דרוש הסבר

למרות חוסר זמן לא מוסבר אני מנסה לעקוב אחרי החדשות האחרונות. ואת הסיפור הזה אני פשוט לא מבין. ז"א, אני לא מבין איפה כאן החדשות.

זה חדש למישהו שאריאל היא התנחלות?
זה חדש למישהו ששמאלנים חושבים שההתנחלויות אינן לגיטימיות?
זה חדש למישהו שיש שחקני תיאטרון שמאלנים?
זה אמור להפתיע שיש אנשים שלא אוהבים לעודד דברים שאינם לגיטימיים בעיניהם?

יכול להיות שהשרב של אוגוסט התחיל להשפיע על הזיכרון של הפוליטיקאים, העיתונאים ושאר אזרחי ישראל? האם עוד שבוע תהיה מהומה על זה שדתיים מסרבים לאכול חזיר?

מה מניע אותם?

תקציר מנהלים: הפוסט הזה לא יהיה על "אם תרצו" ולא יביע דעות בעדם או נגדם. הפוסט הזה לא יהיה על יתרונות הסגפנות ולא יביע דעות בעדה או נגדה. אם אתם מעוניינים לקרוא על הנושאים האלה הייתי ממליץ ללחוץ על הקישור הזה…

מתברר שלאהוד ברק יש שעון שעולה 100 אלף שקל. מישהו, כנראה ברק עצמו, לקח 100 אלף שקל והחליט להוציא אותם על שעון. שעון. כאמור, אין לי כוונה לתת כאן נאום צדקני על יתרונות הסגפנות. בסופו של דבר אני  חושב שזה טוב שאנשים מפנקים את עצמם, ואם הם עושים את זה בכסף שהם הרוויחו ביושר ושילמו עליו מיסים והם מוציאים אותו על מוצרים חוקיים ומוסריים, אז זה בכלל טוב. יותר מזה, אין לי שום בעיה לקבל 100 אלף שקל (מישהו מוכן לתת?) ולהוציא אותם על שטויות. אבל שעון. שעון? בסך הכל מכשיר שמראה את השעה, שעון ב-100 שקל מראה את אותה שעה כמו שעון ב-100 שקל. קשה לי לחשוב על פיצ'ר שימושי שאפשר לדחוף לשעון ושלא קיים בשעונים שעולים 100 שקל. יותר מזה, היום שלכל אחד יש טלפון נייד (שמראה את השעה), בשביל צריך לסחוב עוד חתיכת טכנולוגיה מיותרת ומיושנת על היד? מה גרם לברק (או מי שקנה לו את השעון) לקחת את הכסף ולקנות שעון כזה, ולא, נגיד,יצירת אומנות יקרה או קוויאר מיוחד או משהו יקר אחר שגם יכול לגרום להנאה? אני לא חושב שמדובר בסמל סטטוס. קודם כל כי ברק לא צריך "סמל סטטוס" הפרצוף שלו מוכר בכל העולם, ואף אחד לא יחשוב שהוא איזה קבצן שהתגנב למחלקה הראשונה.בנוסף, הוא לובש חליפות יקרות, משקפים יקרות, גר בבית יקר, ונוסע במכונית יקרה. מישהו בכלל מסתכל על היד שלו בשביל לבדוק את הסטטוס שלו? ואם כן, כמה אנשים כבר ידעו להבדיל בין שעון של 100 אלף שקל לשעון של אלפיים שקל?בקיצור, הסיבה לרכישה הזאת לגמרי לא מובנית לי, והסיבה להליכה עם השעון הזה מובנית לי עוד פחות.

