה כדי הפרה של כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי, ליחידים או לקבוצות אין זכות לקחת את החוק לידיים ולפרוץ את הסגר הימי. ליחידים או לקבוצות אין אפשרות לעשות שימוש ללא הגבלה בעקרון של עשיית דין עצמית (Self Help) מול רשויות המדינה. יתרה מכך, עמדה כזאת אף עלולה להצדיק, בסופו של דבר, שימוש בכוח מחוץ לתחום של מגילת האו"ם." ליחידים יש זכות לעבור על חוקים דמוקרטיים, אז על אחת כמה וכמה שיש להם זכות לעבור על חוקים דיקטטוריים (כמו מגילת האו"ם). אני מקווה שהסעיף הזה נכתב מטעמי יחסי ציבור ושאף אחד לא באמת מאמין בזה.

סיכום – למיטב הבנתי הועדה לא קבעה שאין משבר הומאניטרי ברצועת עזה, מה שהיא קבעה הוא שהמשבר (או המצב, מה זה משנה איך קוראים לזה) ההמוניטרי הוא בגבולות החוק הבין לאומי, מוצדק היסטורית ו/או באשמת החמאס והרשות.

מודעות פרסומת

עשר נקודות על משאל העם


כמה נקודות על חוק משאל העם שעבר באחרונה:

  1. הטענות שמדובר בחוק לא חוקתי הן, למיטב הבנתי, עלבון לאינטליגנציה. משאל עם הוא הליך מקובל בכל העולם, אין בו שום דבר לא צודק, שום פגיעה בחוקי היסוד וחירותו של אף אדם לא נפגעת. הבעיה היחידה, אולי, היא זה שהחוק לא נותן יום חופש לכל המצביעים, ומאפשר למעסיק להשפיע על הבחירות, ונותן יותר כח לגוש ש"איכפת לו" יותר.
  2. החוק אושר על ידי כל מפלגות הימין, מאשר (שוב) שדין אריאל הוא לא כדין תל-אביב. מהעובדה ששטח בריבונות ישראלית צריך לעבור במשאל עם אפשר ללמוד ששטח באחזקה ישראלית לא צריך לעבור במשאל עם שכזה.
  3. אותם חברי כנסת מהימין קבעו את העקרון, ושמו אותו בספר החוקים. מעכשיו "שטחים תמורת שלום" היא לא סיסמא של מחנה השמאל, אלא עקרון שאושר נתמך וחוקק על ידי מחנה הימין.
  4. לא רק העיקרון, אלא גם המחיר נקבע. אין יותר "צריך לשאול רק את היהודים" או "צריך לקבל אישור מהעם היהודי לדורותיו", אפילו רוב מיוחס לא קיים יותר. כל הדיבורים על ההבטחה האלוהית או על ארץ ישראל השלמה הוכיחו את עצמם כחסרי משמעות. הימין (כולל האגפים הקיצוניים שלו) זנח אותם בפומבי, ואם וכשהשמאל יפתח במשא ומתן לא יוכל הימין להציג את הטיעונים האלה מבלי להסמיק מבושה.
  5. והמחיר עצמו, בניגוד למה שנדמה, איננו יקר במיוחד. משאל עם בעד השלום כשיש תתמיכה בממשלה ובכנסת לא יעבור רק במידה והצד איתו נחתום על ההסכם יפעל על מנת להכשיל אותו. נכון, אם אסאד יחתום על ההסכם בלי לבוא לירושלים ולדבר לכנסת תוך כדי המשך תמיכה בחיזבאללה ויחסים חמים עם איראן ההסכם לא יעבור, ואם עבאס יחתום על הסכם בלי להלחם בטרור ותוך כדי דיבורים על הסכם כורייש ההסכם לא יעבור. וטוב שכך. אבל במצב נורמלי, כשהצד השני בא להסכם השלום במטרה לקיים שלום (או לפחות מעמדי פנים שזו מטרתו במשך 90 ימים) ההסכם בוודאי יעבור.
  6. יותר מזה, משאל העם הוא מצב של win-win עבור כל מנהיג ערבי. הוא בא לחתום על הסכם שלום, אם הוא יעבור אז הוא קיבל שלום, אם לא אז הוא הוכיח לכל העולם את סרבנותם של הישראלים.  אם יש דרך להעביר את התמיכה האמריקאית מישראל לערבים זאת הדרך.
  7. לכן, הטענות שהחוק "מרחיק את השלום" הם פשוט בדיחה. אבל יותר מזה, לסוריה היו 43 שנים של הזדמנות אחרי הזדמנות לקחת את הגולן בהסכם שלום. החל ממשלתו של אשכול, דרך קמפ דייויד, שיחות מדריד, המשא ומתן עם רבין, המשא ומתן עם נתניהו, הממשלה של אולמרט והממשלה הנוכחית. העובדה שלא ראינו עדיין את אסאד נואם בירושלים מראה שלא הסרבנות הישראלית (שהיתה זהה עבור סוריה, הפלשתינאים, ירדן ומצרים) או משאל העם (שלא היה קיים במשך 43 שנה) מנעו ממנו לקבל את הגולן לידיו.
  8. בלי ששמנו לב החוק חל גם על העברת הריבונות הישראלית שלו במשא ומתן. החוק בעצם קובר את הרעיון של העברת המשולש מריבונות ישראלית (בהנחה שהאזרחים הערבים יצביעו, כמובן).
  9. בגלל שהחוק מאפשר משאל עם רק על נושא אחד, הוא מאפשר הצבעה טקטית, ובגלל שהוא "לא סימטרי" רק צד אחד יכול להרוויח מזה. אזרח (תיאורתי) שלא מעוניין בהסכם שלום עם סוריה אבל חושב שמנהיגי השמאל ינהלו את המדינה טוב יותר יוכל להצביע להם בלי חשש. הוא הרי יודע שאם הם ירצו להעביר הסכם כזה הם יצטרכו לשאול אותו שוב. מהצד השני אזרח שמעוניין בהסכם שלום עם סוריה אבל חושב שמנהיגי הימין ינהלו את המדינה טוב יותר לא יוכל להצביע להם, בגלל שההסכם יהיה חייב לעבור בכנסת ובממשלה קודם.
  10. בהתחשב בכל מה שכתוב למעלה, לא הצלחתי להבין למה מחנה השלום כל כך מתנגד לחוק.

