האמנם אין משבר הומניטרי בעזה?


דו"ח ועדת טירקל שפורסם ביום ראשון קבע שאין משבר הומאניטרי ברצועת עזה. זה לפחות מה שאמרו בחדשות, וזאת הסיבה שהלכתי לקרוא אותו. אני יודע שהועדה עסקה בעוד כמה נושאים: אירועי ה-31 במאי (המשט עצמו), ושאלת חוקיות המצור הימי על רצועת עזה. הראשון, לדעתי, לא כל כך מעניין, והשני, לדעתי, מיותר (הרי ברור שזה חוקי, ז"א שקיימת פרשנות של החוק לפיה הוא חוקי ויש פרשנות של החוק לפיה הוא לא חוקי, ובגלל שהחוק הבין לאומי איננו תוצאה של הליך חקיקה דמוקרטי שמייצג את דעותיהם של הציבור, אין שום טעם לשאול למה התכוון המחוקק, ולכן השאלה איזה פרשנות היא "נכונה" היא רק שאלה של כח). אני, בכל מקרה, אתרכז רק בחלק שמעניין אותי, והחלק היחיד שיש לו, למיטב הבנתי, השלכות מהמציאות הפיזית הקיימית. לכן נתחיל מעמוד 58, סעיף 61 "חובות הומניטאריות". אני מביא כאן רק הסעיפים שמעלים טיעון או שיש לי משהו להגיד עליהם.

61. "….בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי, חייב מי שהטיל את הסגר הימי לשקול את השפעתו ההומניטארית על האוכלוסייה האזרחית בשטח… החובה לבחון את השפעתו ההומניטארית של סגר ימי טבועה בכללים 102 – 104 למדריך סן רמו….נבחן, אפוא, עתה את השאלה האם לסגר הימי שהטילה ישראל על רצועת עזה הייתה השפעה הומניטארית על האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה שהייתה בה כדי לעשות את הסגר הימי לבלתי חוקי על פי כללי המשפט הבינלאומי." כבר כאן, אני חושב, אפשר לשים לב לשלוש בעיות עקרוניות שעוד יחזרו בהמשך:
1. הבחינה היא לא האם הסגר על עזה הוביל למשבר הומניטרי, אלא האם הסגר הימי הוביל למשבר הומניטרי. זה שבמקרה יש גם סגר ימי וגם סגר יבשתי, זה נחמד, אבל המנדט של הועדה הוגבל, כנראה, רק לסגר הימי, ולכן אין צורך להרים את האף ולהסתכל מסביב.
2. הכלי לבדוק אם יש משבר הומניטארי הוא מסמך שנחתם בסיום מלחמת העולם הראשונה. לפני הקמת ישראל, לפני שחרור הודו, לפני מלחמת העולם השניה, לפני מלחמת העולם בספרד, לפני גילוי הפנצילין, כשחשמל זורם היה מותרות…
3. הבדיקה היא לא באמת האם יש משבר הומניטרי בעזה, אלא האם יש משבר הומניטרי בעזה על פי המשפט הבין לאומי.

62. "אחד הקשיים שעמדו בפני הוועדה היה שהעדים שהעידו בפני הוועדה התקשו לזהות את ההשפעה "ההומניטארית" שהייתה לסגר הימי גופו על אוכלוסיית רצועת עזה, להבדיל מהשפעתה של מדיניות המעברים היבשתיים של ישראל…" אני לא צוחק, זה ציטוט מדוייק (מלבד ההדגשה שלי, כמו כל ההדגשות בהמשך).

63. "…כך לדוגמה, במקרה שבפנינו הובילו חלק מספינות המשט ברזל ומלט, שהם חומרים שהוגדרו על-ידי ישראל כחומרים שיש להם שימושים צבאיים, מחמת השימוש הרחב שעשה החמאס בחומרים אלה כדי לבצר מבנים ומנהרות ברצועת עזה."
"…גישתה של ממשלת ישראל יצרה במובן זה קשר מסוים בתחום ההשפעה ההומניטארית על אוכלוסיית רצועת עזה, בין הסגר הימי ובין מדיניות המעברים היבשתיים."

67. "…בשנת 2007 חל שינוי במדיניותה של ישראל כלפי רצועת עזה…ובכלל זה להגביל את העברת הטובין לרצועת עזה, לצמצם את אספקת הדלק והחשמל וכן להגביל את התנועה של אנשים מן הרצועה ואליה, וכל זאת אחרי בחינה משפטית של הסוגיה ומתוך כוונה למנוע משבר הומניטארי ברצועה."

68. "למען שלמות התמונה יצוין כי מדיניות המעברים היבשתיים שונתה במהלך חודש יוני 2010 . בהחלטה בעניין זה צוין כי ינקטו ללא דיחוי מספר מהלכים, ובכלל זה תפורסם רשימה של פריטים האסורים בכניסה לרצועת עזה אשר "תכלול רק נשק, אמצעים תומכי לחימה ופריטים בעיתיים דו-שימושיים". כל פריט שלא יופיע ברשימה האמורה, כך לשון ההחלטה, יותר לכניסה. שינוי נוסף במדיניות זו נעשה ביום 8.12.2010 , אז נקבע כי, בכפוף למגבלות מסוימות, תאושר תוכנית הדרגתית להוצאת טובין מרצועת עזה אל מחוץ לגבולות ישראל ולאזור יהודה ושומרון. להלן נדון במדיניות המעברים היבשתיים שעמדה בתוקפה בחודש מאי 2010 ." (תכף נחזור לסעיף הזה)

69. קיים קושי מתודולוגי "להפריד בין ההשפעות הישירות של הסנקציות לבין גורמים אחרים שיש בהם כדי להשפיע". זאת דווקא נקודה מעניינת. ז"א, היא לא משנה כלל לשאלה שמעניינת אותי (כזכור: האם יש משבר) אבל אם וכשמישהו ידון בסיבות למשבר (שאולי קיים) אפשר יהיה לחזור ולהעלות אותה.

70. "שיעור העוני ברצועת עזה עלה בהתמדה בשנים שקדמו למדיניות המעברים של ישראל… שיעור האבטלה ברצועת עזה בשנת 2004 עמד על כ-29%. תנאי הסניטציה בעזה הוערכו כ"נמוכים מאוד"." או, במילות אחרות, זה לא שהמצב היה שם טוב במיוחד כשהחזקנו שם צבא והתנחלויות (זה יותר גרוע מ"המורה הוא התחיל" זה "המורה אני התחלתי לפני שבוע").

72. "על פי דו"חות של ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטאריים":

  • 60.5% ממשקי הבית סובלים מ"חוסר ביטחון תזונתי".
  • מערכת הבריאות ברצועה מתדרדרת וממשיכה להתדרדר
  • מצב המלאים של תרופות חיוניות וציוד רפואי מצוי בנקודת שפל היסטורית.
  • ההגבלות המוטלות על מעבר אנשים במעברי הגבול היבשתיים משפיעות על חולים הזקוקים לקבלת טיפול רפואי מחוץ לרצועת עזה.
  • כ-30 אחוזים מן הבקשות להיתרים נדחות או מעוכבות
  • האוכלוסייה ברצועת עזה חווה הפסקות החשמל הנמשכות בממוצע שבע שעות ביום.
  • להפסקות אלה השלכות הרסניות על מערכת הבריאות, הנשענת עתה על גנרטורים שעתודות הדלק עבורם אינן נגישות בקלות.
  • במהלך מבצע "עופרת יצוקה" נהרסו מן היסוד כ-3,500 בתים ברצועת עזה וכ-2,800 בתים נוספים ניזוקו באופן משמעותי.
  • האיסור שהטילה ישראל על הכנסתם של חומרי בנייה מונעת בנייתם ושיפוצם של בתים לדיור, בתי ספר, מתקנים רפואיים וכן תשתיות ציבוריות.
  • רק כ-60% מאוכלוסיית רצועת עזה מחוברת למערכת הביוב
  • 90% מהמים המסופקים לתושבי רצועת עזה אינם בטוחים לשתייה על פי התקנים של ארגון הבריאות העולמי.
  • למעלה ממיליון בני אדם מתקיימים מסיוע הומניטארי שניתן להם על-ידי ארגונים הומניטאריים שונים ברצועת עזה.
  • האיסור על הייצוא שהטילה ישראל, מלבד ההגבלות החמורות על הייבוא שיתקו, הלכה למעשה, את המגזר הפרטי.

לפני שנמשיך, יסתכל לו כל אחד על הרשימה למעלה וישאל את עצמו, האם היא מעידה על משבר הומניטרי או לא.

73. "לדברי מתאם פעולות הממשלה בשטחים נענות בחיוב ארבע מכל חמש בקשות לקבלת היתרים לטיפול רפואי מחוץ לרצועת עזה." (ז"א הצבא מדבר על 20% וארגוני זכויות האדם מדברים על 30%) כל השאר זה חזרה על הסעיף הקודם בשפה צה"לית.

