מה זה היה?


אודי אדם היה אלוף פיקוד צפון בזמן מלחמת לבנון השניה (והודח למעשה עוד במהלכה), ובגלל שהוא היה כל כך מוצלח הוא מונה להיות מנכ"ל הקמ"ג (כמה הגיוני). אתמול הוא התראיין לבן כספית ובן השאר הוא אמר:

"ברמה ההיסטורית, ישנם אצלי כל החומרים, כל מה שקרה. אני זוכר הכל, ואם יום אחד מישהו ירצה, הוא יוכל לקבל. חומרים מדהימים."

ז"א, אם אני מנסה לתרגם את האיום המרומז הזה לעברית פשוטה, אומר האלוף במיל' שהוא פשוט גנב מצה"ל מסמכים סודיים, שהוא מחזיק אותם במקום כלשהוא, ושהוא ישמתמש בהם אם וכשהוא ירצה. איך זה שענת קם ואורי בלאו עומדים למשפט על הרבה פחות מזה, אבל במקרה של אדם, לא רק שאף אחד לא חושב להעמיד אותו לדין, אלא נותנים לא לנהל את אחד המוסדות הרגישים והסודיים במדינה? (וזאגב, זאת לא פעם ראשונה שאדם מצהיר הצהרה כזאת, בעבר הוא כבר אמר ש"יש לי הרבה מה לומר. הכל אצלי ממוסמך ומתויק. כשאדרש אציג את כול הדברים").

עולם הפוך.

מודעות פרסומת

כמה מחשבות על השוליים של פרשת קם-בלאו…


1. "לאחר שמולאו כל התנאים בהסכם ונמסרו המסמכים, ביקש השב"כ לפנים משורת הדין לקבל לידיו גם את המחשב האישי של אורי בלאו. מערכת 'הארץ' נענתה לבקשה, והמחשב הושמד עם מסירתו מול עיני הכתב" ואני חייב לשאול, כשהשמידו את המחשב, גם הוסיפו איזה טקס וודו לגרש את הדיבוק? מה רע עשה להם המחשב? מה הפואנטה בהשמדת המחשב? האם הם השמידו את כל המחשב? גם את המסך? אולי גם את המדפסת והמקלדת? והעכבר, האם הם רוצצו את העכבר? מה הם חשבו, שבלאו כל כך אדיוט שיתן להם להשמיד את מחשבו האישי בלי שיגבה את מסמכיו האישיים לפני זה? האם אנשי השושו שלנו לא מבינים איך עובד מחשב? האם הם לא שמעו על האינטרנט? על זיכרון פלאש? הם באמת חושבים שאם הם יהרסו את המעבד של המחשב אז מה שהיה בדיסק הקשיח יעלם לנצח? או שאולי הם חשבו שאיזה ארגון עויין הטמין שם איזה חומרה שמעתיקה את התכולה של הדיסק הקשיח ושולחת אותו אליהם (ושהשמדת המחשב תחזיר את מה שנשלח)? האם מדובר בטמטום? בנקמנות (ואם כן, אז במי: בבלאו? במחשב שלו? במשלם המיסים שמימן לו מחשב חדש?)? בפארנויה?

2. "המסמכים, ברמות סיווג שונות, כללו בין השאר תוכניות מבצעיות של צה"ל (לרבות כאלו שעדיין לא מומשו), פקודות מבצעיות של המטכ"ל, סיכומי הערכות מצב ופגישות בין גורמים מבצעיים בכירים, סדרי כוחות של הצבא, ידיעות מודיעין רגישות, סיכומי תרגילים, מסמכים לגבי תורת לחימה ואמצעי לחימה, תפיסות הפעלה של הצבא, תוכניות מגננה של פיקוד המרכז ותוכניות להתמודדות עם התלקחות בשטחים….דיסקין הגדיר את המסמכים "סוּפּר-מסווגים", מסמכים שלדבריו כל ארגון מודיעין היה חולם לשים עליהם את ידו. "הגעת מסמכים אלו, ואף מקצתם, לידי האויב ולידי גורמי מודיעין זרים, עלולה לגרום לנזק ביטחוני חמור וממושך ולסיכון בפועל של חיילי צה"ל ואזרחי ישראל", קבע ראש השב"כ בפסקנות. "לא צריך להיות מומחה לביטחון מידע כדי להבין עד כמה יש בחומר מידע מסכן". " אין ספק שזה מפחיד. יש בלשכת כל אלוף כמה עשרות פקידות, כל אחת משרתת שנה וחצי ואת מתחלפת באחרת, כולן ילדות חסרות נסיון, הכשרה או היסטוריה תעסוקתית. אנחנו יודעים על אחת שהצליחה לצרוב אלפי מסמכים ולקחת אותם לביתה בלי שאף אחד ידע או אפילו יחשוד. אלמלא היא נתנה אותם לבלאו, אף אחד גם לא היה יודע. האם היא הראשונה שעשתה את זה? יש כאן פרצה בטחונית אדירה, אלוף פיקוד המרכז (אם זה יכול היה להתרחש רק שם) הפקיר את חייהם של אלפי חיילים ומאות אלפי אזרחים. מזל שבמקרה הזה זה הגיע לידיים בטוחות, מה היה קורה אם במקרה אחר זה היה מגיע לאותם "גורמי מודיעין זרים"? מישהו, אני חושב שאלוף הפיקוד אם לא הרמטכ"ל עצמו, צריך לתת את הדין על המחדל הזה.

3. ז\ה כבר הופך למנהג, רשויות החוק של המדינה רודפות אחרי חושפי העוולות במקום אחרי יוצריהם. נכון שהדלפה של עוול היא לא חוקית בישראל (עדיין, אפשר לקוות שישראל תצטרף בקרוב למדינות בהן זה לא כך), אבל בכל זאת, קצת פרופורציות, איך יכול להיות שצדים את המדליפים ומעמידים אותם לדין אפילו לפני שפותחים בחקירה בנוגע לעוול עצמו. המחשבה שאם נרביץ למראה לא נהיה כל כך מכוערים מזכירה את המחשבה שאם נשמיד את המחשב אולי מה שהיה עליו יעלם….

4. במהלך חיי יצא לי לעבוד בכמה וכמה "פרוייקטים סודיים". אף אחד לא כלל חיי אדם, סתם מוצרים שהמתחרים לא אמורים לדעת עליהם לפני שהם יוצאים לשוק. ובכל זאת, בכל תדרוך שעברתי הזהירו אותי מפני "האנשים השקופים" המנקים, מתקני המזגנים, המלצרים… בצה"ל, ארגון שסודותיו קצת יותר חשובים, יש הרבה יותר מידי "אנשים שקופים". בצבא ללא גיוס קבע המצב המגוחך הזה היה נמנע.

