שמש בגבעון דום?


כשאורבאן השמיני התמנה לאפיפיור הוא הזמין את גליליאו  שיסביר לא על התפיסה ההליוסנטרית. זה היה הנסיון הראשון של הכנסיה הקתולית להתמודד עם הגישה ההלוסנטרית שהלכה וצברה פופולריות מאז קופרניקוס. בהמשך, כידוע, פרסם גליליאו את הספר שלו, האינקוויזיציה לא ממש התלהבה, גליליאו נכנס למאסר והספר של קופרניקוס לרשימת הספרים האסורים. מצד שני, כשלותר שמע על על הרעיון של קופרניקוס הוא אמר (תרגום שלי מהתרגום לאנגלית):

"…הטיפש רוצה להפוך את כל אמנות האסטרונומיה; אך ספרי הקודש מלמדים אותנו שיהושוע ציווה על השמש לעמוד, ולא על כדור הארץ".

ז"א, להבדיל מהגישה הקתולית, גישה של דיאלוג (שכלל, חוץ מהדברים שהיינו מצפים להם, גם: עינויים, הריג, צנזורה והחרמה ועוד כל מיני דברים שמאפיינים ארגונים חשוכים) הגישה הפרוטסטנטית היתה שונה לחלוטין. מבחינת לותר (וקלווין) אין בכלל טעם לבדוק את העובדות או להתווכח עם המדענים, אם כתוב בספרי הקודם שהארץ לא נעה, אז היא לא נעה. נקודה.

היום קשה למצוא פרוטסטנטי (או אדם חושב) שלא מאמין שכדור הארץ נע. בכל זאת, יש תמונות, יש לווינים, יש מטוסים.. לא חסרות ראיות. הנקודה היא שהקתוליות היא דת עם ממסד תיאולוגי, הממסד התיאולוגי הקתולי קיבל את הגישה ההלוסנטרית בסופו של דבר. לפרוטסטנטי אין ממסד תיאולוגי, כל אדם צריך להבין את כתבי הקודש ולפרשם לבדו. בגלל זה היה דגש כל כך רחב בעולם הפרוטסטנטי על תרגום התנ"ך. בזמן שממסד תיאולוגי יכול לתת פרשנויות מורכבות, פרשנות אישית נצמדת באופן טבעי לפשט של הטקסט. לכן בזמן שקתולים כמו קלווין וגליליאו ניסו להסביר איך הגישה ההלוסנטרית מתיישבת עם כתבי הקודש, מדענים בעולם הפרוטסטנטי כמעט התעלמו מבעיות תיאולוגיות, ובזמן שהממסד הקתולי ניסה להתמודד עם סתירות בין הקונצנזוס המדעי לתיאולוגיה, הממסד הפרוטסטנטי פשוט התעלם מהן ונצמד לפשט.

ברוב אירופה הצליחו השליטים למסד את הדת הפרוטסטנטית ולהפוך אותה לכלי לשלטון. ברגע שהמנהיג הדתי כפוף למלך, הוא ייקבל את התפיסה המדעית שטובה למלך, ואיזה מלך לא ירצה שהעם שלו יעמוד בחזית המחקר? לכמה מלכים באמת איכפת מדברי הימים, יהושוע או תהילים? אבל, ההגירה לצפון אמריקה מאנגליה הביאה איתה פרוטסטנטים שלא קיבלו את הרעיון של מלך בראש הכנסיה. זה חלק גדול מהבסיס  האנושי עליו בנויה ארצות הברית של היום, ולכן לא פלא שמרכזה של הכנסיה האוונגאליסטית הוא ברצות הברית, ולא פלא שרוב ההתנגדות התיאולוגית למחקר מדעי בא משם.
הרעיון הפרוטסטנטי הוא רעיון  די חדש. היהדות, מאז הנצחון של הרבנים על הצדוקים והקראים, היא באופן מסורתי דת עם ממסד פרשני די חזק. יהודים שבחרו להתייחס לפשט ולהתעלם מהקונצנזוס הפרשני ומהמורכבות של החיים בסתירה בין המציאות לבין הכתוב בכתבי הקודש מצאו את עצמם בבעיה. בזמן שהיהודים לא היו ממש מעורבים במהפכה ההלוסנטרית, הרי שאחריה הבחירה באפשרות הפרוטסטנטית היא פשוט מגוחכת. לכן דווקא ההתבטאות של גבי אביטל:

"מכיוון שכאשר התורה שלך מתבססת על תורת ההתפתחות של דרווין והנגזרות שלה, אתה מתבסס על יסודות לא-אמוניים, כלומר, אין אלוהים, יש משהו מקדם, והיו התפתחויות כאלה ואחרות אקראיות, שהביאו אל היצור שהוא נזר הבריאה – שזה האדם… כדור הארץ לא הולך להיות מושמד. הקב"ה הבטיח לנו".