74. "עיקר המחלוקת בין ישראל ובין ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטאריים… המחלוקת סובבת סביב השאלה האם הופרו כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי. ארגוני זכויות אדם וארגונים הומניטאריים שונים מחזיקים בעמדה שישראל הפרה את כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי. לעומתם, מחזיקה ישראל בעמדה לפיה היא פועלת בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי וכי היא אף נקטה בצעדים יוצאי דופן כדי לעמוד בחובות אלה. לפיכך, נפנה כעת לדון בשאלה האם הופר בענייננו המשפט הבינלאומי ההומניטארי". אני לא דובר של ארגוני זכויות האדם, אבל האמנם זאת המחלוקת? על השאלה האם הופרו הכללים? על כל הפרטים העובדתים (לכאורה) שבסעיף 72. אין מחלוקת ורק על השאלה הטכנית והלא מעניינת אם המשבר הזה הוא חוקי או לא (לפי המשפט הבין לאומי) יש מחלוקת?!

75. "כל עוד הרעבה היא תוצאתו של סגר ימי אך לא מטרתו היחידה, אזי היא אינה אסורה על פי המשפט הבינלאומי ההומניטארי."

76. "הוועדה לא מצאה בחומרים הרבים שהוגשו לה, ובכלל זה בחומרים שהוגשו על-ידי ארגוני זכויות אדם, עדות לכך שישראל מנסה לשלול מאוכלוסיית רצועת עזה מזון או להשמיד או להחליש את אוכלוסייתה באמצעות רעב." טוב לדעת שישראל לא מנסה להשמיד את אוכלוסיית עזה. באמת היינו צריכים ועדה בשביל זה?
"חשוב להדגיש כי גם ארגונים הומניטאריים וארגוני זכויות אדם מתארים את המצב ברצועת עזה כמצב של "חוסר ביטחון תזונתי" (שמשמעותו – אפשרות גישה פיזית וכלכלית למקורות מזון), ולא כמצב של "הרעבה" (מניעה מכוונת של מזון, שנועדה להחליש או להשמיד את האוכלוסייה)…. כך גם הצהיר מתאם פעולות הממשלה בשטחים…כי מעולם לא נאמר לו על ידי גורם כלשהו שאוכלוסייתה של עזה "מורעבת"." ז"א שוב, יש הסכמה שיש מצב של חוסר ביטחון תזונתי, השאלה היא אם זה משבר הומניטרי.

79. "ארגונים הומניטאריים וארגוני זכויות אדם הביעו חשש כי ברצועת עזה אין כמות מספקת של אמצעים חיונים כאלה, ובמיוחד שאין ברצועה כמות מספקת של אמצעי מחסה… ברי כי מגבלות אלה לא הוטלו לצורך מניעת השימוש בחומרים אלה מן האוכלוסייה האזרחית של רצועת עזה."
"אכן, כפי שפורט לעיל, מטילה ישראל מגבלות מסוימות על אספקה של סולר ודלקים. לפי עדותו של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, ישראל אינה מטילה מגבלות בתחום החשמל. עם זאת, סולר נדרש לצורך הפעלת תחנת החשמל בעזה." ז"א, אנחנו שוב רואים שיש הסכמה כמעט מוחלטת על העובדות שבסעיף 72.
"יתר על כן, כמו בסוגיות רבות המתעוררות לגבי המצב ההומניטארי ברצועת עזה, יש לזכור כי היקף אספקת החשמל מושפע גם ממערכת היחסים בין הרשות הפלסטינית לבין החמאס, זאת מן הטעם שחלק משמעותי מצרכי החשמל של הרצועה אינו מסופק ממילא על-ידי ישראל." זה, לא שייך לשאלה האם יש משבר, אלא רק לשאלה באשמת מי המשבר (עכשיו כבר אפשר להגיד שיש? כנראה שלא)

80. "אין לפני הוועדה ראיות כלשהן לפיהן מונעת ישראל אמצעים החיוניים להישרדותה של האוכלוסייה האזרחית ומכאן שאין בסיס למסקנה כי ישראל מפרה בהקשר זה את המשפט הבינלאומי ההומניטארי." (שוב, כללי המשפט הבינלאומי, לפחות לפי הועדה, מחייבים רק את השרדותה הפיזית של האוכלוסיה, ולא מדברים על איכות חייהם, חשמל, מים זורמים, רפואה., עבודה, מגורים..)

82. "אספקה של סוגי ציוד (רפואי, ס.) מסוימים מוגבלת באופן לגיטימי על-ידי ישראל מסיבות ביטחוניות."
"לא הוצגו בפני הוועדה ראיות לכך שישראל מונעת מעבר של ציוד רפואי מעבר לזה הכלול ברשימת החומרים שהכנסתם לרצועת עזה נמנעת מסיבות ביטחוניות." כאן השלב לחזור לסעיף 68. ולשאול האם השתנו הנסיבות הבטחוניות?

84. "86% מבקשות היציאה (לטיפול רפואי בישראל, ס.) שהוגשו במשך תקופה זו אושרו (על ידי ישראל, ס.), ואילו מתוך 14% הבקשות הנותרות, בוטלו כעשרה אחוזים (10%) על-ידי הרשות הפלסטינית מסיבותיה שלה." ז"א ישראל דחתה 13% מהבקשות (ולא 20 או 30 כמו שנאמר קודם… לא ברור לי מה נכון, אבל כל המספרים גדולים למדי).
"בעדותם בפני הוועדה התמקדו נציגי "רופאים לזכויות אדם" גם בעיכובים בקבלת תשובות לבקשות לקבל טיפול רפואי בישראל, ובמיוחד בסבל שנגרם למעורבים בכך. לפי עדותם, כ-70% – 80% מהבקשות מעוכבות במשך שמונה שבועות ועד שלושה חודשים, ובשל כך נמנע, במקרים רבים, הטיפול הרפואי, אפילו ניתן היתר בסופו של התהליך." (ז"א ה-30% זה לא רק כאלה שעוקבו, אלא גם כאלה שנדחו יותר מדי)
"יש לזכור כי מרבית הסיבות לעיכובים כרוכות בנושאים ביטחוניים"
"ככלל, מקבל החולה הפניה מבית חולים פלסטיני. עם ההפניה הוא פונה לנציג משרד הבריאות הפלסטיני ברצועה שמעביר אותה למשרד הבריאות ברמאללה, אשר בוחן אותה. משרד הבריאות הפלסטיני מעביר את ההפנייה למשרד התיאום הפלסטיני, אשר מתאם את הטיפול מול בית חולים בישראל או ביהודה ושומרון. רק בשלב זה מועברת הבקשה למת"ק עזה, אשר בוחן את ההיבטים הביטחוניים של הבקשה." (לא, טיפול רפואי שצריך לעבור 8 משרדים שונים של שלוש ישויות מדיניות שלא מדברות זו עם זו זה לא משבר הומניטרי)

86. "כפי שנתברר מתוך עדותם של "רופאים לזכויות אדם", ניצבים אתגרים משמעותיים בפני מערכת הבריאות ברצועת עזה"

89. "אשר לתועלת הצבאית, בעדותו בפני הוועדה פירט הרמטכ"ל, רב אלוף גבי אשכנזי, את מהות האיום הנוכחי הנשקף מן החמאס ושעמו נועד הסגר הימי להתמודד…" הרמטכ"ל נתן עדות שבה הוא הסביר למה יש צורך צבאי בסגר, ואז הוא ביטל את הסגר. יכול להיות לזה שלוש הסברים:

  1. התנאים בשטח השתנו, וההסבר של הרמטכ"ל הפך להיות לא רלוונטי – אני לא חושב שיש מישהו שיכול להצביע על תנאי כזה.
  2. הרמטכ"ל הבין שהוא טעה ושינה את דעתו – במקרה כזה היה ראוי שהוא יסביר לועדה את הסיבות ושהוועדה תתייחס לדעתו החדשה.
  3. הרמטכ"ל שיקר לועדה.

90. ""הנזק" או "הסבל" הנדונים במשפט הבינלאומי ההומניטארי הם בעיקרם כאלה המזוהים עם איסורים על הרעבה ומניעת אמצעים החיוניים להישרדות האוכלוסייה האזרחית." ז"א, כל עוד הם חיים זה לא משבר הומאניטרי.

95. "באשר למשך הזמן של הפעלת הלוחמה הכלכלית, דעת הוועדה היא כי קיימת סכנה שהגבלות מקיפות על טובין לא ייחשבו מידתיות לאורך זמן" (אל תשאלו אותי מה זה אומר)

בקשר לענישה הקולקטיבית:
104. "העובדה שמרקם החיים הכלכלי של האוכלוסייה האזרחית מושפע לרעה כתוצאה מלוחמה כלכלית אין בה כשלעצמה, לעלות כדי "ענישה קולקטיבית""

105. "יש להבחין הבחנה חדה בין שני סוגים של מצבים: (i) האחד, הרשות השלטונית מענישה קבוצה הידועה כמורכבת מפרטים חפים מפשע; (ii) השני, הרשות מענישה
אדם אשם, אבל בעשותה כן, במתכוון או באופן בלתי נמנע, היא גורמת לנזק לצדדים שלישיים חפים מפשע. מצב הדברים השני הוא מצב שניתן לקבל מבחינת המשפט
הבינלאומי ההומניטארי, כל עוד הנזק שנגרם איננו בלתי מידתי בהשוואה ליתרון הצבאי."

