מה היה קורא אילו…


משה ארנס הציע בהארץ לספח את הגדה המערבית לישראל (קצת מוזר שהוא נזכר עשור אחרי שהוא סיים את תפקידו כשר ביטחון). מעניין לבדוק מה תהיה ההשפעה של החלטה כזאת על המערכת הפוליטית בישראל.

בבחירות האחרונות בישראל (2009) הצביעו 3,416,587 קולות חוקיים. בבחירות האחרונות לראשות הפלשתינית (2006) הצביעו 990,873 מצביעים חוקיים. למזלנו הפלשתינאים מצביעים לפי מחוזות, לכן קל להוציא את עזה, ולהשאיר רק את ה-591,002 מצביעים מהגדה. בהנחה שכללי מערכת הבחירות לא ישתנו (120 חברי כנסת, 2% אחוז חסימה, באדר עופר…) שכל המצביעים הפלשתינאים יצביעו לכנסת, שהסכמי העודפים הקיימים ישארו כמו שהם ושהפת"ח והחמאס (המפלגות היחידות שיעברו את אחוז החסימה) יחתמו על הסכם ביניהם הכנסת החדשה תראה ככה:
















מפלגה מצביעים אחוז מנדטים שינוי
קדימה 758,032 19% 24 -4
ליכוד 729,054 18% 24 -3
ישראל ביתנו 394,577 10% 13 -2
העבודה 334,900 8% 11 -2
ש"ס 286,300 7% 10 -1
החמאס 247407 6% 8 +8
הפת"ח 236207 6% 7 +7
יהדות התורה 147,954 4% 4 -1
רע"ם-תע"ל 113,954 3% 4
האיחוד הלאומי 112,570 3% 3 -1
חד"ש 112,130 3% 3 -1
מר"צ 99,611 3% 4 +1
הבית היהודי 96,765 2% 3
בל"ד 83,739 2% 2 -1

(את המסקנות אני אשאיר לכל קורא להסיק לבד)

מודעות פרסומת

כן, בואו נדבר


גדעון לוי כתב מאמר בו הוא נותן לפלשתינאים אוסף של תירוצים למה לא לדבר עם ישראל. אולי כדאי לפרט את התירוצים האלה ולהסביר למה הם לא יכולים להיות סיבה לא לדבר ושאם היינו מקבלים אותם כסיבה לגיטימית היא תהיה תקפה גם לצד השני (ז"א, באותה מידה הם יכולים להוות תירוץ לישראל לא לדבר עם הפלשתינאים – אני כבר יומיים מתלבט אם זה בעצם מה שלוי רצה להגיד באיזה מן הפוך על הפוך כזה, אבל הגעתי למסקנה שהניסוח של המאמר והכתיבה של לוי לא מתאימה להתחכמות כזאת).

