הקריצה ומחירה


בן כספית קיבל מכתב מקורא אלמוני:

"אני אזרח במדינת ישראל, אדם פרטי לחלוטין, שמבקש ממך סיוע בבעיה יסודית בדמוקרטיה שלנו. אני ימני. הצבעתי בבחירות לליכוד. לתומי חשבתי שאני מצביע למפלגה ימנית ופתאום גיליתי שקיבלתי את מרצ…."

בהמשך מציע בן כספית (בשם האלמוני, בשם שרון ובשמו) שלוש הסברים אפשריים לתופעה:

  1. "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" – הסבר שאף אדם סביר לא יכול לקבל. שרון ידע את כל העובדות הרלוונטיות כשהכריז שדין נצרים כדין תל אביב, ולרגע לא חשב לעצור ולהסביר למישהו איזה עובדה גרמה לו לשנות את דעתו.
  2. "התקשורת אשמה" – עוד הסבר שאף אדם סביר לא יכול לקנות. הסיפורים על חוסר מהיימנותו של שרון פורסמו ברבים על ידי התקשורת (שאז היתה שמאלנית ושרון היה ימני)
  3. "השיטה אשמה" – ההסבר החדש של כספית, תמוהה מכולם. קודם כל, הוא לא מסביר בכלל את התופעה שהוא אמור להסביר, ומעבר לזה, הוא נשען על עובדות שאין להן אחיזה במציאות ("אילו היה נבחר כאן מנהיג לארבע שנים מלאות, כמו באמריקה, בצרפת, בבריטניה, ברוסיה ואיפה לא, הוא היה יכול לבצע את המדיניות שלו בלי לפחד כל הזמן מהפינה הקרובה, מסוף השבוע הקרוב, מהסקר הקרוב או מהצבעת האי-אמון הקרובה. הוא לא היה צריך לשחד את המפלגות הדתיות כל הזמן." – כי כידוע, לאובאמה אין בעיה לבצע את המדיניות שלו)

אני חושב שבשביל להסביר את התופעה צריך לחזור להתחלה. העקרון של דמוקרטיה יצוגית הוא שאנחנו, האזרחים, בוחרים נציגים על מנת שייצגו אותנו ואת תפיסת עולמינו בפרלמנט למשך תקופה ידועה מראש. בגלל שאי אפשר לדעת מראש בדיוק לאיזה שאלות יצטרכו הנציגים לתת תשובה, אנחנו נרצה שמי שייצג אותנו יהיה בעל תפיסת עולם דומה כלל האפשר לשלנו. אדם כזה יענה באופן דומה לנו לרוב השאלות שתשאלנה בתקופת הייצוג (כמובן שלא בהכל, אבל זה התפקיד שלנו לבחור את סדרי העדיפויות ולפיהן לבחור את המועמד הקרוב ביותר לדעתינו). למודל הזה יש שתי בעיות אינהרנטיות:

  1. הנציג יכול לשקר. הוא יכול להגיד לנו שהוא תומך ב… נגיד… זכויות הצוענים בזמן שהוא אנטי-צועני. אנחנו נבחר בו, והוא יתחיל לגרש את הצוענים.
  2. הנציג יכול לקבל שוחד. יכול להיות שהוא באמת אוהב צוענים, אבל הוא אוהב יותר את חשבון הבנק שלו. ולכן כשמישהו מסיעת האנטי-צוענים יפנה אליו הוא יסכים להצביע בניגוד לדעתו תמורת חופן שקלים.

הפתרון לבעיות האלה הוא היכולת שלנו לפטר את הפוליטיקאי. לא על ידי בית המשפט, אלא פשוט על ידי זה שלא נבחר בו בעתיד. אם הוא עבר את כל הקריירה מחבר במועצה המקומית עד להנהגה של המדינה, ובשום שלב לא בחרנו לפטר אותו, כנראה שהוא בכל זאת מאמין במה שהוא אומר ולא נתון לשוחד (או, לחלופין, מאד מפחד שנפטר אותו, מבחינת התוצאה זה אותו הדבר). הפוליטיקאים שישארו במקרה כזה הם הישרים והאמינים שביותר. וחשוב להבחין, פוליטיקאי אמין וישר הוא לא בהכרח פנאט שמנותק מהעובדות בשטח, אידיאולוג הוא לא בהכרח פנאט, יש אידיאולוגיות גמישות, ויש אנשים (למעשה, רובנו) שמחזיקים בכמה ערכים סותרים ויודעים לבחור ביניהם בהתאם למציאות הנתונה.