106. "אשר למגבלות שהטילה ישראל על רצועת עזה, הרי שהלוחמה הכלכלית המכוונת להחליש את החמאס, משפיעה לשלילה על חיי היומיום של האוכלוסייה האזרחית
ברצועת עזה. עם זאת, כפי שנאמר לעיל, מספר הגבלות שתוארו כראיות לכאורה ל"ענישה קולקטיבית" – הוטלו מסיבות ביטחוניות מובהקות (כך לדוגמה, הגבלות מסוימות על הכנסת חומרים לרצועה, כגון בטון, ופריטים מסוימים של ציוד רפואי שיש להם שימושים צבאיים וכו')."
האמת, כמי שלא מבין במשפטים, קו הטיעון הזה דווקא נשמע לי די מבוסס על ההגיון, רק שאני לא בטוח בקשר לסיבות הבטחוניות ובקשר למאמץ למנוע פגיעה באוכלוסיה האזרחית.

108. (זה כבר נושא אחר לגמרי, אבל אם אני כבר כאן…) "אפילו היה הסגר הימי שהוטל על רצועת עזה עולה כדי הפרה של כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי, ליחידים או לקבוצות אין זכות לקחת את החוק לידיים ולפרוץ את הסגר הימי. ליחידים או לקבוצות אין אפשרות לעשות שימוש ללא הגבלה בעקרון של עשיית דין עצמית (Self Help) מול רשויות המדינה. יתרה מכך, עמדה כזאת אף עלולה להצדיק, בסופו של דבר, שימוש בכוח מחוץ לתחום של מגילת האו"ם." ליחידים יש זכות לעבור על חוקים דמוקרטיים, אז על אחת כמה וכמה שיש להם זכות לעבור על חוקים דיקטטוריים (כמו מגילת האו"ם). אני מקווה שהסעיף הזה נכתב מטעמי יחסי ציבור ושאף אחד לא באמת מאמין בזה.

סיכום – למיטב הבנתי הועדה לא קבעה שאין משבר הומאניטרי ברצועת עזה, מה שהיא קבעה הוא שהמשבר (או המצב, מה זה משנה איך קוראים לזה) ההמוניטרי הוא בגבולות החוק הבין לאומי, מוצדק היסטורית ו/או באשמת החמאס והרשות.

מודעות פרסומת

זריקת מספרים בשירות תעשיית השקר


בעקבות הפוסט על המאמר של ברנאר אנרי לוי שלח לי ערן מחקר של יהונתן דחוח הלוי על הסגר על עזה. המחקר מופיע, לפחות ברובו, כאן. דחוח-הלוי הוא לא סתם בלוגר, מדובר ב"חוקר בכיר ועמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה" או במילים אחרות, הוא מקבל כסף עבור המחקרים שלו, ולכן אפשר לצפות מהם שיהיו מקצועיים ומדעיים. למרות זאת, כמו שאני אנסה להראות כאן, המחקר המדובר ממש לא כזה. דחוח-הלוי בא למחקר שלא על מנת לגלות את האמת (שזה, למיטב הבנתי, תפקידו של חוקר), אלא על מנת לצבוע את המציאות בצבעים פוליטיים שנוחים לו. וכשהוא נתקל במציאות שונה מזו שהוא רצה לצייר, הוא פשוט הטביע אותה באוסף של נתונים חסרי משמעות, תוך כדאי התעלמות בוטה מהאמת. המטרה המובהקת של המחקר היא "ארגוני זכויות האדם", דחוח-הלוי מסמן אותה בתחילת המאמר, ולרגע לא מנסה לבדוק אם הוא פוגע בה עד שבסופו הוא מציין בסיפוק שהוא פגע בה. אני מתנצל על האריכות של הפוסט, אבל דחוח-הלוי מעלה הרבה טיעונים, וראוי להבהיר את הנכונות שלהם (אני כותב אותם לפי הסדר במאמר, לא לפי סדר החשיבות):

"יחד עם זאת, אף לא אחד מהם ( = "ארגוני זכויות האדם" ס.) אינו מציג את התנאים ההכרחיים המינימליים לסיום "הכיבוש" של רצועת עזה ע"י ישראל"

וזה בא פסקה אחרי שהוא מביא את ההסבר שלהם ללמה לדעתם ישראל היא כח כובש. אחד ועוד אחד; אם חתול הוא חתול בגלל שיש לו זנב, אז התנאי המינימלי שהוא יפסיק להיות חתול הוא אם תוריד לו את הזנב. או, במילים אחרות, אם ישראל היא כח כובש בגלל שהישראלים "שולטים בכל נקודות הכניסה והיציאה של אנשים וסחורות וכן במים הטריטוריאליים של עזה ובמרחב האווירי" או בגלל ש"השלטונות הישראלים אף הצהירו שיש להם זכות להיכנס לעזה בכוח צבאי בכל עת, והם עשו כן שישה חודשים לאחר פירוק ההתנחלויות" (ועוד) אז הנה תנאים הכרחיים מינימליים לסיום הכיבוש: להפסיק לשלוט בכל נקודות הכניסה והיציאה…, להצהיר שאין לך זכות להיכנס לעזה בכח צבאי… ועוד. הבנת הנקרא.

"…ואינו מעלה דרישה לישראל לסיים מיידית וללא תנאי את "הכיבוש" של רצועת עזה"

מעניין למה ארגוני זכויות האדם לא מעלים דרישה לישראל להפסיק לדאוג לזכויות אדם… אולי, רק אולי, זה בגלל שהם… נו, איך קוראים לזה… אה, כן, ארגוני זכויות אדם. די מובן שארגוני זכויות אדם ידאגו לזכויות אדם, ולא לעשות חיים קלים לשלטונות של מדינה כלשהי. זה התפקיד שלהם, לפחות לפי זה התפקיד שלהם לפי שמם (כי בעולם שבו "חוקר" מפרסם כתבי תעמולה, אולי ארגוני זכויות אדם צריכים לדאוג להפרת זכויות אדם).

"בתשובה לשאלת חבר הקונגרס קיית' אליסון (המפלגה הדמוקרטית) אמרה קלינטון כדלהלן: "המעברים אינם עוד סגורים הרמטית. פריטים רבים מועברים דרך מעברי הגבול… בדקנו את הרשימות [של המוצרים המועברים לרצועת עזה] וחלק גדול ממה שנטען שאינו מורשה למעבר [לרצועת עזה] אינו מדויק.""

האמנם זה כל מה שהאי אמרה באותו דיון? האם היא לא אמרה גם:

"and we are also doing what we can to bolster the Palestinian Authority and to alleviate the humanitarian crisis in Gaza….
There are, as you know, some items that the Israeli Government does not permit to cross. We have urged the Israeli Government on several occasions to open the crossings as much as they are able commensurate with their legitimate security needs which you rec-ognized..
Congressman, I know that those lists have changed, because I have monitored this."

"10,544 חולים (ומלוויהם) יצאו בשנת 2009 לישראל לצורך קבלת טיפול רפואי."

10,544 חולים בשנה. 28 חולים ביום. מתוך אוכלוסיה של 1.6 מליון. כמה חולים בתל אביב מתאשפזים מידי יום במחלקות שאין בעזה? כמה חולים יצאו לישראל לפנ הסגר? כמה חולים יוצאים מהגדה לישראל היום? בואו לא נבלבל אותכם במספרים, 10,544 נראה מספר גדול ומרשים, נשאיר אותו ככה? (אולי כדאי היה להזכיר שב-2007 יצאו לישראל 7,176 חולים?) האם ארגוני זכויות האדם טענו שישראל לא מאפשרת לאף חולה לצאת לישראל?

"4,883 טון של ציוד רפואי ותרופות הוכנסו לרצועת עזה בשנה זו בתיאום עם הרשות הפלסטינית וגורמים בינלאומיים"

4,833 טון. וואו, זה הרבה. בעצם… זה יוצא פחות מ-252 גרם לאדם בחודש. זה הרבה? מעט? זה עונה על הצרכים של האוכלוסיה? העיקר שזרקנו עוד מספר חסר חשיבות.

"ישראל סייעה לפלסטינים בהיערכות לבלום את התפשטות שפעת העופות ברצועת עזה"

וכמובן שאין לזה קשר לאינטרס הישראלי לבלום את שפעת העופות מלהגיע לישראל. מה פתאום.

"כמו-כן, תואמה ההעברה לבתי החולים ברצועת עזה של שתי מעליות"

אני חוזר שוב, שתי מעליות! שלמות. לא אחת, שתיים. מעליות. שלא תגידו, מהסוג המתוחכם שגם עולה וגם יורד. שתי מעליות בשנה, מליון וחצי איש…

"ישראל המשיכה לספק חשמל מתחנת הכוח באשקלון לרצועת עזה"

אחרת, איך יפעלו המעליות?

"ציוד תקשורת ב-45 משאיות הועבר לרצועת עזה לבקשת הרשות הפלסטינית"

45 משאיות. זה הרבה? זה מעט? זה סתם מספר?

" ציוד ב-95 משאיות לצורך טיפול ותחזוקה במערכות המים והביוב הועבר לרצועת עזה, וכן 3,720 טון של כלורויד לצורך טיהור מים. ישראל סייעה לקידומו של פרויקט טיהור מי השופכין בצפון עזה ע"י העברת ציוד וחומרים ב-48 משאיות. "

95 משאיות + 48 משאיות… אני יודע, זה 143 משאיות. אז זרקנו עוד שלושה מספרים חסרי חשיבות?