  1.  "לפחות שישה מחברי ה"שביעייה" שלה אומרים שהם לא מאמינים בשום הסדר אתכם" –  נו, וזאת סיבה לא לדבר? להפך, בואו תוכיחו שהם טועים. הרי גם רוב ההנהגה הפלשתינאים אומרת שהיא לא מאמינה בהסדר עם ישראל.
  2. "אהוד ברק, הסמן ה"שמאלי" בחבורה, הוא אבי אבות תורת ה"אין פרטנר" שניפצה לרסיסים את מה שנחשב למחנה השלום של ישראל" כן, זאת תורת האין פרטנר שניפצה את מחנה השלום, בלי שום קשר למעשי הפלשתינאים…
  3. "לימינו ניצבים בוגי יעלון ואביגדור ליברמן, אלי ישי ובני בגין ובראשם בנימין נתניהו, איש מהם לא מאמין בהסדר אתכם, אין-פרטנר שכמותכם" יעלון, ליברמן, בגין, ישי ונתניהו לא הגיעו לשלטון במקרה, לפניהם היו אולמרט, ברק, פרס ורבין, שדווקא ניסו להגיע להסכם ולא הצליחו…
  4. "עם ממשלה שבעבורה הפסקה זמנית בבניית ההתנחלויות היא "גזירה" בלתי נסבלת" ועם הממשלה שהחליטה לפרק באופן חד צדדי את כל ההתנחלויות בגוש קטיף היה צריך לדבר?
  5. "עם מי שהחליטו מזמן שירושלים וגושי ההתנחלויות האינסופיים יישארו בריבונות ישראלית" כמובן שאם לא תדברו אז ירושלים וגושי ההתנחלויות האינסופיים יעלמו….בעבר הוחלט גם שסיני תשאר לנצח בישראל, והנה קצת דיברו וסיני כבר מזמן לא בישראל. הדרך הטובה ביותר לשנות את ההחלטה הזאת היא בדיבורים. מה גם שכדאי לזכור מה החליטו בהנהגה הפלשתינאית.
  6. "מצטלמים אתכם ומתנחלים באדמותיכם" להבדיל ממצטלמים אתכם ומפוצצים את אוטובוסיכם?
  7. "מעלים הצעות "מרחיקות לכת" שהן פחות ממינימום הוגן מבחינתכם" מה זה מינימום הוגן מבחינתם? איך בדיוק מקבלים החלטה כמה זה "מינימום הוגן"? לדעתי, לאדם רעב מינימום הוגן הוא פיסת לחם, ואדם שמסרב לפיסת לחם איננו רעב. האם יש גם מינימום הוגן מבחינת ישראל? מהו?
  8. "והורגים 1,400 איש ב"עופרת יצוקה"." כן, מה שנכון, ישראל הורגת.המוות כאן הוא חד צדדי לחלוטין. להפך, דווקא כשהורגים צריך לדבר על מנת למנוע את המשך ההרג.
  9. "מי שמטילים מצור אכזרי על עזה שלכם", ז"א שאילו בגין היה שואל את לוי האם לדבר עם סדאת הוא היה אומר לו לא (בגלל החרם הערבי)? המצור האכזרי, כדאי לזכור, הוא תוצאה של מעשי ההנהגה הנבחרת בעזה, כולל גירוש האופוזיציה וירי קסאמים על אוכלוסיה ישראלית.
  10. "מי שלא מוכן לדבר עם מי שזכה אצלכם לרוב בבחירות דמוקרטיות" נו, באמת. גם נתניהו זכה לרוב בבחירות דמוקרטיות, והנה בדיוק עכשיו לוי מסביר למה לא לדבר איתו…
  11. "מי שכלאו את האב המייסד שלכם במוקטעה" כן, סתם כלאו את "האב המייסד", בלי קשר לעובדה שהוא החליט להבעיר את המזרח התיכון?
  12. "טענו שהוא המכשול לשלום" סתם, טענה אקראית שעלתה אחרי שהוא סירב לכל הצעה לשלום, ודאג לעודד טירור… אין קשר.
  13. "משהסתלק אמרו שמחליפו "חלש מדי" לעשות שלום" ואכן, אי דרך מוצלחת יותר להראות שאתה יכול לעשות שלום מאשר לא לדבר.
  14. "מי שטענו שבגלל הטרור אין שלום וכשאין טרור – גם אין שלום" זה לא ממש מדוייק. היו כמה נסיונות ישראלים להגיע להסכם שלום למרות הטרור. אבל, אולי זה באמת רעיון נחמד שכדאי לנסות, להפסיק את הטרור ולהתחיל לדבר.
  15. "דברו עם חברה שלא שלום היא רוצה, אלא רק "הפרדה" מכם" החברה הישראלית דווקא רצתה לעשות שלום כמה פעמים, ואפילו בחרה הנהגה שניסתה להגיע להסכמי שלום… כמובן שכבר אז הקשיבו הפלשתינאים לעצותיו של לוי.
