אז, מה הטעם?


אם לא היה שם חייל מת, זה היה מצחיק. ג'יימי ג'יינס (אני מקווה שאני מתעתק את השם שלו נכון) היה אחד מאותם חיילים בריטיים חסרי מזל שלא רק זכו להשלח למלחמה באפגניסטאן אלא גם מצאו בה את מותם. גורדון בראון, ראש הממשלה הבריטי, נוהג לכתוב מכתבי תנחומים למשפחות חללי הצבא הבריטי. למרות היותו חצי עיוור, נוהג בראון לכתוב בכתב ידו. כשג'אקי – אימו של ג'יימי (אני מקווה שאני מתעתק את השם שלהם נכון) – קיבלה את המכתב היא הופתעה לגלות בו עשרות שגיעות כתיב, כולל איות לא נכון של שמו של בנה. בדרך פלאית כלשהיא הגיע המכתב לסאן הבריטי (צהובון שלאחרונה עבר לתמיכה גלויה בשמרנים). בעקבות הרעש, התקשר בראון לגברת ג'יינס (אני מקווה שאני מתעתק את השם שלה נכון) להתנצל. איכשהו יצא שהשיחה הוקלטה (יש ארצות בהן זה לא חוקי) והתמלול שלה, שכלל התקפה פוליטית של גברת ג'יינס (אני מקווה שאני מתעתק את השם שלה נכון) על בראון, הגיעה גם הוא לסאן. כידוע, חוק וישנה אף פעם לא ישן, ולכן מובן שהסאן טעה באיות שמה של הגברת (מעניין, אגב, האם שיחת ההתנצלות של המרדוקים תפורסם בסאן).

יש בזה משהו מעודד, מתברר שלא רק אני עושה טעויות כתיב, אפילו ראש ממשלת בריטניה. למעשה, בזמן האחרון יוצא לי לקרוא עשרות מיילים ומסמכים שנכתבים על ידי דוברי אנגלית בלי ספלר, ובכמעט כולם יש טעויות כתיב וטעויות דקדוק. בעברית אמנם "קשה" יותר לטעות, אבל גם דוברי עברית רבים (מלבדי), כולל כאלה שהשפה היא המקצוע שלהם, טועים כל הזמן. ובכל זאת, אנחנו מציליחים להבין אותם. למרות הכתב הבלתי קריא של בראון, ולמרות השגיאות, כולם הצליחו להבין מה הוא כתב ומה הוא רצה להגיד.

והרי, שפה היא כלי. המטרה של השפה היא להעביר מידע ומחשבות בין בני אדם. כשכלי משמש משמש אותנו בצורה מוצלחת יותר כשאנחנו משתמשים בו בניגוד ל"הוראות השימוש", כנראה שצריך לשכתב את הוראות השימוש, ולא לרדוף את מי שמוצא שימושים יעילים יותר. אז, מה הטעם ב"כתיב נכון" ובחוקי הדקדוק שאפילו האנשים שמכירים את השפה מלידה לא מצליחים להפנים. אולי במקום להשקיע בספלרים אנחנו צריכים להקל בחוקי הכתב ולהפסיק לרדוף את כל מי ש"טעה" כל זמן שגם הכותב וגם המכותב מגינים את הכתוב.

מודעות פרסומת

משה יעלון והשאלה הציונית


במסגרת מתקפת השטויות הבלתי פוסקת שמפיל עלינו השר לעניינים אסטרטגיים, משה יעלון, נופל עלינו גם "מאמר פובליציסטי" (האמת, שנראה לי שרמת הפובליציסטיקה בעיתונים היומיים בזמן האחרון כל כך נמוכה, שגם אם יתחילו לקבל גם מאמרים של ילדים בני 10 אף אחד לא ישים לב להבדל. טוב, אבל זה לא שייך לעניין) במעריב.