5. אורי בלאו פרסם שני פרסומים "מביכים" על סמך המסמכים שנתנה לו קם. אף אחד מאותם פירסומים "מביכים" לא זכה להתייחסות מינימלית מהציבור הישראלי. אלמלא איסור הפרסום, יש להניח שגם המעצר של קם לא היה זוכה ליותר מידי התייחסות. אם חושבים על זה, צו איסור הפרסום היה יחסי הציבור הטובים ביותר שהמדינה יכלה לסדר לבלאו ולהארץ. ובהתחשב בעובדה שהוא ניתן שנה אחרי הפרסום עצמו, כשהשפעתו היתה ברורה לכולם, אפשר להעלות את השאלה: אז בשביל מה זה טוב להם? האם יש כאן נסיון מצד גורמים במערכת הביטחון לייצר כותרות נגד גורמים אחרים במערכת הביטחון?

חסל?


לפעמים צריך להגיד גם את המובן מאליו. מדיניות החיסולים של ישראל היא מדיניות כושלת. לא מדובר רק בפעולה כושלת אחת או שתיים, מדובר במדיניות שכל כולה כשלון, ושלא יכולה שלא להכשל. ההגיון של מפעילי המדיניות הזאת מתפוצץ להם (ולנו) פעם אחרי פעם בפרצוף. למעשה קשה להגדיר אותה כמשהו אחר מאשר חוסר מחשבה קדימה. לא מדובר רק בגניבה ההשערוריתית (לכאורה) של זהויות אזרחי המדינה (דבר שבפני עצמו צריך להיות עילה לא רק לפיטורים אלא גם למשפט פלילי בכל מדינה שזוכרת מי הוא הציבור ומי הם משרתיו), לא רק בזיוף דרכונים של מדינות ידידותיות (לכאורה) בניגוד להבטחות מפורשות של מנהיגי המדינה ולא רק בהפרת האמון (לכאורה) בין פקיד הגבולות לנכנס לארץ. מדובר בכשלון גם ברמה המוסרית, גם בהפרת של עקרונות הצדק הבסיסיים ביותר וגם בפעולות שלא מסייעות בדבר למטרתן המוצהרת, לא לניטרול רוצחים ולא להתרעה של רוצחים עתידיים.

מוסרית – מדינות לא אמורות לשלול את חייו של אף אדם. מדינות קיימות על מנת לשמור על זכויותיהם המולדות של בני האדם, והזכות הבסיסית מכולן היא הזכות לחיים. מדינה שהורגת בני אדם אחרים היא מדינה שמועלת בתפקידה. אמנם לפעולות של מדינות יכולות להיות השלכות על חייהם של אנשים (כמו, נגיד, במלחמה), אבל זה ממש לא אותו הדבר.

מבחינת הצדק – כשמדינה שוללת את זכויותיו של אדם היא אמורה לעשות את זה אחרי משפט פומבי בו הוכחה אשמתו מעל לכל ספק סביר ובו היתה לאדם את היכולת לענות למאשימיו. את ההחלטה לא מקבלים פקידי ממשלה אלא שופטים בלתי תלויים. זה – משפט צודק – הוא הבסיס של הדמוקרטיה. וכל שלב בשלבים האלה חשוב ועקרוני. אני לא רוצה לחיות במדינה שפקידיה יכולים להחליט להרוג אותי או לשלול את חירותי על סמך מודיעין מפוקפק או על סמך נוחות פוליטית. לבחירה הזאת יש מחיר ברור, "אנשים רעים" יחיו ללא עונש. ובאמת בדמוקרטיות "אנשים רעים", פושעים ומנוולים, חיים את חייהם ללא עונש. לרוב אפילו חיים טובים. זה מחיר החיים בחברה חופשית, ולמי שלא רוצה לשלם אותו, הייתי מזכיר שבדקטטורה לא רק שה"רעים" לא משלמים על רשעותם, אלא שהם לרוב השליטים שמחליטים על העונשים לשאר.

לגבי ניטרול המחוסל – חיסולו של מחמוד אל-מבחוח, למשל, באמת ניטרל אותו. אל-מבחוח רצח את סעדון וסספורטס (שניהם היו חיילים, אגב) כשהיה בן 29, ונרצח בגיל 50. אין ספק שרוצח בגיל 50 הוא הסכנה הגדולה ביותר לכוחות הביטחון הישראלים, ושעשרות הדולרים (וניטרולם של 11 סוכני מוסד פעילים, לכאורה) שנשפכו על חיסולו של מחבל זקן מסייע בביטחונו של כל ישראלי באשר הוא. בשנים האחרונות עסק אל-מבחוח בהברחת נשק ומחבלים , אין ספק שהחמאס יתקשה במציאת מבריחים אחרים.
לגבי ההתרעה – האמנם רוצחים עתידיים מפחדים מחיסולים ישראלים? האם אנחנו רואים מגמה של פחות ופחות נסיונות רצח של ישראלים במהלך השנים? גם כשהטרור הפלשתיני הונע מאידיאולוגיות רציונליות לכאורה (כמו לאומנות וקומניזם), לא היתה שום ירידה בטרור, ואי אפשר היה להגיד שהפלשתינאים מפחדים או פחדו לעסוק בטרור ובפשע. אם כבר, המגמה הברורה היא הפוכה, הטרור לא רק שלא ירד, אלא עלה. והיום, כשהאידיאולוגיה העיקרית שמניע את הטרור היא דתית, כשטרוריסטים רוצים למות על מנת לקבל את הענבים שלהם (מעניין אם יש כאן סיבתיות), אז ברור שהחיסולים לא באמת ירתיעו את הרוצחים העתידיים. והעובדות, כמובן, מתיישבות עם ההגיון הפשוט.

שואל איתי לנסברג בהתממות מטופשת, מה היו עושים הבריטים אם היה מדובר בסרג'נטים בריטים. כי, כידוע לכל, הבריטים דאגו לחסל את כל השותפים לרציחתם של מרווין פייס וקליפורד מרטין. ובכל זאת, ברצינות, ישראל היא לא המדינה הראשונה בעולם שנתקלת בטרור ובפשע. מדינות הגונות מביאות את הפושעים למשפט. רק הישראלים מרשים לעצמם להתעלם מההגיון והצדק, לקרוץ אחד לשני, ואחר כך להתפלא ששאר העולם לא קונה את הקריצות האלה.

בלי להפריע


גארי בולטון הוא בחור בריטי בעל חזון. הוא החליט שהוא יהיה האדם שיחסוך למין האנושי את הצורך לעמוד בבדיקות בטחוניות. כל מה שצריך, חשב לעצמו בולטון (מן הסתם), זה משהו שיבדוק אם האנשים סוחבים איתם חומרים אסורים בלי לפתוח להם את התיקים. אמנם טכנולוגיה כזאת לא ממש מעשית, אבל אנשי חזון כמו בולטון לא נותנים לבעיות טכניות פעוטות כאלה להפריע להם לממש את חזונם הגדול. ההמצאה של בולטון היא מאד פשוטה. קופסת פלסטיק ריקה עם קלף (מזכיר משהו?) ואנטנה. בהתחלה הוא קרא למכשיר שלו MOLE וניסה למכור אותו לממשל האמריקאי. הממשל האמריקאי בדק את הגלאי וזרק את בולטון מכל המדרגות. הפתרון של בולטון היה מבריק, במקום לשפר את המוצר, לשנות את השם שלו (היום קוראים לו GT200) ולמכור אותו למדינות אחרות.תאילנד, ממשלת תאילנד, שילמה 21 מליון דולרים למזוזות כאלה. מקסיקו, הודו, ירדן, סין ולבנון הצטרפו למסיבה. גם חברות פרטיות, בתי מלון בפיליפינים ובדובאי. במרכז אפריקה משתמשים במזוזה לגלות שנהבים מוברחים. אפילו העיראקים והאפגנים (שנמצאים תחת שלטון אמריקאי) משתמשים בזה. לפחות השתמשו עד שהאמריקאים (והבריטים) שמו לב.

