עובדות? אנחנו לא צריכים אותן, יש לנו דעה.


שני מאמרים שהופיעו לאחרונה מדגימים באופן מדהים שתי דרכים שונות שבהן מצליחים אנשים אינטליגנטים להתמודד עם עובדות שסותרות באופן מובהק את הדעה איתה הם באו מהבית.
‎קרא עוד מהפוסט הזה

בין שני צבאות


אחד הדיונים האחרונים בהם השתתפתי באייל הקורא (אם יהיה צורך בקישורים אני אחפש כאלה) היה הדיון בקשר לקיומו של צבא החובה.  במהלך הדיון נוצר מצב מוזר בו אני ויריבי דיברנו על שתי צבאות שונים לגמרי.

אני דיברתי על הצבא אותו אני מכיר מחיי האישיים, הצבא בו בזבזתי שלוש שנים יקרות מחיי, הצבא שהתעקש לקרוא לי למילואים שנים אחרי שאפילו העמדת הפנים שאני מועיל לו נגמרה. הצבא הזה הוא גוף מושחת, איטי, מנוון, מטופש, חסר יכולת ביצוע, גדול ורקוב. גוף שכל הקיום שלו הוא קיום אינרציוני. גוף שכל מי שנמצא בו עוסק בשרידה (עד השחרור, הפנסיה, ההעלאה בדרגה – שבאופן מוזר תלויה לרובם המוחלט של האנשים בזמן מקבלת הדרגה הקודמת, מה שכמובן לא מקדם את בעלי הכישורים אלא את בעלי הסבלנות) בבריחה מעונשים חסרי טעם ובנסיון עיקש להשיג עוד ועוד הטבות (שאמנם לא קשורות בדרגה, ולכן לא בפז"ם, אבל גם לא קשורות בכישורים, אלא רק ביחסים עם מחלק ההטבות).  גוף שבו לכל מפקד יש חצר פיאודלית משלו, עם מי שיכין לו קפה, מי שיענה לטלפונים בשבילו, מי שיכתוב את המכתבים שלו, מי שינהג בשבילו, מי שיעשה לו כביסה ויקח את הילדים לחוגים, מי שישקר לאישה שלו….) ובעזרתה הוא יכול לחלק טובות הנאה למקורביו ולהעניש את שנואיו ולנסות להגדיל את החצר שלו בלי להתבך עם האדון הפיאודלי שלו.

יריבי דיברו על צבא אחר, צבא בו יעיל ורזה, צבא בו אנשים מתקדמים לפי כישורים, צבא שתמיד מנצל את זמנם של העוסקים בו כראוי, צבא בו כולם עוסקים אך ורק בהגנה על המולדת (או בדילמות מוסריות), תוך כדי רעות ושיתוף פעולה חריג וללא כל חשבונות אישיים או אינטרסים אישיים. בקיצור, אין כל קשר בין צה"ל שלהם לצה"ל בו אני שירתתי. זה הגיע למצב בו אחת המתדיינות שאלה אותי אם אני באמת שירתתי בצבא.

נזכרתי בדיון ההוא שקראתי את הכותרות על השחרור של קלמן ליבסקינד ממילואים. בצבא שאני שירתתי בו זה דבר מובן מאליו, הואסל לא יכול לפגוע באדון הפיאודלי שלו ולצפות לצאת מזה בלי נזק. יותר מזה, ליבסקינד צריך להודות שאף אחד לא שלח אותו לנקות את הביוב של עזה עם כפית. ההתנהגות הזאת מפתיעה בערך כמו זה שמגלים שהקצונה הבכירה בצה"ל בונה בתי ענק על אדמות מדינה (כאילו – מה ציפיתם – אתם שולחים אותם להגן על גנבי אדמות, אתם מחנכים אותם מגיל אפס שגניבה היא דבר לגיטימי אם רק קוראים לזה השלמת ציוד, ואז פתאום אתה מגלים שגם הם גונבים אדמות) או שהיא משקיע את רוב מירצה במזימות ערמומיות (ושוב, אם הקידום לא תלוי בהצלחה בהגנת המדינה אלא ביכולת להזיק לקולגות שלך, אז איך אפשר לצפות שהם יעסקו בהגנה על המדינה במקום בנזק לקולגות). ובכל זאת, פתאום זה מגיע לכותרת הראשית.

נראה כאילו יש איזשהו פער מוזר בין איך שצה"ל נתפס על ידי עבדיו לבין איך שהוא במציאות. היכולת של תומכי צה"ל להתעלם מהבעיות של צה"ל, למעשה פשוט להתעלם מהמציאות ולבחור לראות רק את החלקים שנוחים להם היא מוזרה. כמו קתולי שלא יכול להודות שהאפיפיור טעה, גם כשברור שהוא טעה, ככה נראה לי שתומכי צה"ל לא מסוגלים להבין שהצבא שקיים במציאות שונה לגמרי מהצבא שקיים בדמיונם. זה מוזר עוד יותר בהתחשב בעובדה שרובם שירתו בצבא, שרובם חוו את הרקבון שלו על בשרם. לא ברור לי אם זה נוסטלגיה, אשליה עצמית, שטיפת מח או חוסר יכולת להודות בפני עצמך שעסקת בבזבוז זמן טהור. הבעיה של גלנט היא לא במעשיו, קודמיו הרי עשו דברים גרועים בהרבה. אולי זה קשור למצבם הפוליטי של שני פטרוניו (ברק ושרון), אולי זה קשור לנקמה פוליטית במי שפיקד על ההתנתקות… אבל בכל זאת, ההפתעה שבא נתקלה התגובה הזאת מעידה על הכחשה מוחלטת, הכחשה שכנראה תמשך הרבה אחרי שחרורו של גלנט, מדי פעם בטח ימצאו לנו עוד קצין מושחת, אבל לא נראה שמישהו הולך לטפל בבעיה עצמה ולא נראה שלמישהו אכפת שהחלפנו קצין מושחת אחד באחר. לא יעבור הרבה זמן עד שנשמע שצה"ל עבר נקיון אחרי שהוציאו ממנו את הגלנט המושחט הזה, ועכשיו כל קציני המטכ:ל עובדים כמו מכונה משומת היטב אך ורק על מנת להגן על המדינה.

האמנם אין משבר הומניטרי בעזה?


דו"ח ועדת טירקל שפורסם ביום ראשון קבע שאין משבר הומאניטרי ברצועת עזה. זה לפחות מה שאמרו בחדשות, וזאת הסיבה שהלכתי לקרוא אותו. אני יודע שהועדה עסקה בעוד כמה נושאים: אירועי ה-31 במאי (המשט עצמו), ושאלת חוקיות המצור הימי על רצועת עזה. הראשון, לדעתי, לא כל כך מעניין, והשני, לדעתי, מיותר (הרי ברור שזה חוקי, ז"א שקיימת פרשנות של החוק לפיה הוא חוקי ויש פרשנות של החוק לפיה הוא לא חוקי, ובגלל שהחוק הבין לאומי איננו תוצאה של הליך חקיקה דמוקרטי שמייצג את דעותיהם של הציבור, אין שום טעם לשאול למה התכוון המחוקק, ולכן השאלה איזה פרשנות היא "נכונה" היא רק שאלה של כח). אני, בכל מקרה, אתרכז רק בחלק שמעניין אותי, והחלק היחיד שיש לו, למיטב הבנתי, השלכות מהמציאות הפיזית הקיימית. לכן נתחיל מעמוד 58, סעיף 61 "חובות הומניטאריות". אני מביא כאן רק הסעיפים שמעלים טיעון או שיש לי משהו להגיד עליהם.