"257 אנשי עסקים פלסטינים יצאו את רצועת עזה לישראל, הגדה המערבית ולחו"ל."

257. בשנה. זה פחות מאיש עסקים ליום. לכו לדקה לנתב"ג ותספרו כמה אנשי עסקים ישראלים יוצאים מידי יום לחו"ל.

" 10,871 ראשי בקר הועברו לרצועת עזה, ובעיקר סמוך לחג המוסלמי עיד אל-אדחה."

הנה מספר שאפשר לאכול (תרתי משמע). 10,871 ראשי בקר… זה פרות? כמות הבשר שנותנת רה ממוצעת הוא 250 קילו. המספר הזה נרא לי קטן, אז בואו נגיד 350 קילוגרם. במילים אחרות, ישראל העבירה לכל תושב ברצועה 6.5 גרם בשר בקר ביום. מעניין כמה זה יוצא בפרוסות סלאמי.

"סיוע הומניטרי – בשנת 2009 הועברו דרך ישראל 141,390 טון של ציוד הומניטרי ע"י גורמים בינלאומיים, מהם 115,043 טון של מזון ו- 2,990 טון של תרופות וציוד רפואי."

רק לפני שניה זה היה 4,833 טון ועכשיו זה ירד ל-2,990? הרי ברור ששני הנתונים לא יכולים להתקיים בו זמנית. מי שרוצה לדעת את האמת חייב לשאול על מה מבוסס כל אחד מהם. אבל מי שרוצה לזרוק סתם מספרים, אז הנה, עוד מספר לרשימה. וכמה זה 115,043 טון מזון? זה כולל ראשי הבקר מלמעלה? בכל מקרה, אם אני לא טועה זה יוצא פחות מ-200 גרם ביום לאדם. אבל אני בספק אם דחוח הלוי היה מסתפק בדייאטה כזאת. (אגב, לפי דחוח הלוי, המקור של ה-115,043 הוא בקישור הזה, אבל גם אחרי יומיים של נסיונות ממחשבים שונים באתרים שונים לא הצלחתי להוריד את הקובץ המדובר. נראה לי שהשרתים של משרד החוץ אמינים פחות מאלה של בלוגלי ז"ל)

"כניסת גורמים בינלאומיים – 21,200 אנשים המשתייכים לארגונים בינלאומיים ו-400 דיפלומטים נכנסו לרצועת עזה בשנת 2009. "

21,000 אנשים זה הרבה? מעט? כמה נכנסו לישראל בתקופה המקבילה? כמה לבלגיה? האם אותם אנשים עזרו במשהו לפתרון המשבר ההומניטרי? האם הם יצרני מזון? רופאים? יצרני מיכשור רפואי? האם הם נכנסו למטרות קניבליזם ו/או איברים להשתלה?!

" אונר"א – 3,282,000 ליטר של דלק ודיזל הועברו לשימוש אונר"א. כמו כן, הועבר לאונר"א ציוד מיוחד למחנות הקיץ, הכולל בריכות, מכונות גלידה, כלי נגינה וציוד ספורט."

3,282,000 ליטר של דלק. ממממ… נשמע הרבה. רגע, זה לשנה, אז 9,000 ליטר ליום… עדיין נשמע הרבה, רגע זה לא לאדם אחד, זה לאונר"א. מה זה אומר? האם אונר"א השתמש בזה למטרותיו או חילק את זה לתושבים? האם זה כל הדלק שעבר לעזה (פחות מליטר לאדם ביום) או שזה רק הדלק שעבר לאונר"א, ודלק נוסף עבר למקורות אחרים? כנראה שלעולם לא נדע, כי דחוח הלוי לא בעניין של לחקור, הוא בעניין של לזרוק מספרים חסרי משמעות. רגע, הטקסט יוצא קצת ארוך, נעשה הפסקה גראפית קלה:

גרף 1 - ליטר של דלק ודיזל הועברו לשימוש אונר"א ב-2009

גרף 1

בגרף 1 אפשר לראות את כמות הדלק שעבר לשימוש אונר"א ב-2009. מרשים? רגע, אולי נסתכל על הגרף הבא:

גרף 2 - ליטר של דלק ודיזל הועברו לשימוש אונר"א ב-2009

גרף 2

בגרף 2 אפשר לראות את כמות הדלק שעבר לשימוש אונר"א ב-2009. מעט? רגע, אולי נסתכל על הגרף הבא:

גרף 3 - ליטר של דלק ודיזל הועברו לשימוש אונר"א ב-2009

גרף 3

בגרף 3 אפשר לראות את כמות הדלק שעבר לשימוש אונר"א ב-2009. רגע, זה בדיוק אותו נתון כמו בשני הגרפים הקודמים, לא? ככה זה שזורקים מספרים.

"יצוא חקלאי – אושר יצוא של פרחים ותות שדה כחלק מפרויקט משותף עם ממשלת הולנד. מתחילת יישום הפרויקט יוצאו יותר מ-7 מיליון פרחים ו-54 טון של תות שדה. "

7,000,000 פרחים. זה יוצא פחות מ-5 פרחים לאדם בשנה. גם בהנחה שהפרחים האלה נמכרים ב-50 דולר (והם לא) אז ישראל איפשרה יצוא של 250 דולר לאדם בשנה.
54 טון תות שדה. פחות מ-40 גרם תות לאדם בשנה. גם יצוא של כמהין בכמות הזאת לא יכול להשפיע על הכלכלה של אף חברה.

"יציאה מרצועת עזה – מעבר ל-10,544 החולים (ומלוויהם) יצאו את הרצועה 147 סטודנטים לצורך לימודים בחו"ל בהתאם לבקשות שהתקבלו מגורמים בינלאומיים, 374 נוצרים תושבי עזה על מנת ליטול חלק בטקסי חג המולד בבית לחם ומאה נוצרים תושבי עזה כדי לנכוח בביקור האפיפיור בישראל (מאי 2009), 17 נציגי פתח על מנת להשתתף בכינוס הועידה הכללית של התנועה בבית לחם ושחקני קבוצת כדורגל לצורך השתתפות במשחקי ידידות בגדה המערבית ובחו"ל. "

על החולים דיברנו. 157 סטודנטים זה לא פחות מבדיחה. מישראל (עם אקדמיה מתפקדת) יוצאים בכל שנה כמה סדרי גודל של סטודנטים. אז בהתחשב בחוסר התפקוש של האקדמיה העזתית, 157 סטודנטים זה אומר ש(אם המצב ימשך ככה) בעוד עשור לא יהיו (למעשה) בעזה רופאים, מהנדסים, מדענים או אנשים משכילים (וזה, מעבר להכל, מנוגד לאינטרס הישראלי). 374 נוצרים. זה כמעט נוצרי אחד ביום. וואו.

"מעבר כרם שלום – במהלך 2009 נכנס מטען של 15,531 משאיות למגזר הפרטי ו-3,033 משאיות סיוע."

שוב חזרנו למשאיות? 18,564 משאיות בשנה. זה יוצא 51 משאיות ביום. איפה זה ואיפה ה-"100 עד 125" (שאני חושב שאפשר לסכם ולהגיד שהוא סתם זרק מספרים, מתוך הבנה שהוכיחה את עצמה שאף אחד לא יפקפק) של אנרי לוי? למעשה, אפילו ארגוני זכויות האדם (שכזכור, התכנסנו על מנת להראות שהם מגזימים) העריכו את המספר כ-83 ביום.

"מעבר ארז (בית חאנון) – פתוח באופן רציף ע"י ישראל למעבר אנשים, כולל חולים, פקידי אונר"א ומבקרים, יציאת אסירים משוחררים מישראל ומשלחות זרות. 10,500 איש יצאו את הרצועה ו- 10,800 נכנסו אליה (סה"כ 21,300). לטיפול רפואי בישראל יצאו 5,300 איש וחזרו 5,055, לצורך עבודה יצאו 710 וחזרו 910, לצורך לימודים יצאו 854 וחזרו 580, לצורך ראיונות יצאו 300 וחזרו 366, מבקרים מקרב ערביי ישראל נכנסו לרצועת עזה 302 ויצאו 309 ולמטרות אחרות יצאו 66 ונכנסו 87"

רגע, קודם זה היה 10,544 חולים, עכשיו זה 5,300? ושאר החולים יצאו ממעברים אחרים? אם כן, אז למה המספר של החולים שיצאו ממעבר ארז אמור לעניין אותנו? אם לא, אז מאיפה ההפרש הזה? איך פתאום יש לנו 854 סטודנטים, אם קודם היו לנו 157? וכמה היו המספרים לפני הסגר? (כמובן ששאלות כאלה לא מעניינות את דחוח הלוי, הוא סתם בא לזרוק מספרים אקראיים)

"עומר אל-נסר, מנהל מחלקת יחסי הציבור של משרד הבריאות בממשלת חמאס, מסר (31 בינואר 2010), כי בשנת 2009 נשלחו 11,608 חולים לשם קבלת טיפול רפואי שלא במסגרת שירותי משרד הבריאות בעזה. לדבריו, ישראל לא העניקה אישור ל-150 חולים להיכנס לתחומה בשנה זו."