  16. "מי שכולאים 11 אלף מבני עמכם, חלקם בלא משפט, חלקם אסירים פוליטיים, כמה מהם חברי פרלמנט" אולי חס וחלילה גם ישחררו כמה מהם. גם הפלשתינאים מחזיקים איזה ישראלי בכלא (בלי משפט? אפילו בלי ביקורים של הצלב האדום), וישראלים אחרים, רבים, נרצחו על ידי הפלשתינאים.
  17. "מי שחוקקו זה עתה את חוק הנכבה, החוק להכחשת אסונכם" לא, חוק הנכבה הוא לא חוק להכחשת כלום, הוא חוק שאוסר על המדינה לממן אירועים שמזכירים את הנכבה. כמה, למשל, מכספי הרשות מימנו אירועים לזכר תשעה באב בעשור האחרון?
  18. "ואת חוק האזרחות שמונע מבני עמכם, רק מהם, את הזכות הבסיסית להינשא" לא, הוא רק מונע מהנישאים להתאזרח בישראל, כמה יהודים יכולים להתאזרח ברשות?
  19. "עם מי שלא מכירים בבעיית הפליטים שלכם ולא מוכנים אפילו לדון בשיבתם" ואם לא תדברו אז הפליטים בטח ישובו, נכון? הגיון ברזל.
  20. "המנהיגים שהכריזו מלחמה על פעילי השלום שעוד נותרו בחברתם" אתה מתכוון לערפאת שהפיל את ברק ורבין? לאבו מאזן שהפיל את אולמרט?
  21. "עם מי שיורים במפגינים ועוצרים אותם בבתיהם" וחופש ההפגנה הוא, כידוע, אחד מהזכויות מהם נהנה כל תושב בעזה.
  22. "עם חברה שמנהיג השלום שלה, יצחק רבין, נרצח בשל שאיפתו לשלום אתכם" טוב, לפחות היה איזה מנהיג ששאף לשלום… מעניין מה יקרה למנהיג פלשתינאי שינסה לעשות דבר דומה.
  23. "ראש ממשלה שעמד פעם בכיכר ציון בירושלים בזמן שמפגינים נשאו את תמונתו של רבין לבוש במדי אס-אס והוא לא פצה פה על כך" מעניין, כי הפלשתינאים ידועים בכל העולם בעובדה שמאבקיהם הפנימיים נעשים ברוגע…
  24. "בואו לדבר עם מדינה בה מתחלפות ממשלות בקצב מסחרר" להבדיל מהפלשתינאים בהם ממשלה לא מתחלפת אף פעם?
  25. "רק שני ראשי ממשלה בשלהי-שלהי כהונתם היו מוכנים להציע לכם הצעות מינימום חצי-סבירות" והתשובה לאותן הצעות "חצי סבירות" (ועל מה שהופך אותן ל"חצי סבירות" דיברנו למעלה) היתה גל טרור שגרר, למעשה, את העובדה שאותם ראשי ממשלה הפכו להיות ב"שלהי-שלהי כהונתם".
  26. "ומחליפיהם מיד התנכרו להן כלא היו" להבדיל מההצעות החצי שליש רבע שמינית  אה, נכון, מנהיגי הפלשתינאים מעולם לא הציעו הצעה, כך שלא היה למה להתנכר.
  27. "מדינה שבה כדי לפנות קרוואן של גוזלי קרקעות צריך לגייס אוגדת חיילים, והאמינו לראשיה שיהיה בכוחם לפנות רבבות מתנחלים" הם בכל זאת פינו את עזה ואת סיני…
  28. "ראשי חברה ששקועה בשאננותה, שמאמינה ברצינות שצבאה הוא הכי מוסרי בעולם, שמליטה פניה זה שנים לנוכח מה שמעוללים לכם בשמה" כן, והפלשתינאים, כידוע, לא שקועים בשאננות, מבקרים את המליציות שלהם כל הזמן, ובכלל מתביישים זה שנים בכל מה שמעוללים בשמם.
  29. "מי שמעולם לא האמינו שאתם בני אדם שווים להם", כן, ואי דיבור באמת ישכנע אותם שאתם בני אדם שווים?
  30. "מי שמאמינים כי הם בני העם הנבחר וכי הארץ הזאת היא רק שלהם", שנפנה שוב לאמנת החמאס?
  31. "מי שסוללים כבישים ליהודים בלבד" כמה כבישים סללה הרשות הפלשתינאית לשימוש כללי?
  32. "שמקפחים בשיטתיות את אזרחיהם הערביים" מה שנכון, הפלשתינאים לא מקפחים את אזרחיהם היהודים… אולי בגלל שאין להם כאלה.
  33. "וחושבים שכל מי שמעז לבקרם הוא אנטישמי" כן, על פתיחות לביקורת כבר דיברנו.
  34. "מי שחושבים שארה"ב נמצאת בכיסם הקטן, דבר שהוכח עד כה כנכון" אם זה נכון, אז זאת סיבה כן לדבר.
  35. "דברו באמצעות המתווך האמריקאי ה"הוגן", שתמיד נטה באורח מוחלט נגדכם ואף שלח לא מעט שליחים יהודיים וציוניים לתווך ביניכם." עדיף על המתווכים האחרים שהוצעו על ידי הפלשתינאים… בעצם, אין כאלה.

