ריחו של הוורד


לחבר הכנסת זבולון אורלב יש רעיון מבריק. על מנת לאלץ את הפלשתינאים להכיר בישראל כמדינה יהודית, פשוט לשנות את שמה של המדינה. במקום "מדינת ישראל", מציע אורלב את השם "מדינת ישראל – מדינת העם היהודי". אז, אפשר לוותר על הדרישה מהפלשתינאים להכיר בישראל כמדינת העם היהודי. אם וכשהגויים חתמו על הסכם כלשהו הם יחתמו על מסמך שבו כתוב ש"מדינת ישראל –  מדינת העם היהודי" (גויים, כנראה, לא קוראים עד הסוף את מה שהם חותמים עליו) ולכן משתמע שהם מכירים בזה שישראל היא מדית העם היהודי. כידוע כל מי שחותם על הסכם עם הממלכה הרודנית שנמצאת בצפון קוריאה מכיר בזה שהיא רפובליקה, שהיא עממית, שהיא דמוקרטית ושהיא של קוריאה.

למעשה, "מדינת ישראל-מדינת העם היהודי" זה רק ההתחלה, אפשר לשפר את זה קצת, ואני מקווה שזה מה שיקרה בוועדות השונות. למשל, למה לא, "מדינת ישראל-מדינת העם היהודי- המדינה היהודית והדמוקרטית" ואז, כל מי שיערער על זה שישראל היא דמוקרטית, אפשר פשוט להראות לו את השלט, ואם כתוב שהיא דמוקרטית, סימן שהיא כזאת. שמעתי שיש אנשים שטוענים שישראל היא גם לא ממש מוסרית תמיד. בשביל להסביר לאנשים האלה כמה הם טועים צריך פשוט לשנות את שמה של ישראל: "מדינת ישראל – מדינת העם היהודי – המדינה היהודית והדמוקרטית – המדינה המוסרית ביותר בעולם". ולכל העולים הפוטנציאלים שלא רוצים לעלות משום מה, מה נגיד להם? במקום לשלוח את כל שליחי העליה, נשנה את השם – "מדינת ישראל – מדינת העם היהודי – המדינה היהודית והדמוקרטית – המדינה המוסרית ביותר בעולם – המדינה בה הכי כדאי להיות יהודי". ולכל הערבים שלא כל כך אוהבים את ישראל, מה נעשה איתם? כמובן, נשנה את השם – "מדינת ישראל – מדינת העם היהודי – המדינה היהודית והדמוקרטית – המדינה המוסרית ביותר בעולם – המדינה שתמיד תנצח את מי שיתקוף אותה". אפשר באותה הזדמנות גם לפתור את הבעיות הכלכליות של מדינת ישראל, פשוט נשנה את השם ל-"מדינת ישראל – מדינת העם היהודי – המדינה היהודית והדמוקרטית – המדינה המוסרית ביותר בעולם – המדינה שתמיד תנצח את מי שיתקוף אותה – ואני מתחייב בזאת לשלם לה מידי שנה לפחות עשר אחוז מרכושי", עכשיו, אם נחתום על הסכם הסגרה עם, למשל, סין (שכמו שאר הגויים לא תקרא את האותיות הקטנות שלקראת סוף השם הארוך… מה עוד שאפשר להתחיל לחבר את האותיות לקראת הסוף) פתאום נקבל מידי שנה עשר אחוז מהרכוש של ממשלת סין. וזה לא הכל, כל מיני אנשים רעים אומרים שיש לישראל בעיה של מים, זה רק בגלל שהם לא מכירים את השם החדש של המדינה "מדינת ישראל – מדינת העם היהודי – המדינה היהודית והדמוקרטית – המדינה המוסרית ביותר בעולם – המדינה שתמיד תנצח את מי שיתקוף אותה – ואני מתחייב בזאת לשלם לה מידי שנה לפחות עשר אחוז מרכושי – ושכל המים המתוקים בעולם הם רכושה הבלעדי". בקיצור: מימ"ה הההו"ה הבב"ה שתא"מ שאומ"ב ללמש"ל עאמו"ה הבהר"ה. אחרי רעיון כל כך מבריק, אני חושב שהבנתי איך אפשר לקדם את המשיח. ילך זבולון אורלב למשרד הפנים וישנה את שמו ל"המשיח אורלב".

מודעות פרסומת

הולנד


(גילוי נאות: עקב הגרלה אכזרית במידה ונבחרת סלובקיה לא תגיע לחצי הגמר כותב שורות אלה יפסיד כסף)

אחרי הנס של ה-24 ביוני, עומדת נבחרת סלובקיה מול עוד מבחן רציני למדי. ההולנדים, עושה רושם, החליטו לקחת השנה ברצינות את הקטע של אליפות העולם וניצחו את יפן, קמרון ודנמרק. הפעם הם פשוט יהיו חייבים להפסיד. כדאי לזכור שכשהסלובקים סחבו על גבם את הגיבנת הצ'כים הם ניצחו את ההולנדים ב-6 מתוך 9 משחקים. אין שום סיבה שההיסטוריה לא תחזור על עצמה שנית, שהצדק יראה ולמפגש עם צ'ילה (או ברזיל) תעלה הקבוצה המוכשרת יותר.

אחרי שאתמול ראינו את נבחרת ישראל מצליחה לעשות היסטוריה ולהיות הנבחרת הראשונה שגם לא מעפילה לאליפות העולם וגם מובסת בשמינית הגמר (ועוד לגרמנים), אין שום סיבה שהיום לא יהיה קצת צדק, ורודפי אנה פראנק יעופו מגביע העולם. אולי איזה טעות שיפוט קטנה יכולה פעם אחת גם להיות לטובתינו?