רגע, אז יותר מ-1,000 חולים חסרים כאן. למה? איפה? מיהם? מה זה אומר 11,608? כמה יצאו בשנים קודמות?

"משרד הבריאות הפלסטיני פרסמה (15 בדצמבר 2009) נתונים על מספר החולים הפלסטינים שיצאו לטיפול רפואי מחוץ לרצועה בחודשים אוגוסט – נובמבר 2009. על פי נתונים אלה 3,532 חולים נשלחו לטיפול רפואי, מהם 1,067 בבתי חולים בירושלים, 588 בבתי חולים בישראל, 543 בבתי חולים במצרים, 214 בבתי חולים בירדן, 584 בבתי חולים באיו"ש ו- 536 חולים הופנו לטיפול בבתי חולים ברצועת עזה. העלות הכוללת של הטיפולים הרפואיים הייתה 30 מיליון ש"ח."

אם בשנה יש לנו בין 10,544 ל-11,608 חולים, אז בארבע חודשים סביר שיהיה שליש. 3,532 זה באמת בערך שליש. וואו, אז מה למדנו? שהחלוקה של החולים שיוצאים לישראל היא די מאוזנת לאורך השנה? שדחוח הלוי רוצה לנפח את המחקר שלו? יש טיעון מאחורי כל המספרים האלה?

הפסקאות הבאות, אותן אני לא עומד להעתיק (יש גבול) מפרט דחוח הלוי את פעילות המעברים בכמה ימים "אקראיים". 3/5/2009, 2/5/2009, 30/4/2009, 29/4/2009 וה-28/4/2009. רגע, אתם בטח שואלים את עצמכם, מה קרה ל-1/5/2009. אז זהו, שכלום. אני מניח שהעקרון הובן, השיטה של דחוח הלוי עד עכשיו היא לזרוק הרבה מספרים שלא אומרים כלום (וגם שהם יכולים להגיד משהו, הוא מקפיד לתרגם אותם למספרים שדורשים חישוב נוסף על מנת שיגידו אותו) ולפעמים אפילו מספרים שלא מתיישבים זה עם זה (ואז הוא אף פעם לא מנסה לבדוק ממה נובע הפער, או אפילו להצביע על הפער). אז, בקיצור, אם מישהו מוצא שמהו שנראה כמו טיעון בפסקאות הבאות, אני אנסה להתמודד איתו, אם לא, אני אעבור הלאה.

"המילה "הברחה" אינה המילה הנכונה לתיאור מערכת המנהרות בגבול רצועת עזה ומצרים. משמעות "הברחה" נקשרת לפעולה בלתי חוקית הנסתרת מן העין, ואילו מערכת המנהרות הפלשתינית גלויה ופרוסה לכל אורך הגבול….על-פי הכתבה שוקמו מרבית המנהרות אשר הותקפו במהלך מבצע 'עופרת יצוקה'"

אז, אם נקבל את ההנחה של ארגוני זכויות האדם (וכשאתה בא לדון עם מישהו אתה צריך לקבל את הנחות היסוד שלו) שישראל שולטת בעזה, וישראל, נלחמת במנהרות…מסקנה, המילה הברחה היא היא המילה הנכונה. יותר מזה

"…מערכת המנהרות משמשת בין היתר גם לצרכים פליליים כגון…"

מסקנה, זה מנוגד לחוק (איזה חוק? הישראלי? העזתי?), ולכן זה לא חוקי, ולכן המילה הברחה היא היא המילה הנכונה.

משמעויות והערכה

"הטענות בדבר מצור הרמטי על רצועת עזה אינן עולות בקנה אחד עם הנתונים המשתקפים הן ממקורות ישראליים והן ממקורות פלסטיניים."

משום שאין טענות על מצור הרמטי. זה סתם איש קש. כל הדו"חות שקראתי, את חלקם הבאתי בפוסט הקודם, טוענות שיש מעבר (שהוא הרבה מתחת לצרכים של האוכלוסיה).

"רצועת עזה תחת שלטון חמאס ממשיכה לקבל אספקה של סחורות דרך מעברי הגבול עם ישראל ודרך מערכת המנהרות עם מצרים שהפכה לערוץ יבוא ממוסד והמשלימה את פרטי היבוא שאינם מגיעים מישראל בהיקף של מאות מיליוני דולרים בשנה."

השאלה היחידה שמעניינת היא אם הסחורות שעוברות מישראל מספקים את הצרכים של האוכלוסיה הפלשתינית. את זה ממש לא ראינו עד עכשיו. המנהרות עם מצרים לא ממש רלוונטיות (ואלמלא הן, כנראה שהמשבר היה קשה עוד יותר).

"הגידול המתמשך ביבוא דרך מערכת המנהרות מספק תעסוקה לאלפי פלסטינים ומעשיר את אוצר ממשלת חמאס באמצעות גביית מיסים על הפעלת מנהרות ועל הסחורות העוברות בהן. סוגי הסחורות המיובאות דרך המנהרות נקבע לפי היצע וביקוש ולעיתים קרובות יוצרים בעלי המנהרות מחסור מכוון כדי להגדיל את נתח הרווח."

הידד, ברוב טמטומינו אנחנו מגדילים את אוצר החמאס. אבל לטענה של דחוח הלוי כנגד ארגוני זכויות האדם זה לא קשור.

"שערי רצועת עזה פתוחים ליציאה וכניסה של תושבים פלסטינים, וזאת בכפוף לאישור ותיאום של שלטונות ישראל ומצרים. ע"פ הנתונים הפלסטינים, ישראל ומצרים אישרו יותר מ-98% מכלל הבקשות של פלסטינים לקבל טיפול רפואי בתחומן."

כזכור, החמאס מערים קשיים על כל מי שלא מקורב לצלחת. זה שישראל מאפשרת לו את הכח הזה זאת בעיה בפני עצמה.

"מערכת המנהרות משמשת גם לצרכים צבאיים של חמאס, ובהם שליחת לוחמים לאימונים באיראן ובסוריה, וייבוא מערכות נשק מתקדמות (נ"מ ונ"ט), חומרי נפץ ותחמושת. להפעילות הפלילית במנהרות כוללת יבוא של סמים ונערות צעירות לצורך עבודות שירותים ונישואין עם פלסטינים עשירים ומבוגרים. "

אכן, עוד פגיעה בזכויות האדם כתוצאה מהסגר… רגע, מישהו כאן התבלבל.

"עמדת ארגוני זכויות האדם, המציירים תמונה מופרזת ומוגזמת של השלכות "המצור", לוקה בסטנדרטים כפולים. מחד גיסא, הם טוענים בתוקף שישראל הינה עדיין כוח כובש ולכן היא חייבת לדאוג "לביטחונם ורווחתם של תושבי עזה", אך מאידך גיסא הם מבקרים את ישראל רק על אי דאגה לרווחת תושבי עזה ולא לביטחונם שנפגע קשות בשל שלטון חמאס המחיל בהדרגה את החוק האסלאמי תוך דיכוי אלים של האופוזיציה"

איפה כאן הסטנדרטים הכפולים? הם מבקרים את ישראל (ככח השולט) על הפקרתם של תושבי עזה. נראה לי סטנדרט אחיד למדי.

"יתירה מכך, ארגוני זכויות האדם אינם מציגים דרישה מישראל לסיים את "הכיבוש" של רצועת עזה, אלא אדרבא להעמיקו באמצעות פתיחת הגבול באופן מלא. יש בעמדה זו משום פרדוקס, שכן אם ישראל ישראל תסיר את המצור על פי דרישת ארגוני זכויות האדם, הכיבוש אמור להסתיים, ומכאן שלישראל לא תהיה עוד חובה לדאוג לאוכלוסית עזה. אשר על כן, תמוהה העובדה שארגוני זכויות האדם מוסיפים לתבוע מישראל לדאוג לאוכלוסית עזה גם לאחר הסרת המצור."

לא, אין כאן פרדוקס. אם ישראל ישראל תסיר את המצור על פי דרישת ארגוני זכויות האדם, הכיבוש לא אמור להסתיים (לפי ארגוני זכויות האדם). הכיבוש יסתיים כשישראל תסיים לכבוש את עזה. העובדה שארגוני זכויות האדם מוסיפים לתבוע מישראל לדאוג לאוכלוסית עזה גם לאחר הסרת המצור לא תמוה בכלל, זה תפקידו של הכח השולט בכל מדינה. משום מה דחוח הלוי החליט שאם ישראל תסיר את המצור אז הכיבוש יסתיים, זה עוד איש קש, ואם הוא היה מעתיק פחות מספרים ומנסה להבין את הטיעונים איתם הוא מתמודד אולי הוא היה מבין את זה.

"ארגוני זכויות האדם תובעים מישראל לפעול על פי רף מוסרי גבוה שאינו נדרש ממדינות אחרות. על פי ההיגיון של ארגונים אלה, לפיו ישראל חייבת לסייע לישות אויב שתוקפת אותה, על ארה"ב ומדינות הקואליציה שכבשו את אפגניסטן להושיט סיוע לכפרים בו שולטים לוחמי הטליבן הנלחמים בכוחותיהם."