צמצום מקלט מס כגזל?


יכול להיות שאני לא מבין משהו… אבל למיטב הבנתי זה מה שקרה:

חברי הכנסת מיסז'ניקוב, נוקד, ארדן, ברוורמן, מילר ותירוש גילו שבגלל מחסור כספי סטודנטים וחוקרים עוזבים את המוסדות האקדמיים בישראל. אפשר, כמובן, לנסות להגדיל את תקציב המוסדות האקדמיים, אבל למה ללכת לפתרון הישר והפשוט כשאפשר לפתור את הבעיה באופן עקום? ואכן, הם מצאו פתרון עקום לחלוטין. במקום להגדיל את תקציב המוסדות האקדמיים באופן ישיר, אפשר לתת פטור ממס לחלק מההוצאות של המוסדות האקדמיים. במקרה זה, הם החליטו לתת מקלט מס ל"מלגות". מקלט מס הוא כמעט אף פעם לא פתרון צודק, ובטח שלא במקרה הזה. הרי מי שמקבל מלגה שנמוכה מרף המס לא ישלם מס בכל מקרה, לכן לא מדובר על סטודנטים חסרי כל, מדובר על מי שמרוויחים מעל רף המס, ואין סיבה שלא ישלמו מס כמו כולם. יותר מזה, מי שמרוויח למעשה מהפטור הם לא הסטודנטים אלא מחלקי המלגות (שיכולים לתת לסטודנטים 20% פחות משכורת), וזה על חשבון שאר משלמי המיסים שמשלמים את הפער.

באופן משעשע, אפילו את מקלט המס הם ניסחו באופן לא מוצלח, ככה שבמקום שיביע את מה שהם התכוונו, הוא מאפשר לכל מי שמעסיק סטודנטים שעונים על תנאים מסויימים לשלם להם משכורת בצורה של מלגה, ואז גם לא צריך לשלם מס. כנראה שהיו מעסיקים שניצלו את הפרצה המטופשת הזאת, וגנבו לכל אחד מאיתנו כסף. כנראה שמישהו במשרד האוצר שם לב (חצי שנה אחרי שחוקק החוק) לעובדה שהמקלט הזה מנוצל באופן שמנוגד למטרתו, ולכן ניסה לשנות את החוק בהתאם. לא, חס וחלילה, לבטל את המקלט, אלא רק לצמצם אותו למטרתו המקורית.

זה, למיטב הבנתי, מה שקרה. אבל מי שקורא את מעריב, ידיעות אחרונות, או הארץ יכול להגיע למסקנה שקרה כאן משהו אחר לגמרי. או שאני פשוט לא מבין כלום, או שהעיתונאים לא יודעים על מה הם מדברים, או שהם בטוחים שכולנו מטומטמים.