בשורה  התחתונה, הפלשתינאים נמצאים באותו מקום כמו הישראלים, הם יכולים לנסות לדבר ולקוות שהצד השני גם ינסה, והם יכולים לנסות לא לדבר. הרי גם אם הם (או אנחנו) נעצום עיניים חזק חזק, אנחנו (או הם) לא נעלם. אז, אולי כדאי להכיר במציאות, ולשקול מה האינטרס הפלשתינאי (והישראלי) האמיתי, ואם הוא לחיות חיי שלום עם שכנינו, אז הזמן לדבר הוא עכשיו (והעכשיו הזה נכון לאתמול, ללפני שנה, ללפני שנתיים וללפני עשרים שנה). גם אם הצד השני לא ידבר, אין מה להפסיד מלנסות, ויש הרבה מה להפסיד מלא לנסות. המשחק הזה הוא לא משחק סכום אפס, לשני הצדדים יש הרבה מה להרוויח והרבה מה להפסיד, והסרבנות של כל צד מעצבת באופן מעשי את הצד השני. אם כל צד ימשיך לדבר על ה"מינימום ההוגן" שהוא רואה בעיני רוחו, ולא ידבר עם הצד השני עד שגם הוא יסכים לקבלו, נמשיך לא לדבר לעולם.

תיקון הקולוניאליזם 2


"…רק כאשר אשכנזים יתחילו לארוז ולצאת מהארץ אתחיל להעריך את פעילותם נגד הקולוניאליזם של אבותיהם. לדעתי זו מדרגת המודעות הגבוהה ביותר שאפשר להעלות על הדעת — אם אתה רוצה לקצר את ימיו של הקולוניאליזם הציוני-אשכנזי, אסוף את ילדיך ואת ספריך הנאורים וסע לאירופה או לאמריקה. כאשר יקום ארגון שמאל אשכנזי שיעודד ויממן את עזיבתם של ישראלים מודעים, אז אדע שמשהו אמיתי קורה בשמאל האשכנזי. אני מדבר על עידוד כל הישראלים לקום וללכת. אלא שכידוע המזרחים אינם מודעים מספיק לתרומתם לקולניאליזם הלבן וגם אין להם דרכונים אירופאים ולכן משתי הסיבות הללו הם כנראה לא ילכו לשום מקום ויאלצו להסתכל לערבים בעיניים ולמצוא דרך אחרת לחיות בארץ הזאת. כולם קפצו עלי כאן כאשר ביקשתי מאותו פרופסור להעלות את עצמו באש. לזה בדיוק התכוונתי אז — קום ולך מכן…."

(החלק הראשון נמצא כאן)

איך זה שיש יותר כהנים מלויים?


זאב גלילי כתב באכזבה לא מוסתרת על ספרה של ג'ואן פיטרס "מאז ומקדם": "בישראל הספר כמעט ואינו מוכר… נראה שלא היתה התלהבות גדולה להוציא את הספר בארץ." ולכאורה הוא צודק, הספר יצא לאור באנגלית ב-1984, ולמרות העובדה שהוא מתייחס ישירות לסכסוך הישראלי-פלשתינאי, הוא כמעט לא השפיע על הדיון הציבורי (רק לשם השוואה "התנגשות הציוויליזציות" יצא ב-1996, "קץ ההיסטוריה" יצא ב-1992, "בלי לוגו" יצא ב-2000… כולם כמעט ולא רלוונטים לדיון המרכזי בציבורי בישראל, ולמרות זאת הם השפיעו עליו בצורה חזקה הרבה יותר), למעשה, נראה שזאב גלילי וקומץ האנשים שמנסים למכור את הספר פשוט מתווכחים עם דחלילים.

 

למיטב הבנתי (לא קראתי את הספר) לפיטרס יש טענה היסטורית די פשוטה:

  • הפלשתינים הם לא "עם אותנטי", הם אוסף של מהגרים שהיגר לישראל בגלל סיבות כלכליות ופוליטיות בעקבות ההגירה היהודית בהתחלה, ועל ידי הבריטים בהמשך.

המסקנה הפוליטית שגלילי רוצה שנסיק היא:

  • ולכן, בגלל שהם לא עם, אין להם בכלל זכות למדינה, ועל אחת כמה וכמה, בגלל שהם לא ילידי ישראל במוצאם, אין להם ככלל שום זכות על ארץ ישראל.

 

 

(באופן לא מפתיע זאת בדיוק טענת ראי לטענה ההיסטורית של שלמה זנד ולמסכנה ולמסקנה הפוליטית שכל מיני אנשים רוצים שנסיק מכך, וכנראה שגם הם יופתעו כמו גלילי… בכל מקרה). בעצם, זה היה ז'בוטינסקי שניסח את הרעיון הפוליטי הזה לפני כמה שנים:

"כל עם, שהוא מיושבי-הארץ… רואה בארצו את ביתו הלאומי, בו הוא רוצה להיות ולהישאר לעולמי-עד בעל-בית גמור ; לא רק לבעלי-בית חדשים, אלא גם למשתתפים, או לשותפים חדשים בהנהלת משק-הבית, הוא לא יתן רשות-כניסה מרצונו הטוב."

ולכן, החיים שלנו יהיו הרבה יותר פשוטים אם נסיק שהפלשתינאים הם לא "עם", ואינם "יושבי הארץ". אולי אפילו הם יקבלו אותנו בברכה, כל מה שנצטרך לעשות זה להסביר להם שהם לא עם. ואז גם נוכל, בניגוד למצוות ז'בוטינסקי, לגרש אותם (כי הרי ז'בוטינסקי טעה וחשב שהם עם ויושבי הארץ). הם הרי לא עם, הם לא יושבי הארץ, אין להם שום זכות לנסות למנוע מאיתנו להגר לכאן. אין להם זכות על הארץ.