בפני עצמו, מדובר במאמר די משעמם ורדוד (נראה לי שככל שהקצינים האלה מדברים יותר, אוייבי ישראל מפחדים פחות – משהו כמו: "אם אדיוט כזה הצליח להיות רמטכ"ל, אז כמה חכמים יכולים להיות המפקדים בשטח?"), החלק היחיד שמעניין בו, לדעתי, הוא ההתייחסות של יעלון למושג "ציונות":

"…האמת היא שגם 112 שנה לאחר אותו קונגרס גורלי מתברר כי הציונות לא סיימה את תפקידה. הקמת הבית הלאומי כמקלט בטוח לעם הייתה רק שלב אחד בדרך לשינוי התודעתי המיוחל, וכעת יש להתרכז בשלב הבא: יציקת התוכן לחיים בבית הזה…. כיום צריכה הציונות לשמש זרז רעיוני ורגשי בפיתוח יעדים למימוש כאן במדינה ובתפוצות ישראל השונות בעולם. במילים אחרות, אם רעיון הבסיס של הציונות היה ועודנו הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, הרי משהוקם הבית יש לחשוב כיצד נוכל לשכלל ולשפר אותו באופן שיהיה ראוי לשם הזה ויהווה אבן שואבת לכל יהודי באשר הוא…"

ז"א, הציונות לפי יעלון היתה תנועה שהוקמה על מנת להקים בית לאומי לעם היהודי. מרגע שהוקם בית כזה, הציונות צריכה, לפי יעלון, לשנות את המטרה שלה ולשכלל את הבית. נשאלת השאלה, מה הופך את התנועה שמטרתהשכלול הבית לפי יעלון ל"ציונות" ולהמשך של הרצל יותר מאשר התנועה לשכלול הבית לפי – נגיד – דב חנין? שניהם הרי מתנגדים לחזונות של הרצל באותה מידה, שניהם רוצים לשפר את הבית שלהם, שניהם מאמינים שהדרך שלהם היא נכונה, מה הופך אחת מהדרכים ל"ציונית" יותר מהשניה.

"…להתגייס למען הכלל ולמען המטרות שחזון ציוני מחודש כזה עשוי להציב בפנינו. חזון כזה, שיצית מחדש אש בלבבות ויעורר השראה בקרב רבים, יציב בפנינו אתגר למימוש חיים ריבוניים במדינת ישראל באופן שבו ניצור ביחד חברת מופת."

מה בעצם עושה המילה "ציוני" כאן למעלה? ניקח את הפסקה למעלה, ונחליף את המילה "ציוני" במילה אחרת: נגיד, "ערכי", נגיד, "סוציאליסטי", נגיד "לאומי", נגיד "ליברלי", נגיד "ערבי", נגיד "צפרדעי"… המובן של המשפט לא ישתנה כלל. למעשה, קל לראות שהמילה "ציוני" אצל יעלון היא סתם קישוט חסר משמעות. אין לה שום חשיבות או משמעות.

מה שיעלון בעצם אומר זה שהוא רוצה להקים תנועה חדשה, ולקרוא לה בשם של תנועה ישנה שעבר זמנה.
העיקר שיש מי שחושב על אסטרטגיה…

השפה כסיבה


טוב, זאת הקדמה קצת ארוכה לפוסט קצר, אבל אני חושב שכדאי להבהיר את החוקים לפני הטענה. כשאנחנו רואים קורלציה חזקה בין שני משתנים שונים אנחנו יכולים להבין את הקשר בשלוש צורות שונות:

  1. אין שום גורם סיבתיות בין שני המשתנים והקשר הוא אקראי. (למשל, שודדי ים והתחממות גלובלית)
  2. יש סיבה משותפת לשני המשתנים (למשל, מספר לובשי המעילים ומספר נושאי המטריות).
  3. אחד המשתנים גורם למשתנה השני (למשל, הירידה בטמפ' גורמת לעליה במספר לובשי המעילים).

