תעשיית השקרים מכה שנית

"המסמכים הפלסטיניים שהודלפו הוצגו כתפנית מדינית היסטורית.", מספר לנו בן דרור ימיני, "מחקר חדש חושף את העובדה שמדובר בהונאה"'. האמנם? נראה לי שנסיון ההונאה הוא דווקא של ימיני.

"…אולי כן? הרי לא ייתכן שה"גרדיאן" יפרסם כותרת ענק המבשרת על כך ש"הפלסטינים מסכימים שרק 10,000 פליטים יוכלו לשוב לישראל". הרי מדובר בעיתון רציני. באותה ידיעה, באתר העיתון, מופיע לינק למסמך הפלסטיני שכביכול מצביע על הוויתור. כמו הלינקים בבלוג הזה. אלא שפנייה לאותו לינק לא מובילה לשום מסמך שמצביע על ויתור פלסטיני. כלום. חשבתי שמדובר בטעות…"

אז מה באמת היה כתוב בגארדיאן? לא ממש קשה לבדוק, פשוט לוחצים על הקישור הזה. לעצלנים להלן העתקה:

"Secret papers reveal Palestininian negotiators privately accepted Israeli offer of 1,000 refugees a year over 10 years"

"…revelation that their negotiators privately agreed that a token number of refugees, just 10,000, would be allowed to return to Israel…."

ובעברית:
מסמכים סודיים מגלים שמנהלי המשא והמתן הפלשתיני קיבלו באופן חשאי הצעה ישראלית של 1,000 פליטים בשנה למשך עשר שנים.
גילויים שמנהלי המשא והמתן הסכימו באופן חשאי על מספר פליטים, רק 10,000, שיורשו לשוב לישראל…

ז"א, אם ימיני חיפש הסכמה פלשתינאית לשיבה של 10,000 פליטים אז הוא פשוט לא יודע אנגלית. הגארדיאן טוען במפורש שההסכמה היתה הסכמה חשאית בתוך צוות המשא והמתן. האם זה באמת מופיע במסמך? בואו נקרא ביחד. המסמך הוא סיכום פגישה של סאיב עריקאת עם יחידת הסיוע של צוות המשא והמתן בראמאללה (יוני 2009). בע"מ 5 שם (כן, לא מספיק לקרוא עמוד אחד) כתוב:

SA: Maybe part of our strategy should be to wait until July 1 to see what answer the Israeli gives. Did we ever heard anyone from the Israeli government say anything different from what BN said?

SE: Olmert accepted 1000 refugees annually for 10 years; '67 borders and 100% of the WB and Gaza. East Jerusalem as our capital – what is Arab is Arab , What is Jewish is Jewish – the Jordon Vally; the Dead Sea.

SA: And I agree, AM needs to give a peach.

או, בעברית:

סמית' אל עבד: אולי חלק מהאסטרטגיה שלנו צריכה להיות לחכות עד הראשון ביולי, לראות מה התשובה שהישראלים יתנו. האם אי פעם שמענו מישהו מהממשל הישראלי אומר משהו שונה ממה שאמר בנימין נתניהו?

סאיב עריקאת: אולמרט קיבל 1,000 פליטים לשנה למשך עשר שנים; גבולות 67' ו-100% מהגדה המערבית ועזה. מזרח ירושלים כבירה שלנו – מה שערבי יהיה ערבי מה שיהודי יהיה יהודי – עמק הירדן; ים המלח.

סמית' אל עבד: ואני מסכים, אבו מאזן צריך לנאום.

 

שזה, למי שצריך שיאייתו לו, ממש מה שהגארדיאן טענו שיש במסמך ומה שימיני לא מצא.

עובדות? אנחנו לא צריכים אותן, יש לנו דעה.

שני מאמרים שהופיעו לאחרונה מדגימים באופן מדהים שתי דרכים שונות שבהן מצליחים אנשים אינטליגנטים להתמודד עם עובדות שסותרות באופן מובהק את הדעה איתה הם באו מהבית.

בין שני צבאות

אחד הדיונים האחרונים בהם השתתפתי באייל הקורא (אם יהיה צורך בקישורים אני אחפש כאלה) היה הדיון בקשר לקיומו של צבא החובה.  במהלך הדיון נוצר מצב מוזר בו אני ויריבי דיברנו על שתי צבאות שונים לגמרי.