האמת, הסיפור הזה נשמע מגוחך מלהיות אמיתי, ואם לא היו מתים שם איזה כמה אנשים, זה היה מצחיק. אחרי הכל, לא מדובר כאן על תרמית מתוחכמת במיוחד, קל מאד לבדוק אותה, וקשה להאמין שהכסף הזה לא התגלגל בחלקו לכיסם של כמה מפקידי הממשלות השונות. אבל בכל זאת, יש מקום לשאול שאלה אחרת. למה כל כך הרבה גופים לא בדקו את מה שהם קנו. איך זה שמישהו יכול למכור קופסא ריקה (סליחה, קופסא עם קלף ואנטנה) במליוני דולרים. ולא מדובר רק בבולטון, חבר שלו, ג'ים מק'קורמיק נעצר לא מזמן על תרמית זהה. נראה לי שהתרגלנו לראות את הממשלות שלנו מממנות רמאים. התרגלנו למצוא בעיתונים מדור אסטרולוגיה ומדור לקורא בקפה (וזה מחלחל גם לחלקים אחרים בעיתון). התרגלנו שפקידים שלא מסוגלים להבדיל בין עובדה לדמיון מקבלים קידום. דווקא היום, כשכל כך קל לבדוק את העובדות (יחסית לעבר) נראה לי שיותר ויותר אנשים בוחרים במודע להתעלם מהחלק הזה, ולפעול לפי שמועות, ניחושים ואינטואיציות.

ניאו-ציונות – מאפייניה של דת חדשה?


רגע קצר של סמנטיקה. התנועה הציונית ההיסטורית לא היתה תנועה אידיאולוגית, חבריה באו מהרבה אידיאולוגיות שונות וסותרות. היא גם לא היתה תנועה דתית, חלק מחבירה היו יהודים אורתוסוקסים, אחרים היו חילוניים ורפורמים. התנועה הציונית היתה קואליציה פוליטית. למרות הרקע האידיאולוגיה השונה של חבריה, כולם התאחדו על מנת לקדם את אותה מטרה, הקמת מדינה יהודית עצמאית. המטרה הזאת מומשה במאי 1948, וכמו כל קואליציה פוליטית שמגשימה את מטרותיה (או שנכשלת בלהשיג את מטרותיה) חברי התנועה התפזרו לקואליציות פוליטיות אחרות. מאז, בעצם, אין ממש משמעות בת זמננו לזיהויו של אדם כציוני (או כאנטיציוני). ובכל זאת, פעם אחרי פעם, אנחנו שומעים על הציונות כתנועה פוליטית שעדיין קיימת ופועלת. לדעתי, אפשר בעצם לדבר על תנועה חדשה, שקוראת לעצמה ציונות, ורואה את עצמה כממשיכה של הציונות ההיסטורית, אבל אין לה שום דבר עם הציונות ההיסטורית (ולמעשה, כמו שנראה, מדובר בתנועה שלפני 80 שנה היתה יכולה להקרא אנטי-ציונית). לצורך העניין, נקרא לתנועה הזאת "ניאוציונות".

מבט קצר על מאפייניה של התנועה יגלה שלא מדובר על קואליציה פוליטית. אין לניאוציונים שום מטרה פוליטית משותפת. יותר מזה, לא מדובר על אידיאולוגיה סדורה, כמו הציונות ההיסטורית, גם בתנועה הזאת חברים אנשים בעלי אידיאולוגיה שונה לחלוטין. מצד שני, אני אנסה להראות כאן שיותר ויותר המאפיינים של הניאוציונות, הם מאפיינים של דת. אמנם דת שנמצאת בשלב מאד מוקדם, ללא דוגמה (במובן של dogma אני לא הולך לנסות לנקד) מסודרת אבל בכל זאת, דת. והמאפיינים הם:

אביב גפן – ע"ע בר רפאלי.

אושוויץ – מקום קדוש. המקום אליו עולים לרגל הניאוציונים. יש הטוענים שיש דמיון בין מכה (ממנה גורש מוחמד, ואליה מצווים המוסלמים לעלות לרגל) לאושוויץ. מצד שני, יש המזכירים שקיים דמיון בין היסטורית, מחנה ההשמדה הגדול הוא המקום בו מתממשת הדואליות של השואה (ע"ע) המקום בו הרגו את היהודים והחיו את הניאוציונים.

אישה – כחצי מהאוכלוסיה האנושית. מאופיינת על ידי המחסור בגורגרת והנוכחות של רחם. כמו רוב הדתות, גם הניאוציונות רואה בנשים יצורים נחותים. לא ברור אם זה בגלל הרחם או הגורגרת. הנשים מוגבלות ביכולתן להתקדם בצה"ל (ע"ע), מגוייסות מראש לתפקידים חשובים פחות ולתקופה קצרה יותר. הנשים פסולות מלקיחת חלק פעיל בהנהגה החילונית של המדינה (וכשהן לוקחות, העם נענש – ע"ע יום כיפור). עיקר תפקידן של הנשים הוא, כנראה, לייצר קורבנות עתידיים (ע"ע קורבן) ולתרום ל-HASBARA (ע"ע).

אל – האל הניאוציוני הוא בעצם שני אלים, האל הטוב והאל הרע, שנמצאים במאבק אין סופי בו הניאוציונים הם חייליו של האל הטוב, וה"אנטישמים" (ע"ע) הם חייליו (שלא מבחירה) של האל הרע. שני האלים נוהגים, מסיבה לא ברורה לחלוטין, להתאכזר ללוחמיהם. עד היום לא ברור מה הופך את האל הטוב לטוב, ואת האל הרע לרע.

אמריקאים "אנטישמים" (ע"ע) ברובם, אם כי חלקם, אלא ששונאים יהודים, נחשבים כניאוציונים.

אנגלים – ע"ע "אנטישמים".