רק שהיישות הזאת היא יישות שישראל יצרה, ונמצא בשטח שנצא תחת שליטה ישראלית(לפי ארגוני זכויות האדם) כבר יותר מארבעים שנה.

"בניגוד לתביעה הנחרצת מישראל לפתוח את גבולותיה לישות אויב, נמנעים ארגוני זכויות האדם (או משמיעים קול ענות חלושה) מלציג תביעה תקיפה דומה לשלטונות מצרים הגובלת מדרום ברצועת עזה ואשר אינה מגדירה את ממשלת חמאס ישות אויב."

"קול ענות חלושה", טוב, אני מניח שיש לו מספרים שיראו כמה היא "חלושה".

למי מועיל המצור


במהדורה הלפני אחרונה של אקונומיסט היו כמה מאמרים על המשט בעזה. אחד מהם תיאר (גם) את המצב בעזה תחת המצור (ולהבדיל מהסרט הזה, הוא ניסה להציג תמונה כללית יותר). לפי המאמר, בעזה מתפתח משטר שהיה גורם לאנוור הוג'ה ולקים איל סונג להראות שפויים. החמאס שולט באופן מוחלט ביבוא לרצועה, גם במנהרות וגם במעברים מישראל וממצרים (כידוע, אין למעשה יבוא ימי או אווירי לעזה). כניסה ויציאה של אנשים (ורעיונות שאנשים מביאים איתם) כמעט לא קיימת למעשה. דור הפקידים הזוטרים הנוכחי, בני השלושים פלוס, גדלו בצל סגרים וטרור ולא מכירים את העולם הרחב (ומפחיד לחשוב מה יקרה שהדור הבא יחליף אותם). גם בתוך הרצועה, השליטה של החמאס מוחלטת, ויוזמות אישיות כפופות לרצונם הטוב של שליטי החמאס. הקשרים הכלכליים, התרבותיים, המדיניים בין הרצועה לגדה הולכים מתנתקים, ונוצרות לנו למעשה שתי מדינות ישויות שונות.

יכול להיות שזאת היתה מלכתחילה המטרה של מדיניות ההתנתקות? להפריד בין הגדה לרצועה, על מנת שהרצועה תהיה "המדיה הפלשתינאית השניה" (בהנחה שירדן היא הראשונה) ואז יוכל הימין הישראלי לדרוש לספח את הגדה (כבר עכשיו אפשר לדמיין את הטיעונים: "למה שלהם יהיה שלוש מדינות בזמן שלנו יש חצי"). פתאום הבעיה הדמוגרפית נפתרה למעשה (ואם נקשר בין אזרחות לשירות צבאי אז בכלל, העלמנו אותה), וכל פלשתינאי שיתלונן אפשר יהיה לשלוח למדינה שלו. כנראה שלא, אבל גם אם כן, אפשר להגיד היום שזה לא ממש עובד. אופי המדינה שהולכת וכמה ברצועה מנוגד לחלוטין לאינטרסים של אזרחי ישראל והפלשתינאים. מעניין שדווקא המצור הישראלי-מצרי משפיע על אופיה של המדינה בצורה כל כך קיצוני. לא הרבה פעמים יש למדינה הזדמנות להשפיע באופן כל כך חד על אופיה של שכנתה, ולא הרבה מתעקשת המדינה בוחרת לנהוג באופן שכל כך מנוגד לאינטרסים שלה.

גם אם ברור למה ישראל רוצה למנוע מהפלשתינאים לייבא כלי נשק, לא ברור למה היא מונעת תנועה של אנשים (בהנחה שהם לא נכנסים לישראל) ולמה היא מונעת תנועה פרטית של סחורות. גם אם חלק מהאנשים יהיו טרוריסטים, וחלק מהסחורות יוסבו לנשק, עדיין, החלשת שלטון החמאס וחירותם של תושבי עזה הן מטרות חשובות מספיק על מנת לשנות את מדיניותה של ישראל. תארו לעצמכם את המערב גרמנים מונעים מאנשים ממזרח גרמניה לעבור את החומה?! זה הרי אבסורד. ישראל צריכה היתה להיות זאת שחופרת מנהרות לעזה על מנת לשחרר את תושביה, ולא ההפך.

לא ישראל מנעה מעזה להיות הונג-קונג או טאייוואן, אבל ישראל עוזרת לחמאס להפוך את עזה לאפגניסטאן קטנה וצפופה. שיתוף הפעולה הזה חייב להפסק, זה אינטרס ישראלי כמו שזה אינטרס עזתי.

מאה זה הרבה?


ברנאר אנרי לוי כותב בהארץ:

"המצור, עלינו לזכור ולהזכיר ללא הרף, נוגע רק לנשק ולמוצרים הנחוצים לייצורו. הוא אינו מונע את הגעתן היומית מישראל של 100 עד 125 משאיות עמוסות מזון, תרופות, ציוד הומניטרי."

לי זה נשמע נתון מוזר:

  1. ממתי סופרים אספקה בעזרת משאיות ליום? כמה משאיות ליום אני צורך? כמה משאיות ליום צורך הבלגי הממוצע? כמה האפגני הממוצע? בכללף על איזה משאיות מדובר? 100 משאיות למליון וחצי בני אדם זה הרבה או מעט? זה נשמע לי מסוג הנתונים שאנשים זורקים סתם ככה, בשביל שישמעו מרשימים. הרי אם הוא היה אומר, למשל, ישראל אינה מונעת את העברתו של קילו בשר לכל אדם בעזה ביום, כולנו היינו יכולים לדעת שזה הרבה, כי כולנו יודעים מה זה סטייק של קילו. אבל מאה משאיות?!
  2. מה זה הנתון הזה 100 עד 125? בסופו של דבר, ברנאר אנרי לוי לא ישב בעצמו וספר, זה נתון שבא ממקור כלשהו. יש ארבע דרכים לדעת לכמה משאיות ישראל מאפשרת לעבור ביום: או שהנתון מגיע מגורם מוסמך מישראל, או שהנתון מגיע מגורם מוסמך מעזה, או שהנתון מגיע ממשקיף צד ג' שדגם כמה ימים ועשה אקטרפולציה, או שזה סתם נתון שמישהו המציא. קשה לי להאמין שגורם רישמי בישראל או בעזה שיודע כמה משאיות נכנסות לעזה מידי יום מרשה לעצמו לטעות ברבע, זה סדר גודל לא סביר לחלוטין בהתחשב באופי האבסולוטי של שלטון החמאס, ובאופי הפניקניסטי של הממשל הישראלי. עוד יותר קשה לי להאמין שברנאר אנרי לוי סתם המציא מספר. לכן, האפשרות האחרונה שנשארה היא שמדובר במישהו שישב וספר כמה משאיות נכנסות בכמה ימים אקראיים, ומזה הוא הסיק לגבי כל השנה. אני מקווה שלא צריך להסביר למה חייבים להבין איך בדיוק הוא ספר, באיזה ימים כן ובאיזה ימים לא, מתי הוא ספר, ואיך הוא הגיע למספר הזה.

אז, כמו כל אדם סביר, הלכתי לחפש בגוגל. את הנתון הזה לא מצאתי בשום מקום, לא בעברית ולא באנגלית. לא בגוגל ולא בבינג (שום מקום מלבד המאמר של ברנאר אנרי לוי וכמה טוקבקים שלא פירטו יותר מידי). מה שכן מצאתי זה את הדו"ח של אמנסטי על עופרת יצוקה. מתוך הדו"ח:

"בחודש נומבר 2008 נכנסו לרצועת עזה בממוצע 23 משאיות אספקה ביום, פחות מ-5% מן הממוצע היומי בחודש מאי 2007."

(אגב, סדר גודל של המספרים 122 ו-127 מופיע שם, אבל הוא מתייחס לחודשים ספציפיים, האם זה המקור?).

זה מעניין, כי אם בנובמבר 2008 נכנסו 23 משאיות, שהם פחות מ5% ממה שנכנס במאי 2008, אז במאי 2008 נכנסו יותר מ-460 משאיות. ז"א שבין 2008 ל-2010 מספר המשאיות ירד ביותר מ-72%. אבל, זה לא מפסיק שם, גם בצלם ספרו משאיות ביום.

"לפי נתוני UNSCO (משרד השליח המיוחד של האו"ם למזרח התיכון), היה מספרן הכולל של המשאיות שהוציאו סחורות מרצועת עזה ב2004- קטן בכ70%- בהשוואה לנתון המקביל לשנת 1998"

ז"א (בהנחה שמספר המשאיות לא עלה משמעותית בין 2004 ל-2008 ובהנחה שכל הנתונים למעלה נכונים), שמאז 1998 מספר המשאיות ביום ירד ביותר מ-90%. באותה תקופה, כדאי לזכור, אוכלוסיית עזה גדלה ביותר מ-50% (מ-1,054,173 ב-1998 ל-1,604,238 היום). או, במילים אחרות, על כל שני עזתים שחיו ב-1998, חיים היום שלושה, ועל כל 10 משאיות שקיבלו העזתים, היום הם מקבלים משאית אחת. ואם נקבל את ההנחה של ברנאר אנרי לוי שישראל מונעת רק "נשק ומוצרים הנחוצים לייצורו" נגיע למסקנה המתבקשת ש93% מהמשאיות שנכנסו לעזה ב-1998 הובילו נשק ומוצרים הנחוצים לייצורו.