61. "….בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי, חייב מי שהטיל את הסגר הימי לשקול את השפעתו ההומניטארית על האוכלוסייה האזרחית בשטח… החובה לבחון את השפעתו ההומניטארית של סגר ימי טבועה בכללים 102 – 104 למדריך סן רמו….נבחן, אפוא, עתה את השאלה האם לסגר הימי שהטילה ישראל על רצועת עזה הייתה השפעה הומניטארית על האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה שהייתה בה כדי לעשות את הסגר הימי לבלתי חוקי על פי כללי המשפט הבינלאומי." כבר כאן, אני חושב, אפשר לשים לב לשלוש בעיות עקרוניות שעוד יחזרו בהמשך:
1. הבחינה היא לא האם הסגר על עזה הוביל למשבר הומניטרי, אלא האם הסגר הימי הוביל למשבר הומניטרי. זה שבמקרה יש גם סגר ימי וגם סגר יבשתי, זה נחמד, אבל המנדט של הועדה הוגבל, כנראה, רק לסגר הימי, ולכן אין צורך להרים את האף ולהסתכל מסביב.
2. הכלי לבדוק אם יש משבר הומניטארי הוא מסמך שנחתם בסיום מלחמת העולם הראשונה. לפני הקמת ישראל, לפני שחרור הודו, לפני מלחמת העולם השניה, לפני מלחמת העולם בספרד, לפני גילוי הפנצילין, כשחשמל זורם היה מותרות…
3. הבדיקה היא לא באמת האם יש משבר הומניטרי בעזה, אלא האם יש משבר הומניטרי בעזה על פי המשפט הבין לאומי.

62. "אחד הקשיים שעמדו בפני הוועדה היה שהעדים שהעידו בפני הוועדה התקשו לזהות את ההשפעה "ההומניטארית" שהייתה לסגר הימי גופו על אוכלוסיית רצועת עזה, להבדיל מהשפעתה של מדיניות המעברים היבשתיים של ישראל…" אני לא צוחק, זה ציטוט מדוייק (מלבד ההדגשה שלי, כמו כל ההדגשות בהמשך).

63. "…כך לדוגמה, במקרה שבפנינו הובילו חלק מספינות המשט ברזל ומלט, שהם חומרים שהוגדרו על-ידי ישראל כחומרים שיש להם שימושים צבאיים, מחמת השימוש הרחב שעשה החמאס בחומרים אלה כדי לבצר מבנים ומנהרות ברצועת עזה."
"…גישתה של ממשלת ישראל יצרה במובן זה קשר מסוים בתחום ההשפעה ההומניטארית על אוכלוסיית רצועת עזה, בין הסגר הימי ובין מדיניות המעברים היבשתיים."

67. "…בשנת 2007 חל שינוי במדיניותה של ישראל כלפי רצועת עזה…ובכלל זה להגביל את העברת הטובין לרצועת עזה, לצמצם את אספקת הדלק והחשמל וכן להגביל את התנועה של אנשים מן הרצועה ואליה, וכל זאת אחרי בחינה משפטית של הסוגיה ומתוך כוונה למנוע משבר הומניטארי ברצועה."

68. "למען שלמות התמונה יצוין כי מדיניות המעברים היבשתיים שונתה במהלך חודש יוני 2010 . בהחלטה בעניין זה צוין כי ינקטו ללא דיחוי מספר מהלכים, ובכלל זה תפורסם רשימה של פריטים האסורים בכניסה לרצועת עזה אשר "תכלול רק נשק, אמצעים תומכי לחימה ופריטים בעיתיים דו-שימושיים". כל פריט שלא יופיע ברשימה האמורה, כך לשון ההחלטה, יותר לכניסה. שינוי נוסף במדיניות זו נעשה ביום 8.12.2010 , אז נקבע כי, בכפוף למגבלות מסוימות, תאושר תוכנית הדרגתית להוצאת טובין מרצועת עזה אל מחוץ לגבולות ישראל ולאזור יהודה ושומרון. להלן נדון במדיניות המעברים היבשתיים שעמדה בתוקפה בחודש מאי 2010 ." (תכף נחזור לסעיף הזה)

69. קיים קושי מתודולוגי "להפריד בין ההשפעות הישירות של הסנקציות לבין גורמים אחרים שיש בהם כדי להשפיע". זאת דווקא נקודה מעניינת. ז"א, היא לא משנה כלל לשאלה שמעניינת אותי (כזכור: האם יש משבר) אבל אם וכשמישהו ידון בסיבות למשבר (שאולי קיים) אפשר יהיה לחזור ולהעלות אותה.

70. "שיעור העוני ברצועת עזה עלה בהתמדה בשנים שקדמו למדיניות המעברים של ישראל… שיעור האבטלה ברצועת עזה בשנת 2004 עמד על כ-29%. תנאי הסניטציה בעזה הוערכו כ"נמוכים מאוד"." או, במילות אחרות, זה לא שהמצב היה שם טוב במיוחד כשהחזקנו שם צבא והתנחלויות (זה יותר גרוע מ"המורה הוא התחיל" זה "המורה אני התחלתי לפני שבוע").

72. "על פי דו"חות של ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטאריים":

  • 60.5% ממשקי הבית סובלים מ"חוסר ביטחון תזונתי".
  • מערכת הבריאות ברצועה מתדרדרת וממשיכה להתדרדר
  • מצב המלאים של תרופות חיוניות וציוד רפואי מצוי בנקודת שפל היסטורית.
  • ההגבלות המוטלות על מעבר אנשים במעברי הגבול היבשתיים משפיעות על חולים הזקוקים לקבלת טיפול רפואי מחוץ לרצועת עזה.
  • כ-30 אחוזים מן הבקשות להיתרים נדחות או מעוכבות
  • האוכלוסייה ברצועת עזה חווה הפסקות החשמל הנמשכות בממוצע שבע שעות ביום.
  • להפסקות אלה השלכות הרסניות על מערכת הבריאות, הנשענת עתה על גנרטורים שעתודות הדלק עבורם אינן נגישות בקלות.
  • במהלך מבצע "עופרת יצוקה" נהרסו מן היסוד כ-3,500 בתים ברצועת עזה וכ-2,800 בתים נוספים ניזוקו באופן משמעותי.
  • האיסור שהטילה ישראל על הכנסתם של חומרי בנייה מונעת בנייתם ושיפוצם של בתים לדיור, בתי ספר, מתקנים רפואיים וכן תשתיות ציבוריות.
  • רק כ-60% מאוכלוסיית רצועת עזה מחוברת למערכת הביוב
  • 90% מהמים המסופקים לתושבי רצועת עזה אינם בטוחים לשתייה על פי התקנים של ארגון הבריאות העולמי.
  • למעלה ממיליון בני אדם מתקיימים מסיוע הומניטארי שניתן להם על-ידי ארגונים הומניטאריים שונים ברצועת עזה.
  • האיסור על הייצוא שהטילה ישראל, מלבד ההגבלות החמורות על הייבוא שיתקו, הלכה למעשה, את המגזר הפרטי.