ולכן חייבת לצאת מהפוסט הזה אמירה ברורה וחד משמעית כנגד הנסיון האנטישמי, האנטיציוני, האנטי-אנושי, הפוסט מודרני והמנוול למנוע מגיבורי סלובקיה את מקומה הראוי והצודק בהיסטוריה של הכדורגל בחצי גמר גביע העולם. אסור לנו להתפשר, המאבק חייב להיות מאבק חסר פשרות, עד שהצדק יצא לאור. במקביל לנצחונה הצפוי של צ'ילה על ברזיל, יש לסלובקיה הזדמנות נהדרת להגיע לרבע הגמר. כל מה שצריך לעשות זה לנצח בבמשחק הזה (ואז בעוד שניים).

איטליה


(גילוי נאות: עקב הגרלה אכזרית במידה ונבחרת סלובקיה לא תגיע לחצי הגמר כותב שורות אלה יפסיד כסף)

אחרי הכשלון בשבוע שעבר לא נשארו לסלובקיה הרבה אפשרויות. הם פשוט חייבים לנצח את איטליה ולקוות שניו זילנד לא תנצח את פרגוואי (או שאם כן, אז בהפרש שערים גדול מספיק). זה לא פשוט, אבל בהחלט אפשרי. איטליה כבר מזמן לא הנבחרת המפחידה שהיא היתה פעם. ואם צרפת עפה, אין סיבה שלא נעיף גם את השותפה ההיסטורית שלה. אין לסלובקיה עוד הזדמנות, היום זה הכל או כלום, אין להם שום סיבה להמשיך להעמיד פנים של קבוצה סימפטית וחסרת יכולת, אפשר להוריד את המסכות ולהתחיל לשחק ברצינות.

למען האמת, לא מדובר רק באינטרס הכלכלי שלי, מדובר באינטרס של כל אוהב אדם באשר הוא. אחרי הכל אני בטוח שאף אחד לא רוצה לראות אותי מפסיד כסף רק על מנת שאיטליה תוכל להפסיד להולנד (בהנחה שהיא תזכה במקום הראשון). ניסים, כדאי לזכור, יכולים להתממש במציאות, ואין שום סיבה הגיונית בעולם שדווקא עכשיו לא יתרחש נס כזה.

ולכן חייבת לצאת מהפוסט הזה אמירה ברורה וחד משמעית כנגד הנסיון האנטישמי, האנטיציוני, האנטי-אנושי, הפוסט מודרני והמנוול למנוע מגיבורי סלובקיה את מקומה הראוי והצודק בהיסטוריה של הכדורגל בחצי גמר גביע העולם. אסור לנו להתפשר, המאבק חייב להיות מאבק חסר פשרות, עד שהצדק יצא לאור. במקביל לשיוויון הצפוי בין ניו זילנד לפרגוואי, יש לסלובקיה הזדמנות נהדרת להגיע למקום השני בבית. כל מה שצריך לעשות זה לנצח בבמשחק הזה (ואז בעוד שלוש).

פרגוואי


(גילוי נאות: עקב הגרלה אכזרית במידה ונבחרת סלובקיה לא תגיע לחצי הגמר כותב שורות אלה יפסיד כסף)

כזכור, בשבוע שעבר הצליחה נבחרת סלובקיה לא להפסיד ללוחמים הניו זילנדים והשופט האנטישמי שניסה ככל יכולתו לעזור להם. בהנחה הסבירה שהניו זילנדים יצליחו להתאושש מההלם שבמפגש עם סלובקיה, ויצליחו לחלץ שיוויון גם מאיטליה המשחק שאמור להתרחש בדקות אלה בין סלובקיה הבלתי מנוצחת ללפרגוואי הוא משחק מכריע בדרכה של סלובקיה לראשות הבית. במידה וננצח, ואין שום סיבה שלא ננצח, כל מה שצריך הוא לנצח את איטליה (שאחרי שני משחקי שיוויון בטח כבר תבין שאין לה מה לחפש בדרום אפריקה, אבל על זה בשבוע הבא) ועוד שתי נבחרות חסרות מזל.

הפעם השופט צריך להיות מאיי סיישל, ככה שהשיפוט צריך להיות קצת פחות אנטישמי (אולי אפילו ציוני), ולכן כל מה שסלובקיה צריכה לעשות הוא להבקיע יותר שערים מפרגוואי. זאת לא נראית לי משימה קשה במיוחד, ואולי כדאי אפילו להתחשב קצת בפרגוואיים ולא להבקיע יותר מידי, אחרי הכל, יכול להיות שאנחנו צריכים אותם במצב רוח קרבי לקראת המשחק מול ניו זילנד.

ובכל זאת, עם כל הסימפטיה לדמוקרטיה הצעירה של פרגוואי, חייבת לצאת מהפוסט הזה אמירה ברורה וחד משמעית כנגד הנסיון האנטישמי, האנטיציוני, האנטי-אנושי, הפוסט מודרני והמנוול למנוע מגיבורי סלובקיה את מקומה הראוי והצודק בהיסטוריה של הכדורגל בחצי גמר גביע העולם. אסור לנו להתפשר, המאבק חייב להיות מאבק חסר פשרות, עד שהצדק יצא לאור. לפני השיוויון הצפוי בין ניו זילנד לאיטליה, יש לסלובקיה הזדמנות נהדרת להגיע למקום הראשון בבית. כל מה שצריך לעשות זה לנצח בשני המשחקים הבאים (ואז בעוד שלוש).