הרעיון של עמים כבעלי זכות על שטח ארץ הוא רעיון ישן, עוד בתנ"ך מסופר איך כל אחד מצאצאיו של נח הוא למעשה אב של עם אחר. ואם כל עם הוא צאצא של אדם יחיד, אז כל החברים בעם הם היורשים שלו, והשטח שהיה בבעלות האב הקדמון הוא השטח ששייך (מתוקף הזכות לרכוש, הזכות להורשה, ואי הזכות למכירת קרקעות ולהגירה) לכל צאצאיו. למעשה היום אנחנו יודעים שאין לרעיון הזה אחיזה במציאות, כל העמים הם אוסף של בני אדם ללא אב משותף, תוצרים של אלפי שנות הגירה, מלחמות, נדודים ואהבות. לרובם יש תרבות משותפת, מיתוסים משותפים, שפה דומה… אבל כל אלה דברים נרכשים, אף אחד מהם לא מעיד על זכות טבעית לאדמה, או על זכות משותפת כלשהי. אי אפשר לדבר על רכוש של עם באותו מובן בו אנחנו מדברים על רכוש של אדם, ומאד קשה לדבר על אדמה כרכוש של קולקטיב מתמשך בלי להכניס איזה בורא עולם שיתן את אותו קושאן (ולבורא הזה נתייחס בהמשך).

הבעיה ביננו לבין הפלשתינאים היא לא שאלה לאיזה עם יש זכות היסטורית על הארץ. זאת שאלה משעממת, הרי לאף עם אין זכות על אף ארץ. הבעיה היא בעיה של אנשים. בעיה של מוחמד שיושב בשכם ללא זכויות אזרח, אחמד במחנה הפליטים בעזה שמגרד לחם כל יום, ו(אם נחזור למאה הקודמת) משה שנרדף באירופה על ידי הנאצים ומצא את עצמו ללא זכויות, אוכל, בית, ולרוב גם חיים. את הבעיה הזאת אי אפשר לפתור על ידי הוקוס פוקוס היסטורי, גם אם נגיד מאה פעמים שאין לערבים זכות על הארץ, וגם אם הם יגידו מאה פעמים שאין לנו זכות כזאת. לכן גם בעולם הרחב רוב המבקרים את פיטרס היו אותם אנשים שלא מצליחים להבין את המישור האנושי, ורואים את העולם כולו כסכסוך בין קולקטיבים.

לכן, למרות שהיסטורית יכול להיות שהספר מעניין, פוליטית, מדובר בספר חסר משמעות לחלוטין. מצד שני, יש לפיטרס טענה מאד חזקה על הידע האנושי. אם הטענה שלה נכונה, הרי שיש היום מליוני אנשים שמשוכנעים מעל לכל ספק שהוריהם היו ילידי מקום מסויים, בזמן שהוריהם נולדו במקום אחר. אותו אחמד שסבא שלו ברח מחיפה ב-48, משוכנע שסבא שלו נולד בחיפה וסבא של סבא שלו נולד בחיפה, בזמן שסבא שלו נולד בכלל בעיראק. ז"א שמישהו כאן שיקר. ולא רק לאחמד, ליותר ממליון אנשים. ההורים… השכנים… המנהיגים… ולא מדובר בשקר שעבר בטלפון שבור במשך אלפי שנה לפני המצאת הדפוס, מדובר בשקר שעבר בפחות ממאתיים שנה בעולם שבו רוב האוכלוסיה יודעת לקרוא ולכתוב, שיש בו עיתונים, היסטוריונים והעלות של כלי כתיבה היא כמעט אפסית.

ואם במצב הזה הורה לא אמר את האמת לילדו מה אפשר להגיד על סיפור שעבר בעל פה במשך אלפי שנים מאב לבן? זה הרי ההבדל בין ידע מסורתי לידע מדעי, בידע מסורתי אנחנו מאמינים במשהו מסויים בגלל שהוא עבר מאב לבן, מאם לבת, עד שהגיע אלינו, ככה "עובדת" הרפואה המסורתית, ככה נוצרות אגדות אורבניות, ככה נוצרו המיתוסים, זה הרי טיעון העד – הטענה שסיפור מעמד הר סיני עבר מבן לאב כהוכחה לנכונות התנ"ך. ופיטרס מזכירה לנו את מופרכותן של כל אותן טענות, את חוסר יכולתנו לסמוך על סיפורים שכאלה, ואת הצורך שלנו להסתמך על עובדות היסטוריות מצד אחד ולתעד את המציאות ההיסטורית מצד שני.