לפני שנמשיך, יסתכל לו כל אחד על הרשימה למעלה וישאל את עצמו, האם היא מעידה על משבר הומניטרי או לא.

73. "לדברי מתאם פעולות הממשלה בשטחים נענות בחיוב ארבע מכל חמש בקשות לקבלת היתרים לטיפול רפואי מחוץ לרצועת עזה." (ז"א הצבא מדבר על 20% וארגוני זכויות האדם מדברים על 30%) כל השאר זה חזרה על הסעיף הקודם בשפה צה"לית.

74. "עיקר המחלוקת בין ישראל ובין ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטאריים… המחלוקת סובבת סביב השאלה האם הופרו כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי. ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטאריים שונים מחזיקים בעמדה שישראל הפרה את כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי. לעומתם, מחזיקה ישראל בעמדה לפיה היא פועלת בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי וכי היא אף נקטה בצעדים יוצאי דופן כדי לעמוד בחובות אלה. לפיכך, נפנה כעת לדון בשאלה האם הופר בענייננו המשפט הבינלאומי ההומניטארי". אני לא דובר של ארגוני זכויות האדם, אבל האמנם זאת המחלוקת? על השאלה האם הופרו הכללים? על כל הפרטים העובדתים (לכאורה) שבסעיף 72. אין מחלוקת ורק על השאלה הטכנית והלא מעניינת אם המשבר הזה הוא חוקי או לא (לפי המשפט הבין לאומי) יש מחלוקת?!

75. "כל עוד הרעבה היא תוצאתו של סגר ימי אך לא מטרתו היחידה, אזי היא אינה אסורה על פי המשפט הבינלאומי ההומניטארי."

76. "הוועדה לא מצאה בחומרים הרבים שהוגשו לה, ובכלל זה בחומרים שהוגשו על-ידי ארגוני זכויות אדם, עדות לכך שישראל מנסה לשלול מאוכלוסיית רצועת עזה מזון או להשמיד או להחליש את אוכלוסייתה באמצעות רעב." טוב לדעת שישראל לא מנסה להשמיד את אוכלוסיית עזה. באמת היינו צריכים ועדה בשביל זה?
"חשוב להדגיש כי גם ארגונים הומניטאריים וארגוני זכויות אדם מתארים את המצב ברצועת עזה כמצב של "חוסר ביטחון תזונתי" (שמשמעותו – אפשרות גישה פיזית וכלכלית למקורות מזון), ולא כמצב של "הרעבה" (מניעה מכוונת של מזון, שנועדה להחליש או להשמיד את האוכלוסייה)…. כך גם הצהיר מתאם פעולות הממשלה בשטחים…כי מעולם לא נאמר לו על ידי גורם כלשהו שאוכלוסייתה של עזה "מורעבת"." ז"א שוב, יש הסכמה שיש מצב של חוסר ביטחון תזונתי, השאלה היא אם זה משבר הומניטרי.

79. "ארגונים הומניטאריים וארגוני זכויות אדם הביעו חשש כי ברצועת עזה אין כמות מספקת של אמצעים חיונים כאלה, ובמיוחד שאין ברצועה כמות מספקת של אמצעי מחסה… ברי כי מגבלות אלה לא הוטלו לצורך מניעת השימוש בחומרים אלה מן האוכלוסייה האזרחית של רצועת עזה."
"אכן, כפי שפורט לעיל, מטילה ישראל מגבלות מסוימות על אספקה של סולר ודלקים. לפי עדותו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, ישראל אינה מטילה מגבלות בתחום החשמל. עם זאת, סולר נדרש לצורך הפעלת תחנת החשמל בעזה." ז"א, אנחנו שוב רואים שיש הסכמה כמעט מוחלטת על העובדות שבסעיף 72.
"יתר על כן, כמו בסוגיות רבות המתעוררות לגבי המצב ההומניטארי ברצועת עזה, יש לזכור כי היקף אספקת החשמל מושפע גם ממערכת היחסים בין הרשות הפלסטינית לבין החמאס, זאת מן הטעם שחלק משמעותי מצרכי החשמל של הרצועה אינו מסופק ממילא על-ידי ישראל." זה, לא שייך לשאלה האם יש משבר, אלא רק לשאלה באשמת מי המשבר (עכשיו כבר אפשר להגיד שיש? כנראה שלא)

80. "אין לפני הוועדה ראיות כלשהן לפיהן מונעת ישראל אמצעים החיוניים להישרדותה של האוכלוסייה האזרחית ומכאן שאין בסיס למסקנה כי ישראל מפרה בהקשר זה את המשפט הבינלאומי ההומניטארי." (שוב, כללי המשפט הבינלאומי, לפחות לפי הועדה, מחייבים רק את השרדותה הפיזית של האוכלוסיה, ולא מדברים על איכות חייהם, חשמל, מים זורמים, רפואה., עבודה, מגורים..)

82. "אספקה של סוגי ציוד (רפואי, ס.) מסוימים מוגבלת באופן לגיטימי על-ידי ישראל מסיבות ביטחוניות."
"לא הוצגו בפני הוועדה ראיות לכך שישראל מונעת מעבר של ציוד רפואי מעבר לזה הכלול ברשימת החומרים שהכנסתם לרצועת עזה נמנעת מסיבות ביטחוניות." כאן השלב לחזור לסעיף 68. ולשאול האם השתנו הנסיבות הבטחוניות?

84. "86% מבקשות היציאה (לטיפול רפואי בישראל, ס.) שהוגשו במשך תקופה זו אושרו (על ידי ישראל, ס.), ואילו מתוך 14% הבקשות הנותרות, בוטלו כעשרה אחוזים (10%) על-ידי הרשות הפלסטינית מסיבותיה שלה." ז"א ישראל דחתה 13% מהבקשות (ולא 20 או 30 כמו שנאמר קודם… לא ברור לי מה נכון, אבל כל המספרים גדולים למדי).
"בעדותם בפני הוועדה התמקדו נציגי "רופאים לזכויות אדם" גם בעיכובים בקבלת תשובות לבקשות לקבל טיפול רפואי בישראל, ובמיוחד בסבל שנגרם למעורבים בכך. לפי עדותם, כ-70% – 80% מהבקשות מעוכבות במשך שמונה שבועות ועד שלושה חודשים, ובשל כך נמנע, במקרים רבים, הטיפול הרפואי, אפילו ניתן היתר בסופו של התהליך." (ז"א ה-30% זה לא רק כאלה שעוקבו, אלא גם כאלה שנדחו יותר מדי)
"יש לזכור כי מרבית הסיבות לעיכובים כרוכות בנושאים ביטחוניים"
"ככלל, מקבל החולה הפניה מבית חולים פלסטיני. עם ההפניה הוא פונה לנציג משרד הבריאות הפלסטיני ברצועה שמעביר אותה למשרד הבריאות ברמאללה, אשר בוחן אותה. משרד הבריאות הפלסטיני מעביר את ההפנייה למשרד התיאום הפלסטיני, אשר מתאם את הטיפול מול בית חולים בישראל או ביהודה ושומרון. רק בשלב זה מועברת הבקשה למת"ק עזה, אשר בוחן את ההיבטים הביטחוניים של הבקשה." (לא, טיפול רפואי שצריך לעבור 8 משרדים שונים של שלוש ישויות מדיניות שלא מדברות זו עם זו זה לא משבר הומניטרי)