איזה בחור בשם רועי ילין החליט שהוא לא מסמפט את "אם תרצו", אז הוא הקים קבוצה בפייסבוק בשם: "אם תרצו – תנועה פאשיסטית" ו-2,000 אנשים (אני מניח ששונים) הצטרפו לקבוצה הזאת. 2,000 אנשים זה בערך פי 500 ממספר האנשים שיקרא את הטקסט הזה. כל אחד מהם הוא "חבר" בקבוצה, שזה אומר שכשאתה נכנס לדף שלו אתה רואה את קישור לדף של הקבוצה וכשאתה נכנס לדף של הקבוצה אתה רואה קישור לדף שלו ו… וזהו. בערך כמו ללכת עם חולצה T עליה כתוב "אנחנו לא מסמפטים את אם תרצו". ושוב, נשאלת השאלה: "מה הטעם?" בשביל מה אותם אנשים החליטו לכתוב את השם שלהם לצד הצהרה פוליטית ריקה מתוכן או ממעשה? זה אפילו לא הפגנה, זה סתם הצהרה שנכתבת ברוח. היחידים שאולי יושפעו מהמעשה הזה הם החברים בקבוצה (אם הם ילכו לראיון עבודה עם מעסיק שתומך באם תרצו ושחיפש את השם שלהם ברשת). אפשר לחשוב גם כאן שזה סמל סטטוס, אבל שוב, אני לא רואה איך הצטרפות לקבוצה כזאת משנה את הסטטוס של הבן אדם, הרי זה לא שהדעות שלו הם סוד או שמכיריו חושבים שהוא חבר ב"אם תרצו" (ואם כן, לא פשוט יותר להגיד למכירך מה הדעות שלך במקום לשלוח אותם לחפש את זה ברשת)? נראה לי שהמניע כאן הוא אותו מניע של מי שקונה שעון ב-100 אלף שקל…

ובהערת ביניים, איזה מן ביקורת לא מנומקת זאת "אם תרצו – תנועה פאשיסטית". ברור לכולנו שאם הם היו קוראים לקבוצה שלהם "אם תרצו – תנועה ששמה מתחיל באות א'" אף אחד לא היה שומע עליהם. ככה שאי אפשר להתחבא מאחורי הטיעון של האמת, ומצד שני, אם הם היו קוראים לקבוצה שלהם "אם תרצו – תנועה ששמה מתחיל באות ב'" אף אחד לא היה חושב לתבוע אותם, ככה שגם מאחורי הטענה שזה שקר אי אפשר להתחבא. הטענה שלהם היא משהו כמו "אנחנו נגד אם תרצו בגלל שיש להם מאפיינים דומים לפאשיזם" והטענה של "אם תרצו" היא משהו כמו "אנחנו בעד עצמנו ואין לנו מאפיינים דומים לפאשיזם". בגלל שכולם מסכימים על המאפיינים של אם תרצו, אפשר היה לחלק את הדיון לשני חלקים בלתי קשורים לחלוטין:

1. מה הם המאפיינים של תנועה שהופכת אותה ל"פאשיסטית". זה סתם דיון היסטורי-סמנטי, אפשר להשתמש באיזה מאפיינים שרוצים, העיקר להבהיר אותם מראש.
2. איזה מהמאפיינים של "תנועה פאשיסטית" הם שליליים ואיזה חיוביים (אני מניח שגם מתנגדי "אם תרצו" יקבלו את ההתנגדות הפאשיסטית לשחיתות כחיובית). כאן, כנראה, נמצאת המחלוקת. אבל אם הם היו אומרים "אם תרצו – תנועה שמחזיקה במאפיין X ואנחנו חושבים שמדובר במאפיין שלילי", ומאפיין X הוא באמת מאפיין של אם תרצו, אף אחד לא היה תובע אותם וזה היה מייצג את דעתם באופן מדוייק יותר.

סוף הערת ביניים.

שתי שאלות:

כמו כל שנה עם בוא האביב, גם השנה מתפרסם הדו"ח של המכון לחקר האנטישמיות והגזענות בימינו. וכמו בכל שנה, גם השנה מתברר שהאנטישמיות בעליה חסרת תקדים. הפעם התחלתי לקרוא את הדו"ח, ובאופן טבעי הגעתי לגרפים. הגרף של פעילויות אלימות לפי מדינות מראה לנו שבראשות הפלשתינית היתה פעילות אלימה אנטישמית אחת ב-2009.

השאלה שלי, איזו?

אם היו סופרים את כל האלימות בשטחי הרשות כלפי יהודים בגלל שהם יהודים, המספר בוודאי היה גבוהה בהרבה. אם היו סופרים את כל מעשי האלימות על ידי אזרחי הרשות כלפי יהודים בגלל שהם יהודים, המספר היה בוודאי גבוה בהרבה. אם היו סופרים את כל מעשי האלימות על ידי אזרחי הרשות כלפי יהודים אזרחי הרשות בשטחי הרשות בגלל שהם יהודים, המספר היה בוודאי 0. אז, על איזה פעולה הם מדברים.