תיקון הקולוניאליזם?!


"…כל קורס שלי על הכיבוש מתחיל עם מפה של ארץ אחת מהים עד הנהר (לישראל אין גבול קבוע בשום כיוון) ודמוגרפיה אחת ומיד מתברר שהאירופאים הלא-חרדים הם מיעוט קטנטן השולט בכל השאר. מיד מתנדב מישהו בכיתה לזרוק "כמו האפרטהייד בדרום אפריקה." אבל אני מתקן ואומר קולוניאליזם. רוב האשכנזים לא אוהבים קולוניאליזם לכן תמיד יגידו אפרטהייד. תיקון האפרטהייד דורש בסך הכל ביטול חוקי הגזע וההגבלים על הלא-לבנים תוך שמירה על חלוקה תרבותית בין לבנים ללא-לבנים (ראה דר"אפ היום). ואילו בתיקון הקולוניאליזם… נו אתם מכירים היסטוריה, יוותר מעט מקום למאמיני הקולוניאליזם, יעני ציונים-אשכנזים וביניהם רבים שנולדו להורים מרוקאים ועיראקים…"

משחק הפתרון


על פניו, נאום אובאמה בא לחזק את הקואליציה שבנה בוש (האב) במלחמת המפרץ (הראשונה) במזרח התיכון. בעצם, מאז נפילת ברית המועצות המדיניות של ארצות הברית במזרח התיכון היא קבוע, עידוד הכוחות הדמוקרטים, הליברלים ו/או המתונים. כל אחד עשה את זה בדרכו, בוש בעזרת קואליציה בין לאומית, קלינטון בעזרת משאים ומתנים, בוש (הבן) בעזרת מלחמות חורמה ואובאמה בעזרת נאומים. כבר ברור למדי שאובאמה הצליח לערער את המשטר באיראן ולהפיל את הקואליציה שהסתמנה בלבנון. תוך כדי כך, אובאמה חזר על הפתרון האמריקאי הקבוע לסכסוך הישראלי-פלשתיני: שתי מדינות שחיות זו לצד זו בשלום, תוך כדי הכרה הדדית זו בקיומה וזכות קיומה של זו, ללא התנחלויות וללא טרור. התגובה הישראלית והפלשתינאית הרגילה היא (שוב): סבבה, שהם יתחילו. נתניהו הסכים להכיר במדינה פלשתיאית (כמו שעשה כבר בעבר, וכמו שעשו כל קודמיו מאז רבין) אבל חס וחלילה לא הסכים להפסיק את ההתנחלויות, אבו-מאזן הסכים להכיר בקיומה של ישראל (כרגיל) אבל לא בזכותה להתקיים, הצליח להוציא איזה אמירה על חוסר התועלת בטרור (אבל שום דבר על לעצור אותו). וכרגיל, כל צד מאשים את השני שהוא, השני, מונע את ההסכם.

אבל, אולי זה ההזדמנות שלי להביע את דעתי על הפתרונות האפשריים.רוב הפעמים שאני קורא אנשים שמסבירים למה הפתרון שלהם טוב, די ברור לי (מהקריאה) שהם יצאו מהפתרון הטוב שלהם, ואחר כך הוסיפו נימוקים ללמה הוא טוב. אני אנסה ללכת מהכיוון השני, שנראה לי יותר הגיוני ויותר מובן. נתחיל ממה פתרון כזה צריך להכיל בשביל שיהיה "טוב", ואז נבדוק את הפתרונות האפשריים ונראה במה הם "טובים" ובמה לא, ובסוף, אולי, יצא לנו גם פתרון טוב.

פטרון טוב לסכסוך הישראלי-פלשתינאי עומד על שלוש רגליים:

  • צדק – הפתרון צריך להיות צודק. למעשה, אי הצדק, חוסר הזכויות, העוולות… אלא הדברים שהפתרון צריך לפתור, לכן, פתרון שאיננו צודק צריך להפסל מיידית. מהו פתרון צודק? כל אדם (מלבד קטינים, מפגרים, מתאזרחים, תיירים… ) בשטח בין הירדן לים צריך להיות אזרח שווה זכויות ואדם בן חורין במדינה בה הוא חי. האזרחות חייבת להכיל בתוכה את כל זכויות האדם האלמנטריות, ואסור שתכיל אפלייה על בסיס לא ענייני. המדינות (כרגע = אחת או יותר) עצמן צריכות להיות מדינות אמיתיות, כאלה שיכולות לכלכל את עצמן, ושאינן קריקטורה.
  • יציבות – הפתרון צריך להחזיק מעמד. פתרון שיחזיק מעמד שבוע וחצי איננו פתרון. אין מה לשאוף למצב שאיננו יציב (אלא אם כן היא היציבות היא מטרה בפני עצמה, ובדיון הזה היא לא). לצורך העניין, כל פתרון שיסתיים אחרי גולדשטיין איננו פתרון. כל פתרון שיגרור אחריו התקפת טירור פלשתינאית או ישראלית, גל של התנחלויות, גל של פשע חסר תקדים, עוני מחפיר, רעב, מגפות או אפילו בחירה המונית באופוזציה להסכם איננו הסכם יציב ולכן ראוי שלא לשקול אותו. בהתחשב בסעיף הראשון, היציבות של ההסכם תלויה באופן ישיר בשביעות רצונם של מרבית האזרחים וביכולתם לעצור (תרתי משמע) את המיעוט מלגרום לצד השני לאי שביעות רצון.
  • היתכנות – קל למצוא פתרון שאיננו ניתן למימוש (למשל: "נקים תחנה על נוגה, ונשלח לשם את כל היהודים, ואת הערבים נשלח לתחנה על המאדים"). אבל בגלל שזה קל, זה משעמם. פתרון אמיתי חייב להתחשב במצב הקיים, בפוליטיקה, בעמים ותרבותם, במנהיגים ואיכותם, במצב הכלכלי ועוד. (כאן חשוב לשים לב לחוקי המשחק, ולשאול את השאלה שכמעט אף פעם לא נשאלת במשחקים האלה: "איזה כובע אנחנו לובשים?" האם אנחנו מחפשים פתרון בתור משקיף מהצד? בתור יועץ לראש ממשלת ישראל/יושב ראש הרשות הפלשתינאית? בתור ראש ממשלת ישראל/יושב ראש הרשות הפלשתינאית, בתור העם הישראלי/הפלשתינאי? בתור כל בני האדם שיושבים בין הירדן לים? בתור ההנהגה הפוליטית של שני העמים? בתור נשיא ארצות הברית?)

הפתרונות המדוברים בדרך כלל הם די פשוטים, ומדברים על מדינה אחת (בכל השטח), שתיים (בשטחים ובישראל), שלוש (בעזה, בגדה ובישראל) או ארבע (בגושי התנחלויות, בשאר הגדה, בעזה ובישראל) כשהשלטון בהם נע בין יהודי לערבי והעצמאות שלהן נעה בין אוטונומיה אזרחים, פדרציה, מדינה מפורזת או מדינה עצמאית. עכשיו, כשהגדרנו את הכלים בהם אפשר לבדוק כל פתרון, ומנינו את הפרונות הפופולרים, אפשר לעבור ולבדוק מי מהם טובים.

חוסר הצדק מבטל באופן מובהק וישיר את כל הפתרונות שבהם אין שיוויון זכויות אזרחי לפלשתינאים וליהודים, ולכן מדינה אחת ערבית או יהודית (עם או בלי אוטונומיה חלקית למי שלא יהיה). מצד שני, אי היציבות מבטל את שאר הפתרונות.

מה יקרה בבחירות שבוע אחרי שתוקם המדינה האחת? איך יראה הפרלמנט של אותה מדינה עם נציגי החמאס ונציגי מולדת יושבים אלה לצד אלה? איזה קואליציה יקימו נציגי הליכוד ונציגי הפתח? מה יקרה אחרי הפיגוע הראשון? איך בדיוק תעצר תנועת ההתנחלויות? מה תהיה התגובה בציבור הפלשתינאי בפעם הבאה שאיזה יהודי יחליט להבעיר את השטח ולעלות להר הבית (או, שאולי נאסור בכלל על יהודים לעלות להר הבית)? איך בדיוק תתמודד המשטרה היהודית-ערבית עם התגובות הציבוריות האלה? כמה ימים יקח עד שהמדינה האחת תבער לחלוטין? האם מדינה בוערת היא באמת פתרון? אותן שאלות בדיוק קיימות גם בשתי (או שלושת המדינות). אולי יקח קצת יותר זמן להבעיר את השטח, אבל ברגע שהוא יבער, הוא יבער.