86. "כפי שנתברר מתוך עדותם של "רופאים לזכויות אדם", ניצבים אתגרים משמעותיים בפני מערכת הבריאות ברצועת עזה"

89. "אשר לתועלת הצבאית, בעדותו בפני הוועדה פירט הרמטכ"ל, רב אלוף גבי אשכנזי, את מהות האיום הנוכחי הנשקף מן החמאס ושעמו נועד הסגר הימי להתמודד…" הרמטכ"ל נתן עדות שבה הוא הסביר למה יש צורך צבאי בסגר, ואז הוא ביטל את הסגר. יכול להיות לזה שלוש הסברים:

  1. התנאים בשטח השתנו, וההסבר של הרמטכ"ל הפך להיות לא רלוונטי – אני לא חושב שיש מישהו שיכול להצביע על תנאי כזה.
  2. הרמטכ"ל הבין שהוא טעה ושינה את דעתו – במקרה כזה היה ראוי שהוא יסביר לועדה את הסיבות ושהוועדה תתייחס לדעתו החדשה.
  3. הרמטכ"ל שיקר לועדה.

90. ""הנזק" או "הסבל" הנדונים במשפט הבינלאומי ההומניטארי הם בעיקרם כאלה המזוהים עם איסורים על הרעבה ומניעת אמצעים החיוניים להישרדות האוכלוסייה האזרחית." ז"א, כל עוד הם חיים זה לא משבר הומאניטרי.

95. "באשר למשך הזמן של הפעלת הלוחמה הכלכלית, דעת הוועדה היא כי קיימת סכנה שהגבלות מקיפות על טובין לא ייחשבו מידתיות לאורך זמן" (אל תשאלו אותי מה זה אומר)

בקשר לענישה הקולקטיבית:
104. "העובדה שמרקם החיים הכלכלי של האוכלוסייה האזרחית מושפע לרעה כתוצאה מלוחמה כלכלית אין בה כשלעצמה, לעלות כדי "ענישה קולקטיבית""

105. "יש להבחין הבחנה חדה בין שני סוגים של מצבים: (i) האחד, הרשות השלטונית מענישה קבוצה הידועה כמורכבת מפרטים חפים מפשע; (ii) השני, הרשות מענישה
אדם אשם, אבל בעשותה כן, במתכוון או באופן בלתי נמנע, היא גורמת לנזק לצדדים שלישיים חפים מפשע. מצב הדברים השני הוא מצב שניתן לקבל מבחינת המשפט
הבינלאומי ההומניטארי, כל עוד הנזק שנגרם איננו בלתי מידתי בהשוואה ליתרון הצבאי."

106. "אשר למגבלות שהטילה ישראל על רצועת עזה, הרי שהלוחמה הכלכלית המכוונת להחליש את החמאס, משפיעה לשלילה על חיי היומיום של האוכלוסייה האזרחית
ברצועת עזה. עם זאת, כפי שנאמר לעיל, מספר הגבלות שתוארו כראיות לכאורה ל"ענישה קולקטיבית" – הוטלו מסיבות ביטחוניות מובהקות (כך לדוגמה, הגבלות מסוימות על הכנסת חומרים לרצועה, כגון בטון, ופריטים מסוימים של ציוד רפואי שיש להם שימושים צבאיים וכו')."
האמת, כמי שלא מבין במשפטים, קו הטיעון הזה דווקא נשמע לי די מבוסס על ההגיון, רק שאני לא בטוח בקשר לסיבות הבטחוניות ובקשר למאמץ למנוע פגיעה באוכלוסיה האזרחית.

108. (זה כבר נושא אחר לגמרי, אבל אם אני כבר כאן…) "אפילו היה הסגר הימי שהוטל על רצועת עזה עולה כדי הפרה של כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי, ליחידים או לקבוצות אין זכות לקחת את החוק לידיים ולפרוץ את הסגר הימי. ליחידים או לקבוצות אין אפשרות לעשות שימוש ללא הגבלה בעקרון של עשיית דין עצמית (Self Help) מול רשויות המדינה. יתרה מכך, עמדה כזאת אף עלולה להצדיק, בסופו של דבר, שימוש בכוח מחוץ לתחום של מגילת האו"ם." ליחידים יש זכות לעבור על חוקים דמוקרטיים, אז על אחת כמה וכמה שיש להם זכות לעבור על חוקים דיקטטוריים (כמו מגילת האו"ם). אני מקווה שהסעיף הזה נכתב מטעמי יחסי ציבור ושאף אחד לא באמת מאמין בזה.

סיכום – למיטב הבנתי הועדה לא קבעה שאין משבר הומאניטרי ברצועת עזה, מה שהיא קבעה הוא שהמשבר (או המצב, מה זה משנה איך קוראים לזה) ההמוניטרי הוא בגבולות החוק הבין לאומי, מוצדק היסטורית ו/או באשמת החמאס והרשות.

וידויו של רוצח המונים


עמירה הס פירסמה הארץ את אדותו עדותו של הנווט שהפציץ את ביתו של סלאח שחאדה ורצח תוך כדי 14 אזרחים, 11 מהם ילדים.

כמה דברים מזעזעים שעולים מהוידוי:

  1. מפקד הבסיס שאל אותם אם הם רוצים לדעת את במי הם הולכים להתנקש. הם התנגדו. ז"א גם בזמן שהם הטילו את הפצצה על בית אזרחי באמצע הלילה, הם לא ידעו את מי הם אמורים להוציא להורג ללא משפט.
  2. אחרי שהם חזרו מה"משימה" סיפרו להם את מי הם הוציאו להורג. הם לא ידעו מי זה. ז"א שהם יצאו למשימה להרוג אדם בלי שהם ידעו אפילו מי הוא ולמה צריך להרוג אותו.
  3. אף אחד לא עשה שום תחקיר רציני אחרי הרצח. כל הסיפורים על זה שצה"ל חוקר את עצמו הם פשוט בולשיט, כמה ימים אחרי הרצח "הגיעו שלושה חבר'ה לטייסת. שלושה מילואימניקים." ורק אז הם שמעו במקרה שיש עם זה בעיה.
  4. רק בעקבות הגעתם של המילואמניקים עלה הנושא המוסרי ושיחת המוסר הראשונה (או השניה) שעבר הנווט בשירותו הצבאי. לא מדובר על טירון שגוייס לצבא לפני יומיים, מדובר על קצין שעיסוקו היה הפצצת אזרחים תמורת תשלום. איך אפשר להעסיק אדם כזה בלי להבהיר לו את הבעיות המוסריות שעולות מתפקידו?! רק מי שרוצה צבא מוסרי חייב לוודא שהחיילים שמשרתים בו שמעו פעם על המוסר.
  5. הנווט לא מכיר את התקדים של כפר קאסם, וחושב בניגוד מובהק להחלטת בית המשפט, שלא היתה לו בחירה, והוא היה חייב לבצע את הפשע.

אין התיישנות על רצח. הגיע הזמן להעמיד את כל מי שהיה מעורב ברצח הזה לדין פלילי. לא סביר שרוצח מסתובב חופשי ועוד מרצה לנערים. העובדה שאף אחד לא עמד לדין, שאפילו לא היתה חקירה, היא עלבון לכל אחד מאזרחי ישראל.