לא רוצה להציץ


בעקבות הרשעתו של סבאר קאשור באונס גיליתי שקיים סעיף בחוק העונשין של מדינת ישראל שאוסר על קיום יחסי מין כאשר הסכמת האשה: "הושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה" (סעיף 345 (2)). האמת, לא ברור לי בכלל מה פירוש המילה "מיהות", אני מניח שמדובר באיזה נגזרת של המילה מהות. בכל מקרה, השאלה שלי היא למה?

ז"א אנחנו מדברים כאן על אישה שהסכימה מרצונה החופשי, ללא איום, או הפעלת לחץ לקיים את יחסי המין (את אלה מכסה הסעיף הראשון). בנוסף, מדובר על אישה בוגרת, בהכרה מלאה ובריאה בנפשה (את אלה מכסים הסעיפים הבאים). אז, איזה מקרה בדיוק אמור לכסות הסעיף הזה?

אין ספק שאמת היא המעשה המוסרי. מערכת יחסים בריאה (מכל סוג שהוא) בין בני אדם אמורה להבנות על אמת. אבל, בכל זאת, לפעמים דווקא שקרים עוזרים לתחזק את מערכת יחסים כזאת. האם כל מי שאומר לזוגתו שהוא אוהב אותה (למרות שהוא אולי לא כל כך) שהשמלה מחמיאה לה (למרות שהיא אולי לא כל כך) או שהוא חולם רק עליה (למרות שזה לא מדוייק) הוא בעצם אנס? האם גבר שלא מספק לאשה שהוא כרגע פגש שהוא גוסס מסרטן הוא אנס? ולמה, בעצם, אשה שמשקרת שקר דומה לגבר או גבר שמשקר לגבר אינם אנסים.

החוק הזה, אם אני מבין נכון, הוא בעצם חוק שוביניסטי. הוא מניח שנשים דעתם קלה, והן לא יכולות באמת להסכים לקיום יחסי מין באופן עצמאי (גם אם הן שפויות, בוגרות, בריאות בנפשן, ערניות ולא מסוממות). יותר מזה, אם אני מבין נכון, החוק רואה הסכמה של אישה לקיים יחסי מין עם גבר כויתור של האשה, כמו שהחוק מעניש את מי שלקח את רכושו של האחר במרמה, ככה החוק מעניש את מי שקיים יחסי מין אם אישה במרמה. במילים אחרות, כל הנשים שמקיימות יחסי מין הן זונות חסרות בינה?!

החוק הזה קיים כבר עשור, אני לא יודע כמה הורשעו בעזרתו, לפניו הרשיעו במקרים דומים בקבלת דבר במרמה (דבר, לפי החוק "מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה") לא פלא שהמחוקק הבין שאי אפשר להשתמש בסעיף הזה למקרים כאלה, פלא שהוא לא הבין שזה בגלל שזה פשוט לא תפקידו.

הרי מערכת המשפט לא אמורה להחליף את אלוהים, ולבדוק מי חוטא ומי צדיק. היא אמורה להגן על אנשים כשהם לא יכולים להגן על עצמם. כל פעם שאנחנו (על ידי נציגינו בכנסת) מחוקקים חוק, אנחנו מתערבים ביחסים בין שני בני אדם. אין ספק שלפעמים יש לזה צידוק. כשאדם אחד מחליט לקחת את חייו של אחר, את רכושו של אחר, מחליט לנצל קטין, מפגר, חולה נפש, או אדם חסר ישע, ברור שצריך להתערב, ושזה התפקיד שלנו כמדינה. אבל, כשאדם אחד מחליט לשקר לחברו על מנת לקיים פעילות ללא נפגעים?! גם כאן אנחנו צריכים להתערב? האם זה לא עניינם הפרטי של מי שבחרו לקיים את יחסי המין? האם לא הפכנו ברגע שזה נכנס לבית המשפט למציצנים במופע פורנו גרוע שלא בהסכמת כל המשתתפים?

חסל?