מדגימה, לדעתי, אמריקניזציה ואימוץ של דעות אוונגליסטיות על ידי גורמים מסויימים בישראל. גם כאן, הבחירה להעדיף את הפשט של הטקסט ואת הפרשנות האישית שלו על פני המחקר המדעי. הבחירה שלא לקיים דיאלוג (וראוי להבהיר, אין שום דבר רע בלהטיל ספק, רק ש"אלוהים הבטיח" זה לא הטלת ספק) ופשוט לבטל את מה שלא מתאים לדעה המוקדמת מזכירה לי את לותר מלמעלה יותר מכל דבר אחר.

על מיקומו האקדמי של חקר האקלים


כידוע, כמה האקרים פרצו למערכת המחשבים של היחידה לחקר האקלים באוניברסיטת מזרח אנגליה (Anglia ולא England) ופרסמו תכתובת מיילים של כמה מהחוקרים. מכאן, הויכוח הפך לפוליטי: ה"ימין" טוען שהמיילים מעידים שהחוקרים עיוותו את האמת, ה"שמאל" טוען שהציטוטים המדוברים הוצאו מההקשר. בגלל שאני לא הולך לקרוא את המיילים, אין לי דרך לדעת מי צודק (גם אם הייתי קורא, אני בספק אם היית יודע מי צודק. עצם העובדה שכל מי שקרא אותם יצא עם המסקנה איתה הוא בה מעידה, כנראה, כמה הם משכנעים). אבל בכל זאת, החלוקה הפוליטית מעניינת.

אם מחר היו פורצים למיילים של מדענים שמחפשים את ההיגס, שמחפשים חיים בפלנטות אחרות, שמחפשים תרופה לנזלת או שמנסים למצוא מאובנים של דינוזאורים, החלוקה, אם היתה כזאת, לא היתה פוליטית. ההבדל נובע, לדעתי, גם ממהאופי של חקר האקלים, וגם מעליית הפוליטיקה הירוקה בעשורים האחרונים.

אפשר לחלק את מדעי הטבע למדעים ניסויים ומדעים תצפיתיים. במדעים מהסוג הראשון החוקר יוזם ניסויים ובמדעים מהסוג השני החוקר צופה על הטבע. אסטרונומיה, למשל, היא מדע תצפיתי, אתה לא יכול להזיז כוכבים בשביל לבדוק אם תיאוריה היא נכונה. עקב הנסיבות במדעים תצפיתיים קשה יותר לבודד משתנים ולחזור על ניסויים, ולכן קשה יותר להסיק מסקנות חד משמעיות מתצפיות.חקר האקלים הוא באופן די מובהק מדע תצפיתי, אבל יותר מזה, יש לנו רק כדורארץ יחיד ולכן מספר התצפיות האפשריות הוא נמוך מראש. לעומת זאת, מספר המשתנים שיכולים להשפיע הוא ענק, ואופי ההשפעה, כפי הנראה, הוא כאוטי ולא לינארי. כל זה ביחד הופך את האקלים לאחד התחומים הקשים לחקירה. מצד שני, כל אחד מאיתנו מרגיש את האקלים, והמחשבה שהמדע שהצליח לשלוח אנשים לחלל לא מצליח לדעת איפה ומתי יהיה הטורנדו הבא היא כמעט בלתי נתפסת. למען האמת, חוקרי האקלים מסוגלים לספק תחזית ליומיים, וגם רמת הדיוק שלה לא מוצלחת בהרבה ממיצוע של הימים האחרונים.

להבדיל ממדעי הטבע, מדעי החברה בנויים על ההנחה שחקר  האמת מוגבל מראש. אולי זה התחיל מהתפישה הדתית שלבני האדם יש רצון חופשי, שאיננו דטרמיניסטי, ולכן בלתי ניתן לחיזוי. אבל היום, כשגם מדעי הטבע הרימו ידיים מהרעיון הדטרמיניסטי, ובטח שהרימו ידיים מהרעיון שתהליכים דטרמיניסטים ניתנים לצפיה מראש, ההבדל הוא שבעוד שמדעי הטבע חוקרים את הניתן לחקירה מדעית, מדעי החברה חוקרים את הרצוי לחקירה מסודרת (גם אם אי אפשר לחקור אותו בצורה מדעית). חוקרי החברה באים עם אידיאולוגיה מהבית (לא מילולית), ומנסים לחקור תחת התפישה האידיאולוגית את המציאות. אף אחד לא מתפלא שכלכלנים מצליחים שוב למצוא למה קפיטליזם הוא טוב או שחוקרות מגדר מצליחות להסביר לנו, שוב, כמה גברים הם חארות. אם מחר מישהו יפרוץ למיילים של אחת מהפקולטות למדעי החברה הוא לא יתפלא למצוא שיש לחוקרים שם אג'נדה אידיאולגית. למעשה, ההפך יפתיע את כולנו.