ואם כבר, מעלים את זה, איך זה שישראל לא מופיעה שם? הרי אין ספק שישראל היא אחת מהמדינות שבהן מתרחשים הכי הרבה פעולות אלימות כנגד יהודים בגלל יהדותם.

על תוכן חובבני בחינם

זה נראה כאילו פעם זה היה פשוט. רוב העלות עבוד ייצרן התוכן היה הייצור וההפצה, ולא הפיתוח. ולכן הצרכן ציפה לשלם, ולשלם הרבה, על מנת לקבל תוכן (בלי קשר לאיכותו) והייצרן ידע שהוא יכול לדרוש, ולדרוש הרבה, עבור תוכן. ככל שהטכנולוגיה משתפרת, המחיר של הייצור וההפצה יורדים, ועיקר העלויות הם העלויות של ייצור התוכן. זה נראה נכון לרוב סוגי התכנים (אני חושב שכולם מלבד תרופות וספורט): ספרים, מוזיקה, הצגות וסרטים, קוד, פורנוגרפיה, מחקרים, חדשות, אמנות, ידע…

היום אנחנו, הצרכנים, רוצים לשלם פחות ופחות עבור אותם דברים שרוב עלות הייצור שלהם היא עלות פיתוח. כידוע, המחיר של מוצר נקבע לפי המוכנות של הצרכנים לשלם, ולא לפי עלות הייצור (וכמובן שמוצר שיצורו עולה יותר מהמוכנות של הצרכנים לקנות לא ייוצר). העובדה שהיום אפשר למצוא את כל המוצרים האלה בחינם ברשת, מעידה כמה הצרכנים מעריכים את עלות פיתוח התכנים. התהליך הזה מעמיד את ייצרני התוכן בפני כמה אפשרויות, פרסומות, חלוקת התוכן לחלק חינמי וחלק "פרימיום", דגש על איכות (עם או בלי מרכאות כפולות) מול התוכן החינמי, נסיון למכור דברים אחרים בצד התוכן (תמיכה, חומרה, גישה לארכיון, יכולת להגיב) ועוד.

דרך נוספת, שהפכה להיות פופולרית מאד, היא ייצור על ידי חובבים. חובבים, לעניינינו, הם אנשים שלא מקבלים משכורת על ייצור התוכן. אני חושב שכולם בוחרים בה בצורה כזאת או אחרת. יש לנו אתרים ש"מוכרים" לנו (חינם, כמובן) ספרי חובבים. ז'אנר הזמרים החובבים הפך להיות התופעה הטלויזיונית המוצלחת ביותר בעולם. לקטים מאתרים של סרטי חובבים כבר משודרים בטלויזיה (בצד עשרות סדרות ריאליטי ושעשעונים). הקוד פתוח חי על עשרות חובבים. עשרות עובדי קרן וויקימדיה אחראים לפחות מפרומיל מהחומר באתרי וויקימדיה. הפובליציסטיקה בחלק מהעיתונים נכתבת על ידי חובבים מובהקים, ועוד.

התופעה הזאת מרתקת, משום מה, דווקא שנראה שאין שום עתיד כלכלי למי שייבחר לעבוד באחד מהתחומים האלה, יותר ויותר אנשים בוחרים לעסוק בהם, להשקיע משאבים, לעבוד, לפעמים אפילו להשפיל את עצמם, וכל זה בשביל הסיכוי "להיות ….". למרות שאיכותית החובבים מייצרים פעמים רבות חומר טוב לא פחות, ואפילו יותר, מהמקצוענים, עדיין, נראה שעצם הנוכחות הגוברת שלהם רק מגבירה את חוסר היכולת של מקצוענים לחיות מייצור התוכן, וגורמת לעוד חובבנות של התחום, לירידת מחירים נוספת, ולבעיה קשה יותר של המשווקים (שמוצאים את הצרכנים שלהם מוכנים לשלם פחות ופחות, עבור מוצר איכותי יותר ויותר).