"אנטישמיות" – האנטישמיות (בלי מרכאות), שנאת היהודים (ע"ע), היא תופעה מוכרת ועתיקה. שילוב מוכר של נסיון דוגמתיות נוצרית, שנאת הזר והאחר, וכל מיני תיאוריות קונספירציה. ה"אנטישמיות", להבדיל, היא הסיבה וההסבר לכמעט כל ההתרחשויות בעולם (לפחות אלה שהם מעשי ידי אדם). הניאוציונות לא מבדילה בין האנטישמיות ל"אנטישמיות" ורואה את האנטישמיות כעוד ביטוי של "אנטישמיות" כמו ה"אנטישמיות החדשה" (ע"ע). "אנטישמיות" הוא מעין וירוס מרושע שמשתלט על בני אדם ומונע מהם לממש את רצונם את חופשי. רצונו החופשי של האדם הוא להיות ניאוציוני, וכל מי שאיננו ניאוציוני, איננו ניאוציוני בגלל ה"אנטישמיות". ההיסטוריה האנושית כפי שהיא מתוארת על ידי הניאוציונים, היא מאבק בין ה"אנטישמיות" ל"ציונות" (שהיא הניאוציונות, אבל, כאמור, נקראת על ידי הניאוציונים כציונות) בצירוף של אסונות אקראיים (ע"ע פאניקה) ששולח האל (ע"ע) מידי פעם. מאבק אפי בין הטוב המוחלט לרע המוחלט. מאבק בה כל אדם שייך באופן חד משמעי למחנה הטובים או הרעים. הדרך היחידה להלחם ב"אנטישמיות" היא "HASBARA" (ע"ע). ה"אנטישמיות" שולטת, היום, בכמעט כל העולם. החלק ה"אנטישמי" בעולם נמצא במעמד דומה לדאר אל-חרב המוסלמי, החברים בו, אפילו הניאוציונים שבהם, הם בגדר פושעים "אנטישמים", וכל יחס הגון למדינות ה"אנטישמיות" הוא תוצר של הכרח בלבד. מסיבות לא ברורות, חלק מ"האנטישמים" מנסים להסתיר את ה"אנטישמיות" שלהם, אבל הוגי הניאוציונות מסוגלים להבדיל בין "אנטישמי" שמתחפש ל"ניאוציוני" ל"ניאוציוני".

אנטישמיות חדשה – כחלק מהדואליזם (ע"ע), כל מעשה אנושי יכול להיות ניאוציוני או "אנטישמי" (ע"ע). לאוסף הביקורות על ישראל שאינן ניאוציוניות, ולכן "אנטישמיות", קוראים הניאוציונים: "אנטישמיות חדשה".לכן, האנטישמיות החדשה היא "אנטישמיות".

ביטחון – המצב בו ציבור המאמינים מצוי בפאניקה (ע"ע) מוחלטת.

בר רפאלי – המפלצת המיתולוגית שמעודדת השתמטות (ע"ע). נוהגת ללבוש את גופה של אשה נאה, אם כי יש עדויות שהיא לובשת גופות של גברים. כפי הנראה מבט קצר בבר רפאלי גורם לקורבן הפוטנציאלי לההפך לגוש אבן, ולכן לא לממש את פוטנציאל הקורבנות (ע"ע קורבן) שבו, ולגרום לשבט כולו להענש. מומחים מעריכים שהבר רפאלי היא בעצם ההתגלמות הניאוציונית של אוסף מיתוסים יווניים. ידוע גם בשמות כמו: "אביב גפן" (ע"ע), "עיברי לידר" (ע"ע) ועוד.

גרמנים – עושי דברו של האל. ידידי ה"ניאוציונים". תפקידם בשואה (ע"ע) היה זהה לתפקיד הרומאים בצליבתו של ישו – לחשוף את ה"אנטישמיות" של כל ה"אנטישמים" (ע"ע) ולהזהיר את השאר מפני הסכנה שבשאננות (ע"ע).

דואליזם– כל מעשה, אדם , או מאורע בעולם הניאוציוני הוא ניאוציוני או "אנטישמי" (ע"ע) ולכן, כל מה שאיננו ניאוציוני הוא "אנטישמי".

דמוקרטיה – שיטת שלטון שהומצאה על ידי ה"אנטישמים" (ע"ע) ולכן היא פסולה לחלוטין (להבדיל מ"דמוקרטיה" ע"ע)

"דמוקרטיה" – מיוונית דמוס זה האוכלוסיה (או האנשים) וקרטיה זה שלטון. בגלל שיוונית היא שפה "אנטישמית" (ע"ע) הניאוציונים מתרגים דרך צד ג', במקרה זה אנגלית. באנגלית אנשים ועם זה אותה המילה (people) וכך הפכה הדמוקרטיה ל"דמוקרטיה", ושלטון האוכלוסיה הפך לשלטון העם. העם, בה' הידיעה, הוא כמובן העם היהודי (ע"ע), ושיטת הממשל ה"דמוקרטית" היא שלטונו של העם היהודי. העם היהודי לדורותיו. לכן, שיטת השלטון ה"דמוקרטית", השיטה המומלצת על פי הניאוציונות, מחייבת את מקבל ההחלטות לדעת מה דעתו של העם היהודי. למזלו, מיטב ההוגים הניאוציונים הצליחו לפתח שיטה מיוחדת וסודית לקריאת מחשבות של עם לדורותיו, ולכן כל מה שמקבל ההחלטות צריך לעשות זה לשאול אותם. מעניין לציין שבאופן מקרי לחלוטין דעתו של העם לדורותיו היא תמיד הדעה של ההוגה-קורא-המחשבות, ושיש, מסיבה לא ברורה לחלוטין (ע"ע הגיון) הוגים שונים שקוראים מחשבות שונות בוודאות זהה.

הגיון – קל לראות שיש הרבה סתירות במחשבה הניאוציונית. יש לזה שלוש סיבות. חלקן נובע מהעובדה שמדובר במספר הוגים שונים, ועדיין לא הוקם המוסד שאמור להכריע בין ההוגים. סיבה נוספת היא העובדה שחלק מההוגים הניאוציונים הגיעו לרמת שכנוע עצמי כל כך גבוהה שהם לא מסוגלים לזהות את הסטירה העצמית. אבל, למעשה, אפשר לראות שחלק לא קטן מהניאוציונים מודע לסתירה העצמית בדעותיו. כפי הנראה, הניאוציונות מחזיקה בדעה (שנזנחה על ידי הכנסייה הנוצרית לפני איזה אלף שנה) שהאל (ע"ע) יכול לשנות את חוקי ההגיון.

HASBARA – התהליך הפלאי שהופך "אנטישמי" (ע"ע) לניאוציוני נקרא HASBARA. מקורותיו האתימולוגים של המושג לא ברורים כלל, יש טענות שהוא בא מהמלה היוונית הסברוס (שהוא פרח אדמדם שמשנה את צבעו לצהוב) ויש הטוענים שהוא קרוי על שם הספר הסיני הא-סאב-רא (שמספר על ילד שהפך לדרקון).גם משמעותו הנוכחית של המושג בעיני הניאוציונים לא ברורה עד סופה. כפי הנראה מדובר בתהליך מופלא שבעזרתו אמור האדם לנצח את החיידק ה"אנטישמי" שהשתלט עליו. מעניין לציין שעל מנת לקדם את תהליך ה-HASBARA, מאמינים הניאוציונים שיש לתרגם לאנגלית מאמרים דביליים במיוחד שנכתבים בעברית ולנאום נאומים משמימים במבטא בוסטוני. כפי הנראה הניאו ציונים חוששים מהתהליך ההפוך לHASBARA – קריא הפיכתו של אדם ל"אנטישמי". על מנת להלחם בתהליך ההפוך, מאמינים הניאוציונים, יש להעמיק את מאמצי הHASBARA, ולתרגם עוד ועוד מאמרים מטומטמים לאנגלית.