ניו זילנד


(גילוי נאות: עקב הגרלה אכזרית במידה ונבחרת סלובקיה לא תגיע לחצי הגמר כותב שורות אלה יפסיד כסף)

ברגעים אלו, אם הצלחתי לסדר את הפרסום העתידי נכון, אמורות נבחרות ניו זילנד וסלובקיה להתמודד זו מול זו במסגרת בית ו' באליפות העולם בדרום אפריקה. ניו זילנד היא בעצם שני איים (הצפוני והדרומי, שמות מקוריים) נמצאת פחות או יותר בקצה העולם. אין להם שכנים למעשה (ואין דרך קלה יותר מלהמנע מסכסוכי שכנים מאשר לגור בבית פרטי) אין להם כמעט סכסוכים עם מדינות אחרות (הפעם האחרונה שהם נלחמו נגד מישהו זה היה היטלר), אין להם בעיות כלכליות מיוחדות, ונראה שכל מה שהם עושים כל היום זה לצלם הרים ולגדל כבשים. הם אפילו היו המדינה הראשונה שהעניקה זכות בחירה לנשים (ככה זה שהמאבק בבחירות הוא על אמון). ניו זילנד היא גם ארצם של אנשים חכמים ושקולים כמו קרל פופר ועוד.

ניו זילנד ידועה גם בתחום הספורט, בעיקר בזכות נבחרת הרוגבי והקריקט שלה. הראשונים לובשים שחור, והאחרונים לבן (הני זילנדים מתברר לא משקיעים יותר מידי זמן בדברים כמו שמות או צבעי מדים, שזה די מוזר בהתחשב בכמות הזמן המיותר שלהם והכח הפוליטי שיש לנשים שלהם). נבחרת הרוגבי שלהם אמורה לארח את אליפות העולם הבאה, והם הצליחו להגיע לחצי הגמר בחמש מששת האליפויות האחרונות. באליפות העולם האחרונה בקריקט הם הגיעו למקום השלישי. משום מה נראה ששחקני הרוגבי החלטו לגנוב את הבגדים של שחקני הקריקט. ובגלל שאף אחד לא האמין להם שהם שחקני רוגבי, הם החליטו להעמיד פנים שהם שחקני כדורגל. לא ברור כמה הם יודעים לשחק כדורגל, אבל עכשיו הם זוממים לגזול את הכסף שלי.

ולכן, עם כל הסימפטיה לניו זילנד ולקיווי בכלל, חייבת לצאת מהפוסט הזה אמירה ברורה וחד משמעית כנגד הנסיון האנטישמי, האנטיציוני, האנטי-אנושי, הפוסט מודרני והמנוול למנוע מגיבורי סלובקיה את מקומה הראוי והצודק בהיסטוריה של הכדורגל בחצי גמר גביע העולם. אסור לנו להתפשר, המאבק חייב להיות מאבק חסר פשרות, עד שהצדק יצא לאור. אחרי השיוויון בין פארגוואי לאיטליה, יש לסלובקיה הזדמנות נהדרת להגיע למקום הראשון בבית. כל מה שצריך לעשות זה לנצח בשלושת המשחקים הבאים (ואז בעוד שלוש).

האקדמיה כמקלט מס


מתוך סילבוס הקורס "בירוקרטיה, ממשליות וזכויות אדם" (החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב):
"הסטודנטיות[1] יפעלו, מידי שבועיים, במסגרת הפעילות של פרוייקט המשקיפים על בתי המשפט הצבאיים של "יש דין" ובפרוייקט הסיוע במנהלות התיאום והקישור של ארגון "מחסום watch". הסטודנטיות תפעלנה, בהנחיית הארגונים, בפעולות של תיעוד, סנגור וקישור מול הגורמים המנהליים תוך ניהול "יומן מסע" של הפעילות. פעילותן תלווה ע"י עו"ד יעל ברדה, הן ברמה הפרטנית והן ברמה הקבוצתית, לפי קבוצות הפעילות. הסטודנטיות יקבלו דמי נסיעה למקומות הפעילות וכן מלגה שנתית על סך 1450 ש"ח."[2]
וכדאי לשאול, מה השלב הבא? קורס בחוג לפיזיקה שישלח סטודנטים לשטוף את ביתו של המרצה ("דינמיקה של נוזלים") תמורת מלגה של 10 שקל בשעה? קורס בחוג לכימיה שישלח סטודנטים לבשל במקדונלד ("סמינר בשומנים וחלבונים")? קורס בחוג להנדסת מכונות שישלח סטודנטים לתקן את האוטו של המרצה? קורס בחוג לספרות שישלח סטודנטים להתנדב במד"א?
[1] כנראה שככה זה, זכרים מרצים, נקבות מתרגלות ולומדות.
[2] דרך הדו"ח הזה, אם כי אין לראות את מה שכתוב כאן כהבעת דעה על הדו"ח עצמו.

כשההוצאות גדולות מההכנסות


במסגרת הדכאון הכלכלי שעובר עלי בתקופה האחרונה, כמה הרהורים לא מסודרים בעקבות הדיון שהיה לי עם אבשלום ביצ'קוב בבלוג "הרהורים של אבא", הכתבה הטראגית של אורלי וילנאי והמאמר הדבילי של מירב מיכאלי בהארץ. בסופו של דבר, שלושתם מעלים (בין השאר) את השאלה הפשוטה "איך אפשר לחיות מ-X שקלים בחודש". אין לי תשובה פשוטה (כמובן) אבל בכל זאת, כמה נקודות.

1. למה?

קודם כל, חשוב להבין למה צריך לחיות מ-X שקלים, או דולרים או יורואים או כל מטבע אחר בחודש. כסף לא גדל על העצים, כסף הוא הייצוג של התוצרת שלנו. אם ניתן לכל אדם כמה כסף שהוא רוצה, לכסף לא יהיה שום ערך, ובני האדם יצטרכו להמציא דרך חדשה לסחור בתוצרת שלהם (או שהם פשוט יפסיקו לייצר). לכן, אם יש לנו במדינה 100 אנשים שמתוכם 80 עובדים ומייצרים בממוצע 10 שקל ביום, אז כל מה שיש לנו להוציא זה 800 שקל ביום או 8 שקל בממוצע לאדם. החלוקה הפנימית לא כל כך מעניינת (היא מאד מעניינת, אבל לא לדיון הזה) אם נחלק את זה שווה בשווה, זה יהיה בדיוק 8 לאדם, ואם לא, המגבלה תהיה אחרת, אבל בסופו של דבר תהיה מגבלה והיא בוודאי לא יכולה להיות גבוה מ-8 שקל בממוצע לאדם. אם נרצה להגדיל את הממוצע מלמעלה ל-9 שקלים ביום, נוכל לעשות את זה ב-4 דרכים (שאני יודע עליהן).