בזמן האחרון התופעה הזאת צצה שוב ושוב בהרבה מקומות. וויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, פנתה לציבור הרחב בבקשת נדבות. אנציקלופדיה שנקראת על ידי 20% מתושבי המדינות המפותחות צריכה להיות זאת שנותנת נדבות, לא זאת שמבקשת. האם לא היינו מרגישים קצת מוזר אם האנציקלופדיה העברית היתה מבקשת מאיתנו נדבות? אם בריטניקה? כמובן שכן, משום שאנחנו יודעים ששילמנו להם. לוויקיפדיה לא שילמנו אף פעם, משום מה אין להם פרסומות, וכל האנשים שנכנסים לויקיפדיה לא מכניסים אגורה אחת לבעלים. למעשה, כל מי שנכנס לויקיפדיה, ועל אחת כמה וכמה כל מי שכותב או עורך בויקיפדיה, עולה לבעלים שלה כסף. זה פשוט מגוחך, אבל זה המצב שייצרנו, ונראה שאת הסוסים האלה כבר אי אפשר יהיה להכניס לאורווה.

רשת הספרים בורדרס סגרה לא מזמן את סניפיה הבריטיים עקב הפסדים אדירים. נראה שהיום כבר אי אפשר להחזיק חנויות כאלה, מרווחות, נקיות, עם בית קפה ופינות קריאה. זה פשוט לא רווחי, עלות החזקת החנות נשארה גבוהה כשהייתה, אבל הצרכנים מוכנים לשלם הרבה פחות עבור ספר (אותו, אם מדובר בהפצת ידע, הם יכולים להשיג בחינם, או, אם מדובר בסיפורת, במחיר זול בהרבה ברשת. יותר מזה, הצרכנים נכנסו לחנות, בדקו את הספרים, וקנו ברשת). מוכרי ספרים יכולים לעשות שלוש דברים במצב כזה: להעלות את המחיר (בתקוה שיהיו מספיק פריארים שימשיכו לקנות ולממן את השאר), להוריד את המחיר (וכמובן את ה"אווירה" של החנות) או ללכת הביתה. כמובן שרוב בעלי החנויות בוחרים להוריד את המחיר. כרגיל יש גם אנשים שלא מבינים את הבעיה וחושבים שאפשר לפתור אותה בעזרת התערבות של הממשלה.

בתחילת האינטרנט לא לכל העיתונים היה אתר. אחר כך הגיע השלב שבו הם ניסו לגבות כסף תמורת גישה לחדשות. היום כמעט כל עיתון שמכבד את עצמו בעולם החופשי מחזיק אחר, ובכמעט כל אתר כזה אפשר לקרוא את החדשות. בחינם. העיתונים אמורים להרוויח מפרסומות, בזמן שמהעיתן הכתוב הם הרוויחו מפרסומות, מודעות ותשלום. הבעיה היא שפרסומות באינטרנט זה כנראה לא דבר כל כך מוצלח. לפחות לא בעברית (באנגלית לא מזמן הסתיימה מלחמה בין האתרים של מקסוול מרדוק לגוגל בגלל שגוגל בעצם פרסמו את החדשות של האתרים של מקסוול מרדוק עם פרסומות של גוגל). העובדה שאפשר לקרוא את החדשות והכתבות (לפחות את רובן, בוודאי את החשובות שבהן) בחינם גורמת לנו, הצרכנים, לא להבין למה אנחנו צריכים לשלם עבור העיתון. בהתחשב בירידה במחירי הדפוס, היינו מצפים לירידה במחירי העיתונים (הרי אנחנו משלמים על הנייר, את החדשות יכולנו לקרוא ברשת, לא?), אבל לייצרני העיתון יש את אותה בעיה כמו כולם, הם צריכים לשלם משכורות לעובדים המקצועיים שלהם. ולכן פחות ופחות ישראלים משלמים על העיתון. במקביל (מאותן סיבות ממש) בעולם תופעת החינמונים תפשה תאוצה בשנים האחרונות. הייתרון של החינמונים הוא שבזמן שהם מוותרים לחלוטין על הרווח מהצרכן, הם מנסים להגדיל את התפוצה שלהם, ולהיות יותר כדאיים למפרסם. לא ברור לי כמה זה מצליח, אבל עצם הנוכחות שלהם פוגעת באופן מובהק בשאר העיתונים, שצריכים להבדיל את עצמם ולגרום לצרכן להיות מוכן לשלם עבור משהו שהוא מקבל בחינם. רק לפני כמה חודשים הפך ה-Evening Standard לחינמון (אחרי 180 שנה של קיום כעיתון בתשלום). ההתקפה חסרת התקדים (או ההגיון הפנימי) של NRG אתמול על ישראל היום היא ללא ספק תוצאה של התופעה הזאת.

