בלי להפריע


גארי בולטון הוא בחור בריטי בעל חזון. הוא החליט שהוא יהיה האדם שיחסוך למין האנושי את הצורך לעמוד בבדיקות בטחוניות. כל מה שצריך, חשב לעצמו בולטון (מן הסתם), זה משהו שיבדוק אם האנשים סוחבים איתם חומרים אסורים בלי לפתוח להם את התיקים. אמנם טכנולוגיה כזאת לא ממש מעשית, אבל אנשי חזון כמו בולטון לא נותנים לבעיות טכניות פעוטות כאלה להפריע להם לממש את חזונם הגדול. ההמצאה של בולטון היא מאד פשוטה. קופסת פלסטיק ריקה עם קלף (מזכיר משהו?) ואנטנה. בהתחלה הוא קרא למכשיר שלו MOLE וניסה למכור אותו לממשל האמריקאי. הממשל האמריקאי בדק את הגלאי וזרק את בולטון מכל המדרגות. הפתרון של בולטון היה מבריק, במקום לשפר את המוצר, לשנות את השם שלו (היום קוראים לו GT200) ולמכור אותו למדינות אחרות.תאילנד, ממשלת תאילנד, שילמה 21 מליון דולרים למזוזות כאלה. מקסיקו, הודו, ירדן, סין ולבנון הצטרפו למסיבה. גם חברות פרטיות, בתי מלון בפיליפינים ובדובאי. במרכז אפריקה משתמשים במזוזה לגלות שנהבים מוברחים. אפילו העיראקים והאפגנים (שנמצאים תחת שלטון אמריקאי) משתמשים בזה. לפחות השתמשו עד שהאמריקאים (והבריטים) שמו לב.

האמת, הסיפור הזה נשמע מגוחך מלהיות אמיתי, ואם לא היו מתים שם איזה כמה אנשים, זה היה מצחיק. אחרי הכל, לא מדובר כאן על תרמית מתוחכמת במיוחד, קל מאד לבדוק אותה, וקשה להאמין שהכסף הזה לא התגלגל בחלקו לכיסם של כמה מפקידי הממשלות השונות. אבל בכל זאת, יש מקום לשאול שאלה אחרת. למה כל כך הרבה גופים לא בדקו את מה שהם קנו. איך זה שמישהו יכול למכור קופסא ריקה (סליחה, קופסא עם קלף ואנטנה) במליוני דולרים. ולא מדובר רק בבולטון, חבר שלו, ג'ים מק'קורמיק נעצר לא מזמן על תרמית זהה. נראה לי שהתרגלנו לראות את הממשלות שלנו מממנות רמאים. התרגלנו למצוא בעיתונים מדור אסטרולוגיה ומדור לקורא בקפה (וזה מחלחל גם לחלקים אחרים בעיתון). התרגלנו שפקידים שלא מסוגלים להבדיל בין עובדה לדמיון מקבלים קידום. דווקא היום, כשכל כך קל לבדוק את העובדות (יחסית לעבר) נראה לי שיותר ויותר אנשים בוחרים במודע להתעלם מהחלק הזה, ולפעול לפי שמועות, ניחושים ואינטואיציות.

מודעות פרסומת

דמגוגיה 101


קצת רקע כללי (שאמור להיות מובן מאליו). סעיף 5 בחוק יסוד: הכנסת קובע חד משמעית ש:"כל אזרח ישראלי בן שמונה עשרה שנה ומעלה זכאי לבחור לכנסת אם בית משפט לא שלל ממנו זכות זו על פי חוק". עד כמה שאני יודע, בית המשפט הישראלי לא מרבה לשלול את הזכות הזאת מאזרחי ישראל (למעשה, אני לא זוכר מתי בית המשפט כן פסל את הזכות הזאת). חוק הבחירות לכנסת מגדיר את הפרוטוקול בעזרתו מתבצעת הבחירה. לפני הבחירות מכינה הממשלה את "פנקס הבוחרים" שמכיל את כל האנשים שזכאים לבחור ואת כתובתם. ועדת הבחירות מחלקת את האזרחים לקלפיות באופן שכל אזרח יהיה מצומד לקלפי שקרובה למקום מגוריו. וביום הבחירות כל אזרח זכאי להתייצב בקלפי אליה הוא מצומד ולהצביע. לא כל האזרחים נמצאים בביתם ביום הבחירות, חלקם נמצאים בים, חלקם מאושפזים, חלקם אסורים, חלקם חיילים על משמרתם, חלקם נמצאים בשליחות המדינה בחו"ל… לכן החליט המחוקק להוסיף פרוטוקול נוסף להצבעה ב"מעטפות כפולות" לאותם יוצאי דופן. האזרחים שמתגוררים בחו"ל ואינם שליחי המדינה (או הסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית העולמית או הקרן הקיימת לישראל או קרן היסוד) כמו האזרחים שנמצאים בישראל ורחוקים מביתם צריכים לסוע לקלפי המצומד להם על מנת לממש את זכות ההצבעה.בהסכם הקואליציוני בין ישראל ביתנו לליכוד הוסכם ש:

"הממשלה תגבש הצעת חוק ממשלתית שתאפשר הצבעה של ישראלים השוהים בחו"ל ביום הבחירות, בתנאים ובתבחינים שיוסכמו על דעת הסיעות החברות בקואליציה. הצעת החוק תונח על שולחן הכנסת בתוך שנה מיום כינון הממשלה. נוסח הצעת החוק הממשלתית ייקבע בהסכמת כל סיעות הקואליציה."

סעיף זהה נחתם גם בהסכמים קואליציונים אחרים. אחרי הקמת הממשלה הגישו חברי הכנסת מילר ורותם מישראל ביתנו הצעת חוק פרטית  שאמורה להגדיר פרוטוקול בעזרתו יכולים אזרחי ישראל שנמצאים בחו"ל לממש את זכותם להצביע. בקיצור, הרעיון הוא שמי שרשום בפנקס הבוחרים ושיש לו דרכון בתוקף במשך 10 שנים (למה?) יוכל להצביע בחו"ל כמו עובדי משרד החוץ. להצעה הזאת יש יתרונות וחסרונות ברורים, מצד אחד היא מגדילה את האפשרות של אזרחי ישראל לממש את זכותם החוקתית להצביע ומאפשר להם יותר גמישות ביום הבחירות, מצד שני היא מפלה בין ישראלי מצפת שנוסע לפריז (ויכול להצביע) לבין ישראלי מבצפת שנוסע לאילת (ולא יכול להצביע), ומצד שלישי, היא מפלה בין ישראלי שרק הוציא את דרכונו, לישראלי הוציא את דרכונו לפני יותר מעשור. בנוסף, הגדלת מספר המעטפות הכפולות מגדילה את האפשרות הטכנית של פקידי הממשלה (שממונים על ידי הקואליציה) לזייף בחירות. אבל, כמובן, אף אחד לא מדבר על הנושאים האלה. כולם מעדיפים להגיב באוטומט את הדעות המוכנות מראש שלהם בלי קשר למציאות.

אחד המאמרים שנכתבו נגד החוק הוא מאמרו של שלמה אבינרי בארץ.  שלמה אבינרי  הוא פרופסור מכובד, זוכה פרס ישראל, אדם מאוזן ומרשים. ודווקא בגלל זה, המאמר שלו מפתיע בשטחיותו, דלות טיעוניו וחוסר הרצינות שלו. המטרה שלי כאן היא להראות כמה המאמר הזה חסר טיעונים אמיתיים, אבל אין כאן שום הבעת דעה על הנושא עצמו, אלא רק על טכניקת הדיון של שני הצדדים. נתחיל:

"הרעיון להעניק זכות בחירה לכנסת לאזרחים ישראלים היושבים בחו"ל הוא לא דמוקרטי ולא ציוני. לכן אין זה משנה מי ייהנה ממנו פוליטית – יש להתנגד לו עקרונית."

ה"רעיון" הזה, כמו שהסברתי בפתיחה, קיים מאז חקיקת "חוק יסוד: הכנסת". האם אבינרי מנסה כאן לטעון בעד שינוי חוק יסוד? האם הוא באמת הולך לטעון שחוק יסוד הכנסת הוא לא דמוקרטי? לא ציוני? מוזר…

"זכות הבחירה היא אבן-התשתית של תפישת האזרחות הדמוקרטית. היא מעוגנת בהנחת היסוד, שלפיה העם גם מהווה את בסיס הלגיטימיות של ההכרעה הפוליטית וגם מי שבסופו של דבר מפעיל אותה. בכך מקופלת ההצדקה המוסרית העקרונית של השיטה הדמוקרטית: מי שמקבל את ההכרעה יישא גם בתוצאותיה, לטוב ולרע. השתתפות ללא נשיאה באחריות היא בלתי מוסרית ומערערת את יסודות הדמוקרטיה."