הפוליטיקה הירוקה צמחה בגרמניה שאחרי המלחמה. נראה לי שהפחד מהזכרון ההיסטורי הגביל את האפשרות לצמיחה של פוליטיקה לאומנית, בזמן שהאידיאולוגיות השמרניות-דתיות והסוציאליסטיות לא ממש נתנו תשובה מתאימה. בכל מקרה, די ברור שהתנועה הירוקה התחילה כתנועה רומנטית. ההתנגדות לטכנולוגיה ול"זיהום" שהיא יוצרת התחילה מהתנגדות למודרניות, ורצון לחזור לעבר מדומיין שבוא כולנו חיינו בטבע. תנועה דומה (פוליטית, לא אידיאולוגית) צמחה בזמנו בארצות הברית, ונבעה דווקא מגישה ליברלית קיצונית, כזאת ששמה דגש על אינדיבידואליזם, וראתה את הטכנולוגיה כמימוש קולקטיבי (כדאי לזכור את התעמולה הסובייטיתעם כל הבתים האפורים והארובות). בהמשך הצטרף מחנה נוסף, בורגני יותר, שרצה להוריד את הזיהום רק בגלל שהזיהום הפריע לאיכות חייו. אחרי נפילת הגוש הסובייטי פנו חלק גדול מהקומניסטית לשעבר לפוליטיקה ירוקה. הפעם נקודת המוצא היתה אחרת, סוציאליסטית וקולקטיביסטית באופן מובהק. הקומניזם נפל בגלל הצלחת הטכנולוגיה, חייו של האדם במערב השתפרו בזמן שחייו של הפועל בגן העדן הסוציאליסטי נשארו מחורבנים כשהיו. יותר מזה, בגלל האופי של הטכנולוגיה המערבית הפועלים במערב לא רצו להתלכד נגד המעסיקים שלהם ונגד המעסיקים בכלל. למה להתלכד נגד פורד, עם פורד מייצרת לי מכוניות זולות? בו בזמן, השיפור בטכנולוגיה יצר מצב בו עלות הייצור הלכו וירדו: אם פעם היו צריכים 100 פועלים לייצר מכונית אחת, היום אפשר לעשות את זה עם פועל אחר (שירוויח יותר, ועוד 80 יעבדו בעבודה אחרת ויצרו מותרות, והשאר יחיו על דמי אבטלה ויצרכו את המותרות). מכאן, למיטב הבנתי, נובעת ההתנגדות הסוציאליסטית לטכנולוגיה, וההצטרפות שלהם לקואליציה הירוקה.

תיאורים של התחממות כדור הארץ, על ההשלכות שלו, התחילו די מזמן. בהתחלה הייתה בעיה בחור באוזון, והיינו צריכים להפסיק להשתמש בדיאודורנט, אחר כך הייתה בעיה עם כבשים באוסטרליה… מתישהו התחיל גם הסיפור על גזי חממה, על היחס של חמצן מול פחמן דו חמצני ועוד. כאמור, למעלה, אין וכנראה גם לא יהיה הוכחה שהטענה הזאת נכונה או לא, אבל אין ספק שהיא נוצלה על ידי הקואליציה הירוקה (שמראש התנגדה לזיהום ולטכנולוגיה) למטרות פוליטיות, על ידי הנסיון להעביר את ההמון הפרגמטי לתמיכה במפלגות הירוקות. אני חושב שזאת הפעם הראשונה שהתקיים נסיוןלשימוש במדע ממדעי הטבע לצרכי פוליטיים כל כך מובהקיםעל ידי שכנוע פרגמטי (ז"א, לא "בגלל שהוכח שאנחנו צודקים" כמו בויכוחים בין המאמינים ללא מאמינים, אלא בגלל שיהיה לך רע אם לא תאמין לנו).

לכן, אני חושב שהמסקנה המתבקשת, היא לשקול מחדש את המיקום של חקר האקלים, ואולי התחיל להתייחד אליו כאל מדע רך, למרות שהוא עוסק בנושאים מדעיים באופן מובהק. כמו שמרכז שלם (למשל) ממומן על ידי בעלי הון עם אג'נדה פוליטית, אין שום דבר רע בעובדה שהיחידה לחקר האקלים באוניברסיטת מרכז אנגליה מקדמת אג'נדה פוליטית, אנחנו רק צריכים לזכור לדעת להבדיל בין מדענים שמשתמשים בפוליטיקה למען חקר האמת המדעית (נגיד, למען הקמת מאיץ הדרונים יקר) לפוליטיקאים שמשתמשים במדע למען קידום המטרות הפוליטיות (הלגיטימיות בפני עצמן) שלהם.