בשורה התחתונה, מדובר בהרבה תופעות שנראות כקשורות זו לזו, וכולן נובעות מחוסר הרצון שלנו, הצרכנים, לשלם כראוי עבור התוכן אותו אנחנו צורכים, ושל מליוני חובבים שמייצרים תוכן בלי לדרוש תשלום ראוי (אם בכלל) עבורו. האם מדובר בתופעה חיובית? אני בכלל לא בטוח. לפעמים זה נראה כמו סופה של תרבות המערב. במקום חברה ייצרנית (וצרכנית) אנחנו נהפכים לחברה בטלנית וחובבת שרגילה לקבל את הכל בחינם, ולא מוכנה לשלם עבור תוכן אלא רק עבור חומר. ומי שלא משלם עבור תוכן, גם לא מעריך את התוכן, ולא צריך להיות מופתע לקבל תוכן באיכות… איך נגדיר את זה בעדינות… כמו מה שמעריב מספק לנו?

דת הסביבה?

שאלה: אם אמונה בשינוי אקלימי היא דת, ואסור להכניס סימנים דתיים לבתי ספר ממלכתיים באיחוד האירופי, האם אסור להכניס לבתי ספר באיחוד אמצעים למניעת שינוי אקלימי?!

אז בשביל זה אנחנו משלמים להם…

מתברר שהרוסים החליטו לסגור את המשרדים של נתיב ברוסיה. באופן מפתיע איכות חייהם של אזרחי ישראל לא נפגעה כלל. מה שכן, לפי הדיווח של NRG:

" צעדים אלה מקשים על עשרות יהודים לעלות לישראל. עולים אלה, שהיו אמורים לקבל את אשרות העלייה, ועולים אחרים, שהחלו בהליכי העלייה, תקועים עתה בלא יכולת להגיע אל משרדי נתיב אחרים, דוגמת המשרדים במוסקבה הרחוקה, שבה הם פועלים מתוך מתחם שגרירות ישראל והם היחידים המורשים להמשיך ולהנפיק אשרות עלייה. מדובר במרחקים עצומים, נסיעות שאורכן ימים, שכן רוסיה היא המדינה הגדולה בעולם, עם 11 אזורי זמן."

לגמרי לא ברור כמה זה "עשרות" יהודים, 11 או 287. לא ברור לי למה מדובר ב"נסיעות שאורכן ימים", הרי זה לא שהם אמורים לסוע עם עגלה ופרדה, גם ברוסיה יש מטוסים. גם העובדה שרוסיה היא המדינה הגדולה בעולם לא ממש שייכת, המרחק של יהודי שגר באיי פוקלנד ללונדון, למשל, הוא לא קטן בהרבה מהמרחק של יהודי בקצה רוסיה ממוסקבה. גם לא ברור מה הבעיה של אותם יהודים להגיע למשרד במוסקבה בדרך לישראל, או לאסוף את תעודת העולה שלהם במשרד בנתב"ג. בסופו של דבר, אתה הרי לא יכול להגר בלי לעזוב את הבית, ואפילו מי שרוצה להגר מרוסיה לישראל צריך להגיע מתישהו לישראל.

בכל מקרה, ב-2008 עלו לישראל 5,603 עולים מברה"מ לשעבר, כמובן שלא כולם הגיעו מרוסיה, וחלקם הגיעו ממוסקווה, אבל לצורך העניין נתעלם מזה, נניח שכולם הגיעו מרוסיה, ומאחת הערים היותר רחוקות ממוסקווה. שליחת חבילה של קילו (אין סיבה שאשרת עולה תשקול יותר מחצי קילו) בדואר ישראל ב"דואר מהיר EMS" מישראל (ואין סיבה לא לשלוח מהשגרירות במוסקבה) לכל מקום ברוסיה עולה 92 שקל חדש (וממשלת ישראל יכולה בקלות לקבל הנחה על מחיר קבוצתי). בכל מקרה, יצא לנו רף עליון לשליחת תעודת עולה לכל העולים מרוסיה. סך כל ההוצאות על מנת לשלוח את כל תעודות העולה אמורה להיות נמוכה בהרבה מ-520 אלף שקל חדש.