העם היהודי – ע"ע יהודים.

השואה – ללא ספק האירוע החשוב ביותר בהיסטוריציזם הניאוציוני. השואה היא הנצחון הארעי של ה"אנטישמיות" (ע"ע) על הניאוציונות. מצד שני, ובאופן שלא סותר את הצד הראשון, משום שסתירה לא קיימת בהגיון (ע"ע) הניאוציוני, השואה מהווה גם את נצחון הגדול של הניאוציונות על ה"אנטישמיות". בכלל, אין לראות את השואה כעוד חלק מההיסטוריה האנושית, אפילו לא בגרסתה הדטרמיניסטית של הניאוציונים, אלא כמאבק מיתי בין האל לשטן. ע"ע פאניקה.

הרצל, בנימין זאב (תיאודור) – קדוש ניאוציוני (שדעותיו היו מוקעות היום כמינות"אנטישמיות" (ע"ע)).

השתמטות – בגלל האופי הקולקטיבי של הדת הניאוציונית, קורבן (ע"ע) פוטנציאלי שלא מקריב פוגע בשבט כולו. לתופעה של קורבנות פוטנציאלים בוחרים שלא לממש את הפוטנציאל קוראים השתמטות. למרות שעל פי חוק קורבנות פוטנציאלים לא בוחרים אם לממש או לא לממש את הפוטנציאל, ולכן השתמטות היא תופעה הגיונית פחות מנפילת השמיים, המאמינים בניאוציונות חוששים מההשתמטות (ומאמינים בקיומה) אף יותר משהגאלים חששו מנפילת השמיים. המלחמה בהשתמטות כוללת מלחמה בחוסר המוטיבציה (ע"ע), מלחמה בבר רפאלי (ע"ע) ומלחמה ב"אנטישמיות" (ע"ע) ובכניסה לפאניקה (ע"ע).

חוסר-מוטיבציה – התחושה של חלק מהקורבנות (ע"ע) הפוטנציאלים שהקורבן שלהם מיותר נקראת "חוסר מוטיבציה". האמונה הניאוציונית גורסת שחוסר-מוטיבציה מוביל להשתמטות (ע"ע).

חירות – 1. מפלגה היסטורית. 2. ערך "אנטישמי" (ע"ע).

טורקים – ע"ע "אנטישמים" .

יהודים – לפי הניאוציונות, העם היהודי (בקיצור, העם) נמצא מעל ההיסטוריה. ככזה, קיומו לא מציית לחוקי ההגיון (ע"ע) או הסבירות. מאחר שכל תהליך היסטורי הוא תוצאה של "אנטישמיות" (ע"ע), תהליכים שמתרחשים על עמים אחרים לא יתרחשו על היהודים. אמנם יש יהודים "אנטישמים" אבל מרבית היהודים הם ניאוציונים, כנראה בגלל חסינות ביולוגית של הגזע היהודי בפני הוירוס ה"אנטישמי" (מעיין לציין שלמרות הקרבה הגנטית, תופעה שונה לחלוטין מתרחשת אצל הערבים (ע"ע)). ראוי לציין שבעוד שאנטישמיות (בלי מרכאות) היא שנאת היהודים, ל"אנטישמיות" אין קשר הכרחי ליהודים, ולא מעט מהטקסטים הניאוציונים מכילים אנטישמיות מובהקת (שאיננה "אנטישמיות" מאחר והיא לא מתנגדת לניאוציונות).

יום הזכרון להשואה ולגבורה – חג ומועד – החג החשוב ביותר, חל מידי שנה בתאריך אקראי בניסן. בחד זה נוהגים הניאוציונים לשיר שירים ניאוציונים להשבע למלחמה נצחית ב"אנטישמיות" (ע"ע), וללבוש בגדים לבנים. כפי הנראה,חל לזכר השואה (ע"ע) בתאריך קרוב לתאריך של מרד גטו ורשה.

יום הכיפורים – חג ומועד – החג השני בחשיבותו. חל מידי שנה בעשירי לתשרי. קרוי על שמה של מלחמת יום הכיפורים (ע"ע). קיימת סברה שהחג חל בתאריך של חג יהודי קדום יותר בעל שם דומה. בחג זה נוהגים הניאוציונים לסוע באופניים, לראות סרטי DVD, להמנע מנסיעות ברכב ממונע, מעשיית רעש או מארוחות שחיתות. כפי הנראה לזכר ההפסד בHASBARA (ע"ע).

יום כיפור – מלחמה – כנראה האירוע השני בחשיבותו בהיסטוריציזם הניאוציונית. הניאוציונות רואה את המלחמה כחטא ועונשו. החטא הוא בחירתה של גולדה מאיר לראשות הממשלה. שלוש חטאים היו למאיר, היותה אישה (ע"ע), אמירתה על בוגרי צה"ל (ע"ע) שהם לא נחמדים, והשאננות (ע"ע). לא ברור מי מכל החטאים הללו הוא החמור יותר. העונש הוא כשלון הHASBARA (ע"ע), והשתלטות ה"אנטישמיות"(ע"ע) על העולם. אפשר לראות כאן את תפיסת החטא והעונש האופיינית לניאוציונים. העונש לא בא בעולם הבא, אלא בעולם הנוכחי, והענישה (והחטא) איננו אינדיבידואלי, אלא קולקטיבי. עם הציבור שקיבל על עצמו את הניאוציונות לא יהיה נאמן לערכי הדת וכוהניו, הוא, הציבור, יסבול. תיאור דומה קיים גם עבור השואה (ע"ע), שם החטא היה קיומו של הבונד, והעונש היה אושוויץ (ע"ע). ע"ע פאניקה.

מדינת ישראל – המטרה של הציונות היא בסך הכל כלי בידי הניאוציונות. הניאוציונים משתמשים במדינת ישראל לקדם את מטרותיהם – הקורבן (ע"ע) הHASBARA (ע"ע), הביטחון (ע"ע), המלחמה ב"אנטישמיות" (ע"ע) וקיומו של מסדר הכהונה הראשי – צה"ל (ע"ע).

סכנה קיומית – הסכנה היחידה שראוי להתייחס אליה. פוליטיקאים שמנסים לקבל את תמיכת הניאוציונים על מנת להאבק בסכנות (עם או בלי מרכאות) שאינן קיומיות (סמים, פשע, חינוך, בריאות, ביוב…) נוהגים להציג אותן כקיומיות על מנת לקבל התייחסות. ע"ע פאניקה.