  1. לקחת הלוואות מהילדים שלנו (ז"א, לשבור את החסכונות והכספים שאנחנו משקיעים היום בעתיד הרחוק).
  2. לקחת הלוואות מההורים שלנו (ז"א להפסיק את מערכת הבריאות והפנסיה).
  3. להעמיד פנים שיש לנו יותר ממה שאנחנו מייצרים (להדפיס כסף ולהגדיל משכורות).
  4. לקחת הלוואות ממדינות אחרות.

החסרונות של כל שיטה, לדעתי, מובנית מעליהן. אף אחד לא רוצה לחיות בחברה בלי מערכת חינוך מתפקדת, בלי מערכת בריאות ופנסיה, עם אינפלציה גבוהה או עם חוב גבוה מידי (ובמקרה הנוכחי, מאחר שמדובר בבעיה של כל החברות החופשיות, המשמעות היא לקחת הלוואות מנושים כמו סין). למעשה, למיטב הבנתי, המשבר הנוכחי נוצר בגלל העובדה שאנחנו (האנשים בחברות החופשיות) צרכנו יותר ממה שייצרנו, ואני חושש שהוא לא יפתר עד שלא נייצר יותר ממה שנצרוך.

ז"א, בשורה התחתונה, אנחנו צריכים להגדיל את הייצור ולהוריד את ההוצאות. להגדיל את הייצור זה "קל", כל מה שצריך זה לעבוד יותר (לא בהכרח יותר שעות ברוטו). אבל האמת היא שלמרות שהדור שלנו עובד פחות שעות מהדור של ההורים שלנו, אנחנו מייצרים הרבה יותר (לא רק פר שעה, אלא בכלל). בעזרת הטכנולוגיה ובעזרת ההבנה הטובה יותר של איך לנצל נכון את הכח האנושי ואת כוחות הטבע, אנחנו חיים בתקופה שיא של הייצור של שעת עבודה של אדם. במקביל, מאותן הסיבות, גם העלות של מוצרי הצריכה (והמחיר של רובם) יירד בהרבה. ובכל זאת, אבשלום טוען (והוא לא היחיד) שאי אפשר לחיות משכר המינימום.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה העיקרית, על מה אנחנו מוציאים כל כך הרבה כסף. למה זה נראה לנו כאילו אנחנו צריכים להוציא יותר ממה שיש לנו? לדעתי יש לזה כמה סיבות, שחלקן מפורטות למטה, אבל חשוב להגיש שהסיבה העיקרית היא האמונה שחוג לג'ודו, נסיעה לחו"ל, בגדים חדשים, גאדג'טים משוכללים ורהיטים מעוצבים הם צורך ולא מותרות.

2. גג

ההוצאה הכי גדולה ברוב משקי הבית במערב היא, למיטב ידיעתי, על דיור. אחת התופעות המוזרות בעולם המערבי ב-80 השנים האחרונות היא המעבר משכירת בתים לרכישת בתים. מאחר שרוב האנשים לא יכולים באמת לקנות בית, יצאה אחת ההמצאות המוזרות בעולם המערבי, המשכנתא (בויכוחים בין סוציאליסטים לקפיטליסטים האחרונים טוענים בדרך כלל שצריך לתת לבני האדם לבחור את בחירותיהם לבד, והראשונים תמיד מזכירים שבני האדם הם לא יצורים רציונלים, והבחירות שלהם פעמים רבות מנוגדות לאינטרסים שלהם, נראה לי שהתמיכה של המדינות במערב מוכיחה ששניהם צודקים, בני האדם אינם רציונלים, ומעורבות המדינה עלולה להעצים אי הרציונליות הזאת). המשכנתא היא, כידוע, הלוואה שניתנת על ידי הבנק ללווה על מנת שירכוש בית, והבית הוא הבטחון שמפקיד הלווה בבנק.את ההלוואות אפשר לחלק לשניים, הלוואות בהן הלווה לוקח את הכסף וממנסה לייצר בעזרתו יותר כסף, ממנו הוא אמור להחזיר את ההלוואה, והלוואות בהן הלווה לוקח את הכסף וקונה בו משהו ואת הכסף הוא אמור להחזיר מעבודה אחרת. הלוואות מהסוג הראשון הן חלק חיוני מהכלכלה המערבית, ואני לא מוצא בהן שום פסול. הלוואות מהסוג השני מתחלקות לשתיים: הלוואות בהן הלווה לווה את הכסף כחלק מהצריכה השותפת ומחזיר באופן שוטף (למשל, כשקונים בסופר בעזרת כרטיס אשראי), והלוואות בהן הלווה לווה את הכסף לצורך רכישה חד פעמית. הסוג הראשון בדרך כלל עובד די טוב, השני מתחלק בעצמו לשנים, הלוואות בהן הלווה מחזיק את הכסף ממקור ידוע מראש (כמו חסכון שעומד להשתחרר) והלוואות בהן ההחזר הוא חלק מההכנסה השותפת. הלוואות מהסוג האחרון הן הגרועות ביותר, גם ללווה וגם למלווה. בעולם של שחקנים רציונלים, אף אחד לא היה לוקח הלוואה כזאת, ואף אחד לא היה נותן הלוואה שכזאת. בעולם שלנו, כמעט כולם לוקחים אותה, והבנקים נותנים אותה בלי חשבון. פתגם ידוע אומר שכשאתה חייב לבנק 10,000 שקל, אתה בבעיה, וכשאתה חייב לבנק 10,000,000 שקל הבנק בבעיה. בעקבות השנה האחרונה אפשר להוסיף שכשמליון אנשים חייבים לבנק 10,000 שקל, המדינה כולה בבעיה (ולכן לבנקים אין מה לדאוג).