הפתרון הזה עובד יפה למדי ברוב העולם הדמוקרטי. למעשה, גם בישראל הוא עבד די טוב בכל מה שנוגע לשמאל. קשה למצוא פוליטיקאים משמאל שהחליטו להתנחל בחברון (למשל), ואלה שכן נדחו על ידי השמאל באופן מוחלט. זה מפסיק לעבוד ברגע שהוא מגיע לימין הישראלי. אני חושב שהסיבה היא בדיוק באותו אלמוני מהמכתב של בן כספית. במקום לקחת אריות אישית ולהפסיק לתמוך המושחטים והשקרנים שמייצגים אותו, הוא בורח מהאחריות ובוחר לתלות אותה באותה "תקשורת" מיתולגית. האם ה"תקשורת" מנעה ממנו לראות שנתניהו הוא אדם לא ישר?! מה, הוא לא קרא את הארץ בעשור האחרון?

למעשה, הליכוד, באשמתם הברורה של בוחריו, הפך להיות למרכז שחיתות אדיר, כשנבחריו יודעים שהמצביעים שלהם לא יענישו אותם אף פעם (כנראה שפעם גם במערך חשבו ככה, ההיסטוריה מוכיחה שהם טעו ושנציגי הליכוד צודקים) וימשיכו להאשים את התקשורת, השמאל, או האמריקאים. הבריחה הזאת הביאה למצב שבו הליכוד התפצל לליכוד א' וליכוד ב' (=קדימה), שתי מפלגות שמורכבות בעיקר מפוליטיקאים חסרי יושר מינימלי שהצליחו להשתלט לחלוטין על מרכז המפה הפוליטית. למעשה, היום, אי אפשר להקים ממשלה מבלי שנציג של אחד הליכודים יעמוד בראשה.

צחי הנגבי, למשל, פוליטיקאי שמלבד היותו הבן של גאולה אף אחד לא יודע למה הוא נכנס לכנסת, והסיבה היחידה שאני יכול לחשוב עליה בזכותה הוא נשאר בכנסת היא בגלל שהוא התגאה בהיותו אלוף המינויים. אדם כזה הרי אסור לבחור כנציג. לא משנה מה הן דעותיו, הוא פסול לנציגות עקב היותו מושחת. ויותר מזה, מדובר במי שפעם היה איש "ארץ ישראל השלמה" ואיך שהוא מצא את עצמו במפלגה שחרטה את תוכנית ההתכנסות כדגלה. איזה אמינות אפשר לייחס לאדם כזה. ועכשיו הוא גם הורשע במתן עדות שקר, ז"א כבר אי אפשר לייחס לו אמינות בכלום. שלא אובן לא נכון, זה לא שהוא לא כשיר לשום תפקיד, אבל הוא לא עומד בדרישות הסף לנציגות פוליטית של אף אזרח במדינה מתוקנת. ועכשיו, יוצאים להגנתו כל מיני פוליטיקאים… מה הם אומרים לנו בעצם? אני חייב להודות שאני לא קורא כאן כתב הגנה על הנגבי, אלא כתב פסילה עצמית של אותם פוליטיקאים, הם פשוט לא מבינים את חשיבות האמינות לביצוע תפקידם, ולכן לא ראויים לבצע אותו.

ולמה, בעצם, התכנסה כל השחיתות הזאת דווקא בליכוד. אני חושב שזה נובע ישירות מהעמדה הפוליטית שהליכוד אימץ החל מסוף שנות השבעים. כשבגין הבטיח שיהיו הרבה אלוני מורה, מה הוא בעצם רצה להגיד. הרי הוא לא היה טיפש, הוא בוודאי הבין את מה שכל אחד מאיתנו מבין, שהקמת הרבה אלוני מורה תמנע חילופי שטחים עתידיים, ותשאיר אותנו עם שאלת האוכלוסיה הערבית בשטחים. הוא בוודאי הבין (הוא הרי היה חבר הכנסת שהציע לבטל את הממשל הצבאי בישראל) שאי אפשר לקיים דמוקרטיה ללא זכויות אזרח, ובוודאי הבין שהוא לא יכלו להעניק לערביי השטחים אזרחות, הוא גם הבין שכל סיפורי האוטונומיה הם סיפורי סבתא שאף אחד לא קונה, ושגירוש הוא לא אופציה אמיתית. אני לא יודע למה הוא התכוון, אבל אני מניח שהוא ידע. ידע ולא אמר. במקום להגיד הוא, ומנהיגי הליכוד שבאו אחריו, העדיף לקרוץ. כל אחד הבין את הקריצה אחרת, אבל זה פתח פתח אותו ניצלה הנהגת הליכוד במשך שנים… עד היום אף מנהיג ליכוד לא נתן תשובה ישירה לציבור מה הן בדיוק התוכניות שלו.