פאניקה – אומרים שיהדות מזרח אירופה עמדה על סף פילוג סביב השאלה התיאולודית על המרק והעוף. השאלה, בקיצור, היא האם בארוחה עם מרק ועוף יש לפתוח בעוף או במרק. הפלג שתמך בהקדמת העוף טען שבמידה והמשיח יבוא לקראת סיום המנה הראשונה, לפחות נוכל להגיד שאכלנו את העיקר. הפלג השני טען שבמידה והמשיח יבוא לקראת סיום המנה הראשונה נוכל לקחת את השניה בכיס. לא ברור האם מדובר בסיפור אמיתי או לא, אבל את התודעה המשיחית הזאת העתיקו הניאוציונים לדתם החדשה בהפוך על הפוך. בעוד שהיהודים מחכים למשיח, ומאמינים שהוא יכול לבוא בכל רגע, הניאוציונים "מחכים" לאסון ומאמינים שהוא יכול לבוא בכל רגע. בגלל שבכל רגע יכול לבוא אסון, ובגלל שאין שום דרך לדעת איזה אסון יבוא, הניאוציוני מחוייב להיות בפאניקה תמידית. אסור בשום פנים ואופן לניאוציוני להתכונן לעתיד בשום צורה שהיא. על הניאוציוני להתעלם באופן מוחלט מכל סכנה אפשרית שאיננה קיומית ומכל סכנה שאפשר להתכונן לה. כל תכנון עתידי שלא בנוי על הנחת הפאניקה הוא חטא (ע"ע שאננות) שמנוגד לעיקרי הדת הניאוציונית. (חובה להגיד שכצפוי, אסונות לא צפויים אכן קראו לא אחת בהיסטוריה האנושית,כשיש לך אלף מאורעות יש סבירות די טובה שגם מאורע שהסיכוי שלו היה אלפית יתרחש, מה שרק יגרום לניאוציוני להשתכנע שהוא צודק).

פולנים – ע"ע "אנטיששמים".

עיברי לידר – ע"ע בר רפאלי.

ערבים – ע"ע "אנטישמים" .

צה"ל – מסדר הכוהנים הראשי והגלוי של הניאוציונות (קיימים מסדרי כהנים זוטרים יותר, ע"ע שושו). מדובר באחד ממסדרי הכהנים המסודרים ביותר בנמצא. כוהניו לובשים מדים כמו צבאיים, מחולקים לדרגות בעלי סדר כמעט מוחלט. דרגי הכהונה הנמוכים הם בדרך כלל מפשוטי העם (ע"ע קורבן), ולא מחזיקים "בכח קסם" מיוחד או בקרבה אינטימית לאל (ע"ע), ובדרך כלל משמשים כמשרתיו של מעמד הכהנים הגבוה, וכוהנים גבוהים פוטנציאלים בפני עצמם. תפקידו הרשמי של מסדר הכוהנים הוא לשמור על ה"ביטחון" (ע"ע). בראש המסדר עמד הרמטכ"ל (ע"ע).

קורבן – כמו דתות המזרח התיכון הקדומות, גם אל הניאוציונות דורש קורבן ממאמניו. כל נער בקהילה שקיבלה על עצמה את הניאוציונות מחוייב (על פי חוק ודת) להקריב שלוש שנים לאל (ע"ע). את ההקרבה הוא עושה בדרך כלל במסדר הכהנים הראשי (ע"ע צה"ל). את שלוש השנים האלה הוא מבלה לרוב בעבודות חסרות ערך, ובשירות חברי המסדר הגבוהים (ע"ע שירות קבע). מסדר הכהנים בוחר את מבין הקרבנות את המתאימים לכהן כחברי מסדר גבוהים. לא כל הקורבנות הפוטנציאלים מאושרים מדרישת הקורבן – ע"ע חוסר מוטיבציה. נקבות (ע"ע אישה) מחויבות להקריב שנתיים בלבד.

רומנים – ע"ע "אנטישמים".

רמטכ"ל – האפיפיור. מנהל מסדר המטה של הכהנים הראשי (ע"ע צה"ל), כפוף רק לאל (ע"ע). עושה דברו של האל ומייצג את האל על פני האדמה. נבחר למשרה לתקופה קצובה, ובסיומה מנודה מהמסדר.

שאננות – מהחטאים הקשים של הניאוציונות. ע"ע פאניקה.

שוודים – ע"ע "אנטישמים".

שושו – בנוסף לצה"ל (ע"ע), יש לניאוציונות מסדרי כהונה נוספים, חשאיים יותר, שלא עוסקים בהעלאת קורבנות ע"ע, אלא ב-HASBARA (ע"ע) ובשירותים נוספים (פעמים רבות, הם משמשים כתחליף לאינקויזיציה). מרבית הכהנים במסדרים החשאיים הם פליטי צה"ל.

שירות חובה – ע"ע קורבן.

שירות קבע צה"ל (ע"ע) בוחר חלק מהקורבנות (ע"ע) לשמש ככהנים בכירים. אלה שמסכימים נקראים "חיילי קבע".

הפירות הללו רעילים


יעקב טייטל נעצר על ידי השב"כ בחשד שניהל מסע טירור במשך 12 (!) שנה. ככה ynet מתאר את החקירה:

"…טייטל הוחזק במתקן השב"כ במעצר חריג של 48 שעות מבלי לראות שופט או לפגוש את עורך דינו, בהתאם לסעיף מיוחד בחוק….

בפרק זמן זה פנה עו"ד עדי קידר מעמותת "חוננו", המסייעת לפעילי ימין קיצוני בענייניהם המשפטיים, בבקשה שיתירו לו להיפגש עם טייטל. בית המשפט המחוזי בפתח-תקווה דחה את בקשתו והאריך את מעצרו של טייטל בשמונה ימים…

השופטת דחתה את הבקשה והאריכה את מעצרו של טייטל בשלושה ימים נוספים. היא גם האריכה את האיסור המיוחד שהוטל בנוגע לפגישה עם העורך דין. בעקבות זאת, ערער עו"ד קידר לבית המשפט העליון, אולם גם שם נדחה…

הבאתו של טייטל לדיונים בבתי המשפט נעשתה תחת איפול כבד. צו איסור פרסום גורף הוצא על חקירת הפרשה והדיונים התקיימו בדלתיים סגורות. במהלך אחד הדיונים בבית המשפט המחוזי ביקש עו"ד קידר להסביר בעצמו לטייטל את זכויותיו, ובהן זכות השתיקה, אולם השופטת סירבה. רק כשיצא עו"ד קידר מהאולם, הוכנס טייטל פנימה מדלת צדדית והשופטת הסבירה לו בעצמה את זכויותיו…" (מחבל יהודי: רצח ערבים, ניסה לחסל את שטרנהל)

מעניין אם השופטת גם הסבירה לו על זה שיש לו זכות לנוכחות של עורך דינו בכל חקירה. איך שופט בכלל יכול להאמין לתוצאה של חקירה כזאת? וזה לא שלשב"כ יש היסטוריה של אמינות, הוגנות או יושר מינימלי. הרעיון שזכות כל כך בסיסית כמו לראות את עורך הדין שלך יכולה להפסל בלי שום סיבה מוצדקת (וראוי להזכיר שאם יש לשב"כ סיבה לחשוד בעורך דין מסויים שהוא משתף פעולה עם החשוד, הוא יכול לפסול אותו ספציפית, אבל כאן מדובר בפסילה של עצם המפגש עם עורך דין כלשהו) יכולה להשלל רק בגלל שהפשע שאתה חשוד בו הוא לא פופולרי היא בלתי נסבלת. הכח שהאפשרות הזאת נותנת בידי השב"כ הוא מוגזם, והאפשרות שהוא לא ינצל אותו (או מנצל אותו היום) לרעה היא סבירה כמו האפשרות שמחר יצמחו לי כנפיים.