לפעמים צריך להגיד גם את המובן מאליו. מדיניות החיסולים של ישראל היא מדיניות כושלת. לא מדובר רק בפעולה כושלת אחת או שתיים, מדובר במדיניות שכל כולה כשלון, ושלא יכולה שלא להכשל. ההגיון של מפעילי המדיניות הזאת מתפוצץ להם (ולנו) פעם אחרי פעם בפרצוף. למעשה קשה להגדיר אותה כמשהו אחר מאשר חוסר מחשבה קדימה. לא מדובר רק בגניבה ההשערוריתית (לכאורה) של זהויות אזרחי המדינה (דבר שבפני עצמו צריך להיות עילה לא רק לפיטורים אלא גם למשפט פלילי בכל מדינה שזוכרת מי הוא הציבור ומי הם משרתיו), לא רק בזיוף דרכונים של מדינות ידידותיות (לכאורה) בניגוד להבטחות מפורשות של מנהיגי המדינה ולא רק בהפרת האמון (לכאורה) בין פקיד הגבולות לנכנס לארץ. מדובר בכשלון גם ברמה המוסרית, גם בהפרת של עקרונות הצדק הבסיסיים ביותר וגם בפעולות שלא מסייעות בדבר למטרתן המוצהרת, לא לניטרול רוצחים ולא להתרעה של רוצחים עתידיים.

מוסרית – מדינות לא אמורות לשלול את חייו של אף אדם. מדינות קיימות על מנת לשמור על זכויותיהם המולדות של בני האדם, והזכות הבסיסית מכולן היא הזכות לחיים. מדינה שהורגת בני אדם אחרים היא מדינה שמועלת בתפקידה. אמנם לפעולות של מדינות יכולות להיות השלכות על חייהם של אנשים (כמו, נגיד, במלחמה), אבל זה ממש לא אותו הדבר.

מבחינת הצדק – כשמדינה שוללת את זכויותיו של אדם היא אמורה לעשות את זה אחרי משפט פומבי בו הוכחה אשמתו מעל לכל ספק סביר ובו היתה לאדם את היכולת לענות למאשימיו. את ההחלטה לא מקבלים פקידי ממשלה אלא שופטים בלתי תלויים. זה – משפט צודק – הוא הבסיס של הדמוקרטיה. וכל שלב בשלבים האלה חשוב ועקרוני. אני לא רוצה לחיות במדינה שפקידיה יכולים להחליט להרוג אותי או לשלול את חירותי על סמך מודיעין מפוקפק או על סמך נוחות פוליטית. לבחירה הזאת יש מחיר ברור, "אנשים רעים" יחיו ללא עונש. ובאמת בדמוקרטיות "אנשים רעים", פושעים ומנוולים, חיים את חייהם ללא עונש. לרוב אפילו חיים טובים. זה מחיר החיים בחברה חופשית, ולמי שלא רוצה לשלם אותו, הייתי מזכיר שבדקטטורה לא רק שה"רעים" לא משלמים על רשעותם, אלא שהם לרוב השליטים שמחליטים על העונשים לשאר.

לגבי ניטרול המחוסל – חיסולו של מחמוד אל-מבחוח, למשל, באמת ניטרל אותו. אל-מבחוח רצח את סעדון וסספורטס (שניהם היו חיילים, אגב) כשהיה בן 29, ונרצח בגיל 50. אין ספק שרוצח בגיל 50 הוא הסכנה הגדולה ביותר לכוחות הביטחון הישראלים, ושעשרות הדולרים (וניטרולם של 11 סוכני מוסד פעילים, לכאורה) שנשפכו על חיסולו של מחבל זקן מסייע בביטחונו של כל ישראלי באשר הוא. בשנים האחרונות עסק אל-מבחוח בהברחת נשק ומחבלים , אין ספק שהחמאס יתקשה במציאת מבריחים אחרים.
לגבי ההתרעה – האמנם רוצחים עתידיים מפחדים מחיסולים ישראלים? האם אנחנו רואים מגמה של פחות ופחות נסיונות רצח של ישראלים במהלך השנים? גם כשהטרור הפלשתיני הונע מאידיאולוגיות רציונליות לכאורה (כמו לאומנות וקומניזם), לא היתה שום ירידה בטרור, ואי אפשר היה להגיד שהפלשתינאים מפחדים או פחדו לעסוק בטרור ובפשע. אם כבר, המגמה הברורה היא הפוכה, הטרור לא רק שלא ירד, אלא עלה. והיום, כשהאידיאולוגיה העיקרית שמניע את הטרור היא דתית, כשטרוריסטים רוצים למות על מנת לקבל את הענבים שלהם (מעניין אם יש כאן סיבתיות), אז ברור שהחיסולים לא באמת ירתיעו את הרוצחים העתידיים. והעובדות, כמובן, מתיישבות עם ההגיון הפשוט.