"העובדות אף פעם לא חשובות כשמדובר באובססיות"


השורה המבריקה שבכותרת לקוחה ממאמרו של בן דרור ימיני . במאמר מנסה ימיני לטעון ש:"התקשורת, בעולם ובישראל, חושבת שתמונה אחת של חיילת ישראלית שווה הרבה יותר מעשרות נרצחים"
מתוך המאמר:

"בדיקה פשוטה גילתה שכמות האזכורים של התמונות של אברג'יל עברה את ה-200 אלף בתוך ארבעה ימים. היא הופיעה, שוב ושוב, בכל מהדורות החדשות המרכזיות בעולם ובישראל. "

קודם כל, חייבים לשאול את עצמנו מהי אותה "בדיקה פשוטה". משום מה יש לי נטיה לפקפק ב"בדיקות פשוטות" כשאף אחד לא מסביר לי על מה הן מתבססות (ושלא פעם הן מתבררות כזריקת מספרים חסרת כל ביסוס). אז החלטתי לבצע בדיקה פשוטה משל עצמי. בגלל שאין לי את המשאבים של ימיני, נאלצתי לפנות למישהו שיש לו.

לפי גוגל, מספר האזכורים בתקשורת בישראל בועולם של עדן אברג'יל נכון להיות הוא 1,200. לא מעט, אבל איפה זה ואיפה ה-200,000? וימיני ממשיך:

"הפיגוע האבסורדי והרצחני בפקיסטן זכה להרבה פחות אזכורים. בסדר היום העולמי תמונה של חיילת ישראלית עם פלסטינים כפותים שווה הרבה יותר מפיגוע תופת עם 73 מוסלמים הרוגים"

האמנם "הרבה פחות"? גם את זה אפשר לבדוק. באותו מקור בדיוק. 2,621 איזכורים תוך פחות משבוע. האמנם הרבה פחות? האם רק לי זה נראה לא רק יותר אלא הרבה יותר?! הייתי אומר אפילו כפול.

אבל, זה עוד כלום. ויין רוני בגד באישתו עם זונה (הקשר הבלתי מוסבר בין כדורגלנים מקצועיים וזונות ראוי לפוסט בפני עצמו) ולכן כנראה לא ישחק במשחק של אנגליה נגד שוויץ. 2,467 אזכורים. כן, יותר מעדן אברג'יל, אבל עדיין פחות מהפיגוע בפקיסטאן. ואם כבר פאקיסטאן, נבחרת פקיסטן בקריקט מכרה משחקים. 7,642 אזכורים! יותר מווין רוני, עדן אברג'יל והפיגוע בפקיסטאן ביחד. וזה, אגב, רק באנגלית.

בקיצור, הפער בין האובססיה לעובדות במקרה הזה הוא אצל ימיני לבדו. ה"עולם" לא אובססיבי בקשר לישראל, לא בהשוואה לפקיסטאן, לא בהשוואה לסקס, לא בהשוואה לספורט ולא בהשוואה להרבה דברים אחרים. העיתונים בישראל כבר מזמן הפסיקו לבדוק את ה"עובדות" שמוסיפים הפובליציסטים למה שהם כותבים.

גיאוגרפיה או תורה?


יונתן הללי כותב ב-NRG:

"לאחר השוואה בין יהודים מכל העולם התברר שבדיוק כמו שמסופר בתנ"ך – העם היהודי נוסד במזרח התיכון ואז התפזר לתפוצות"

רק מה, שלפחות בתנ"ך שלי, היהודים לא באו מהלבנט. ככה, שכותרת מדוייקת יותר למחקר צריכה להיות:

"לאחר השוואה בין יהודים מכל העולם התברר שבניגוד למה שמסופר בתנ"ך – בני העם היהודי לאינם צאצאיו של יליד אור כשדים"

מאה זה הרבה?


ברנאר אנרי לוי כותב בהארץ:

"המצור, עלינו לזכור ולהזכיר ללא הרף, נוגע רק לנשק ולמוצרים הנחוצים לייצורו. הוא אינו מונע את הגעתן היומית מישראל של 100 עד 125 משאיות עמוסות מזון, תרופות, ציוד הומניטרי."

לי זה נשמע נתון מוזר:

  1. ממתי סופרים אספקה בעזרת משאיות ליום? כמה משאיות ליום אני צורך? כמה משאיות ליום צורך הבלגי הממוצע? כמה האפגני הממוצע? בכללף על איזה משאיות מדובר? 100 משאיות למליון וחצי בני אדם זה הרבה או מעט? זה נשמע לי מסוג הנתונים שאנשים זורקים סתם ככה, בשביל שישמעו מרשימים. הרי אם הוא היה אומר, למשל, ישראל אינה מונעת את העברתו של קילו בשר לכל אדם בעזה ביום, כולנו היינו יכולים לדעת שזה הרבה, כי כולנו יודעים מה זה סטייק של קילו. אבל מאה משאיות?!
  2. מה זה הנתון הזה 100 עד 125? בסופו של דבר, ברנאר אנרי לוי לא ישב בעצמו וספר, זה נתון שבא ממקור כלשהו. יש ארבע דרכים לדעת לכמה משאיות ישראל מאפשרת לעבור ביום: או שהנתון מגיע מגורם מוסמך מישראל, או שהנתון מגיע מגורם מוסמך מעזה, או שהנתון מגיע ממשקיף צד ג' שדגם כמה ימים ועשה אקטרפולציה, או שזה סתם נתון שמישהו המציא. קשה לי להאמין שגורם רישמי בישראל או בעזה שיודע כמה משאיות נכנסות לעזה מידי יום מרשה לעצמו לטעות ברבע, זה סדר גודל לא סביר לחלוטין בהתחשב באופי האבסולוטי של שלטון החמאס, ובאופי הפניקניסטי של הממשל הישראלי. עוד יותר קשה לי להאמין שברנאר אנרי לוי סתם המציא מספר. לכן, האפשרות האחרונה שנשארה היא שמדובר במישהו שישב וספר כמה משאיות נכנסות בכמה ימים אקראיים, ומזה הוא הסיק לגבי כל השנה. אני מקווה שלא צריך להסביר למה חייבים להבין איך בדיוק הוא ספר, באיזה ימים כן ובאיזה ימים לא, מתי הוא ספר, ואיך הוא הגיע למספר הזה.

אז, כמו כל אדם סביר, הלכתי לחפש בגוגל. את הנתון הזה לא מצאתי בשום מקום, לא בעברית ולא באנגלית. לא בגוגל ולא בבינג (שום מקום מלבד המאמר של ברנאר אנרי לוי וכמה טוקבקים שלא פירטו יותר מידי). מה שכן מצאתי זה את הדו"ח של אמנסטי על עופרת יצוקה. מתוך הדו"ח:

"בחודש נומבר 2008 נכנסו לרצועת עזה בממוצע 23 משאיות אספקה ביום, פחות מ-5% מן הממוצע היומי בחודש מאי 2007."

(אגב, סדר גודל של המספרים 122 ו-127 מופיע שם, אבל הוא מתייחס לחודשים ספציפיים, האם זה המקור?).