אני דיברתי על הצבא אותו אני מכיר מחיי האישיים, הצבא בו בזבזתי שלוש שנים יקרות מחיי, הצבא שהתעקש לקרוא לי למילואים שנים אחרי שאפילו העמדת הפנים שאני מועיל לו נגמרה. הצבא הזה הוא גוף מושחת, איטי, מנוון, מטופש, חסר יכולת ביצוע, גדול ורקוב. גוף שכל הקיום שלו הוא קיום אינרציוני. גוף שכל מי שנמצא בו עוסק בשרידה (עד השחרור, הפנסיה, ההעלאה בדרגה – שבאופן מוזר תלויה לרובם המוחלט של האנשים בזמן מקבלת הדרגה הקודמת, מה שכמובן לא מקדם את בעלי הכישורים אלא את בעלי הסבלנות) בבריחה מעונשים חסרי טעם ובנסיון עיקש להשיג עוד ועוד הטבות (שאמנם לא קשורות בדרגה, ולכן לא בפז"ם, אבל גם לא קשורות בכישורים, אלא רק ביחסים עם מחלק ההטבות).  גוף שבו לכל מפקד יש חצר פיאודלית משלו, עם מי שיכין לו קפה, מי שיענה לטלפונים בשבילו, מי שיכתוב את המכתבים שלו, מי שינהג בשבילו, מי שיעשה לו כביסה ויקח את הילדים לחוגים, מי שישקר לאישה שלו….) ובעזרתה הוא יכול לחלק טובות הנאה למקורביו ולהעניש את שנואיו ולנסות להגדיל את החצר שלו בלי להתבך עם האדון הפיאודלי שלו.

יריבי דיברו על צבא אחר, צבא בו יעיל ורזה, צבא בו אנשים מתקדמים לפי כישורים, צבא שתמיד מנצל את זמנם של העוסקים בו כראוי, צבא בו כולם עוסקים אך ורק בהגנה על המולדת (או בדילמות מוסריות), תוך כדי רעות ושיתוף פעולה חריג וללא כל חשבונות אישיים או אינטרסים אישיים. בקיצור, אין כל קשר בין צה"ל שלהם לצה"ל בו אני שירתתי. זה הגיע למצב בו אחת המתדיינות שאלה אותי אם אני באמת שירתתי בצבא.

נזכרתי בדיון ההוא שקראתי את הכותרות על השחרור של קלמן ליבסקינד ממילואים. בצבא שאני שירתתי בו זה דבר מובן מאליו, הואסל לא יכול לפגוע באדון הפיאודלי שלו ולצפות לצאת מזה בלי נזק. יותר מזה, ליבסקינד צריך להודות שאף אחד לא שלח אותו לנקות את הביוב של עזה עם כפית. ההתנהגות הזאת מפתיעה בערך כמו זה שמגלים שהקצונה הבכירה בצה"ל בונה בתי ענק על אדמות מדינה (כאילו – מה ציפיתם – אתם שולחים אותם להגן על גנבי אדמות, אתם מחנכים אותם מגיל אפס שגניבה היא דבר לגיטימי אם רק קוראים לזה השלמת ציוד, ואז פתאום אתה מגלים שגם הם גונבים אדמות) או שהיא משקיע את רוב מירצה במזימות ערמומיות (ושוב, אם הקידום לא תלוי בהצלחה בהגנת המדינה אלא ביכולת להזיק לקולגות שלך, אז איך אפשר לצפות שהם יעסקו בהגנה על המדינה במקום בנזק לקולגות). ובכל זאת, פתאום זה מגיע לכותרת הראשית.