התקציב (מדובר באחד הקישורים הפחות נוחים ברשת, צריך להכניס את מספר הסעיף – 0415 ואת השנה) של נתיב ל-2008 היה 54,678 אלף שקל. לא ברור איך הכנת חבילות יכולה לעלות 54 מליון שקל חדש, מה שבטוח זה שאם זה נכון אנחנו צריכים להודות לרוסים.

איך זה שיש יותר כהנים מלויים?

זאב גלילי כתב באכזבה לא מוסתרת על ספרה של ג'ואן פיטרס "מאז ומקדם": "בישראל הספר כמעט ואינו מוכר… נראה שלא היתה התלהבות גדולה להוציא את הספר בארץ." ולכאורה הוא צודק, הספר יצא לאור באנגלית ב-1984, ולמרות העובדה שהוא מתייחס ישירות לסכסוך הישראלי-פלשתינאי, הוא כמעט לא השפיע על הדיון הציבורי (רק לשם השוואה "התנגשות הציוויליזציות" יצא ב-1996, "קץ ההיסטוריה" יצא ב-1992, "בלי לוגו" יצא ב-2000… כולם כמעט ולא רלוונטים לדיון המרכזי בציבורי בישראל, ולמרות זאת הם השפיעו עליו בצורה חזקה הרבה יותר), למעשה, נראה שזאב גלילי וקומץ האנשים שמנסים למכור את הספר פשוט מתווכחים עם דחלילים.

 

למיטב הבנתי (לא קראתי את הספר) לפיטרס יש טענה היסטורית די פשוטה:

• הפלשתינים הם לא "עם אותנטי", הם אוסף של מהגרים שהיגר לישראל בגלל סיבות כלכליות ופוליטיות בעקבות ההגירה היהודית בהתחלה, ועל ידי הבריטים בהמשך.

המסקנה הפוליטית שגלילי רוצה שנסיק היא:

• ולכן, בגלל שהם לא עם, אין להם בכלל זכות למדינה, ועל אחת כמה וכמה, בגלל שהם לא ילידי ישראל במוצאם, אין להם ככלל שום זכות על ארץ ישראל.

 

 

(באופן לא מפתיע זאת בדיוק טענת ראי לטענה ההיסטורית של שלמה זנד ולמסכנה ולמסקנה הפוליטית שכל מיני אנשים רוצים שנסיק מכך, וכנראה שגם הם יופתעו כמו גלילי… בכל מקרה). בעצם, זה היה ז'בוטינסקי שניסח את הרעיון הפוליטי הזה לפני כמה שנים:

"כל עם, שהוא מיושבי-הארץ… רואה בארצו את ביתו הלאומי, בו הוא רוצה להיות ולהישאר לעולמי-עד בעל-בית גמור ; לא רק לבעלי-בית חדשים, אלא גם למשתתפים, או לשותפים חדשים בהנהלת משק-הבית, הוא לא יתן רשות-כניסה מרצונו הטוב."

ולכן, החיים שלנו יהיו הרבה יותר פשוטים אם נסיק שהפלשתינאים הם לא "עם", ואינם "יושבי הארץ". אולי אפילו הם יקבלו אותנו בברכה, כל מה שנצטרך לעשות זה להסביר להם שהם לא עם. ואז גם נוכל, בניגוד למצוות ז'בוטינסקי, לגרש אותם (כי הרי ז'בוטינסקי טעה וחשב שהם עם ויושבי הארץ). הם הרי לא עם, הם לא יושבי הארץ, אין להם שום זכות לנסות למנוע מאיתנו להגר לכאן. אין להם זכות על הארץ.