 "מי שמקבל את ההכרעה יישא גם בתוצאותיה, לטוב ולרע" זאת "הצדקה המוסרית העקרונית של השיטה הדמוקרטית"?! מעניין… האם אסור למי שאינו סוטה מין להשתתף בהכרעה לגבי ענישת אנסים? האם אסור למי שאינו בעל עמדת כח להשתתף בהכרעה לגבי ענישת מקבלי שוחד? האם אסור לתושבי תל אביב להשתתף בהכרעה לגבי בטחונם של תושבי חיפה? האם אסור לנכים להשתתף בהכרעה לגבי מדרגות?

"נכון אמנם שדמוקרטיות ותיקות כמו ארה"ב, בריטניה וצרפת מעניקות זכות הצבעה גם לאזרחים החיים מחוץ לגבולותיהן (אין מדובר ב"מרבית המדינות הדמוקרטיות", כפי שנטען בהצעת צעת החוק של ישראל ביתנו). אבל ההבדל ביניהן לבין ישראל הוא עמוק ומהותי."

הבדל מהותי… זה צריך להיות מעניין. האמנם לא מדובר במרבית הדמוקרטיות? אבינרי לא טורח לתת שם של דמוקרטיה אחת שבה אין לאזרחים שלא מתגוררים בה זכות הצבעה. כדאי גם לציין שגם  אם אבינרי ימצא איזה שלושה איים ושתי נסיכויות כאלה, ברור למדי שמרבית האזרחים של המדינות הדמוקרטיות יכולים לממש את זכותם להצביע גם אם הם לא מתגוררים במדינתם.

"ראשית, בכל אחת מן המדינות הללו שיעור האזרחים החיים מחוץ לגבולות מדינתם הוא זניח ביחס לכלל האוכלוסייה. לפיכך, מתן זכות הכרעה לציבור הזה לא ישנה באופן מהותי את תוצאות ההצבעה. מדובר יותר באקט של הזדהות. אצלנו מדובר במאות אלפים, המהווים אחוז ניכר מאזרחי המדינה."

את זה דווקא קל לבדוק. לישראל יש בין 750,000 ל-540,000 אזרחים שחיים בחו"ל. עבור אוכלוסיה של 7.5 מליון אזרחים, מדובר על כ-10%. כעשירית מהבריטים, חיים מחוץ לגבולות בריטניה (למשל).האם עשרה אחוז זה אחוז ניכר יותר מעשירית? האם עשירית היא מספר זניח לעומת עשרה אחוז? מעניין.

"שנית, ברוב המקרים מדובר באזרחים החיים בחו"ל באופן זמני. לעומת זאת, במקרה הישראלי, מדובר בעיקר בישראלים שעזבו את ארצם לצמיתות, אף כי ייתכן שהם שומרים על זיקה נפשית אליה."

האמנם?!  אפשר להניח שהנתון הזה מבוסס, כמו שאר המאמר,על ניחושים. שני המאמרים שמקושרים למעלה מביאים מספרים, ושונים לגמרי מהניחוש של אבינרי.

"שלישית, אף מדינה מהמדינות הללו אינה ניצבת לפני הכרעות גורליות כישראל. הסוגיות שבהן אנחנו צריכים להכריע הן סוגיות של מלחמה ושלום, שיקבעו את עצם קיומנו."

להבדיל מהסוגיות איתם מתמודדים האמריקאים, שכידוע לא יצאו לאף מלחמה במאה האחרונה? אולי הבריטים? האוסטרלים? מי באמת לא ניצב בפני הכרעות על סוגיות של מלחמה ושלום? שוויץ? אז בעצם אבינרי רוצה לשלול את זכותם של הישראלים שנמציאים בשוויץ לבחור?! אה, כן. אצלם זה סתם מלחמה, אצלנו זאת סכנה קיומית. כמובן…

"לכן, הענקת זכות הכרעה למי שאינו חי כאן ולא יישא בתוצאות איננה אלא הפקרות מוסרית."