זה מעניין, כי אם בנובמבר 2008 נכנסו 23 משאיות, שהם פחות מ5% ממה שנכנס במאי 2008, אז במאי 2008 נכנסו יותר מ-460 משאיות. ז"א שבין 2008 ל-2010 מספר המשאיות ירד ביותר מ-72%. אבל, זה לא מפסיק שם, גם בצלם ספרו משאיות ביום.

"לפי נתוני UNSCO (משרד השליח המיוחד של האו"ם למזרח התיכון), היה מספרן הכולל של המשאיות שהוציאו סחורות מרצועת עזה ב2004- קטן בכ70%- בהשוואה לנתון המקביל לשנת 1998"

ז"א (בהנחה שמספר המשאיות לא עלה משמעותית בין 2004 ל-2008 ובהנחה שכל הנתונים למעלה נכונים), שמאז 1998 מספר המשאיות ביום ירד ביותר מ-90%. באותה תקופה, כדאי לזכור, אוכלוסיית עזה גדלה ביותר מ-50% (מ-1,054,173 ב-1998 ל-1,604,238 היום). או, במילים אחרות, על כל שני עזתים שחיו ב-1998, חיים היום שלושה, ועל כל 10 משאיות שקיבלו העזתים, היום הם מקבלים משאית אחת. ואם נקבל את ההנחה של ברנאר אנרי לוי שישראל מונעת רק "נשק ומוצרים הנחוצים לייצורו" נגיע למסקנה המתבקשת ש93% מהמשאיות שנכנסו לעזה ב-1998 הובילו נשק ומוצרים הנחוצים לייצורו.

כמה מחשבות על הפשיטה


1. מי צריך עובדות. בן אדם מתעורר ביום שני בבוקר ושומע בחדשות שהמדינה שלו הרגה כמה אקטיביסטים. למה? איך? כמה? מתי? מעט ידוע. כולם ידעו שמדובר במשט שיצא לכיוון עזה עם פעילי שלום והספקה הומניטרית. כולם ידעו שיראל שישראל התכוונה לעצור את המשט לפני שיכנס לישראל. את זה ידענו עוד בלילה. מלבד הדם וההרוגים הרבה מידע לחדש לולא היה בבוקר. ובכל זאת, כולם יודעים מי אשם. לפטריוטים ברור מראש שמדובר בפעולה מרושעת של הפעילים שתקפו את חיילי צה"ל המסכנים. לנאורים ברור שמדובר בפעולה מרושעת של צה"ל, שרק רוצה להרוג את מתנגדיו. גם בשעה מוקדמת בבוקר, שהמידע חסר, ברור לגמרי ששתי הטענות מופרכות לחלוטין, ועדיין,עוד ועוד אנשים אינטליגנטים ממשיכים וחוזרים (בעיקר לעצמם) על אותם הסברים. למה בכלל צריך עובדות, למי איכפת מהפרטים, אנחנו כבר יודעים הכל מראש.

2. שוב פעם "לינץ'"? כבר היינו בעסק הזה, ושוב, נראה שהתקשורת העברית החליטה לשנות את משמעות המילה "לינץ'". אולי זה בעקבות הלינץ' בראמאללה, אבל נראה שהיום לינץ' מחליף את המושג "רצח על ידי יותר מאדם אחד". חבל, גם בגלל שאני לא חושב שאני צריך במיוחד מושג ל"רצח על ידי יותר מאדם אחד", ובעיקר בגלל שלינץ', ההוצאה להורג ללא משפט תוך לקיחת החוק לידיים, הוא כן מושג שלדעתי חשוב להשאיר בשפה. אולי זה חלק מתהליך של אורוויליזציה של השפה העברית, מן מחשבה שאם לא נקרא ללינץ' לינץ' אז לא יהיה שום דבר פסול בלינץ', ונוכל להוציא להורג אנשים בלי משפט תוך לקיחת החוק לידיים בלי בג"ץ ובלי בצלם.

3. להצדיע? לשתוק? אראל סג"ל וקלמן ליבסקינד כתבו מאמר משותף שדורש מכולנו להצדיע ולשתוק. מתוך המאמר:

"קשה לדמיין יחידת עלית של צבא אחר נוהגת באיפוק דומה נוכח לינץ' מתוזמן ומתוכנן."

אולי קשה, אבל לא בלתי אפשרי. למעשה, אנשים בעלי זיכרון ארוך משבוע (אם יש כאלה בישראל – ע"ע בסעיף הראשון) בוודאי זוכרים סיטואציה דומה, אזרחים פרובוקטורים ופושעים שהתכנסו על מנת להפריע לצבא לעבוד. וכשהצבא ניסה להזיז אותם, הם תקפו את החיילים, השליכו עליהם חפצים, חומרים מוזרים, פצעו אותם וסיכנו את חייהם. שני דברים מדהימים באותו הקשר – אף אזרח לא עמד לדין, וחשוב מזה, אף אזרח לא מת. כן, אני מדבר, כמובן, על הגג בכפר דרום. מעניין האם גם אז סג"ל וליבסקינד שתקו והצדיעו?

5. "פתרונות טכנולוגים"?! אין לי כוונה להציע כאן הצעות טכניות לאיך אפשר היה לפתור את המצב הזה טוב יותר. זה בוודאי לא אומר שאי אפשר היה, זה רק אומר שאין לי את ההכשרה והנסיון המתאים. נראה לי שחוץ ממני, כולם נהפכו בזמן האחרון למומחים לענייני ספנות, קומנדו והחוק הבין לאומי. חלק מהמומחים באמת מבינים על מה הם מדברים, הבעיה היא שלרובם יש אינטרס כלכלי, פוליטי או אישי, ולכן העדות שלהם אמינה עוד פחות משלי. אנחנו באמת יודעים כמה מקבל כל מומחה כזה מהחברה לה הוא עשה כרגע יחסי ציבור על חשבון טרגדיה? יותר מהכל, נראה לי שדווקא הבריחה ל"פתרונות טכנולוגים" היא פשוט בריחה מהמציאות.טכנולוגיה זה דבר נחמד, אבל לא הכל אפשר לפתור בעזרת טכנולוגיה, ולרוב צריך לדעת להתמודד עם דילמות אמיתיות גם בלי "פתרון טכנולוגי". נחמד היה אם היה איזה גז סודי שמאפשר להרדים את כל הרעים בלי לפגוע בטובים, אין כזה, וגם לא נראה לי שיהיה.

6. מה חשבו הישראלים? לא ברור לי באמת מה היתה התוכנית של ברק והפיקוד הצבאי, אבל די ברור שהיא נכשלה. הרתעה, מילת הקסם השניה של מערכת הביטחון הישראלית (הראשונה היא HASBARA, כמובן) לא ממש הושגה, שקט תקשורתי לא ממש הושג, קשה להגדיר את זה כהצלחה דיפלומטית, כתרומה לשלום, ליחסינו עם ארה"ב או למצבם של העזתים. וכל זה בלי להזכיר את מליוני הדולרים שנשפכו על הפעולה הזאת. אף מילה על כמה גויים שהלכו לעולמם (גויים הולכים לעולמם?). למרות מה שכתבתי למעלה, נראה לי שהכנה טובה יותר של הלוחמים באשר להבדל בין היחס עם אזרחים אלימים ליחס עם חיילים היה יכול להוריד את מפלס הדם. כמו שבכפר דרום לא מת אף אחד, לא היתה סיבה ששם ימותו כל כך הרבה אזרחים.