הרעיון של עמים כבעלי זכות על שטח ארץ הוא רעיון ישן, עוד בתנ"ך מסופר איך כל אחד מצאצאיו של נח הוא למעשה אב של עם אחר. ואם כל עם הוא צאצא של אדם יחיד, אז כל החברים בעם הם היורשים שלו, והשטח שהיה בבעלות האב הקדמון הוא השטח ששייך (מתוקף הזכות לרכוש, הזכות להורשה, ואי הזכות למכירת קרקעות ולהגירה) לכל צאצאיו. למעשה היום אנחנו יודעים שאין לרעיון הזה אחיזה במציאות, כל העמים הם אוסף של בני אדם ללא אב משותף, תוצרים של אלפי שנות הגירה, מלחמות, נדודים ואהבות. לרובם יש תרבות משותפת, מיתוסים משותפים, שפה דומה… אבל כל אלה דברים נרכשים, אף אחד מהם לא מעיד על זכות טבעית לאדמה, או על זכות משותפת כלשהי. אי אפשר לדבר על רכוש של עם באותו מובן בו אנחנו מדברים על רכוש של אדם, ומאד קשה לדבר על אדמה כרכוש של קולקטיב מתמשך בלי להכניס איזה בורא עולם שיתן את אותו קושאן (ולבורא הזה נתייחס בהמשך).

הבעיה ביננו לבין הפלשתינאים היא לא שאלה לאיזה עם יש זכות היסטורית על הארץ. זאת שאלה משעממת, הרי לאף עם אין זכות על אף ארץ. הבעיה היא בעיה של אנשים. בעיה של מוחמד שיושב בשכם ללא זכויות אזרח, אחמד במחנה הפליטים בעזה שמגרד לחם כל יום, ו(אם נחזור למאה הקודמת) משה שנרדף באירופה על ידי הנאצים ומצא את עצמו ללא זכויות, אוכל, בית, ולרוב גם חיים. את הבעיה הזאת אי אפשר לפתור על ידי הוקוס פוקוס היסטורי, גם אם נגיד מאה פעמים שאין לערבים זכות על הארץ, וגם אם הם יגידו מאה פעמים שאין לנו זכות כזאת. לכן גם בעולם הרחב רוב המבקרים את פיטרס היו אותם אנשים שלא מצליחים להבין את המישור האנושי, ורואים את העולם כולו כסכסוך בין קולקטיבים.

לכן, למרות שהיסטורית יכול להיות שהספר מעניין, פוליטית, מדובר בספר חסר משמעות לחלוטין. מצד שני, יש לפיטרס טענה מאד חזקה על הידע האנושי. אם הטענה שלה נכונה, הרי שיש היום מליוני אנשים שמשוכנעים מעל לכל ספק שהוריהם היו ילידי מקום מסויים, בזמן שהוריהם נולדו במקום אחר. אותו אחמד שסבא שלו ברח מחיפה ב-48, משוכנע שסבא שלו נולד בחיפה וסבא של סבא שלו נולד בחיפה, בזמן שסבא שלו נולד בכלל בעיראק. ז"א שמישהו כאן שיקר. ולא רק לאחמד, ליותר ממליון אנשים. ההורים… השכנים… המנהיגים… ולא מדובר בשקר שעבר בטלפון שבור במשך אלפי שנה לפני המצאת הדפוס, מדובר בשקר שעבר בפחות ממאתיים שנה בעולם שבו רוב האוכלוסיה יודעת לקרוא ולכתוב, שיש בו עיתונים, היסטוריונים והעלות של כלי כתיבה היא כמעט אפסית.

ואם במצב הזה הורה לא אמר את האמת לילדו מה אפשר להגיד על סיפור שעבר בעל פה במשך אלפי שנים מאב לבן? זה הרי ההבדל בין ידע מסורתי לידע מדעי, בידע מסורתי אנחנו מאמינים במשהו מסויים בגלל שהוא עבר מאב לבן, מאם לבת, עד שהגיע אלינו, ככה "עובדת" הרפואה המסורתית, ככה נוצרות אגדות אורבניות, ככה נוצרו המיתוסים, זה הרי טיעון העד – הטענה שסיפור מעמד הר סיני עבר מבן לאב כהוכחה לנכונות התנ"ך. ופיטרס מזכירה לנו את מופרכותן של כל אותן טענות, את חוסר יכולתנו לסמוך על סיפורים שכאלה, ואת הצורך שלנו להסתמך על עובדות היסטוריות מצד אחד ולתעד את המציאות ההיסטורית מצד שני.