כמה מחשבות על הפשיטה


1. מי צריך עובדות. בן אדם מתעורר ביום שני בבוקר ושומע בחדשות שהמדינה שלו הרגה כמה אקטיביסטים. למה? איך? כמה? מתי? מעט ידוע. כולם ידעו שמדובר במשט שיצא לכיוון עזה עם פעילי שלום והספקה הומניטרית. כולם ידעו שיראל שישראל התכוונה לעצור את המשט לפני שיכנס לישראל. את זה ידענו עוד בלילה. מלבד הדם וההרוגים הרבה מידע לחדש לולא היה בבוקר. ובכל זאת, כולם יודעים מי אשם. לפטריוטים ברור מראש שמדובר בפעולה מרושעת של הפעילים שתקפו את חיילי צה"ל המסכנים. לנאורים ברור שמדובר בפעולה מרושעת של צה"ל, שרק רוצה להרוג את מתנגדיו. גם בשעה מוקדמת בבוקר, שהמידע חסר, ברור לגמרי ששתי הטענות מופרכות לחלוטין, ועדיין,עוד ועוד אנשים אינטליגנטים ממשיכים וחוזרים (בעיקר לעצמם) על אותם הסברים. למה בכלל צריך עובדות, למי איכפת מהפרטים, אנחנו כבר יודעים הכל מראש.

2. שוב פעם "לינץ'"? כבר היינו בעסק הזה, ושוב, נראה שהתקשורת העברית החליטה לשנות את משמעות המילה "לינץ'". אולי זה בעקבות הלינץ' בראמאללה, אבל נראה שהיום לינץ' מחליף את המושג "רצח על ידי יותר מאדם אחד". חבל, גם בגלל שאני לא חושב שאני צריך במיוחד מושג ל"רצח על ידי יותר מאדם אחד", ובעיקר בגלל שלינץ', ההוצאה להורג ללא משפט תוך לקיחת החוק לידיים, הוא כן מושג שלדעתי חשוב להשאיר בשפה. אולי זה חלק מתהליך של אורוויליזציה של השפה העברית, מן מחשבה שאם לא נקרא ללינץ' לינץ' אז לא יהיה שום דבר פסול בלינץ', ונוכל להוציא להורג אנשים בלי משפט תוך לקיחת החוק לידיים בלי בג"ץ ובלי בצלם.

3. להצדיע? לשתוק? אראל סג"ל וקלמן ליבסקינד כתבו מאמר משותף שדורש מכולנו להצדיע ולשתוק. מתוך המאמר:

"קשה לדמיין יחידת עלית של צבא אחר נוהגת באיפוק דומה נוכח לינץ' מתוזמן ומתוכנן."

אולי קשה, אבל לא בלתי אפשרי. למעשה, אנשים בעלי זיכרון ארוך משבוע (אם יש כאלה בישראל – ע"ע בסעיף הראשון) בוודאי זוכרים סיטואציה דומה, אזרחים פרובוקטורים ופושעים שהתכנסו על מנת להפריע לצבא לעבוד. וכשהצבא ניסה להזיז אותם, הם תקפו את החיילים, השליכו עליהם חפצים, חומרים מוזרים, פצעו אותם וסיכנו את חייהם. שני דברים מדהימים באותו הקשר – אף אזרח לא עמד לדין, וחשוב מזה, אף אזרח לא מת. כן, אני מדבר, כמובן, על הגג בכפר דרום. מעניין האם גם אז סג"ל וליבסקינד שתקו והצדיעו?

5. "פתרונות טכנולוגים"?! אין לי כוונה להציע כאן הצעות טכניות לאיך אפשר היה לפתור את המצב הזה טוב יותר. זה בוודאי לא אומר שאי אפשר היה, זה רק אומר שאין לי את ההכשרה והנסיון המתאים. נראה לי שחוץ ממני, כולם נהפכו בזמן האחרון למומחים לענייני ספנות, קומנדו והחוק הבין לאומי. חלק מהמומחים באמת מבינים על מה הם מדברים, הבעיה היא שלרובם יש אינטרס כלכלי, פוליטי או אישי, ולכן העדות שלהם אמינה עוד פחות משלי. אנחנו באמת יודעים כמה מקבל כל מומחה כזה מהחברה לה הוא עשה כרגע יחסי ציבור על חשבון טרגדיה? יותר מהכל, נראה לי שדווקא הבריחה ל"פתרונות טכנולוגים" היא פשוט בריחה מהמציאות.טכנולוגיה זה דבר נחמד, אבל לא הכל אפשר לפתור בעזרת טכנולוגיה, ולרוב צריך לדעת להתמודד עם דילמות אמיתיות גם בלי "פתרון טכנולוגי". נחמד היה אם היה איזה גז סודי שמאפשר להרדים את כל הרעים בלי לפגוע בטובים, אין כזה, וגם לא נראה לי שיהיה.

6. מה חשבו הישראלים? לא ברור לי באמת מה היתה התוכנית של ברק והפיקוד הצבאי, אבל די ברור שהיא נכשלה. הרתעה, מילת הקסם השניה של מערכת הביטחון הישראלית (הראשונה היא HASBARA, כמובן) לא ממש הושגה, שקט תקשורתי לא ממש הושג, קשה להגדיר את זה כהצלחה דיפלומטית, כתרומה לשלום, ליחסינו עם ארה"ב או למצבם של העזתים. וכל זה בלי להזכיר את מליוני הדולרים שנשפכו על הפעולה הזאת. אף מילה על כמה גויים שהלכו לעולמם (גויים הולכים לעולמם?). למרות מה שכתבתי למעלה, נראה לי שהכנה טובה יותר של הלוחמים באשר להבדל בין היחס עם אזרחים אלימים ליחס עם חיילים היה יכול להוריד את מפלס הדם. כמו שבכפר דרום לא מת אף אחד, לא היתה סיבה ששם ימותו כל כך הרבה אזרחים.

7. והמפגינים? ברור שהמטרה של המפגינים לא היתה רק ההעברה של הציוד לעזה, אלה גם ההפגנה והפרובוקציה. מדובר, כמובן, במטרות לגיטימיות, ואני מניח שחלקם קיוו שבעזרת ההפגנה הפרובוקטיבית הם יעזרו לעזתים. היום די ברור שזה לא נכון. הטעות (המוסרית והטקטית) הגדולה של המפגינים היתה הנטישה של המאבק הבלתי אלים. אין שום הצדקה ללקיחת סכינים במסע כזה (הרי גם בתסרט הטוב ביותר, הם מגיעים לעזה, ומה אז, נותנים את הסכינים לחמאס? באמת חסר להם אמצעי הרג? או שאולי זה היו סכיני לחם?). במידה ומארגני המסעות באמת רוצים לעזור לילדי עזה, הם חייבים לעבור במסרק על הסירות הבאות ולבדוק שאין שם אמצעי לחימה.

8. אין פחד? כשאני רואה לוחם מיומם וחמוש יורד מהשמיים, אני בורח. ואם אין לי לאן לברוח, אני מתחבא. האפשרות שאני אתקוף אותו (אם נתעלם מהשאלה המוסרית) קיימת רק אם אני (1) מאמין שבאמת יש לי סיכוי לנצח אותו, (2) מאמין שהוא יתפוס אותי וילחם נגדי בכל מקרה או (3) רוצה שכולם יראו שהוא תוקף אותי ויעצרו אותו. אם המפגינים שתקפו את לוחמי השייטת שייכים לסוג הראשון, אז הם לא שפויים בעליל. אם הם שייכים לסוג השני, אז הערכת המציאות שלהם לקויה. אין לנו, לתומכי השלום, שום אינטרס בעוד אנשים כאלה בעזה, ומתכנני המשט היו צריכים לאתר אותם ולהרחיק אותם עוד לפני המשט. אנשים מהסוג השלישי חייבים לעבור תדרוך עמוק לפני שהם מתקבלים למשטים כאלה, על מנת שלא יסכנו את חייהם של שאר השטים (כמו הפעם) ועל מנת שיוכלו באמת לסייע לעזתים.

9. מי ניצח? ישראל, כאמור, לא ניצחה. מצבה היה טוב יותר לפני המשט מאשר אחריו. גם העזתים, כמובן, לא ניצחו, מצבם לא השתפר כלל. תנועת השלום לא ניצחה, לא רק שהיא איבדה כמה מפעיליה, היא הצליחה להחתים להכתים את המאבק שלה באלימות לא מוצדקת ולא חכמה. שוב מתברר שהמאבק ביננו לפלשתינאים איננו משחק סכום אפס, ההפסד שלנו הוא ההפסד שלהם וההפך. לגמרי לא ברור לי למה יש כל כך הרבה אנשים ששמחים לראות את הצד השני נכשל, בלי להבין שהכשלון הזה מדבק.

בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום


כמה מחשבות בעקבות ילדי עזה.