הגיע הזמן שנפסיק עם ההצגה הזאת, אי אפשר לנהל מדינה צודקת בלי משפטים צודקים, ואי אפשר לקיים משפט צודק כשהשופטים והתובעים משרתים את האנשי השושו במקום את הצדק. צדק צריך גם להראות ולא רק להעשות, וכשאדם חשוד נחקר בלי עורך דינו כל החקירה צריכה להיות חשודה בהטיה. יותר מזה, צריך להבהיר למשטרה ולשב"כ שחקירות כאלה הן לא חוקיות לא צודקות ולא רק שהן צריכות להפסל והחוקרים צריכים להשפט, אלא גם שכל תוצאה שלהן צריכה להפסל באופן מיידי. היום זה טייטל מחר זה יהיה אני.

אז בשביל זה אנחנו משלמים להם…


מתברר שהרוסים החליטו לסגור את המשרדים של נתיב ברוסיה. באופן מפתיע איכות חייהם של אזרחי ישראל לא נפגעה כלל. מה שכן, לפי הדיווח של NRG:

" צעדים אלה מקשים על עשרות יהודים לעלות לישראל. עולים אלה, שהיו אמורים לקבל את אשרות העלייה, ועולים אחרים, שהחלו בהליכי העלייה, תקועים עתה בלא יכולת להגיע אל משרדי נתיב אחרים, דוגמת המשרדים במוסקבה הרחוקה, שבה הם פועלים מתוך מתחם שגרירות ישראל והם היחידים המורשים להמשיך ולהנפיק אשרות עלייה. מדובר במרחקים עצומים, נסיעות שאורכן ימים, שכן רוסיה היא המדינה הגדולה בעולם, עם 11 אזורי זמן."

לגמרי לא ברור כמה זה "עשרות" יהודים, 11 או 287. לא ברור לי למה מדובר ב"נסיעות שאורכן ימים", הרי זה לא שהם אמורים לסוע עם עגלה ופרדה, גם ברוסיה יש מטוסים. גם העובדה שרוסיה היא המדינה הגדולה בעולם לא ממש שייכת, המרחק של יהודי שגר באיי פוקלנד ללונדון, למשל, הוא לא קטן בהרבה מהמרחק של יהודי בקצה רוסיה ממוסקבה. גם לא ברור מה הבעיה של אותם יהודים להגיע למשרד במוסקבה בדרך לישראל, או לאסוף את תעודת העולה שלהם במשרד בנתב"ג. בסופו של דבר, אתה הרי לא יכול להגר בלי לעזוב את הבית, ואפילו מי שרוצה להגר מרוסיה לישראל צריך להגיע מתישהו לישראל.

בכל מקרה, ב-2008 עלו לישראל 5,603 עולים מברה"מ לשעבר, כמובן שלא כולם הגיעו מרוסיה, וחלקם הגיעו ממוסקווה, אבל לצורך העניין נתעלם מזה, נניח שכולם הגיעו מרוסיה, ומאחת הערים היותר רחוקות ממוסקווה. שליחת חבילה של קילו (אין סיבה שאשרת עולה תשקול יותר מחצי קילו) בדואר ישראל ב"דואר מהיר EMS" מישראל (ואין סיבה לא לשלוח מהשגרירות במוסקבה) לכל מקום ברוסיה עולה 92 שקל חדש (וממשלת ישראל יכולה בקלות לקבל הנחה על מחיר קבוצתי). בכל מקרה, יצא לנו רף עליון לשליחת תעודת עולה לכל העולים מרוסיה. סך כל ההוצאות על מנת לשלוח את כל תעודות העולה אמורה להיות נמוכה בהרבה מ-520 אלף שקל חדש.

התקציב (מדובר באחד הקישורים הפחות נוחים ברשת, צריך להכניס את מספר הסעיף – 0415 ואת השנה) של נתיב ל-2008 היה 54,678 אלף שקל. לא ברור איך הכנת חבילות יכולה לעלות 54 מליון שקל חדש, מה שבטוח זה שאם זה נכון אנחנו צריכים להודות לרוסים.

משה יעלון והשאלה הציונית


במסגרת מתקפת השטויות הבלתי פוסקת שמפיל עלינו השר לעניינים אסטרטגיים, משה יעלון, נופל עלינו גם "מאמר פובליציסטי" (האמת, שנראה לי שרמת הפובליציסטיקה בעיתונים היומיים בזמן האחרון כל כך נמוכה, שגם אם יתחילו לקבל גם מאמרים של ילדים בני 10 אף אחד לא ישים לב להבדל. טוב, אבל זה לא שייך לעניין) במעריב.

בפני עצמו, מדובר במאמר די משעמם ורדוד (נראה לי שככל שהקצינים האלה מדברים יותר, אוייבי ישראל מפחדים פחות – משהו כמו: "אם אדיוט כזה הצליח להיות רמטכ"ל, אז כמה חכמים יכולים להיות המפקדים בשטח?"), החלק היחיד שמעניין בו, לדעתי, הוא ההתייחסות של יעלון למושג "ציונות":

"…האמת היא שגם 112 שנה לאחר אותו קונגרס גורלי מתברר כי הציונות לא סיימה את תפקידה. הקמת הבית הלאומי כמקלט בטוח לעם הייתה רק שלב אחד בדרך לשינוי התודעתי המיוחל, וכעת יש להתרכז בשלב הבא: יציקת התוכן לחיים בבית הזה…. כיום צריכה הציונות לשמש זרז רעיוני ורגשי בפיתוח יעדים למימוש כאן במדינה ובתפוצות ישראל השונות בעולם. במילים אחרות, אם רעיון הבסיס של הציונות היה ועודנו הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, הרי משהוקם הבית יש לחשוב כיצד נוכל לשכלל ולשפר אותו באופן שיהיה ראוי לשם הזה ויהווה אבן שואבת לכל יהודי באשר הוא…"

ז"א, הציונות לפי יעלון היתה תנועה שהוקמה על מנת להקים בית לאומי לעם היהודי. מרגע שהוקם בית כזה, הציונות צריכה, לפי יעלון, לשנות את המטרה שלה ולשכלל את הבית. נשאלת השאלה, מה הופך את התנועה שמטרתהשכלול הבית לפי יעלון ל"ציונות" ולהמשך של הרצל יותר מאשר התנועה לשכלול הבית לפי – נגיד – דב חנין? שניהם הרי מתנגדים לחזונות של הרצל באותה מידה, שניהם רוצים לשפר את הבית שלהם, שניהם מאמינים שהדרך שלהם היא נכונה, מה הופך אחת מהדרכים ל"ציונית" יותר מהשניה.