7. והמפגינים? ברור שהמטרה של המפגינים לא היתה רק ההעברה של הציוד לעזה, אלה גם ההפגנה והפרובוקציה. מדובר, כמובן, במטרות לגיטימיות, ואני מניח שחלקם קיוו שבעזרת ההפגנה הפרובוקטיבית הם יעזרו לעזתים. היום די ברור שזה לא נכון. הטעות (המוסרית והטקטית) הגדולה של המפגינים היתה הנטישה של המאבק הבלתי אלים. אין שום הצדקה ללקיחת סכינים במסע כזה (הרי גם בתסרט הטוב ביותר, הם מגיעים לעזה, ומה אז, נותנים את הסכינים לחמאס? באמת חסר להם אמצעי הרג? או שאולי זה היו סכיני לחם?). במידה ומארגני המסעות באמת רוצים לעזור לילדי עזה, הם חייבים לעבור במסרק על הסירות הבאות ולבדוק שאין שם אמצעי לחימה.

8. אין פחד? כשאני רואה לוחם מיומם וחמוש יורד מהשמיים, אני בורח. ואם אין לי לאן לברוח, אני מתחבא. האפשרות שאני אתקוף אותו (אם נתעלם מהשאלה המוסרית) קיימת רק אם אני (1) מאמין שבאמת יש לי סיכוי לנצח אותו, (2) מאמין שהוא יתפוס אותי וילחם נגדי בכל מקרה או (3) רוצה שכולם יראו שהוא תוקף אותי ויעצרו אותו. אם המפגינים שתקפו את לוחמי השייטת שייכים לסוג הראשון, אז הם לא שפויים בעליל. אם הם שייכים לסוג השני, אז הערכת המציאות שלהם לקויה. אין לנו, לתומכי השלום, שום אינטרס בעוד אנשים כאלה בעזה, ומתכנני המשט היו צריכים לאתר אותם ולהרחיק אותם עוד לפני המשט. אנשים מהסוג השלישי חייבים לעבור תדרוך עמוק לפני שהם מתקבלים למשטים כאלה, על מנת שלא יסכנו את חייהם של שאר השטים (כמו הפעם) ועל מנת שיוכלו באמת לסייע לעזתים.

9. מי ניצח? ישראל, כאמור, לא ניצחה. מצבה היה טוב יותר לפני המשט מאשר אחריו. גם העזתים, כמובן, לא ניצחו, מצבם לא השתפר כלל. תנועת השלום לא ניצחה, לא רק שהיא איבדה כמה מפעיליה, היא הצליחה להחתים להכתים את המאבק שלה באלימות לא מוצדקת ולא חכמה. שוב מתברר שהמאבק ביננו לפלשתינאים איננו משחק סכום אפס, ההפסד שלנו הוא ההפסד שלהם וההפך. לגמרי לא ברור לי למה יש כל כך הרבה אנשים ששמחים לראות את הצד השני נכשל, בלי להבין שהכשלון הזה מדבק.

"הספרדים האלה, באים לארץ…"[1]


מחר תסתיים מערכת הבחירות בבריטניה.עדיין לא לגמרי ברור מי ינצח ומי יפסיד, אבל ברור שאם לא יקראו למנצח קמרון, יהיו כמה אנשים שירוויחו הרבה מאד כסף. אני חושב שאחת הסיבות בגללן הלייבור איבדו הרבה תמיכה בסקרים, והעליה של הליברלים נבלמה היא ההגירה.

במצע של הליברלים-דמוקרטים  עלה בין השאר הרעיון ללגליזציה של המהגרים הבלתי חוקיים, במסגרתה המהגרים הבלתי חוקיים שמתגוררים בריטניה, מדברים אנגלית עובדים וללא תיק פלילי ישלמו את חובם לחברה ויהפכו למהגרים חוקיים. על פניו מדובר באחד הרעיונות היותר אינטליגנטיים לפתרון הבעיה. אחרי הכל, האנשים האלה חיים היום בבריטניה, הם עובדים, שומרים על החוק, משתלבים בחברה, ואי הלגליות שלהם רק פוגע בהם ובחברה, ומאפשר לכל מיני קרימינלים לנצל את המצב. הנושא עלה בעימות השני וכנראה שבעקבות סקרים מדוייקים, החליטו קמרון ובראון שמדובר בנקודת תורפה של קלג. בעימות השלישי הם לא ירדו מהנושא, וחזרו ותקפו את קלג על זה. ובאמת, מאז סיום העימות השלישי מצבו של קלג, הידידותי למהגרים, הולך ויורד בסקרים.

במהלך טיול של בראון באיזה חור, הוא פגש את גברת דאפי. היא התלוננה על המצב בבריטניה, והוא ניסה לענות לה. בין השאר היא אמרה: "כל המזרח אירופאים האלו שבאים לפה, מאיפה הם נוהרים?" (תרגום שלי, סליחה). כשבראון סיים את השיחה הוא סיכם אותה לעוזריו (ובטעות כל העולם שמע), וקרא לגברת דאפי: "גזענית" (בעצם הוא אמר bigoted ואני בטוח שיש בעברית מילה טובה יותר מגזענית). גם הסיכום הזה גרם לבראון לאבד כמה נקודות בסקרי דעת הקהל.

בינתיים, באריזונה, חוק חדש מחייב  כל אדם שיכול להראות כמהגר לשאת תעודה מזהה ומאפשר לשוטר לחקור ולעצור כל אדם שנראה כמו מהגר גם אם אין חשד שהוא ביצע עבירה (מדהים לציין שמצב יומיומי בישראל נחשב למצב ש"חותר תחת עקרונות בסיסיים של הוגנות" במדינות שפויות יותר). ובישראל משרד הפנים יצא במסע תעמולה נגד השוהים הבלתי חוקיים (בשאר העולם, כמו שראינו, הם "מהגרים", לישראל רק יהודים יכולים להגר, ואז הם "עולים", כל השאר כנראה "שוהים"), ובמסע אנחנו שומעים על ישראלים שרוצים לעבוד אבל עובדים זרים תופסים להם את כל מקומות העבודה.
כמובן שהמצולמים הם שחקנים. איואן דייויס החליט לבדוק את ההאשמות האלה. הוא הלך לחור אחר עם 2,000 מובטלים ו-9,000 עובדים זרים וביקש מכמה מהמעסיקים להעסיק מובטלים מקומיים במקום עובדים זרים. התוצאה היתה, כצפוי, מביכה. בסופו של דבר, הטענה שעובדים זרים תופסים מקומות עבודה למקומיים בנויה כולה על ההנחה ששוק העבודה הוא משחק סכום אפס. זה כמובן לא המצב. עובדים זרים לא באים לארצות אחרות בגלל שהם רוצים לטייל, ומעסיקים לא בוחרים להעסיק עובדים זרים בגלל העיניים היפות שלהם. הראשונים עושים את זה בגלל שהם מקבלים משכורת גבוהות יותר מבארצות מוצאם, האחרונים בגלל שהם מקבלים תפוקה. אם עובדים מקומיים היו עובדים כמו העובדים הזרים, לעובדים הזרים לא היתה עבודה, והם היו מהגרים לארצות אחרות. בנוסף, שוק העבודה קטום מלמטה, הרי אי אפשר להעסיק אדם תמורת משכורת של שקל בחודש, אנחנו דואגים בחוק שתנאי ההעסקה של כל העובדים יהיו הוגנים. לכן כשמעסיק בוחר להעסיק עובד זר במקום עובד מקומי הואלא עושה את זה בגלל שהוא מעוניין להציע לעובד תנאים לא הוגנים (היוצאים מהכלל הם, כמובן, אלא שמעסיקים בניגוד לחוק, הם אלה שבאמת פוגעים בתעסוקה ובכולנו, אבל בהם אף אחד לא נלחם, הרבה יותר קל להאבק בעובדים). הלייבור בסופו של דבר נבנו מהגירה (בדיוק כמו אריזונה וישראל, אגב), והיתרונות בהגירה, וכן, דווקא בהגירת עבודה, הם ברורים וצועקים לשמיים.