ובכל זאת, המדינה, לא רק ישראל כל מדינות המערב, מעודדות אנשים לקחת משכנתא, ומעודדת בנקים לתת משכנתאות (ואפילו נותנת משכנתאות בעצמה) . יותר מזה, הזכות למחסה הפכה פתאום לזכות להיות בעל הבית. דיור בשכירות נהפך לדבר כמעט לא קביל חברתית. כנסת ישראל העבירה לפני כמה שנים חוק שמאפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את הבתים (אותם הם שכרו בהנחה משמעותית) בהנחה גבוהה, והחוק נשמע לכולם סביר, זה הרי "הבתים שלהם" וחקיקות דומות קיימות במדינות אחרות.

להחלטה לעודד אנשים לקחת משכנתא יש עוד תוצאה (מלבד הבעייתיות בעידוד אנשים להכבל לחוזה שמנוגד לאינטרס שלהם, הבעייתיות שבהגנה ממשלתית על מלווים שרק מגדילים את הצריכה והבעייתיות שבהגבלת הגמישות של האזרחים בבחירת מקום מגורים ובמעבר למקום אחר, דבר שמקשה על אנשים בבחירת עבודה – כמו שאפשר לראות בדיון אצל נדב – ומקשה על שוק העבודה בכלל), מחירי הבתים עלו. למעשה יש לזה שתי סיבות, הראשונה היא שברגע שהמדינה "נותנת" כסף למי שקונה בית, יש לו יותר כסף להוציא, ולכן ברור שהמוכרים יעלו את המחיר. אבל מעבר לזה יש עוד סיבה. ה"איכות" של הבתים עולה. בית שעלות ייצורו עלתה לפני 40 שנה 100 דולר יעלה היום 80 דולר, אבל אף אחד לא ייצר בית כזה, כולם מייצרים בתים שעלות ייצורם היא 200 דולר. לא רק בגלל שיש יותר כסף בשוק, אלא גם בגלל שרוכשי בתים פרטיים הם האמאמא של השחקן הלא רציונלי. פעם אחרי פעם אתה רואה את הזוג הצעיר שרק אתמול התחתן וכבר מחזיק בהלוואה ל-70 שנה עם ריבית צמודה לכל מיני מדדים שאף אחד לא מבין (ולאף אחד לא איכפת, כי כולם יודעים שהמדינה תתערב אם יהיה חסר), ורוכש דירה עם 7 חדרי שינה, אמבטיה ל-10 אנשים, מטבח שאפשר לבשל לגדוד (אבל להבדיל מהמטבחים החסכוניים בצבא, מטבח מעוצב עם מותגים וקרמיקה… חייבים קרמיקה… אין לי שמץ של מושג מה זה הקרמיקה הזאת שאנשים תמיד קונים למטבח, אבל כמות הדיונים ששמעתי על קרמיקה למטבח היא חסרת תקדים), מרצפות בעיצוב מיוחד וכו' וכו'.

לא נראה לי שמדובר ברושם חסר ביסוס. התמונה הזאת היא תמונת לווין מגוגל של פיניקס שבאריזונה פיניקס אריזונה

והתמונה הזאת היא תמונת לווין של העיר ניו-יורק שבניו-יורק ניו יורק, ניו יורק

ההבדלים הבולטים, לדעתי, בין שתי התמונות היא שבראשונה רואים בתים פרטיים עם גג רעפים משופע, ובשניה רואים בתים משותפים עם גג שטוח. גג רעפים הוא דבר יקר. יש הגיון כלכלי ברעפים (או בגגות משופעים בכלל) כשאתה צריך להחזיק משקל גדול של שלג, אז אם אין שיפוע השלג מעמיס על הגג, ואתה צריך לבנות גג חזק מאד. אבל, החסרון הכלכלי בשיפוע הוא הניצול המאד גרוע של המקום. כלכלית, היית מצפה לראות יותר גגות רעפים במקומות עם יותר שלג, ופחות במקומות חמים. והנה, דווקא בפיניקס שבאריזונה, מקום בו ירד במאה השנים האחרונות פחות שלג ממה שירד בניו יורק החודש, יש יותר גגות רעפים. הסיבה לכך, לדעתי, היא פשוטה, גג הרעפים הוא הקרמיקה, כשאנשים בונים את הבית הפרטי שלהם, הם לא שמים לב למחיר המגוחך של הבית ולמחיר של כל תוספת בנפרד. הם רוצים לבנות את החלום האמריקאי. דווקא שאנשים בונים בית לצרכי רווח, בונים אותו באופן רציונלי.

עכשיו, לך תמצא בפיניקס בית בלי רעפים (ואם תבנה כזה, המחיר שלו בשוק יהיה נמוך בהרבה מהכסף שתחסוך מאי בניית הגג המשופע)… כל השוק השתנה, לרעה, בעקבות השינוי בהרגלי הצריכה ההוצעה העיקרית היא כבר לא על "מחסה" מקום שישמור עלינו מהגשם והשמש, מהקור והחום, אלא על סמל סטטוס חסר תועלת. לכן, הדבר הראשון שאנחנו, כחברה, צריכים לעשות על מנת לחיות בהתאם ליכולת הייצור שלנו הוא להוריד את רמת הדיור שלנו, ואת זה אפשר להשיג על ידי הפסקת התמיכה ברכישת דירות, והטלת מגבלות כבדות על בנקים שנותנים משכנתאות עד כדי הפיכת נתינת המשכנתא ללא כדאית לחלוטין.