גם היום, נתניהו מנהל משא ומתן עם הפלשתינאים אחרי שהכריז על תמיכתו בשתי מדינות לשני עמים, ומצד שני, לא רק שהוא לא מתחיל לפרק את המוקשים האלה, הוא הפשיר את ההקפאה וחזר להקים התנחלויות. השמאל מוחה על הקמת ההתנחלויות, הימין על המשא והמתן, אבל מצביעי הליכוד? מה איתם? הם לא מוחים על כלום, בגלל שהם מקבלים את הקריצה, כל אחד מהם חושב שהמשמעות שלה היא אחרת, אבל הם מקבלים את השקר. וכשהם עושים את זה הם נותנים לנתניהו ולמי שיחליף אותו את האישור להמשיך ולשקר להם. העיקר שאחרי זה הם יאשימו את התקשורת.

מודעות פרסומת

פיצה ברודזיה


 1. אחרי מותו של מוני פנאן התברר שהוא ניהל "בנק" "אפור" שנתן למשקיעים בו ריבית של 20%. קודם כל כדאי להבהיר למה זה פסול, ולא מדובר בסתם בנק שאין לו שום רישום אצל שום רגולטור או רשות מיסים. ריבית היא הטבה מובהקת שיש לה שווי כספי קל להערכה, שהבוס שלי נותן לי הטבה, אני צריך לשלם עליה מס הכנסה (שהוא גבוהה בהרבה מסתם מס על רווחים). פנאן היה המנהל של מכבי תל אביב (וגם בעל מניות), ולכן גם הבוס של השחקנים, ולכן צריך היה להתייחס לכל שקל שהוא נתן לשחקנים כאל הטבה שכזאת. יותר מזה, השמועות אומרות שלא רק שחקנים של מכבי תל-אביב קיבלו הטבה שכזאת, גם שחקנים של קבוצות יריבות ושופטים. מה היה קורה אם מנכ"ל מייקרוסופט היה נותן משכורת לעובדים באפל? מה היה קורה אם הוא היה נותן משכורות למושבעים באחד המשפטים שלהם? ברור שמדובר בעבירה מובהקת על חוקי המדינה, האתיקה ובוודאי שהספורט.

2. נשאלת השאלה: מאיפה היה לפנאן 20% ריבית. התשובה שנותנים העיתונים היא שמדובר בהלוואות לשוק ה"אפור". לי זה נשמע ממש לא הגיוני.יש סיבה שלווה בשוק האפור לא יכול לקחת הלוואה בשוק הלבן, לבנקים יש שיטות לבדוק את יכולת ההחזרה של לווה פוטנציאלי, והם רק למי שלא מההווה סיכון, השאר צריכים לוותר על הלוואה או ללכת לשוק ה"אפור" ולקחת הלוואה בריבית הרבה יותר גבוהה. יכול להיות שהבנקים זהירים מידי, אבל בכל זאת, אם היה קיים שוק בו אפשר להשקיע בריבית שנתית בטוחה של 20%, חוקי ההצע והביקוש היו מובילים לשוק הזה עוד הרבה יותר משקיעים, מה שהיה משנה את השוק ומוריד את הריבית. העובדה שמרבית בעלי ההון מעדיפים להשקיע במניות, בנקים, אגרות חוב, מדינות זרות… ולא בשוק ה"אפור" צריכה לגרום לכל אדם סביר לפקפק בסיפור הזה. לא יכול להיות ששחקני כדורסל הם האוכלוסיה היחידה שתעלה על הטריק הזה. האפשרות השניה היא שמדובר במעיין פרמידה, אבל גם כאן העובדות לא ממש מתאימות. פרמידה צריכה להגדיל את הבסיס שלה באופן אקספוננציאלי והרווחים מסתיימים רק שנגמר פוטנציאל הגדלת הבסיס. במקרה הזה די ברור שזה לא מה שקרה, הבסיס אולי גדל אבל המשחק הסתיים הרבה לפני שהוא הגיע למיצוי הפוטנציאל. מה גם שקשה להאמין שאף אחד מהמשקיעים לא היה מבין שמדובר בפרמידה.האפשרות השלישית היא שמדובר בהלבנת כספים, אבל גם זה נשמע לא סביר.החלק החשוב בהלבנת כספים הוא החלק בו הפושע מקבל בחזרה חלק מהכסף שלו באופן נקי. אם כל הבנק של פנאן התנהל מתחת לשולחן, איך בדיוק קיבלו ברוני הסמים את הכסף שלהם בחזרה? לכן, נראה לי שהתשובה הכי סבירה היא שמדובר בכספי הימורים. כאן היתרון של שחקני כדורסל על פני סתם משקיעים הוא ברור, הם יכולים לשנות את המשחק ולגרום למהמר אחד להרוויח ולאחר להפסיד. במקרה כזה גם הצורך במתווך הוא מובן מאליו, אף אחד לא יהמר מול שחקן כדורסל (או שופט) על המשחק שבו הוא ישתתף. זה מסביר גם את הרווחים, גם את השותפים וגם את הסיום. לכן זה נראה לי ההסבר הכי הגיוני.