קשה להגיד שישראלי שנמצא בארצות הברית לא ישא בתוצאות, הוא הרי מממן את הצי השישי,  קונה דלק שמחירו תלוי במצב המזרח התיכון, ומן הסתם יש לו משפחה שחיים בישראל.אפשר גם לשאול האם לפי ההגיון הזה שלילת זכות ההצבעה ממי שנושא בתוצאות (קטינים, פלשתינאים, ירדנים, לבנוים, סורים, לובים…) היא לא הפקרות מוסרית. אבל, בעצם, ההשפעה של נשיא ארצות הברית (למשל) על הנעשה בישראל היא גדולה לא פחות מההשפעה של ראש ממשלת ישראל. האם אבינרי רומז שנתינת זכות הצבעה לנשיאות ארצות הברית לאזרחי ארצות הברית שחיים בארצות הברית היא "הפקרות מוסרית"?! ברור שזה רעיון מופרך מהיסוד.

"ואחרון אחרון: מציעי החוק מביאים כדוגמה את ארה"ב. ואולם, כל אזרח אמריקאי החי בחו"ל חייב לשלם מס הכנסה לארה"ב ולהגיש דו"ח שנתי על הכנסותיו לרשויות המס האמריקאיות. ההיגיון ברור – אין "ארוחות חינם": המבקש להשתתף, חייב לשאת בנטל. אינני בטוח שהישראלים החיים בארה"ב וסבורים כי "מגיע" להם להשתתף בבחירות יהיו גם מוכנים לשלם מס הכנסה למדינה."

ואחרון אחרון: גם אזרח ישראלי שחי בחו"ל חייב לשלם מס הכנסה לישראל. אבל בדיוק כמו האזרח האמריקאי שחי בישראל, הוא ישלם מס רק לאחת המדינות, משום ששתיהן חתומות על אמנה למניעת כפל מס. ההגוין של "אין ארוחות חינם" כנראה לא כל כך ברור…

"מעבר לעניין הדמוקרטי קיים גם העניין הציוני. מדינת ישראל נועדה להיות מדינת הלאום של העם היהודי, והיא בנויה על ההנחה שיש משמעות לקיומה של ריבונות יהודית בארץ ישראל."

ולכן, להבדיל משאר מדינות הלאום שבנויות על ההנחה שיש משמעות לקיומה של ריבונות לאומית בארצם… מעניין…

"הענקת זכות בחירה למי שעזבו את הארץ – וזו זכותם – מטשטשת את ההבחנה בין ישראל ליהדות הגולה."

מה?

"אולי אין לכנות את העוזבים "יורדים", אבל מתן זכות בחירה מעניק לגיטימציה לעזיבת הארץ."

אני מבין, זאת זכותם אבל זה לא לגיטימי. בעצם, אני לא מבין.

"עזיבתם של ישראלים רבים את הארץ נובעת לא רק מן הגלובליזציה, אלא גם מהעובדה שהיהודים היו עם נע ונד במשך אלפי שנים."

מעניין… אפשר  לבדוק את זה. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יצאו מישראל ליותר משנה בין 3.0 ל-3.6 פרומיל שזה בערך חצי מגרמניה. אולי גם הגרמנים היו עם נע ונד במשך אלפי שנים? (בעצם, כל בני האדם היו עם נע ונד במשך אלפי שנים, אבל לא ניתן לעובדות להפריע, נכון?)

"והצעת החוק – בטשטשה את ההבחנה בין חיים בישראל לחיים בגולה – חותרת תחת מטרת-העל הציונית: להיות עם חופשי בארצנו. זו אינה רק סיסמה, אלא מטרה אמיתית ומוחשית."

ז"א אם נשטש את "ההבחנה בין חיים בישראל לחיים בגולה" נהיה פחות חופשיים? אולי, רק בשביל לא לטשטש את ההבחנה, נרצע את אוזנו של כל ישראלי שחי בישראל. חופש? הבחנה? מה הקשר? לא קשה לראות שאבינרי סתם חיבר שתי סיסמאות בלי כל קשר בין אחת לשניה. וזה, בעצם, כל המאמר. אוסף של סיסמאות, סברות לא מבוססות, השערות חסרות קשר למציאות והקשרים לוגים פרועים.