ובעצם… למה לא?

בעקבות הבלאגאן המשעשע האחרון מתוצרת ממשלת ישראל כדאי להעלות שתי שאלות:

1. אם כל מי שמעלה תיאוריה חסרת ביסוס שיהודים חטפו ילדים חיים והשתמשו בהם לצרכייהם היא בעצם עלילות הדם, אז עלילת הדם הגדולה ביותר במחצית השניה במאה העשרים היא, כמובן, "פרשת ילדי תימן האבודים". מעניין אם נתחיל לצנזר התייחסויות לפרשה, אם שר החוץ ידרוש מעצמו גינוי כל פעם שהיא מוזכרת בעיתונות, או אם שר האוצר יגיד שיש ישראלים שאינם רצויים בישראל?

2. ומצד שני, מה כל כך רע באפשרות שישראל (או כל מדינה אחרת) משתמשת באיברים מגופות על מנת לשפר את חייהם של אזרחיה? נראה לי שזה מה שמדינה צריכה לעשות, וזה לא שיש משהו טוב יותר לעשות עם הגופות האלה, וכל זמן ש(להבדיל מסין) היא עושה את זה לאנשים שמתו באופן בלתי תלוי ברווח הצפוי, אני לא ממש מצליח למצוא בזה דבר פסול. נכון שעדיף היה לתת למשפחות את הרווחים ולהבהיר את זה לכולם ולא לשקר למשפחות. אבל גם אם הכתב השבדי צודק (כן, אני יודע שהוא לא, זה רק דיון תיאורתי) החטאים של ישראל הם שקר, גזל, ואי הבהרת פרוצדורות. לא בדיוק חטאים חדשים במיוחד, ישראל מואשמת (ועושה) חטאים כאלה וגרועים מאלה בלי כל הטראראם הזה. ואולי כדאי לממש את הרעיון הזה על כל המתים בישראל?

למה יש אנשים לבנים?

אם אני מבין נכון, האדם יצא מאפריקה והתפשט לכל העולם. ברוב העולם בני האדם הם כהי עור, בעצם רק באירופה יש בני אדם לבנים לגמרי (ז"א, היום הם נמצאים בכל העולם, אבל כולם הגיעו מאירופה). כמו כן, אנחנו יודעים שהגנים הלבנים הם לרוב רצסיבים, ז"א ילד שאחד מהוריו לבן והאחר כהה יהיה יותר כהה מלבן. ז"א שמתישהו בהיסטוריה היתה איזה מוטציה שהפכה אדם לבן לכהה או ההפך. בהתחשב בעובדה שברוב היבשות האנשם כהים, ובהתחשב בזה שבאפריקה האנשים כהים, סביר שהמוטציה הפכה אדם כהה ללבן ולא ההפך. בהתחשב בעובדה שבעצם אנשים לבנים יש רק במוקד אחד, כנראה שלא מדובר במוטציה סבירה במיוחד. ז"א, מתישהו היה איזה איש אחד איפשהו באירופה שאחד הגנים שלו הפך מכהה לבהיר. בגלל שזה גן רצסיבי, כנראה שלא ראו את זה כל כך. וכך הוא הוליד צאצאים שחלקם נשאו את הגן הבהיר, והם הולידו צאצאים שחלקם נשאו את הגן הבהיר, עד שיום אחד כמה זוגות של הצאצאים שלו הולידו כמה צאצאים משותפים שהיו לבן לגמרי. משום מה, התינוקות המוזרים האלה התרבו והתרבו עד שהפכו להיות הצבע השליט בכל אירופה ובחלקים גדולים מהמזרח התיכון. הרי לאנשים בהירים אין כמעט שום יתרונות השרדותיים – העור שלהם רגיש מידי לשמש. ובכל זאת, למה?

למה לינץ'.

ynet מתאר את הרצח של קרפ כ"לינץ'". יכול להיות שזה בגלל שבאתי באיחור, אבל אני פשוט לא מצליח למה. באיזה פשע היה חשוד קרפ?