3. השאלה הכי מעניינת היא: למה כולם מופתעים. הרי העובדה שמשהו מסריח במכבי של-אביב הייתה ידועה לכל מי שקצת עוקב אחרי הכדורסל הישראלי. ואם זה היה סתם ריח לא נעים הרי שאחרי 1999 זה כבר היה ברור לגמרי. ובכל זאת, כל פעם שמישהו הצביע על העובדות, אוהדי מכבי ומגיניה ישר עברו להתקפה על המתקיף, פיקפוק ביושרו ותירוצי העובדות. כשאנדרסן כתב את "בגדי המלך החדשים" הוא תיאר מצב בו כולם יודעים שהמלך הוא עירום, אבל אף אחד לא רוצה להגיד את זה בגלל שכולם מפחדים שאם הם יגידו את זה יחשבו שהם טפשים. במציאות, מתברר, לא צריך ליצור התניה כזאת, לא צריך להגיד לאנשים שמי שלא רואה את המציאות הוא טיפש, מספיק להגיד להם שמי שלא רואה את המציאות הוא בעל אג'נדה. מפתיע ועצוב ככל שזה יהיה מתברר שיש הרבה אנשים שזה מספיק להם על מנת להתעלם באופן מובהק מהמציאות, גם כשהם רואים את המלך רוקד בעירום, ולתרץ אותה בשלל תירוצים, לא רק לגבי מי שאומר שהמלך הוא עירום, אלא בעיקר כלפי עצמם. במקרה הזה כנראה ששום ילד לא יכול לעזור, עד שלא נראה את המלך מתאבד לא נוכל להודות בפני עצמנו שוהא עירום.

4. ואם כבר מדברים על מלכים ערומים שאסור לדבר עליהם… לפני  ב-2006 כתב ג'ימי קרטר ספר בשם: Palestine: Peace Not Apartheid שבו הוא השווה בין שלטון ישראל בשטחים הכבושים לבין השלטון הלבן בדרום אפריקה. כמובן שהספר הותקף באופן יוצא דופן בישראל, בעיקר בגלל השימוש במילה האסורה:"אפרטהייד" (אסור להגיד אפרטהייד. אסור להשוות, חס וחלילה אני לא משווה). קרטר הותקף כבעל אג'נדה, ואף אחד בישראל לא התייחס לספר ברצינות.השנה פרסם ניב גורדון מאמר שטוען שיש להחרים את ישראל על מנת שלא יתפתח בה משטר אפרטהייד. כמובן שגם הפעם המאמר הותקף, וכמובן ששוב עיקר ההתקפות היו לגופו של אדם. ושוב יצאו מחוריהם כל האוסרים על ההשוואה: "אוסר להשוות בין ישראל לאפרטהייד, אין שום דמיון, שם זה היו שחורים, כאן ערבים, זה היה בחצי הדרומי, ואנחנו בחצי הצפוני, זה היה באפריקה, אנחנו באסיה,הם היו נוצרים, אנחנו יהודים ומוסלמים, שם שחור לא יכול לההפך ללבן, כאן מוסלמי יכול להתגייר". והנה, מתברר שהמובן מאליו הוא באמת מובן מאליו, והיה מובן מאליו גם לפני 20 שנה, גם לאנשים בעלי אג'נדה ימנית לחלוטין.  דן מרידור, חבר ליכוד ושר בממשלת הליכוד, אומר על מנחם בגין, חבר ליכוד וראש ממשלה מטעם הליכוד: "בגין לא רצה לומר דרום אפריקה בפומבי בכנסת, אבל בדיון פנימי בוועדת השרים לענייני ביטחון הוא אמר שלא נהיה לדרום אפריקה. בכנסת הוא אמר רודזיה, כי הוא לא רצה כנראה לפגוע במשטר הדרום-אפריקאי. זה נאמר ברור: זה לא אנחנו, זה לא הליכוד. אין בעולם כולו עוד מדינה אחת כזאת, שחלק מהשטח שלה – שלה, וחלק הוא מוחזק, כבוש, משוחרר, אבל לא חלק ממנה".נו… מעניין אם נראה אנשים קוראים להחרמתו של מרידור?