3. רכב

ההוצאה השניה, לדעתי, היא על תחבורה. כמות כלי הרכב הפרטיים לאדם בחברה המערבית עולה כבר כמה עשורים ברציפות. ולא רק זה, אלא שכמו בבתים, גם כאן, המחיר של כלי הרכב הפרטיים עולה בעקבות עליה ב"איכות", עליה חסרת פרופורציה לעליה ביכולת הייצור. המכונית הממוצעת היום מהירה בהרבה מהמכונית הממוצעת שיוצרה לפני 30 שנה, ולמרות שהטכנולוגיה מאפשרת לייצר מכוניות קלות יותר, היא גם כבדה בהרבה (מה שמחייב עוד יותר כח ואנרגיה להגיע לאותן מהירויות). לכאורה אין לזה הצדקה, את הצורך להגיע ממקום למקום קיבלנו גם במכוניות שנסעו ב-90 קמ"ש ומכונית שנוסעת 150 קמ"ש לא מספקת לנו את הצורך הזה טוב יותר.אבל, גם כאן, המדינה מתערבת בניגוד לאינטרס של האזרחים ומעודדת את הנטיה הלא רציונלית שלהם. במקום לבנות מערך של תחבורה ציבורית רציני שמאפשר לכל אדם להגיע לכמעט כל מקום (בכל יום – אפילו בשבת) רוב המדינות מצמצמות את התחבור הציבורית שהן נותנות, מטילות מגבלות על שירותי המוניות הפרטיים, ובונות תשתיות תחבורה יותר ויותר "נוחות" לתחבורה הפרטית. וכמובן שמדובר בבעיה שמחמירה את עצמה, אם אין לי אפשרות להגיע לעבודה ברכבת, אני אקנה אוטו, ומאחר שיש לי אוטו, אני לא אתמוך בהשקעה בתחבורה ציבורית ואתמוך בהשקעה בתשתיות לתחבורה פרטית, מה שימנע ממישהו אחר להגיע לעבודה שלו ברכבת, וכך הלאה. (כמובן שהנטייה לקנות בתים במקום לשכור, מגדילה את הצורך של אנשים בתנועה אל ומהעבודה, ומגדילה את ה"צורך" בתחבורה פרטית)

בעיות נוספת היא שכל הרכבים הפרטיים מיצרים הן: הצורך שלהם ביותר ויותר אנרגיה (שחלק לא מבוטל ממנה בא ממקומות לא כל כך חופשיים, ויוצר תלות שלנו בהן), הירידה שהן גורמות לאיכות החיים (כמו החנויות ההולכות ומתרחקות), הזיהום והבעיות הבריאותיות שהוא יוצר ומגמת ההשמנה שנגרמת, בין השאר, בגלל שאנשים הולכים פחות ופחות.

4. סכנה

הנקודה האחרונה שלי היא הפחד שלנו מלקחת סיכונים. סיכון, חשוב להבין, הוא גם האפשרות לרווח מוגדל. מי שלא לוקח סיכון, מקטין את הרווח הצפוי שלו, או, במילים אחרות, ביטחון עולה כסף. חיים, עוד נקודה שחשוב להבין, הם כסף. אם יש לנו יותר כסף, אנחנו יכולים להבטיח חיים ארוכים וטובים יותר ליותר חברים בחברה שלנו. ככל שאנחנו מסכנים יותר חברים בחברה שלנו אנחנו מבטיחים חיים ארוכים וטובים לשאר החברים. לא פשוט למצוא את האיזון בין כמה סיכון לקחת מול איזה שיפור באיכות החיים נקבל, אבל על פניו כבר מזמן עברנו את המקום הסביר, ואנחנו מתקרבים למקום בו עוד מעט נצטרך לצאת לרחוב עם חגורות הצלה (למקרה שיהיה שטפון, כמובן).למשל, הביקורת בארה"ב על המקרה האחרון של כמעט פיגוע בדטרויט. אז מה היה לנו? מליוני דולרים שנשפכים מידי שנה בכל שדות התעופה בעולם המערבי: מכשירים סופר משוכללים, בודקי בטיחות, זמן מבוזבז של כל הנוסעים בעולם, ההשפלה ואובדן הפרטיות. וכל זה בשביל מה? שני הנסיונות האחרונים נמנעו בעזרת יוזמה של נוסעים, ולא בעזרת כל אמצעי הביטחון המגוחכים על סף הפאראנויה. אבל, גם אם כן, גם אם היו מצליחים לפוצץ שני מטוסים בשנה. אפילו אם הם היו מצליחים לפוצץ ארבע מטוסים בשנה. כמה זה יוצא, ארבע מטוסים, פחות מ-600 נוסעים בכל מטוס, סה"כ הצלנו פחות מ-2,400 בני אדם בשנה. בסה"כ רק בארה"ב מתים מידי שנה 75,000 אנשים ממחלות זיהומיות. אם היינו קונים אנטיביוטיקה פשוטה היינו יכולים להציל הרבה יותר אנשים. כמובן שאף נשיא לא יאלץ להתנצל בעקבות פאשלה של עוד אלף הרוגים בעקבות מחלה זיהומית, זה אפילו לא יופיע בחדשות.

אחרי מלחמת המפרץ הראשונה, מלחמה שבה התפוצצו בעורף הישראלי 39 טילים וישראלי אחד נהרג כתוצאה מפגיעה של טיל, הוחלט בישראל להמנע מסיכון נוסף, וכל בית בישראל (בלי קשר למיקומו) חוייב להוסיף חדר נוסף – ממ"ד. הרעיון הכל כך מגוחך ובזבזני ממשיך לשלוט בבניה בישראל הרבה אחרי שמשטרו של חוסיין הופל, אחרי שישראל עברה שתי מלחמות בהם הופצצה האוכלוסיה האזרחית ובהן הממ"ד לא הוכיח את עצמו כיעיל יותר מהמקלט הישן והחסכוני. קשה להעריך את כמות הכספים שנשפכת בישראל כל שנה על החדר הבטוח הזה, אבל קשה גם למצוא מקרה בולט יותר של חוסר לקיחת סיכונים.