נראה כאילו יש איזשהו פער מוזר בין איך שצה"ל נתפס על ידי עבדיו לבין איך שהוא במציאות. היכולת של תומכי צה"ל להתעלם מהבעיות של צה"ל, למעשה פשוט להתעלם מהמציאות ולבחור לראות רק את החלקים שנוחים להם היא מוזרה. כמו קתולי שלא יכול להודות שהאפיפיור טעה, גם כשברור שהוא טעה, ככה נראה לי שתומכי צה"ל לא מסוגלים להבין שהצבא שקיים במציאות שונה לגמרי מהצבא שקיים בדמיונם. זה מוזר עוד יותר בהתחשב בעובדה שרובם שירתו בצבא, שרובם חוו את הרקבון שלו על בשרם. לא ברור לי אם זה נוסטלגיה, אשליה עצמית, שטיפת מח או חוסר יכולת להודות בפני עצמך שעסקת בבזבוז זמן טהור. הבעיה של גלנט היא לא במעשיו, קודמיו הרי עשו דברים גרועים בהרבה. אולי זה קשור למצבם הפוליטי של שני פטרוניו (ברק ושרון), אולי זה קשור לנקמה פוליטית במי שפיקד על ההתנתקות… אבל בכל זאת, ההפתעה שבא נתקלה התגובה הזאת מעידה על הכחשה מוחלטת, הכחשה שכנראה תמשך הרבה אחרי שחרורו של גלנט, מדי פעם בטח ימצאו לנו עוד קצין מושחת, אבל לא נראה שמישהו הולך לטפל בבעיה עצמה ולא נראה שלמישהו אכפת שהחלפנו קצין מושחת אחד באחר. לא יעבור הרבה זמן עד שנשמע שצה"ל עבר נקיון אחרי שהוציאו ממנו את הגלנט המושחט הזה, ועכשיו כל קציני המטכ:ל עובדים כמו מכונה משומת היטב אך ורק על מנת להגן על המדינה.

צמצום מקלט מס כגזל?

יכול להיות שאני לא מבין משהו… אבל למיטב הבנתי זה מה שקרה:

חברי הכנסת מיסז'ניקוב, נוקד, ארדן, ברוורמן, מילר ותירוש גילו שבגלל מחסור כספי סטודנטים וחוקרים עוזבים את המוסדות האקדמיים בישראל. אפשר, כמובן, לנסות להגדיל את תקציב המוסדות האקדמיים, אבל למה ללכת לפתרון הישר והפשוט כשאפשר לפתור את הבעיה באופן עקום? ואכן, הם מצאו פתרון עקום לחלוטין. במקום להגדיל את תקציב המוסדות האקדמיים באופן ישיר, אפשר לתת פטור ממס לחלק מההוצאות של המוסדות האקדמיים. במקרה זה, הם החליטו לתת מקלט מס ל"מלגות". מקלט מס הוא כמעט אף פעם לא פתרון צודק, ובטח שלא במקרה הזה. הרי מי שמקבל מלגה שנמוכה מרף המס לא ישלם מס בכל מקרה, לכן לא מדובר על סטודנטים חסרי כל, מדובר על מי שמרוויחים מעל רף המס, ואין סיבה שלא ישלמו מס כמו כולם. יותר מזה, מי שמרוויח למעשה מהפטור הם לא הסטודנטים אלא מחלקי המלגות (שיכולים לתת לסטודנטים 20% פחות משכורת), וזה על חשבון שאר משלמי המיסים שמשלמים את הפער.

באופן משעשע, אפילו את מקלט המס הם ניסחו באופן לא מוצלח, ככה שבמקום שיביע את מה שהם התכוונו, הוא מאפשר לכל מי שמעסיק סטודנטים שעונים על תנאים מסויימים לשלם להם משכורת בצורה של מלגה, ואז גם לא צריך לשלם מס. כנראה שהיו מעסיקים שניצלו את הפרצה המטופשת הזאת, וגנבו לכל אחד מאיתנו כסף. כנראה שמישהו במשרד האוצר שם לב (חצי שנה אחרי שחוקק החוק) לעובדה שהמקלט הזה מנוצל באופן שמנוגד למטרתו, ולכן ניסה לשנות את החוק בהתאם. לא, חס וחלילה, לבטל את המקלט, אלא רק לצמצם אותו למטרתו המקורית.

זה, למיטב הבנתי, מה שקרה. אבל מי שקורא את מעריב, ידיעות אחרונות, או הארץ יכול להגיע למסקנה שקרה כאן משהו אחר לגמרי. או שאני פשוט לא מבין כלום, או שהעיתונאים לא יודעים על מה הם מדברים, או שהם בטוחים שכולנו מטומטמים.