גם שאלת ההיתכנות של הפתרונות השונים ברור שאף אחד מהצודקים לא סביר שיתרחש בהסכמה. רוב הפלשתינאים לא מעוניינים במדינה פלשתינאית שחיה לצד מדינת ישראל. העובדה שבבחירות האחרונות ניצח החמאס (אולי התנועה הפוליטית היחידה שניצחה בבחירות מאז סיום מלחמת העולם השניה ומחזיקה בעמדות אנטישמיות גלויות), ויחד עם הפתח (התנועה שמסרבת באופן עיקבי לכל הצעת הסכם) מדובר ברוב בלתי ניתן לשינוי בזמן הקרוב מצביע על חוסר היתכנותו של כל הסכם. גם העובדה שהציבור הישראלי מצביע פעם אחרי פעם כנגד התנועות שקוראות להסכם (קדימה, שנבחרה, קראה למעשים חד צדדיים) ולא מצליח להראות נחישות מינימלית במאבק כנגד ההתנחלויות הלא חוקיות (ז"א ההתנחלויות שמנוגדות לחוקי מדינת ישראל) שלא לדבר אפילו על העמדת פנים של רצון לההוציא מחוץ לחוק את את ההגדלת ההתנחלויות ושטחן בגדה הרבה מעבר לגבולות המדינה.

אחרי שברור שאין פתרון אמיתי, וכל הדיבורים של אובאמה על פתרון תוך שנתיים הם "סתם" פוליטיקה, אפשר לשאול את השאלה הבאה: מה צריך לקרות בשביל שהמצב יתייצב ושייתייצב במקום צודק. בשביל זה צריך שהדברים שמונעים מהפתרונות הצודקים מלהיות יציבים יחדלו מלהיות בעלי השפעה, ואחרי זה צריך שמישהו בעל השפעה יתחיל להזיז את התהליך בכיוון של פתרון צודק. (כאן שאלת הכובע עולה שוב, הרי בתור סתם עוד אזרח, מידת ההשפעה שלי על סילוק אותם גורמים היא מזערית, לעומת זאת, אילו הייתי מדבר בכובעם של כל האזרחים שחיים בין הירדן לים,ההשפעה שלי היתה מקסימלית, והייתי מסלק את אותם גורמים תוך חצי שעה).

כאמור, ההתרחשות ההיסטורית שאמורה למימושו של פתרון צודק להיות היא התרחשות שאמורה לשנות את התמיכה העצומה בחמאס ובפתח בקרב הפלשתינאים, ואת התמיכה במתנחלים בקרב הישראלים. קל לראות שגיאוגרפית הבעיה היא בשטחים (שם גרים המתנחלים ורוב הפלשתינאים שלא מקבלים את זכותם של היהודים לאזרחות בישראל). ברור שהשלטון הנוכחי לא יקדם פתרון כזה, לא רק שמדובר בשלטון כושל ומושחת, מדובר בשלטון שמעודד בדיוק את הגורמים שאנחנו רוצים שיעלמו (ולהבדיל מהשלטון באירן, הוא עושה עבודה טובה). בנוסף, הנוכחות המאסיבית של צה"ל והשב"כ והאינטראקציה בין האוכלוסיה הפלשתינאית למתנחלים וכוחות הביטחון הישראלים בוודאי לא עוזרת לקדם את חוסר השנאה. הייתי רוצה להגיד ששלטון ישראלי יוכל לעשות עבודה טובה יותר, אבל לצערי ברור לגמרי שזה לא נכון. מסיבות שונות שלטון ישראלי עלול להרע את המצב, צה"ל הוא אמנם צבא שיש לו מדינה, אבל יש גורם אזרחי אחד בישראל שיש לו מרות על הצבא, המתנחלים. בנוסף, אין סיכוי ששלטון ישראלי ייצור יחסים טובים בין הישראלים לפלשתינאים. לכן, מתבקש שלטון של גוף שלישי, לא ישראלי ולא פלשתינאי, שיצליח לעצור את ההתנחלויות בלי קריצת עיין, שיאבק כנגד הטרור בלי דלתות מסתובבות, ובעיקר שיראה לכל הגורמים המעורבים שאפשר גם אחרת. גורם שידע להיות הגון, שיכיר את ערכי הדמוקרטיה (בכלל, שיאמין בערכים ולא יהיה סתם עוד ציניקן שמנסה לנצל את המצב), שיבדוק כל מקרה לגופו…

בקיצור, החזירו לנו את המנדט. זה הזמן לקרוא למדינות העולם המערבי, לארצות הברית, לבריטניה, לקנדה, לאוסטרליה, לצרפת, לנורווגיה, לדנמרק… לכל מי שמביע עניין בסיומו של הסכסכוך, ולא רוצה לראות את הרוסים ממשיכים לנצל אותו בשביל לקדם את עריצותם, בואו ותעשו סדר בשטחים. זה אינטרס ישראלי, זה אינטרס פלשתיני, זה אינטרס ערבי וזה אינטרס מערבי. זה האינטרס של כל מי שרוצה שפתרון צודק יתקיים.