מט בשלושה בלופים

בלוף ראשון: לפני כמה זמן התחילו לצאת רמזים מההנהגה הפלשתינאית שהם הולכים להכריז באופן חד צדדי על מדינה עצמאית. כאילו לא היו דברים מעולם, כאילו העולם כולו לא מתחנן כבר יותר מעשור בפני ההנהגה הפלשתינאית שתיקח סוף סוף את גורלה בידה, כאילו לא היו כבר לפחות שלוש ראשי ממשלה ישראלים שהפסידו את הקריירה שלהם בצפיה להכרזה כזאת. קשה להבין מי אמור לפחד מאיום מוזר ותמוהה כזה, קשה לחשוב שיש מישהו בעולם שיקנה אותו, אבל ההנהגה הפלשתינאית החליטה לבדוק את הסבלנות של הנשיא החדש, ואת לחיצותו של ראש הממשלה החדש.

בלוף שני: התגובה הישראלית הייתה מגוחכת לא פחות. ההחלטה להקפיא את הבניה בהתנחלויות, אבל רק ל-10 חודשים, רק לבניינים חדשים, ולא למבני ציבור היא פשוט לא-החלטה. אם בניה בהתנחלויות היא דב רע היום, איך היא תהפך לדבר טוב בעוד 10 חודשים? מה ההבדל המהותי בין בניינים חדשים לבניינים שהתחילו לבנות (והטענה שיש הבדל חוקי היא שקר מובהק, לממשלה יש רוב בכנסת, והיא יכולה לשנות את החוקים, כמו שאכן נעשה בפינוי סיני ובהתנתקות)? איזה ציבור אמורים מבני הציבור בהתנחלויות לשרת? יקימו גני ילדים בלי ילדים? בתי כנסת בלי מניין? מה ההגיון? כנראה שההנהגה הישראלית החליטה לבדוק את התמימות של הנשיא החדש ואת העצבים של ההנהגה הפלשתינאית.

בלוף שלישי: והתגובה של אבו מאזן נראית כתגובה של מי שבכלל מעוניין לבדוק את ההגיון של שומעיו. הרי היית מצפה ממי שמעוניין להקים מדינה, ושוקל לעשות את זה באופן חד צדדי, שיתייצב למשא ומתן על הקמת המדינה בלי תנאים מוקדמים. הרי ההתנחלויות יקומו אם תשב או לא תשב, אז במה מקדמת אי הישיבה את האינטרסים שלך? למעשה אין מאחורי ההצהרה הזאת שום הגיון מלבד ההגיון של ילד בן 3 שלקחו לו את הסוכריה, מדובר בהצהרה חסרת הגיון, שלוקה בחוסר סבירות מובהק. אלא אם כן, מדובר בבלוף. הרי לא צריך זכרון ארוך במיוחד להזכר שבאופן עקבי הפלשתינאים לא נכנסים למשאים ומתנים כל זמן שהם יודעים שיש סיכוי שיצא להם מדינה בסוף, ואם בטעות הם נכנסו למשא ומתן (מתוך צפיה שבסופו לא תוצע להם מדינה) ומישהו הציע להם מדינה, זה מסתיים בפיצוץ המשא והמתן (והאיזור כולו).

אמנם יש משהו מעודד לראות שהפעם נתניהו לא נבהל והצליח להגיב "נכון" ולהכשיל את הפלשתינאים, מצד שני, עצוב לראות את ההצלחה שהיא הרי הצלחה ריקה מתוכן, שבמקום לדאוג לאינטרסים של אזרחי ישראל, כל מה שהיא מקדמת זה את ההמשך הצפוי של ההתנחלויות. עצוב לראות שההנהגה (הנבחרת) של הפלשתינאים שוב מצליחה להראות כמה היא רחוקה מהרצון לשרת את האינטרסים של בני עמה. עצוב לראות כמה רבים מתושבי שני העמים מאמינים לאוסף הבלופים הזה, ועצוב לראות איך מנהיגי ארה"ב לא מצליחים ללמוד מטעויות קודמיהם.

הרי בסרט הזה בדיוק היו גם הבושים וגם קלינטון. העובדה שכל ההנהגה הפוליטית מתחלפת לא אומרת שאי אפשר לשאול את הפקידים הבכירים מה המסקנות שלהם, במיוחד שלא נראה לי שלאובאמה קשה במיוחד לדבר עם בכירי ממשל קלינטון, כמו שלבוש לא היתה צריכה להיות בעיה לדבר עם בכירי ממשלו של אביו. וראוי לשאול את עצמנו, מה הטעם בכל הבלופים האלה? למה שפשוט לא נגיד את האמת? שאין לנו חשק לעשות שלום, שאנחנו נהנים מהמלחמה, נהנים מהמסכנות, נהנים מלחיות  על הגבול. שגם הישראלים וגם הפלשתינאים מוכנים להקריב את אושרם כל זמן שהם יודעים שהפלשתינאים והישראלים (בהתאמה) סובלים מזה.