אחד המקומות בהם הפחד לקחת סיכונים בולט במיוחד הוא תעשיית התרופות. למרות שהרבה יותר אנשים מתים מידי שנה מתאונות דרכים מלקיחת תרופות שאושרו מוקדם מידי, אנחנו מוכנים לקחת הרבה יותר סיכונים ברכבים חדשים מאשר בתרופות (קראתי איפשהו שאם היינו מעמידים לרכבים את התנאים שאנחנו מעמידים לתרופות היינו נוסעים היום בסוס ועגלה). למעשה, מתי בפעם האחרונה אנשים נפגעו מתרופות שיצאו לשוק מוקדם מידי? המחיר של תרופות שיוצאות לשוק מאוחר הוא אדיר. לא מדובר רק בזמן מחקר נוסף לחברה שמפתחת את התרופה, ומחקרים נוספים שהיא צריכה לבצע, מדובר בזמן נוסף שבו חברות אחרות לא יכולות לייצר את התרופה, בזמן נוסף שבו החולים לא יכולים לקנות את התרופה, ובזמן נוסף שבו התרופה עולה יותר מהיכולת של חברות הביטוח לשלם. הפנצלין והחיסון לכלבת בוודאי לא היו עוברים היום את התנאים של ה-FDA בתוך פחות מעשור.

וזה לא נגמר שם. בריטניה מכוסה במלצמות אבטחה, הכניסה לכל מקום ציבורי בישראל מותנית בפתיחת התיק על ידי מאבטח, ביותר ויותר מקומות בעולם כל רוכב אופניים צריך ללבוש קסדה, הרכבים שלנו מגינים עלינו מתאונות במהירוית שאין שום סיבה הגיונית שנגיע אליהן ועוד. לא מדובר רק בהערכה לא נכונה של מידת הסיכון, או בפופולריות של מוות אחד על פני אחר, מדובר גם בחוסר הנכונות לקחת סיכונים מחושבים. העולם המערבי הפך להיות הזקן שנוסע במהירות של 20 קמ"ש בכביש המהיר ומתפלא לראות איך כל הצעירים האלה עוקפים אותו.

…וברגע האחרון, הזוכה בתחרות: "האיום הדבילי לשנת 2009" הוא –


"…אם מנהיגי ישראל לא יוכלו לבקר בבריטניה באופן נאות ומכובד, יהווה הדבר מטבע הדברים מכשלה של ממש בפני רצונה של בריטניה למלא תפקיד פעיל בתהליך השלום במזרח-התיכון…" (משרד החוץ הישראלי מזהיר את הבריטים שאם הם לא יתנו לנו להשתגע, אנחנו לא ניתן להם לעזור לנו לעשות שלום עם שכנינו).

איך לנצח במלחמת האזרחים


לא שאני מנסה לעודד מלחמה… אבל במידה ונקלע למלחמת אזרחים אפשר להגיד שנמצא הנשק האולטימטיבי. פשוט אפשר לכתוב את השם המפורש על מדי החיילים, ואף דתי לא יוכל לפגוע בהם. אפשר לכתוב את השם המפורש על הטנקים, על הבתים, על הכבישים ועל הגדרות, ומצאנו את ההגנה האולטימטיבית. אגב, גם הפלשתינאים יכולים לאמץ את השיטה הזאת כבר עכשיו. רוצים להרוס את הבית שלך, תכתוב עליו את השם המפורש ונראה אותם. אתה רוצה לעבור במחסום בלי שיתעללו בך, תקעקע את השם המפורש על גופך. הפלשתינאים יכולים ככה גם לגרש את היהודים מההתנחלויות. פשוט לפזר על ההתנחלות אלפי פתקים עליהם כתוב השם המפורש…

ואגב, זה גם נשק חכם, בגלל שהוא יכול לפגוע רק בחלק מהישראלים, ורוב הסיכוי שהנפגע יהיה דווקא ימני. אפשר גם לשכלל את זה, במקום פיגועי תופת, שהורגים אנשים ומצטלמים לא טוב בתקשורת, הפלשתינאים יכולים לשלוח "פיגועי תועבה". נגיד, פלשתינאית שתכנס לקניון ישראלי ותוריד את החולצה שלה, או פלשתינאית שתתחיל לשיר באוטובוס ישראלי, או פלשתינאי שנכנס למסעדה עם חולצה עליה כתוב השם המפורש. כנראה שהרבה ישראלים "יפגעו" ברגשותיהם הדתיים, ובמקביל לפגיעה ביהודים, הם לא ישפכו דם, ואפילו יעודדו את התיירות לישראל (מה שיעזור לכלכלה הפלשתינאית).

שאלת השאלות


לא לכל שאלה יש תשובה ולא תמיד אפשר למצוא את התשובה לכל שאלה, אבל לכל שאלה יש "מסלול" יחיד שבו אפשר למצוא את התשובה (אם היא קיימת או לא, אם היא פתירה או לא). המסלול הזה הוא למעשה חלק מהשאלה, למרות שלרוב הוא לא מובהר מראש. המסלולים האפשריים הם:

  • המסלול הפיזיקלי – ללכת ולבדוק את הפרטים בטבע ולהסיק את המסקנה.
  • המסלול המתמטי – להגדיר הגדרות בסיסיות, ולהסיק את המסקנה מההגדרות ומכללי הלוגיקה.
  • המסלול הסמנטי – לשאול את עצמנו (או מישהו אחר) שאלות בנוגע לשאלה, עד שנוכל להסיק מסקנה.
  • מסלול בא הכח – לשאול מישהו אחר מה התשובה לשאלה (הכוונה היא לא למקרים בהם בא הכח בוחר בעצמו באחד מהמסלולים למעלה, אלה למקרה בו בא הכח מכריע או יכול להכריע בקשר לתשובה).