האיום הקיומי עולה מדרגה

פעם הפחידו אותנו ב"איום קיומי" למדינת ישראל, אחר כך ב"איום קיומי" לעם ישראל, היום נדב העצני עולה מדרגה:

"…מה שמאפיין את שני עברי האוקיינוס הוא ההבנה ההולכת ומעמיקה לגבי הסכנה שנשקפת לעצם קיומה של התרבות המערבית-היהודית-נוצרית, מהמשך מגמות ההתפשטות של העולם המוסלמי"

(ומה שמשעשע עוד יותר זה שהמסקנה שהעצני רוצה שנסיק היא שאנחנו צריכים להשמיד את התרבות לבד).

אלפים זה הרבה?

בן דרור ימיני כותב על חוק האזרחות:

"המוקד האמיתי איננו בהצהרת הנאמנות, אלא בחוק האזרחות עצמו. בג"ץ דן בימים אלה בעתירה של ארגון עדאלה וזהבה גלאון נגד חוק האזרחות. הנימוק לחוק היה ביטחוני, אבל המטרה הרבה יותר רחבה. החוק נועד למנוע שיבה פלסטינית באמצעות נישואים. חוק נכון וצודק. אם יבטל בג"ץ את החוק, הוא יאפשר שיבה של אלפי פלסטינים בשנה לישראל. זו תהיה הכרה, דהפקטו, בזכות השיבה. "

ועל זה אני חושב שצריך לשאול כמה שאלות:

1. מה זאת אומרת "הנימוק לחוק היה ביטחוני, אבל המטרה הרבה יותר רחבה"? יכול להיות שממשלת ישראל שיקרה לכנסת? שהיועץ המשפטי לממשלה שיקר לבית המשפט? שהם, כולם, משקרים לנו, האזרחים? מי בדיוק אמור לשרת את מי, אנחנו אותם או הם אותנו? כמה נפוצה הפרקטיקה של מטרה מוצהרת כלפי חוץ ומטרה אמיתית שידועה למקורבים בלבד כלפי חוץ? האם היא תקפה רק כלפי ערבים או שגם לחוקים שמשפיעים על חיי יהודים (כמו, למשל, גיוס חובה או ההתנחלויות)?
2. האם זאת באמת תהיה "הכרה, דהפקטו, בזכות השיבה"? נכון ל-2007 יש 4.4 מליון ערבים שרוצים לשוב לישראל. הגידול באוכלוסיה הפלשתינאית הוא של 2.225%. ז"א שמידי שנה נוספים עוד 97 אלף פליטים (והמספר, כמובן, גדל באופן אקספוננציאלי). אם מידי שנה יקבלו בין 13 ל 1.6 אלף (גם המספר הזה גדל אקספוננציאלית) ערבים-ישראלים את הפריבילגיה לחיות את חייהם עם מי שהם בוחרים במדינה בה הם אזרחים, אז מספר הפליטים יגדל רק ב-84 אלף. אך זה הכרה בזכות השיבה דה פקטו?
3. האם מדובר במספרים שייצרו "מציאות הרב-לאומית" בישראל? אם בשנה ממוצעת נולדים כ-100 אלף ילדים יהודים ו-40 אלף ילדים ערבים ועולים כ-14,000 (למעשה, זה המינימום) יהודים. כמה באמת ישפיעו אותם 13,000?
4. מה כל כך רע ב"מציאות רב לאומית"?
5. האם המטרה של מניעת מציאות רב לאומית היא כל כך חשובה עד שמוכנים רוב אזרחי ישראל (בהנחה שהכנסת מייצגת אותם) להשליך לפח את זכותם האלמנטרים של חלקם להקים משפחה בארצם? ואם זה לא יעזור (והרי, כשנלחמים בשדים, רק שכנוע עצמי יעזור), האם יש עוד זכויות שילכו באותה דרך? האם, למשל, תהיה התנגדות לחוק שיגביל את מספר הילדים לאישה ערביה? ומה עם חוק שיאלץ ערבים לעזוב את הארץ? שיקח ילדים ערבים למוסדות גיור? ולמה, בעצם, רק ערבים? גם יהודים שמתחתנים עם לא יהודים מקדמים "מציאות רב לאומית", למה שלא נחוקק חוק שיאסור עליהם לחיות בארץ? שיחייב אותם להתגרש? יש גם אנשים שחושבים שחוקים כאלה הם לא ראויים, גם הם מקדמים את הסכנה הרב לאומית, האם גם את זכויתיהם אפשר להגביל? אני חייב להודות שהמהירות וחוסר הפקפוק שבה מוכן ימיני (ורבים אחרים) להכשיר את השרץ הזה, גורמת לי לפקפק מאד בזה שהוא לא ידע לעצור בפעם הבאה שינופפו לו בדגל של "סכנה דמוגרפית" (או "טרור") מול הפרצוף… לגמרי לא ברור לי איפה, אם בכלל, נעצרת המלחמה בשדים, ומתחילה הדאגה לזכויותיהם של בני אדם
6. האם יש בכל המאבק הזה רמז דק לכך שערבים לא מתחתנים בגלל שהם רוצים להקים משפחה עם מישהו, אלא מתוך איזה תוכנית על נסתרת שהם מנסים לקדם? שנישואים בין שני ערבים הם תמיד פיקטיביים, או שלחלופין, לערבי לא משנה עם מי הוא חי? מה היינו אומרים על מי שרומז דבר כזה על יהודים?