שואל איתי לנסברג בהתממות מטופשת, מה היו עושים הבריטים אם היה מדובר בסרג'נטים בריטים. כי, כידוע לכל, הבריטים דאגו לחסל את כל השותפים לרציחתם של מרווין פייס וקליפורד מרטין. ובכל זאת, ברצינות, ישראל היא לא המדינה הראשונה בעולם שנתקלת בטרור ובפשע. מדינות הגונות מביאות את הפושעים למשפט. רק הישראלים מרשים לעצמם להתעלם מההגיון והצדק, לקרוץ אחד לשני, ואחר כך להתפלא ששאר העולם לא קונה את הקריצות האלה.

יחסי כבוד הדדי?


חצי שעה של טמטום, רוע והרבה כבוד באדיבות מדינת ישראל. אין לי מה להוסיף.

הפירות הללו רעילים


יעקב טייטל נעצר על ידי השב"כ בחשד שניהל מסע טירור במשך 12 (!) שנה. ככה ynet מתאר את החקירה:

"…טייטל הוחזק במתקן השב"כ במעצר חריג של 48 שעות מבלי לראות שופט או לפגוש את עורך דינו, בהתאם לסעיף מיוחד בחוק….

בפרק זמן זה פנה עו"ד עדי קידר מעמותת "חוננו", המסייעת לפעילי ימין קיצוני בענייניהם המשפטיים, בבקשה שיתירו לו להיפגש עם טייטל. בית המשפט המחוזי בפתח-תקווה דחה את בקשתו והאריך את מעצרו של טייטל בשמונה ימים…

השופטת דחתה את הבקשה והאריכה את מעצרו של טייטל בשלושה ימים נוספים. היא גם האריכה את האיסור המיוחד שהוטל בנוגע לפגישה עם העורך דין. בעקבות זאת, ערער עו"ד קידר לבית המשפט העליון, אולם גם שם נדחה…

הבאתו של טייטל לדיונים בבתי המשפט נעשתה תחת איפול כבד. צו איסור פרסום גורף הוצא על חקירת הפרשה והדיונים התקיימו בדלתיים סגורות. במהלך אחד הדיונים בבית המשפט המחוזי ביקש עו"ד קידר להסביר בעצמו לטייטל את זכויותיו, ובהן זכות השתיקה, אולם השופטת סירבה. רק כשיצא עו"ד קידר מהאולם, הוכנס טייטל פנימה מדלת צדדית והשופטת הסבירה לו בעצמה את זכויותיו…" (מחבל יהודי: רצח ערבים, ניסה לחסל את שטרנהל)

מעניין אם השופטת גם הסבירה לו על זה שיש לו זכות לנוכחות של עורך דינו בכל חקירה. איך שופט בכלל יכול להאמין לתוצאה של חקירה כזאת? וזה לא שלשב"כ יש היסטוריה של אמינות, הוגנות או יושר מינימלי. הרעיון שזכות כל כך בסיסית כמו לראות את עורך הדין שלך יכולה להפסל בלי שום סיבה מוצדקת (וראוי להזכיר שאם יש לשב"כ סיבה לחשוד בעורך דין מסויים שהוא משתף פעולה עם החשוד, הוא יכול לפסול אותו ספציפית, אבל כאן מדובר בפסילה של עצם המפגש עם עורך דין כלשהו) יכולה להשלל רק בגלל שהפשע שאתה חשוד בו הוא לא פופולרי היא בלתי נסבלת. הכח שהאפשרות הזאת נותנת בידי השב"כ הוא מוגזם, והאפשרות שהוא לא ינצל אותו (או מנצל אותו היום) לרעה היא סבירה כמו האפשרות שמחר יצמחו לי כנפיים.

הגיע הזמן שנפסיק עם ההצגה הזאת, אי אפשר לנהל מדינה צודקת בלי משפטים צודקים, ואי אפשר לקיים משפט צודק כשהשופטים והתובעים משרתים את האנשי השושו במקום את הצדק. צדק צריך גם להראות ולא רק להעשות, וכשאדם חשוד נחקר בלי עורך דינו כל החקירה צריכה להיות חשודה בהטיה. יותר מזה, צריך להבהיר למשטרה ולשב"כ שחקירות כאלה הן לא חוקיות לא צודקות ולא רק שהן צריכות להפסל והחוקרים צריכים להשפט, אלא גם שכל תוצאה שלהן צריכה להפסל באופן מיידי. היום זה טייטל מחר זה יהיה אני.