למשל:

  • אם אנחנו רוצים לדעת כמה שיניים יש לסוס, אנחנו נלך לאורווה (=המסלול הפיזיקלי) או נפתח ספר שכתב מישהו שהלך לאורווה. אפשר כמובן להגדיר סוס כחיה בעלת 17.5 שיניים, ואז נקבל תשובה, אבל תשובה שלא עוזרת לנו בכלום, ולא לזה התכוונו בתשובה. אפשר להתחיל לשאול את עצמנו שאלות, אבלבאמת אין בזה טעם. אפשר גם ללכת לרש"י, אבל ברור שהתשובה הזאת לא ממש מקדמת אותנו.
  • אם אנחנו רוצים לדעת מהו היחס בין שטח מעגל לרדיוס שלו, אנחנו נחשב את פאי בעזרת מתמטיקה, נגדיר אקסיומות, נבנה את החשבון האינטיפיזימלי, ונראה שהיחס בין שטח המעגל לרדיוסו הוא סדרה מתכנסת מסויימת, ואז נחשב את האיברים הראשונים שלה (כמובן, שאת הכל עשו בשבילנו). ברור שזה מסלול מתמטי. אפשר היה לנסות לחשב גם ברך פיזיקלית, למשל, לשרטט מעגל על רדיד בעל משקל אחד ליחידת שטח, לגזור אותו, ולשקול (ולחלק בריבוע של אותו רדיד בעל צלע של הרדיוס). ואמנם, לפני המתמטיקה המודרנית ניסו לחשב את פאי בעזרת דרכים פיזיקליות, והתוצאות רחוקות מהמציאות. למעשה, נסיון כזה מועד לכשלון, אי אפשר לשרטט מעגל מדוייק, אי אפשר למדוד את המשקל במדוייק, אי אפשר למצוא רדיד בעל משקל אחיד מספיק, ומאד קשה לצמצם את השגיאה. בעצם, אין שום כלי מדידה שייתן לנו פאי. אפשר גם לשאול את עצמנו מה הוא פאי לא יתן מידע מעניין בכלל, וללכת לבאי כח יתן לנו את המספר 3 (שהוא בבירור לא עוזר).
  • אנחנו יכולים לשאול את עצמנו כמה גרגירי חול צריך להכיל אוסף גרגירי חול על מנת שנקרא לו "ערימת חול". אין שום טעם בלבדוק את גודלם של אוספים, הרי מדובר בשאלה של הגדרה. אפשר להגדיר "ערימה" כ-193 גרגירים ומעלה, אבל זאת רמאות, אף אחד מאיתנו לא יכול להבדיל בין אוסף של 192 גרגירים לאוסף של 194 גרגירים. ולמרות זאת, כולנו נסכים ש-1000 גרגירים הם ערימה ו5 גרגירים הם לא ערימה. ז"א אנחנו יכולים לקחת מישהו, ואוסף של ערימות (שלא בהכרח קיימות במציאות) ולשאול אותו, זה ערימה או לא. בסוף נגיע בהכרח (בהנחה שנהיה מספיק שיטתיים, ושמשה יהיה מספיק סבלני, אבל זה ניסוי מחשבתי, אז אין בעיה להניח שיטתיות או סבלנות) למספר מסויים שמתחתיו כל אוסף איננו ערימה ולמספר מסויים שמעליו כל אוסף הוא ערימה. כנראה שיהיה גם תחום אפור, שבו משה לא יתן תשובות חד משמעיות, או שהוא פשוט יגיד לנו "לא יודע". אבל, בכל זאת, הצלחנו למצוא מה זה ערימה, מה זה לא ערימה, ומה זה אולי ערימה (לפי משה).
  • קשה לי לחשוב על שימוש נכון במסלול בא הכח, למרות שברור שיש אנשים שמשתמשים בו כל הזמן, וכנראה שהם חושבים שזה המסלול הנכון למצוא את התשובות לחלק מהשאלות.

למרות שמסלול התשובה הוא חלק מהשאלה, הרבה פעמים אנשים בוחרים ללכת בכמה מסלולים על מנת לתת תשובה לאותה שאלה. למעשה, כשחושבים על זה, זה הופך את התשובה שלהם לחסרת טעם. אחד המקומות בהם רואים את הבחירה הזאת הכי הרבה זה בדיונים אתיים. למשל, לכולנו ברור מה זה חירות, וכל אחד מאיתנו יזהה טוב מתי החירות שלו או של עמיתו נשללת. ובכל זאת, יש אנשים שמתעקשים להגדיר את החירות, מה שמוביל אותם לאבסורדים בהם הם נלחמים למען "חירות" שאיננה באמת חירות, או שהם מתעלמים משלילת חירותו של האחר בגלל שהיא לא עונה להגדרה המתמטית שלהם לחירות. באופן דומה, למרות שברור לכולנו שמעשה מסויים הוא רע, יש אנשים שמחליטים למדוד את תוצאות המעשה, ולשכנע את עצמם שהוא טוב בגלל המדידות האלה (שתמיד יתאימו לצפי שלהם). מושגים סמנטים אי אפשר להגדיר (נסו להגדיר ערימה, או רגע) או למדוד, אפשר רק לתאר, המושגים האתיים הם סמנטים. וכמובן שיש אנשים שמחליטים להכפיף את ההכרעות הסמנטיות שלהם לכל מיני באי כח…