"…להתגייס למען הכלל ולמען המטרות שחזון ציוני מחודש כזה עשוי להציב בפנינו. חזון כזה, שיצית מחדש אש בלבבות ויעורר השראה בקרב רבים, יציב בפנינו אתגר למימוש חיים ריבוניים במדינת ישראל באופן שבו ניצור ביחד חברת מופת."

מה בעצם עושה המילה "ציוני" כאן למעלה? ניקח את הפסקה למעלה, ונחליף את המילה "ציוני" במילה אחרת: נגיד, "ערכי", נגיד, "סוציאליסטי", נגיד "לאומי", נגיד "ליברלי", נגיד "ערבי", נגיד "צפרדעי"… המובן של המשפט לא ישתנה כלל. למעשה, קל לראות שהמילה "ציוני" אצל יעלון היא סתם קישוט חסר משמעות. אין לה שום חשיבות או משמעות.

מה שיעלון בעצם אומר זה שהוא רוצה להקים תנועה חדשה, ולקרוא לה בשם של תנועה ישנה שעבר זמנה.
העיקר שיש מי שחושב על אסטרטגיה…

איך להתקדם במערכת הביטחון הישראלית


חגי הדס, פעם מספר 3 במוסד, הגיש לנו בימים האחרונים שיעור חינם של כמה כללי עשה ועל תעשה למי שרוצה להתקדם במערכת הביטחון הישראלית:

  1. לעולם אין ללמוד את הפרטים של תפקידך.  מי שלומד את הפרטים עלול להראות לאחראים על הקידם כמי שחשוב בתפקידו הנוכחי, לכן אם ברצונך להתקדם הקפד לא ללמוד את הפרטים, ולהשאיר את לימוד הפרטים לאותם אנשים שלא רוצים להתקדם.
  2. הקפד לעסוק ככל יכולתך בתפקיד הבא שלך, התפקיד הנוכחי הוא רק שלב בדרך לתפקיד הבא, ולכן הרבה פחות חשוב.
  3. לעולם על תפקפק ביכולת שלך לבצע כל משימה שהיא. זכור, לך אין מגבלות, אין מי שיכול ללמד אותך דבר, אין מי שמוכשר ממך לביצוע משימה כלשהי, אין הכשרה שאתה יכול לעבור שתלמד אותך משהו.
  4. הקפד להצמיד את שמך לכל סימן הצלחה – בלי קשר לכמה אתה באמת קשור עליה.
  5. הקפד להבדיל את עצמך במכל רמז לכשלון – בלי קשר לכמה אתה אחראי עליו.
  6. מגבלות זמן הן מותרות של אנשים שבאמת עושים משהו בזמן שלהם, הזמן שלך מוקדש למילוי תארים בהם אתה לא עושה כלום,לכן לעולם על תוותר על עוד תואר נושא משכורת.
  7. על דיווח שלך הוא סיפור, הקפד להוכיח את דמיונך ולהתרחק ככל האפשר ממגבלות האמת.
  8. שאר בני האדם הם כלים, אם אתה לא תשתמש בהם למטרותיך, מתחריך ישמשו בהם למטרותיהם.
  9. נוהלים מסודרים זה טוב בשביל גויים. אתה יהודי גאה, תמציא לעצמך פרוצדורות בהתאם לצרכיך.
  10. זכרון, לימוד מטעיות, שקילה מחדש, התלבטות, חרטה, סתם פריבלגיות של אנשים שלא יתקדמו לעולם.

מה קורה לאנשי השושו?


לואיס ברנדס אמר פעם שאור השמש הוא המחטא הטוב ביותר, הבעיה היא שאור השמש גם חושף את טמטומם של האנשים שנהגו להתחבא בצללים. פעם המוסד הישראלי היה שם דבר, אנשים לא ידעו עליו כלום, ופחדו ממנו (אפילו כשהמוסד הצליח לרצוח מלצר מרוקאי בשם אחמד בושיקי, היה מי שחשב שזה חלק מאיזה תוכנית מתוחכמת). מאז שהמוסד נחשף קצת, אפשר לראות את האינטליגנציה של העומדים בראשו.

מאיר דגן,  לכאורה פושע מלחמה, אלוף במילואים, חבר ליכוד, יוצא השב"כ ו…כן, וראש המוסד (בחיי, הרי במדינה נורמלית מספיק לסמן וי אחד ברשימה הזאת בשביל לפסול אדם מלכהן כראש המוסד) אמר לפני כמה ימים:

"הרמאויות בבחירות באיראן לא שונות מרמאויות שקורות גם במדינות ליברליות בתקופה של בחירות"
עכשיו, האפשרויות הן אלה:

1. ראש המוסד לא יודע מה קורא באיראן (שזה, בעצם, התפקיד, שלו, בשביל זה הוא מקבל משכורת) וזה לא מפריע לו לדבר עם התקשורת (ואגב, בשביל לא לעשות את זה הוא מקבל משכורת) על דברים שהוא לא מבין בהם.

2. ראש המוסד יודע שהבחירות בכל העולם הדמוקרטי (ופרט בישראל) מזוייפות.

אמנם, שתי האפשרויות מפחידות, אבל נראה לי שהראשונה היא הסבירה ביותר. בכל מקרה, אילו הייתי נתניהו הייתי מפטר את מר דגן (כי, בכל מקרה, ברור שהוא לא כשיר לתפקידו).

ובעניין אחר, רועי שרון מספר שמונה ראש חטיבה חדש לחטיבה היהודית בשב"כ. מתברר שעיקר תפקידו הוא לא לדאוג שבצלם לא יצלמו את הפרובוקטורים שלו, אלא, ואני מצטט, "עיקר תפקידו יהיה: לשמור על זהותו בסוד". אז, יש לי הצעת יעול לשב"כ. אולי תפצלו את התפקיד של הראש החדש לשני תפקידים שונים, אח ישמור על זהותו בסוד, והשני יעשה את שאר התפקידים המשניים. לראשון תתנו 70% מהמשכורת ולשני 60%. אמנם, זה נראה כאילו בזבזתי לשב"כ 50% ממשכורת של ראש חטיבה, אבל, אפשר עכשיו לבטל בכלל את התפקיד הראשון (ואז הוא גם בטוח יצליח – מה יותר קל מלשמור על זהות לא קיימת בסוד) והנה, חסכתי 30% מהמשכורת של ראש חטיבה בשב"כ. (כן, 30%, אני חושב ש-10% צריך לתת לי).