בעזה יש משבר הומניטרי. לא מדובר בסתם הצגה, מדובר במשבר אמיתי. גם בלי להכנס לשאלת האשמה נראה לי די ברור שהמשבר הזה יתפוצץ מתישהו. התקווה הישראלית שהוא יתפוצץ בפנים של החמאס או ממשלת מצרים היא פשוט לא סבירה. קשה להבין מה בדיוק התוכנית הישראלית לגבי עזה, איך ישראל חושבת לשפר את המצב, מה ישראל עושה על מנת לשפר את איכות חייהם של תושבי עזה, או אפילו על מנת להוריד את מפלס השנאה והאלימות בעזה. לא ברור כמה זמן ישראל חושבת שהעולם ימשיך להתעלם מהעובדות, וכמה זמן שלטון החמאס ימשיך לחמש אנשים רעבים וחסרי תקווה בלי שהוא יפגע באף ישראלי.

אי אפשר בשום צורה שהיא להצדיק את המשך שלטון החמאס על עזה. מדובר בשלטון שמזיק לישראלים, למצרים ובעיקר לעזתים. שלטון שיכול למצוא משאבים לשלוח סוחר נשק לדובאי אבל לא להדפיס דרכון לתינוק גוסס הוא שלטון שאין שום הצדקה לקיומו. נטילת הריבונות מהכנופיה הזאת היא אינטרס של כל אוהב אדם, וחובה מוסרית של כל אדם בעל מודעות הומניטרית. נראה שהמלחמה האחרונה של ישראל בעזה רק חיזקה את המשך שלטון החמאס. לא ברור אם זה חלק מתוכנית מתוחכמת של הגאונים הצבאיים שלנו, או שזה סתם חוסר מחשבה קדימה, אבל די ברור היום שהמבצע הזה הסתיים בצורה שמנוגדת לאינטרסים הישראלים.

המעשים שישראל עשתה, לפי איך שהם תוארו בסרט, הם פשע נגד האנושות. המחשבה שפקידים במדים נשלחו על ידי והרגו באזרחים כשהם מרימים ידיים היא בלתי נסבלת. המאבק של צה"ל בכל נסיון לחקירה אובייקטיבית, העובדה שעד היום לא ניתן בפומבי שום עדות שמפריכה את האשמות האלה והעובדה שאף מפקד בכיר (או אפילו זוטר) לא הורשע (או אפילו הועמד לדין פלילי) אומרת דרשני. מדובר במצב לא סביר, מצב שהופך כל אחד ואחת מאיתנו לשותפים לדבר עבירה. כל התירוצים בעולם, ואלוהים יודע שיש לנו הרבה, לא יכולים לתרץ מעשים כאלה. הגיע הזמן שהציבור בישראל ידרוש דין וחשבון מפקידיו כשהם דורסים בשמו את כללי המוסר הסביר (ולא רק כשזה מתאים למחנה פוליטי כזה או אחר).

אחד הדברים שאפיינו את התנועה הציונית (אני מדבר על המקורית, זאת שהקימה מדינה, לא זאת שממציאה אנטישמים) היתה התקווה. לא רק השיר, אלא בעיקר המחשבה שהעתיד יכול להיות טוב – שאפשר לפעול ולשפר את העתיד – שיש על מה לחלום ואפשר לממש את החלום. היהודים, כדאי לזכור, היו במשבר הפיזי הגדול ביותר שאומה ידעה במאה העשרים. להבדיל, הפוליטיקה בישראל בעשור האחרון מאופיינת על ידי בכיינות. מהשמאל הקיצוני, דרך השמאל המתון, המרכז, הימין המתון ועד לימין הקיצוני (טוב, בעצם, חוץ מהימין הממש קיצוני). כולם בכיינים. אף אחד לא מקווה לשום דבר, כולם רק מאשימים את האחרים. אף אחד לא פועל לשנות את המצב, מקסימום מפגינים קצת, וממשיכים להאשים את האחרים (האשכנזים, הציונים, הימניים, החילונים, הדתיים, התל-אביבים, הירושלמים, האנטישמים, הלאומנים, הגויים, האמריקאים, הערבים…). אף אחד לא מציע תוכנית פעולה אופרטיבית, כולם רק מבטלים את ההצעות (הלא קיימות, כאמור. מה שעושה את מלאכת הביטול לכל כך קלה. מה יותר קל מלהאבק בדחליל?) של האחרים. אף אחד לא בודק את עצמו, כולם רק מספקים תירוצים. המבט בילדי עזה, וגרוע מזה, במבוגרים שאמורים לחנך אותם, מציב מולנו מראה אכזרית. כמה שקשה להאמין, יש בכיינים גדולים מאיתנו. אף אחד לא שואל שם: "איך אני יכול לשפר את המצב". אף אחד לא מעיר: "ובכל זאת, אולי יש תקווה, אם רק ננסה…". העתיד היחידי שהמבוגרים מציבים מול הילדים הוא עתיד של מוות. אלימות, שנאה, אכזריות ומוות. והילדים האלה יהיו המבוגרים עוד עשור. איך הם יחנכו את הילדים שלהם? כמה מהם ינסו להרוג אנשים וכמה מהם ינסו לבנות משהו?

אי וודאות היא לא שקר


לבני אדם יש, כנראה, צורך טבעי לדעת את האמת. בגלל זה נולדנו עם סקרנות טבעית, בגלל זה אנחנו חוקרים את מה שאנחנו לא מבינים. מצד שני, לבני האדם יש, כנראה, מגבלה טבעית. אנחנו לא יכולים לדעת באמת את ה"אמת", בוודאי לא את כל האמת. תמיד יהיו דברים שלא נדע, תמיד יהיו דברים שלא נבין. בגלל זה, כנראה, נוצרו המיתוסים, אנשים שפשוט לא יכלו לסבול את העובדה שאין להם תשובות, העדיפו לתת תשובות שקריות על פני החיים באי וודאות. בגלל זה נוצרה אחר כך הדת. באיזהשהו שלב אנשים חשבו שהמדע אמור לתת להם את כל התשובות, ברגע שגם זה התגלה כתקווה נכזבת, צמחו התופעות המודרניות של הפוסט מודרניזם ("אם אנחנו לא יכולים לגלות את כל האמת – כנראה שאין אמת" ) הניו אייג' ("אם אנחנו לא יכולים לגלות את האמת – אז בואו נמציא אמת" ), הניאומרקסיזם ("אם אנחנו לא יכולים לגלות את האמת – סימן שיש מישהו שמחביא אותה" ) והניאוקונסרבטיביות ("אם אנחנו לא יכולים לגלות את האמת – כנראה שאבותנו ידעו" )… בסופו של דבר, למרות שטף המילים האדיר והסופר מתוחכם, מדובר בתופעות אנטי אינטלקטואליות באופן מובהק. כל מי שבוחר להפסיק לחקור את האמת, להתעלם מעובדות שלא נוחות לו, ולהתחפר בעמדה שהוא הביא מהבית, בוחר בבחירה האנטי אינטלקטואלית. גם אם הוא בעל תואר אקדמי גבוה וגם אם קרא עשרות אלפי ספרים. החיפוש אחר האמת הוא תנאי הכרחי להיותו של אדם אינטלקטואל, וההודאה בחוסר היכולת להגיע לכל האמת והצורך לחיות באי וודאות היא המסקנה הלוגית האפשרית היחידה שאפשר להסיק מהעובדות הידועות לנו.

דוגמא לצורך האנושי לדעת את האמת אפשר לראות במלחמה האחרונה בעזה. עוד במהלך המלחמה פרסמו תועמלני שני הצדדים עדויות סותרות לגבי המציאות של מה שקורה בה. שני הצדדים, דובר צה"ל (ושלל העיתונאים שמשרתים אותו) ומערכת התעמולה הפרו פלשתינית (ושלל העיתונאים שמשרתים אותה) ידועים בחוסר אמינותם המובהק. זה לא שהם מייפים את האמת, הם משקרים בגלוי ובלי בושה.

הבעיה היא שבסיומה של המלחמה, במקום שאנשים ינסו לחקור את העובדות באופן בלטי תלוי, אנשים פשוט "בחרו צד" והחליטו להאמין לכל מה שתועמלני הצד שלהם אומרים, בזמן שהם מבטלים כשקר את כל מה שתועמלני הצד השני אומרים, כל זה בלי לבדוק. הסיבה, כנראה, היא חוסר היכולת של אותם אנשים לחיות עם חוסר הוודאות. לכן מתסכל כל כך לראות שהתופעה הזאת תופסת כל כך הרבה אנשים שפשוט מתעלמים מראיות סבירות מאד כשהן לא מתאימות להם, ומייחסים אמינות מופרזת לחלוטין לעדויות לא סבירות לחלוטין כשהן מתאימות להם.

אין מה להתפלא כשפוליטיקאים ותועמלנים בוחרים בבחירה הזאת, אבל כשאנשים שתפקידם הוא כן לחקור את האמת, אנשים שתפקידם הוא לחשוף את המציאות ולהביא לנו את כל העדויות, אנשים שתפקידם להביא את הצדק לאור, כשאנשים כאלה בוחרים למעול בתפקידם, רק בגלל שהם לא יכולים להודות (אולי אפילו בפני עצמם) שהם לא יודעים, ולכן הם מעדיפים לבחוק בוודאות שקרית על פני האמת חסרת הוודאות, זה כבר לא בסדר. כשאת המשכורת של אותם אנשים משלם עמוס שוקן או קרן סקוט, זה מעצבן, אבל כשאת המשכורת שלהם אני משלם, זה כבר ממש מרגיז.