"העובדות אף פעם לא חשובות כשמדובר באובססיות"

השורה המבריקה שבכותרת לקוחה ממאמרו של בן דרור ימיני . במאמר מנסה ימיני לטעון ש:"התקשורת, בעולם ובישראל, חושבת שתמונה אחת של חיילת ישראלית שווה הרבה יותר מעשרות נרצחים"
מתוך המאמר:

"בדיקה פשוטה גילתה שכמות האזכורים של התמונות של אברג'יל עברה את ה-200 אלף בתוך ארבעה ימים. היא הופיעה, שוב ושוב, בכל מהדורות החדשות המרכזיות בעולם ובישראל. "

קודם כל, חייבים לשאול את עצמנו מהי אותה "בדיקה פשוטה". משום מה יש לי נטיה לפקפק ב"בדיקות פשוטות" כשאף אחד לא מסביר לי על מה הן מתבססות (ושלא פעם הן מתבררות כזריקת מספרים חסרת כל ביסוס). אז החלטתי לבצע בדיקה פשוטה משל עצמי. בגלל שאין לי את המשאבים של ימיני, נאלצתי לפנות למישהו שיש לו.

לפי גוגל, מספר האזכורים בתקשורת בישראל בועולם של עדן אברג'יל נכון להיות הוא 1,200. לא מעט, אבל איפה זה ואיפה ה-200,000? וימיני ממשיך:

"הפיגוע האבסורדי והרצחני בפקיסטן זכה להרבה פחות אזכורים. בסדר היום העולמי תמונה של חיילת ישראלית עם פלסטינים כפותים שווה הרבה יותר מפיגוע תופת עם 73 מוסלמים הרוגים"

האמנם "הרבה פחות"? גם את זה אפשר לבדוק. באותו מקור בדיוק. 2,621 איזכורים תוך פחות משבוע. האמנם הרבה פחות? האם רק לי זה נראה לא רק יותר אלא הרבה יותר?! הייתי אומר אפילו כפול.

אבל, זה עוד כלום. ויין רוני בגד באישתו עם זונה (הקשר הבלתי מוסבר בין כדורגלנים מקצועיים וזונות ראוי לפוסט בפני עצמו) ולכן כנראה לא ישחק במשחק של אנגליה נגד שוויץ. 2,467 אזכורים. כן, יותר מעדן אברג'יל, אבל עדיין פחות מהפיגוע בפקיסטאן. ואם כבר פאקיסטאן, נבחרת פקיסטן בקריקט מכרה משחקים. 7,642 אזכורים! יותר מווין רוני, עדן אברג'יל והפיגוע בפקיסטאן ביחד. וזה, אגב, רק באנגלית.

בקיצור, הפער בין האובססיה לעובדות במקרה הזה הוא אצל ימיני לבדו. ה"עולם" לא אובססיבי בקשר לישראל, לא בהשוואה לפקיסטאן, לא בהשוואה לסקס, לא בהשוואה לספורט ולא בהשוואה להרבה דברים אחרים. העיתונים בישראל כבר מזמן הפסיקו לבדוק את ה"עובדות" שמוסיפים הפובליציסטים למה שהם כותבים.