יש תופעות מורכבות שאי אפשר באמת למצוא להם גורם אחד ויחיד, ועל אחת כמה וכמה להוכיח שהוא הגורם. מה שאני הולך לעשות למטה זה נסיון לנסח הסבר סיבתי שהוא השערה בלבד. אני מניח שיש קורלציה בין המשתנים, ומביא הסבר אפשרי לקשר סיבתי ביניהם. אדם עצלן פחות היה מביא סימוכין (מה שעדיין לא היה מוכיח את ההשערה, כי כאמור, אי אפשר להוכיח השערות כאלה), אבל בכל זאת, ההשערה נראית לי מספיק מעניינת גם בלי סימוכין.

בהיסטוריה האנושית היו תרבויות בעלות השגים אדירים, ותרבויות בעלות השגים פחותים. זאת תופעה ידועה ויש לה כמה הסברים שונים. ההסבר המתבקש הראשון הוא ההסבר הגנטי, אבל כשבודקים את העובדות מגלים שצאצאי תרבויות שהצליחו להגיע להשגים כשלו בהמשך (הדוגמאות ידועות) הסברים נוספים נתלו באקלים, בדת, בתרבות, בכלכלה, בגישה למשאבים, בנוכחות של אישים בודדים מרשימים ובחשיפה לתרבויות זרות.

הסבר אפשרי אחר שנראה לי סביר הוא שהשפה היא גורם. היום אנחנו יודעים ששפה משנה את המח של מי שמשתמש בה, וששפות שונות משנות את המוח באיזורים שונים, ושיש שפות שקריאה או דיבור בהן מפעיל יותר את המח משפות אחרות, וששימוש כזה גם משנה את מבנה המוח. אפשר לשאול האם שימוש בשפה מסויימת משנה את החברה המשתמשת בשפה? האם הערכים של מי שמשתמש באנגלית שונים מהערכים של מי שמשתמש בצרפתית, לא בגלל חינוך שונה, תרבות שונה או גנים שונים, אלא פשוט בגלל השפה השונה. ולא מדובר רק על ערכים, אפשר לציין גם השגים בתחומים שונים על ידי דוברי שפות מסויימות (כמובן, עם הרבה יוצאים מהכלל). אולי היוונית היא הסיבה שהרומאים (דוברי הלטינית?) לא הצליחו להגיע להשגיהם של היוונים למרות כל היתרונות הכלכליים, פוליטיים ואקלימיים. אולי הצלחתה התרבותית של האימפריה הבריטית לעומת נפילתן של האימפריות ההולנדית והאוסטרו-הונגרית נבע מההבדל בין השפות והדוברים בהן. אולי הנטיה של מדינות דוברות אנגלית לליברליזם ושמרנות לעומת הנטיה של מדינות דוברות צרפתית לסוציאליזם ודתיות נובע מאותה הסיבה.

ולמה זה מעניין… טוב, חוץ מסקרנות אינטלקטואלית, אני חושב שכדאי לבדוק את זה בהקשר הישראלי, ובהקשר לעובדה שלקחנו עם (דובר שפה גרמאנית) עדין ורב השגים והפכנו אותו לעם (דובר שפה שמית) גס, בור וצעקן.

למה קוראים למכניקת הקוונטִים "מכניקת הקוונטִים" ולא "מכניקת הקוונטִום"


במסגרת נסיון התקפה של השימוש במילה "מדיה" ביחיד (במקום מדיום) כותב שחר:

"לו הייתי פוגש פיזיקאי ישראלי שהיה מצהיר על עצמו שהוא מומחה ל”מכניקת קוונטוּם”, יש להניח שהייתי זע במבוכה, אבל אחרי מחשבה קצרה הייתי חושב לעצמי שאם הוא אכן יודע לפתור את המשוואות הרלוונטיות למכניקת הקוונטִים או לנתח תוצאות ניסוי הרי שפחות חשוב לי שיידע לקרוא לתום העיסוק שלו בשמו."