האמת הזאת היא פשוטה וברורה לכל אדם שחושב קצת. ההתנגדות לעובדים הזרים בישראל, בבריטניה ובאריזונה לא נובעת משיקולי עבודה או כלכלה. אמנם יש שיקולים אחרים (פשע, תרבות, חינוך…) לשקול, אבל ההתמקדות של מובילי הקמפיי (בבריטניה, באריזונה ובישראל)ן בשיקולי כלכלה חסרי ביסוס, מבהירה היטב על מה מדובר. הרבה דברים אפשר להגיד על גורדון בראון, טיפש הוא לא. וכאדם אינטליגנטי הוא זיהה מייד מי עומד מולו. חבל שבמקום להגיד את האמת הזאת בעימות, הוא בחר להגיד אותה באוטו לעוזריו, בזמן שבעימות הוא בחר לתקוף את קלג.

[1] היי, זה לא אני אמרתי, זה פול. אין לי כלום נגד ספרדים, סתם הוצאתי מההקשר.

שמש בגבעון דום?


כשאורבאן השמיני התמנה לאפיפיור הוא הזמין את גליליאו  שיסביר לא על התפיסה ההליוסנטרית. זה היה הנסיון הראשון של הכנסיה הקתולית להתמודד עם הגישה ההלוסנטרית שהלכה וצברה פופולריות מאז קופרניקוס. בהמשך, כידוע, פרסם גליליאו את הספר שלו, האינקוויזיציה לא ממש התלהבה, גליליאו נכנס למאסר והספר של קופרניקוס לרשימת הספרים האסורים. מצד שני, כשלותר שמע על על הרעיון של קופרניקוס הוא אמר (תרגום שלי מהתרגום לאנגלית):

"…הטיפש רוצה להפוך את כל אמנות האסטרונומיה; אך ספרי הקודש מלמדים אותנו שיהושוע ציווה על השמש לעמוד, ולא על כדור הארץ".

ז"א, להבדיל מהגישה הקתולית, גישה של דיאלוג (שכלל, חוץ מהדברים שהיינו מצפים להם, גם: עינויים, הריג, צנזורה והחרמה ועוד כל מיני דברים שמאפיינים ארגונים חשוכים) הגישה הפרוטסטנטית היתה שונה לחלוטין. מבחינת לותר (וקלווין) אין בכלל טעם לבדוק את העובדות או להתווכח עם המדענים, אם כתוב בספרי הקודם שהארץ לא נעה, אז היא לא נעה. נקודה.

היום קשה למצוא פרוטסטנטי (או אדם חושב) שלא מאמין שכדור הארץ נע. בכל זאת, יש תמונות, יש לווינים, יש מטוסים.. לא חסרות ראיות. הנקודה היא שהקתוליות היא דת עם ממסד תיאולוגי, הממסד התיאולוגי הקתולי קיבל את הגישה ההלוסנטרית בסופו של דבר. לפרוטסטנטי אין ממסד תיאולוגי, כל אדם צריך להבין את כתבי הקודש ולפרשם לבדו. בגלל זה היה דגש כל כך רחב בעולם הפרוטסטנטי על תרגום התנ"ך. בזמן שממסד תיאולוגי יכול לתת פרשנויות מורכבות, פרשנות אישית נצמדת באופן טבעי לפשט של הטקסט. לכן בזמן שקתולים כמו קלווין וגליליאו ניסו להסביר איך הגישה ההלוסנטרית מתיישבת עם כתבי הקודש, מדענים בעולם הפרוטסטנטי כמעט התעלמו מבעיות תיאולוגיות, ובזמן שהממסד הקתולי ניסה להתמודד עם סתירות בין הקונצנזוס המדעי לתיאולוגיה, הממסד הפרוטסטנטי פשוט התעלם מהן ונצמד לפשט.

ברוב אירופה הצליחו השליטים למסד את הדת הפרוטסטנטית ולהפוך אותה לכלי לשלטון. ברגע שהמנהיג הדתי כפוף למלך, הוא ייקבל את התפיסה המדעית שטובה למלך, ואיזה מלך לא ירצה שהעם שלו יעמוד בחזית המחקר? לכמה מלכים באמת איכפת מדברי הימים, יהושוע או תהילים? אבל, ההגירה לצפון אמריקה מאנגליה הביאה איתה פרוטסטנטים שלא קיבלו את הרעיון של מלך בראש הכנסיה. זה חלק גדול מהבסיס  האנושי עליו בנויה ארצות הברית של היום, ולכן לא פלא שמרכזה של הכנסיה האוונגאליסטית הוא ברצות הברית, ולא פלא שרוב ההתנגדות התיאולוגית למחקר מדעי בא משם.
הרעיון הפרוטסטנטי הוא רעיון  די חדש. היהדות, מאז הנצחון של הרבנים על הצדוקים והקראים, היא באופן מסורתי דת עם ממסד פרשני די חזק. יהודים שבחרו להתייחס לפשט ולהתעלם מהקונצנזוס הפרשני ומהמורכבות של החיים בסתירה בין המציאות לבין הכתוב בכתבי הקודש מצאו את עצמם בבעיה. בזמן שהיהודים לא היו ממש מעורבים במהפכה ההלוסנטרית, הרי שאחריה הבחירה באפשרות הפרוטסטנטית היא פשוט מגוחכת. לכן דווקא ההתבטאות של גבי אביטל:

"מכיוון שכאשר התורה שלך מתבססת על תורת ההתפתחות של דרווין והנגזרות שלה, אתה מתבסס על יסודות לא-אמוניים, כלומר, אין אלוהים, יש משהו מקדם, והיו התפתחויות כאלה ואחרות אקראיות, שהביאו אל היצור שהוא נזר הבריאה – שזה האדם… כדור הארץ לא הולך להיות מושמד. הקב"ה הבטיח לנו".

מדגימה, לדעתי, אמריקניזציה ואימוץ של דעות אוונגליסטיות על ידי גורמים מסויימים בישראל. גם כאן, הבחירה להעדיף את הפשט של הטקסט ואת הפרשנות האישית שלו על פני המחקר המדעי. הבחירה שלא לקיים דיאלוג (וראוי להבהיר, אין שום דבר רע בלהטיל ספק, רק ש"אלוהים הבטיח" זה לא הטלת ספק) ופשוט לבטל את מה שלא מתאים לדעה המוקדמת מזכירה לי את לותר מלמעלה יותר מכל דבר אחר.