הדרך השלישית

נגיד שקצין בכיר כלשהו בצבא כלשהו עבר על חוק התכנון והבניה של מדינה . נגיד והוא בנה על שטח שלא יועד לבניה. נגיד שאותו קצין הוא גם גיבור מהולל, לוחם ללא חת ומלח הארץ. נגיד ורשויות אכיפת החוק החליטו להתעלם מאותה עבירה ואפילו להלבין אותה בניגוד למנהגם. נגיד.

עד היום חשבתי שעבור מקרה כזה אפשר לבחור באחת משתי דרכים, או להתנגד לעבירה (משהו כמו "אזרח מן השורה שהיה נועץ בקרקע עמוד במקום אסור, היה עורך היכרות עם גורמי האכיפה.") או לתמוך בקצין (משהו כמו: "החברה הישראלית כולה… ישנה עם בעלה באוהל, בשק שינה, ומסתערת כשהוא צועק לה "אחריי". העולה מאתיופיה, והקיבוצניק וההוא מתל אביב וזה מדימונה. כו-לם. הם צברו איתו מליון שעות של שיחות לתוך הלילה, הם שכבו לצידו במארבים, הם לחמו איתו כתף לכתף, הם מכירים יותר טוב מאשתו ריח הגרביים הצבאיות שלו"). היום גיליתי שאפשר לבחור בשתי הדרכים, כשהקצין תומך בדעתך, תמוך בו, כשהקצין מתנגד לדעתך, תמוך בחוק.

גיאוגרפיה או תורה?

יונתן הללי כותב ב-NRG:

"לאחר השוואה בין יהודים מכל העולם התברר שבדיוק כמו שמסופר בתנ"ך – העם היהודי נוסד במזרח התיכון ואז התפזר לתפוצות"

רק מה, שלפחות בתנ"ך שלי, היהודים לא באו מהלבנט. ככה, שכותרת מדוייקת יותר למחקר צריכה להיות:

"לאחר השוואה בין יהודים מכל העולם התברר שבניגוד למה שמסופר בתנ"ך – בני העם היהודי לאינם צאצאיו של יליד אור כשדים"

מי אמר?

"…בימים אלה מנסה משפחה יהודית מתחום המושב לעבור למוסקווה … האישה לובשת שביס. את הגרמנים, כאמור, זה מפחיד. נניח שהמשטרה תאפשר את מעבר המשפחה. בעקבותיה יבואו עוד שתיים. בעוד שנתיים יוקם שם בית כנסת. בעוד חמש שנים הם יהיו רוב. הראשונים ימכרו או ישכירו במחיר גבוה. אחרונים ימכרו בכל מחיר. העיקר לברוח. בשכונות מסוימות בוילנה זה כבר קורה. כאשר התסריט הזה הוא ידוע מראש, האם עמדת המתנגדים סבירה? בוודאי שכן… הטענה שכל סלקציה היא גזענות – היא טענה דמגוגית. אין שום מדינה בעולם שמאפשרת הגירה חופשית. כל מדינה, חברה, קהילה, זכאית לשמור על אופי מסוים, לאומי או תרבותי. מה שקורה בערים רבות באירופה מוכיח שהחלום הרב-לאומי או רב-תרבותי הוא תעתוע שווא… כך שיש סלקציה. לא גזענית. תרבותית…מהו המבחן לסלקציה מותרת ואסורה? הנה כלל מוסרי: יש להעניק זכויות רק למי שמעניק את אותה זכות גם לאחרים. זה לא שהאישה עם השביס מתכוונת, באופן אישי, לשלול זכויות מוותיקי מוסקווה. אלא שברור שברגע שקהילת חסידי השביסים יהיו רוב במוסקווה, בשם זכויות יסוד כמובן, אפשר יהיה להכריז על סופה של מוסקווה… ג'ון לוק טען שעקרונות היסוד של החברה חלים רק על מי שאימצו את העקרונות הללו. …"

לא, לא מדובר באנטישמי רוסי מהמאה שעברה… יצירת המופת הזאת נכתבה על ידי ישראלי יהודי, ופורסמה בעיתון גדול ומכובד.