כידוע, בלטינית להפוך יחיד לרבים הופעים את הסיומת UM ל A. למשל, דטה זה הריבוי של דטום. מדיה זה הריבוי של מדיום, אג'נדה זה הריבוי של אג'נדום, בקטריה זה הריבוי של בקטריום, קוונטה זה הריבוי של קוואנטום וכך הלאה (בפעם הבאה שמישהו מדבר איתכם על בקטריות או אג'נדות, או, לחלופין, מתייחס לאג'נדה או בקטריה כאל יחיד, תרביצו לו בשם שחר). לעברית המילים האלה הגיעו מהאנגלית. האנגלית, כידוע, היא שפה גמישה בהרבה מהעברית, ולמרות המקור הלטיני שלהם, באנגלית התקבע השימוש שלהם גם כיחיד וגם ברבים (ובאנגלית, ברגע ששימוש מתקבע אז הוא נכון). בגלל שהעברית ירשה את המילים האלה מאנגלית, ובגלל שבאנגלית שניהם נכונים, הגיוני לבחור את המילה שמתאימה לצורה העברית. מדיה, אג'נדה, בקטריה, לכולן יש מבנה של יחידה בעיברית, ומכאן קל להפוך אותם לרבים (מדיות, אג'נדות, בקטריות… ) ולכן, זה נכון לגמרי להשתמש במילה מדיה כאל יחיד. בניגוד למה שנדמה, האקדמיה כאן לא "נכנעה לגחמה ועיוות לשוני שהגיע מלמטה" (וזה, אגב, חבל. ראוי שהאקדמיה באמת תתחיל לקבל את שינויים בשפה שמגיעים מלמטה, אבל זה במקום אחר). להפך, ההחלטה הזאת של האקדמיה אופיינית לכל ההחלטות ההיסטוריות שלה, עיברית היא שפה בעלת מבנה מובהק, ושפות שנקלטות בעיברית משפות לא שמיות מקבלות את הריבוי העיברי (פסנתר-פסנתרים, פנצ'ר -פנצ'רים, סנדל-סנדלים, מדיה- מדיות, מדיום-מדיומים…).

אבל,  דווקא מכניקת הקוונטים זה סיפור קצת יותר מעניין. ב-1900 גילה פיזיקאי בשם מקס פלאנק,הסבר אפשרי לבעייה שהטרידה פיזיקאים בזמנו.בשביל להגיע לפתרון שלו הוא היה צריך להניח שהאנרגיה שנפלטת מהגוף השחור היא בדידה, בזמן שעד אז היא נחשבה לרציפה. קוונטה בלאטינית זה כמות או כמה (ממנה באה המילה האנגלית quantity) בדרך כלל כמות של אנרגיה היא גודל רציף (1.35 ליטר, 4.32 ג'אול… ) בגלל זה אין הגיון בלהפוך את המילה ליחיד (בעברית זה ביחיד מראש), נבחר השם מכניקת הקוואנטום (=יחיד של קוונטה). זה השם באנגלית, בגרמנית, בדנית ובכל שאר השפות בהן פותחה מכניקת הקוונטים. כאן דווקא בעיברית אי אפשר להשתמש בשם הלועזי, עברית לא אוהבת את הסיומת "UM", היא נשמעת כמו סיומת לא חוקית של שורש עברי. ובגלל זה שונה השם למכניקת הקוונטים (שזה, בעצם, ריבוי של קוונטה, שזה, בעצם ריבוי של קוואנטום, וריבוי, להבדיל משלילה, לא סותר את עצמו).כדאי לזכור שהחלק החשוב בשם האנגלי הוא דווקא היחוד להבדיל מהריבוי, ודווקא אותו איבדנו פעמיים. אבל, בעצם, זה לא ממש חשוב. הרי כשאנחנו שומעים מישהו אומר "מכניקת הקוונטים" אנחנו יודעים למה הוא התכוון. (ואותו הדבר עם מי שמדבר על מדיה חברתית).